בקומת הקרקע של בנין פנורמה ביפו, הרחק מרעש הטרנדים הקולינריים והחיפזון העירוני, שוכנת Asia Trade . חנות ותיקה שמוכרת הרבה יותר מכלי מטבח. היא מוכרת זמן. זיכרון. תרבות. כל המוצרים בחנות מיובאים. רובם מאוזבקיסטן ומקצתם מרוסיה.
החנות נפתחה לפני כמעט שלושים שנה, ושירתה בעיקר לקוחות מהעדה הבוכרית שהגיעו מכל רחבי הארץ. בהמשך הצטרפו עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, שחיפשו טעמים מוכרים מהבית הישן. בשנים האחרונות מתרחשת כאן תנועה חדשה: ישראלים שלא מחפשים “עוד מוצר”, אלא אותנטיות. כאלה שמבינים שאוכל מתחיל הרבה לפני המתכון, בכלי שבו הוא מתבשל.
כבר בכניסה ניצבים מדפים עמוסי צלחות, קערות וצלוחיות חרסינה שיובאו מאוזבקיסטן. פורצלן עבודת יד מוקפדת, שנוצר בידי אומנים המשלבים דפוסים מסורתיים עם נגיעות מודרניות. על חלק מהכלים מופיע ציור של כותנה- הסמל הלאומי של אוזבקיסטן בתקופת ברית המועצות. תזכורת לכך שגם חומר יומיומי יכול לשאת סיפור היסטורי.
יש חנויות שנכנסים אליהן כדי לקנות. ויש חנויות שנכנסים אליהן כדי להאט. הדלת של Asia Trade לא נפתחת אל מדף, אלא אל קצב אחר של חיים. לא זמן דיגיטלי ולא "מבצעי סוף עונה", אלא זמן עגול, איטי, כזה שמכבד תהליך. בהמשך, החנות נפתחת לעולם הבישול עצמו: תנורי טנדיר מחימר לבישול איטי, סירי קאזן מברזל יצוק להכנת פלוב, שורפה, לגמן ותבשילים מסורתיים נוספים.
יש בחנות גם סירי אידוי למנטו, תנורי שטח לפיקניקים, סטים לטקסי תה מסורתיים, סכיני מטבח בעבודת יד, ואפילו פריטים דקורטיביים שנבחרו בקפידה. ריח קל של מתכת, ברק עמום של נחושת, קערות כבדות שמרגישות כאילו הן כבר יודעות מה אנחנו נבשל בהן. עוד לפני שהאש נדלקת, הכלי כבר מדבר. הנחושת כבדה ביד, לא מתנצלת. היא לא מנסה להיות אלגנטית אלא אמינה. הצליל של כף שפוגשת בדופן עמוק, כמעט בס, כזה שאומר: כאן מבשלים לאט. אין קיצורי דרך.
Asia Trade מייבאת גם חומרי גלם. כל סוגי האורז המתאימים להכנת פלוב, המאכל הלאומי של אוזבקיסטן, לצד פירות יבשים: משמשים, צימוקים, ואפילו מלון מיובש, נדיר בנוף הישראלי. הפירות מיובשים בשמש, לא בתנורים תעשייתיים. והשמש, כך מתברר, יודעת להוסיף טעם שאין לו תחליף.
כל הפירות המיובשים המיובאים הינם בהכשר של בד"ץ בית יוסף.
אבל החנות הזו אינה רק חנות. היא מייבאת תודעה. כל כלי כאן הוא מכתב אהבה למטבח כמרחב תרבותי: דרך לשמר שפה באמצעות צלחת, להיזכר בריח של לחם שטוח בבוקר, או בסיפור של סבתא שמניחה קדרה על השולחן. הקנייה כאן אינה פעולה צרכנית בלבד. היא השתתפות במסע תרבותי, ניסיון להביא את רוח אוזבקיסטן אלינו הביתה.
בעל החברה, היבואן ניסן מושאייב, אינו מדבר בשפת המלאי אלא בשפת הזיכרון. הוא לא בוחר כלי לפי טרנדים אלא לפי סיפור. לעיתים שומעים אותו מספר על שוק מסוים, על סדנה משפחתית, על מסורת שעוברת מדור לדור, ורק אחר כך על המחיר.
מושאייב הוא גם בעלים ומנכ״ל משותף של חברת התיירות הדתית Asia Travel. לאחרונה, ממשלת אוזבקיסטן מינתה אותו לשגריר תיירות שלה בישראל. אם Asia Travel לוקחת ישראלים לאוזבקיסטן, Asia Trade מביאה את אוזבקיסטן אל הישראלים. במובן הזה, החנות מתפקדת כקונסוליה תרבותית לא רשמית: לא דרך נאומים ודגלים, אלא דרך סירים. לא דרך סמלים, אלא דרך שימוש יומיומי.
החיבור למטבח הבוכרי כמעט טבעי. זהו מטבח שמאמין ששולחן הוא לא רהיט אלא מוסד. שאוכל מכינים לא רק כדי לשְֹבּוע, אלא כדי לקשור בין דורות, בין שכנים, בין חול לשבת. בקהילות הבוכריות, סיר היה כמעט ירושה. לא מחליפים אותו כל עונה ולא זורקים כי יצאה גרסה חדשה. הוא נושא עליו סימנים של זמן, של חגים, של שבתות ארוכות. יש בו הדהוד של “והגדת לבנך”. לא במילים, אלא במרקם.
לצד כלי המטבח, אפשר למצוא כאן גם פריטי תרבות: קורפצ’ה- מזרן בוכרי מסורתי ממולא כותנה ומצופה קטיפה צבעונית. “על זה היינו ישנים בילדותנו,” מספר מושאייב. “בערב פורסים, בבוקר מקפלים, והחדר חוזר להיות חדר.”
יש בחנות גם לוחות שש־בש מרהיבים מעץ מלא ועץ אגוז, עם שיבוצי צדף, כולם עבודת יד ממרכז אסיה.
בעידן שבו הכול מהיר, חד־פעמי, ומוחלף כל עונה, Asia Trade מציעה משהו כמעט חתרני- האטה. הכלים כאן מבקשים זמן. לא רק על האש אלא גם בחיים. הם לא מבטיחים ‘שף תוך חמש דקות’, אלא נוכחות. אוכל שממלא את הבית באדים, את השולחן בצבעים, ואת האנשים סביבו בשקט מרוצה.
ובסופו של דבר, אולי זה כל הסיפור. כי הדרך הקצרה ביותר לאוזבקיסטן לא עוברת בשדה תעופה. היא עוברת דרך הלהבה הקטנה שמתחת לסיר, ודרך ההבנה שלפעמים, כדי להביא תרבות הביתה, צריך רק כלי טוב וזמן לבשל בו. לכן אסיה טרייד מסתמנת כהצלחה גדולה.
הכתובת: דרך בן־צבי 84, תל אביב.
יש גם משלוחים בטלפון: 03-6815110 | 052-5618993 ובדוא״ל : sales@asiatrade.co.il
