בעכו נפתחו מחדש מרכז המבקרים JNF, ומסעדת אורי בורי, ועוד צימרים ועסקים של יהודים שערביי עכו החריבו שרפו ובזזו בפרעות תשפ"א בחודש מאי בשנה שעברה.

מרכז JNF נפתח בטקס חגיגי שאליו הגיעו עיתונאים ובלוגרים ממרכז הארץ. בפתיחה החגיגית של מסעדת אורי בורי השתתף גם שגריר ארה"ב בישראל, תומאס ניידס, שהוזמן על ידי ראש העיר שמעון לנקרי.

מימין לשמאל: השגריר תומאס ניידס, ראש העיר שמעון לנקרי, אורי ירמיאס בעלי מסעדת אורי בורי. (צילום דוברות עכו)

לנקרי אמר: "אני צופה בהתרגשות בחזרתם של התיירים לעיר. הפתיחה מחדש של הצימרים שנשרפו בפרעות, מסעדת אורי בורי, ומרכז המבקרים JNF, לצד פתיחת צימרים חדשים, ובנייה מואצת של בתי מלון,  ממחישה יותר מכל את העובדה שעכו הייתה ותהיה עיר מובילה בתיירות וקולינריה. אני מברך את אורי בורי ואת כל בעלי המסעדות והעסקים להמשך הצלחה".

לארוע הפתיחה הוזמנו גם בעלי צימרים שנשרפו בפרעות ושופצו מחדש. ביניהם: מליסנדרה, איטאנה, צימרים של רשת האוס סטורי, ועוד. כולם ייחודיים ומאפיינים את היופי של העיר העתיקה.

צימר מליסנדה (צילום דוברות תיירות עכו)

מנהל אגף התיירות בעיריית עכו, דני  ארומה, אומר שעכו חזרה לשגרה בחודש נובמבר, אך הוא מגביל "זו לא השגרה של 2019. לפני הקורונה הגיעו לעכו 2 מיליון תיירים בשנה, והיינו במקום השני בארץ אחרי ירושלים. הקורונה עצרה את התיירות, ובחודש מאי חטפנו עוד אגרוף בבטן במהומות ששרפו 70 עסקים יהודים בעיר. מיד עברנו למצב של בניה מחדש, ובנובמבר חזרנו לחיים".

דני ארומה ערך לאורחים סיור באתרים שנבנו מחדש. התחלנו באולמות האבירים שמאפשרים הצצה אל חייהם של האבירים הצלבנים שחיו בעכו לפני מאות שנים. בתוך מכלול האולמות, מוצג סיפור בן 4,000 שנה באמצעות מוצגים מוזיקליים, הקרנות על הקירות של מסעי הצלב, ועוד מידע רב.

מוצגים במקום חלק מהרחובות, קאפלה, חנויות ושוק האמנים מהתקופה הצלבנית: נפחות פלדה, נפחות זכוכית, קדרות, אריגה, ריקמה, רציעת עור, קליעת סלים, ייצור בשמים ושמנים ועוד. האולמות משתרעים על פני שטח עצום מתחת לפני הקרקע וכוללים דוכני אמנים אותנטיים וקמרונות אדירים ומרהיבים. עכו הינה העיר הצלבנית הגדולה בעולם שהשתמרה כמו שהיתה לפני אלף שנה. בתחילת המילניום חיו בה 44,000 תושבים, וכיום 58,000.

מחוץ לאולמות הצלבנים שוכנת נקודת המשטרה שנשרפה כליל ע"י הפורעים הערבים. גם היא שופצה ונצבעה מחדש, אך צילומי ההרס והשרפה במהומות אינם מרפים מאיתנו.

מול המשטרה נמצאת אכסניית הנוער מהגדולות והיפות בארץ. דני ארומה מדרג אותה "ארבעה כוכבים", ומנסיוני האישי אני מאשר את קביעתו. האכסניה פופולרית גם על הציבור הדתי ברחבי הארץ, שבאים לערוך בה שבתות גיבוש ושבתות חתן וכדומה.

