סרילנקה היא אי גדול מזרחית להודו, עם היסטוריה יהודית עשירה ועם הווה יהודי חיוור ועני. האי מהווה מוקד תיירות עולמי מבוקש. כמעט שני מיליון תיירים ביקרו בסרילנקה בשנת 2019 לפני משבר הקורונה. כ15,000 מתוכם היו ישראלים. רובם בחרו בסרילנקה בזכות החופים המדהימים, עם אפשרויות לחופשת מנוחה בטן-גב.

יש שם חופים פופולריים שמושכים חובבי גלישה מכל העולם וגם מישראל. בלב האי מתקיימים טיולי ג'יפים בג'ונגלים מקסימים עם פילים ונמרים, שמושכים תיירים חובבי סאפארי.

כאשר אנחנו מתכננים טיול לסרילנקה, כדאי להכיר גם את ההיבטים היהודיים של האי המקסים הזה, שלא תמצאו בחוברות תיירות, ושמדריכי טיולים אינם יודעים עליהם.

ובכן, המקומיים מאמינים שכאשר אדם הראשון וחווה אימנו גורשו מגן העדן, הם התישבו באי סרילנקה. ואכן זה משתקף גם בשם סרילנקה בשפת סינהלית, שמשמעותו בעברית "אי נהדר". כתוב בתורה שתיבת נח נחתה על הר אררט. לפי אגדה עממית מקומית הר אדם פיק Adam's Peak במרכז האי הוא הר אררט המקראי.

כתוב בתנ"ך "כִּי אֳנִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הֹלְכוֹת תַּרְשִׁישׁ עִם עַבְדֵי חוּרָם. אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹאנָה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ נֹשְׂאוֹת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקוֹפִים וְתוּכִּיִּים" (דברי הימים ט/21). בסרילנקה אומרים שעיר הנמל Galle היא "תרשיש" התנ"כית, שאליה שלח שלמה המלך אוניות סוחר. באוניות של שלמה המלך הובאו מסרילנקה לארץ ישראל גם קופים ופילים. הפילים מהוים אחד מסימני ההיכר של האי.

העדויות הראשונות לחיים יהודיים בסרילנקה הן מהמאה התשיעית. המטייל הפרסי אבו סעיד אל חסן ביקר גם בסרילנקה, ובספר מסעותיו הוא כותב שמצא באי "מספר עצום של יהודים". בשנת 1130 הגיע לשם רבי בנימין מטודלה, וב"ספר המסעות" שלו הוא מדווח על 3,000 יהודים. אחת הקהילות היהודיות הגדולות שפגש במסעותיו במזרח. בשנת 1154 שלט באי המלך סינהאלס Sinhalese king. הוא הקים ממשלה של 16 שרים, שארבעה מהם היו יהודים. רבע מחברי הממשלה מעידים על מעמד היהודים בתקופתו.

התקופה הקולוניאלית

במהלך התקופה הקולוניאלית נשלטה סרי לנקה על ידי שלוש מעצמות. באמצע המאה ה15 כבשו הפורטוגלים את האי, ושינו את שמו לציילון Ceylon. עם הפורטוגלים הגיעו גם יהודים רבים, שעבדו בענף הספנות כמנהלים וחשבונאים של אוניות, במסחר, ובבניית נמלים לאורך החוף הצפוני והחוף המערבי של האי.

לאחר גירוש ספרד בשנת 1492, הגיע לאי גל גדול של יהודים מגורשי ספרד ופורטוגל. אבל הם לא זכו למנוחה ונחלה בציילון. השלטון הפורטוגלי אסר את היהדות והציק ליהודים. רבים מהם לקחו שוב את מקל הנדודים, והתישבו בקוצ'ין בדרום הודו. היהודים שנשארו נרדפו ע"י השלטונות, ונדרשו להתנצר. חלק מהיהודים המשיכו לשמור בסתר את מצוות היהדות, ואנוסים אלה נקראו "מארנוס" Marranos. זאת, להבדיל מילדי משפחות מעורבות של סרינלקים עם יהודים ונוצרים אירופאים, שנקראו "בורגרים" Burgers. עד היום ישנם בסרילנקה בורגרים, שניכרים בעורם הבהיר ובמעמד סוציואקונומי גבוה יותר. ישנם כיום נוצרים בורגרים עם שמות משפחה יהודיים כמו דוד, סלומון, וכדומה. אבל כבר אין להם קשר ליהדות.

בשנת 1615 הגיעו ההולנדים וגרשו את הפורטוגלים. לאי הגיעו אז גם סוחרים יהודים מאמסטרדם ומאלאבאר שבהודו. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-18 שימש פרופסור יהודי יליד הולנד, ליאופרד ואן דורט, ראש החוג לעברית באוניברסיטת קולומבו בציילון. שם הוא חיבר את התרגום הראשון של הקוראן לעברית, מאות שנים לפני התרגום הידוע של יוסף יואל ריבלין, אביו של הנשיא רובי ריבלין.