בלב העיר העתיקה נפתח מחדש גם מרכז המידע לתיירות של ארגון JNF. המקום שוכן בבנין אבן מהמם ביופיו ששוקם ושופץ לאחר שגם הוא ניזוק ונבזז ע"י הערבים בפרעות מאי.

מנהל JNF, יואל רוזבי, מציין בגאווה "לקחנו בנין עם היסטוריה ועבר, ואנחנו מנסים להעצים אותו לדור הבא". במרכז המידע יכולים מטיילים המגיעים לעיר לקבל מפות וחוברות הסבר על אתרי תיירות ומורשת בעכו, וגם במקומות אחרים ברחבי הגליל. בחודש הבא יצא מידי יום שישי טיול רגלי של 3 שעות ממרכז JNF דרך סמטאות עכו העתיקה. בתוך המרכז פועלת גם חנות בשם "טעם הגליל", שמציעה לנו תוצרת גלילית כמו דבש, ליקרים, מוצרי קוסמטיקה ו…קופות צדקה של JNF.

פתיחת מרכז המידע לתייר בעכו הינה חלק מתוכנית Go North  ("עולים צפונה") שמטרתה לאחד בין אוכלוסיות, נכסים, הזדמנויות ועוצמת האנשים שבצפון, כך שהגליל יהפוך לחלק בשגשוגה של המדינה. Go North היא תכנית המפותחת על ידי JNF ארה"ב

מנכ"לית עמותת זמן גליל מערבי, מיכל שילוח, אמרה לנו: "אנו גאים על בחירתו של ארגון JNF ארה"ב בנו לניהול מרכז המידע, ועוד יותר גאים על בחירתו לחדש את המרכז ולהשקיע בו מחדש מתוך אמונה מלאה בעתידה של עכו והגליל. אנו מאמינים כי התיאום והפעילות המשותפת של התיירנים בגליל המערבי, בסיוע JNF ארה"ב, הינם חיוניים על מנת לאפשר לתיירות באזור להפוך לענף צומח, בר קיימא ומתפתח".

משם הלכנו לשוק העותומני. השוק קיבל לאחרונה קירוי חדש, וגם שיפור של הניקוז והביוב. משם המשכנו לכיוון הים, דרך הסמטאות הציוריות של עכו. מדובר בסמטאות צרות מאוד, שרוחבן 3 עד 6 מטרים בלבד. קירות הסמטאות עשויות אבן כורכר חשופה, ללא טיח וצבע, שמעניקים למקום אופי ייחודי. מכיוון הים עולה בריזה חרישית של רוחות שנושבות בסמטאות ומלטפות את הפנים. כיף לשוטט סתם בסמטאות האלה ולחוות טיול נעים ומרגיע לשעות בין ערביים.

בקצה סימטה צרה גר באחד הבתים האומן אָשָש. את הרחבה הקטנה לפני כניסה לביתו ואת הסמטאות המובילות אליו הוא קישט בעבודות האומנות המיוחדת שלו. הוא נוהג לאסוף ברחובות מוצרים שאנשים השליכו לאשפה, ועושה מהם אומנות מיחזור אולטימטיבי. הוא מחבר אותם זה לזה בכל מיני קומבינציות, וצובע בצבעים עזים.

קטע זה של סיורנו הגיע למסעדת אורי בורי על שפת הים. בטקס החגיגי שנערך שם הופיעה שלישית זמרות מקומיות- יהודיה, נוצרית, ומוסלמית, ששרו שירים באנגלית, עם בית אחד בעברית ובית נוסף בערבית. לקוראינו הדתיים חשוב לדעת שמסעדת אורי בורי אינה כשרה בד"כ, והיא ידועה בפירות ים וטרפות. אבל ביום הפתיחה הגישו לעיתונאים רק מטעמי דגים כשרים. בעל המסעדה, אורי ירמיאס, ניגש לשולחן שלנו ואמר "היום אתם יכולים לאכול איתנו. הכנתי פה רק דגים כשרים, ואפילו הצלחות והסכו"ם כשרים, כי הם חדשים מהאריזה".

כשיוצאים ממסעדת אורי בורי רואים מצידה הימני את הכניסה למנהרות הטמפלרים. בתקופת הצלבנים בנו הטמפלרים סמטאות אחדות, להובלת אספקה וכסף מהצד המזרחי שלה עיר אל הצד המערבי והנמל. מעליהן בנו תקרה, וכיסו אותן בשכבות של עפר. כך נוצרה מערכת של מנהרות תת קרקעיות. שתיים מהמנהרות הטמפלריות נחפרו ונחשפו, והם פתוחות לטיול לציבור הרחב.

נכנסנו למנהרה טמפלרית ליד הים בצד המערבי של עכו, ויצאנו מצידה השני קרוב לנמל שבדרום העיר. יש שם חאן גדול ועתיק שמעליו מתנוסס מגדל השעון של עכו. חאן אל  עומדאן נמצא בשלבים של בניה ושיפוץ, ועומד להפתח שם מלון פאר מרשת סטאי של משפחת נקש, שייקרא "חאן עכו העתיקה". המבנה שייך לוואקף המוסלמי, שהחכיר אותו למשפחת נקש למשך 50 שנה. מנכ"ל החברה לפיתוח עכו העתיקה, יובל פורת, מספר שבמלון יהיו 67 חדרים בסטנדרט גבוה, ובעיצוב האקסלוסיבי יישמרו על האלמנטים הארכיטקטיים העתיקים. "הרעיון שלנו הוא שיהיו בעכו כמה שיותר מיטות ללינה. כי כיום רוב התיירים הזרים והישראלים באים לעכו רק ליום אחד, ועוזבים. אם נציע להם פתרונות לינה טובים, הם ישארו אצלנו עוד יום יומיים".

הצד האחורי של חאן אל חמדאן גובל במזח הראשי של נמל עכו. יובל פורת הציג לנו בהתלהבות ובעיניים בורקות את תוכניות הפיתוח שלו לנמל. כיום הנמל הוא מארינה קטנה שמלאה עד אפס מקום ב152 סירות מסוגים שונים. סירות דייגים, סירות ספורט טורנדו, ספינות תיירות קטנות, וגם יאכטות פרטיות. על המזח ושובר הגלים אנו רואים סימנים של הזנחה. רשתות דייגים פזורות בשטח, ובאסטות בגדלים ובצורות ובצבעים שונים ומשונים.

"משרד התיירות החליט לעשות פה סדר" אומר יובל פורת. "אני מכין מחסנים לדייגים לאחסון הרשתות והארגזים הריקים, חדרי שירותים למשתמשי המארינה ולמטיילים, ומקלחות לדייגים וליאכטונרים שמתגוררים במעגן. על שובר הגלים תוקם טיילת עם שבילי הליכה שלצידם ספסלים ושולחנות פיקניק, ומעליהם מערכות צל. אנו רוצים שאורחים ותושבי עכו יוכלו לשבת וליהנות בנמל. על המזח ייפתחו קיוסקים ודוכנים אסתטיים, לא כמו היום. ישופרו גם מתקני מים ושטיפה ותדלוק הסירות והיאכטות. אבל אנחנו לא רוצים שזו תהיה מארינה רק של עשירים, אלא של כל אדם". יובל הצליח להשיג תקצוב של 27 מיליון לפרויקט, והחל לעבוד עליו באוגוסט 2021, והוא מעריך שהפרוייקט יסתיים בעוד כשנה וחצי. לפי התיאורים שלו אנחנו מדמיינים מארינה כמו בקאן או בניס בריביירה הצרפתית, ולא מארינה ישראלית.

הדמיה מבט משובר הגלים לכיוון מזרח

מהנמל המשכנו בסמטאות העיר העתיקה שבהן שוכנות גם גלריות אומנות של יהודים. מעניינת במיוחד היתה גלריה ART192 שהקימו נשים יוצרות מהגליל. לכל אחת יש במקום פינה או קיר שעליו מוצגות עבודתיה, והיוצרות עושות ביניהן תורנות שבכל יום אחת אחרת פותחת את הגלריה ומציעה למכירה עבודות של כולן. רעיון מקסים, וגם היצירות.

גלריה נוספת שראויה להתיחסות ולביקור היא "גלריה לאומנות עכו", שידועה יותר בשם "גלריה מושקו". מושקו טיפח אומנים צעירים מעכו, יהודים וערבים, ונתן להם הזדמנות להתפתח ולמכור בגלריה שלו. בנוסף, הוא הציג בהבלטה עבודות אומנות של הלומי קרב. בפרעות תשפ"א הרסו ושרפו גם את הגלריה שלו. הוא מספר שצעירים ערבים שברו את החלון הגדול שהיה לצד הדלת הראשית, ונכנסו דרכו ושברו וקרעו הרבה עבודות אומנות. כשהפורעים הצעירים יצאו מהגלריה כדי להמשיך במסע ההרס של עסקים יהודים, הופיעו שכנים מבוגרים ובזזו את כל העבודות שהצעירים לא הספיקו להשחית, ואח"כ גם שרפו את המקום.

"עבודת האומנות היחידה שניצלה מהפורעים היא תמונה שלא שרפו ולא גנבו, ובה ציור תלת מימד של בית כנסת" מספר מושקו. חוץ מזה הם בזזו ושרפו הכל, ואני השקעתי את כל מה שיש לי בשיפוצים וחידוש המקום וברכישת עבודות אומנות חדשות לתצוגה".

סיפורו מעלה הרהורים נוגים על מהות הפרעות. שמעון לנקרי נוהג להדגיש בדבריו שאת הבלגן עשו עבריינים צעירים, "שתפסו טרמפ על התזה הלאומנית". זה לא מסתדר לנו עם עדותו של מושקו על הבוזזים המבוגרים בעלי המשפחות ודור ההורים של הצעירים.

בסיור הציגו בפנינו את המיטב שיש לעכו להציע לתיירים ישראלים. עם דגש על אתרים מוסלמיים כמו מסגד אל ג'אזר, השני בגודלו בארץ והשלישי בחשיבותו למוסלמים. הראו לנו גם צימרים וחנויות בבעלות ערבים, וכמובן גם את השוק העותומני היפהפה, שרוב העסקים בו בעלות ערבים.

אבל בסיור לעיתונאים היו חסרים לי היבטים ואתרים יהודיים. עכו התברכה באתרי מורשת יהודית, כמו בית כנסת הרמח"ל הצמוד למרכז JNF שבו ביקרנו, כמו החלון שדרכו יצאו הלוחמים בבריחה ההיסטורית מכלא עכו, שבסימטה שלה עברנו. בעיר החדשה נמצא גם בית הכנסת הטוניסאי המוכר בכל העולם היהודי בזכות הפסיפסים המרהיבים שמצפים כל סנטימטר בקירות הפנימיים והחיצוניים, ועוד אטרציות יהודיות שכל עיר תיירותית היתה רוצה לזכות בהן. התפלאתי שהיהדות לא הופיעה על מפת הסיור המודרך שלנו. התמיהה גוברת ומתחדדת במיוחד לאור העובדה שרוב תיירות הפנים בישראל היא של הציבור הסרוג והדתי, שמגלה ענין רב באתרי מורשת יהודית.

לאחר סיום הסיור שיתפתי באכזבתי גם את יובל פורת, שהסביר: "בעכו קיימים אתרי תיירות רבים ומגוונים, ובכל סיור אנחנו חושפים אתרים שמתאימים לקהל היעד של המבקרים. לא ניתן להקיף את כל אתרי התיירות בעיר העתיקה בביקור של שעות אחדות בלבד. בסיור שלכם השבוע בחרנו אתרים שחשבנו שמתאימים לקהל העיתונאים. אין לנו כוונה להסתיר ולהצניע את אתרי המורשת היהודית".

 

 

דילוג לתוכן