כדאי לדעת שההולנדים וגם הפורטוגלים כבשו רק את אזורי החופים של ציילון, אבל לא הצליחו לכבוש את האזורים ההרריים במרכז האי. בשנת 1790 כבשו הבריטים את ציילון והפכו אותו למושבה בריטית. בתחילה השתלטו רק על האזורים שהיו בשליטת ההולנדים, אך הבריטים הוסיפו להילחם בילידים עד שהשלימו את כיבוש כל האי בשנת 1815.

עידן השלטון הבריטי

בעידן השלטון הבריטי נהנו יהודי ציילון משגשוג. יהודים היו בעלי השפעה רבה על החיים הציבוריים כמעט בכל התחומים. בשירות הציבורי כיהנו גם פקידים בכירים יהודים. המפורסם ביניהם היה הסופר לאונרד וולף, בעלה של הסופרת וירג'יניה וולף, ששימש סגן המושל של מחוז המבנטוטה Hambantota. ספרו "וילה בגונגל" מתאר את החיים בציילון בזמנו, ונחשב אחת יצירות המופת העולמיות

היידי סלומון קוינמן היתה אחראית על חלוקת מזון לאוכלוסיה בימי המלחמה. היא הנהיגה רפורמה בסגנון 'תקופת הצנע' שזוכה לשבחים עד ימינו, בגלל ההצלחה להציל המונים מרעב. היידי סלומון נולדה למשפחה יהודית דתית באוסטריה, ולמדה באוניברסיטת קיימברידג', שם הצטרפה לתנועה הקומוניסטית. שם גם הכירה סטודנט מציילון שהיה לבעלה, ואיתו הגיעה לאי. בעלה כיהן מאוחר יותר כשר ההנה בממשלת ציילון.

המשוררת והפסיכולוגית אדית לודוביץ' גיומרוי, ילידת הונגריה, הקימה את החברה לאוניברסיטת דרמה (DramSoc), והעלתה לבמות הצגות בתחום האדרת נשים. היא הקימה תנועת נשים במניקדיוולה, שמשפיעה על הפוליטיקה בסרילנקה עד ימינו.

הארכיטקט החשוב ביותר בציילון היה דניאל אולריק פלסנר, יהודי יליד דנמרק. פרוייקטים שלו ניצבים במקומות רבים בציילון. בערוב ימיו עלה לישראל, ונפטר בשנת 2016 בביקור מולדת בדנמרק.

רודה מילר האמריקאית טיילה אחרי מלחמת העולם השניה באירופה, שם פגשה את בעלה לעתיד ג'ו דה סילבה. יחד איתו חזרה למולדתו בציילון, ועבדה כעיתונאית בכירה בעיתון הנפוץ Ceylon Daily News. בגלל היותה קומוניסטית היא גורשה לאמריקה. גם חברתה הטובה קלאודין לייבוביץ, יהודיה ילידת אנגליה, נגורשה בגלל שנחשדה כסוכנת קג"ב. חברותיהן במפלגה הקומיסטית בציילון ניהלו מאבק להחזרתן, שזכה לכיסוי תקשורתי גדול בכל העולם.

שני יהודים כיהנו כנשיאי בית המשפט העליון, סיר סינדי אברהמס וסר אלאן רוז. השופט היהודי סר אלכסנדר ג'ונסטון הכין בשנת 1809 תוכנית להתיישבות יהודית גדולה בציילון, אבל הפקידים הבירוקרטים של משרד המושבות מיסמסו את התוכנית, והיא לא יצאה לפועל.

הבנקאי היהודי הבכיר ביותר היה מר וו. כהן, שהקים את בנק מרכנתיל בציילון.

הענף הכלכלי הגדול ביותר של ציילון הוא התה המפורסם, שמשווק בכל העולם מהמאה ה19 ועד ימינו. המקומיים נוהגים להכריז בגאווה שהתה הציילוני הוא "מתנת סרילנקה לַעולם". אבל, למעשה, מי שהעניק את המתנה הזו לציילון היו אחים יהודיים, מוריס, גבריאל וסלומון ממשפחת וורמס de Worms. הם היו בני דודים של משפחת רוטשילד. האחים וורמס איתרו בהרים במחוז קנדי Kandy קרקע חקלאית טובה עם אקלים אופטימלי לגידולי קפה. שתלו מטעי קפה, ולמטעים שלהם קראו "אחוזת רוטשילד". אבל כעבור כעשור מגיפת שידפון שיבשה את הגידולים. לכן עקרו את המטעים, ושתלו במקומם שתילי תה שהביאו מסין. יבולי התה שלהם הצליחו מאוד. את התה האיכותי של ציילון החלו לשווק בכל אירופה, ועד היום התה הציילוני הוא אחד מענפי היצוא הראשיים של סרילנקה. אזרחי סרילנקה מוקירים את תרומת היהודים לכלכלת ארצם.

אחד האחים, גבריאל דה וורמס, התמודד לראשות המועצה המחוקקת, וניצח בבחירות. זה תפקיד מקביל אצלנו ליושב ראש הכנסת. הוא עשה היסטוריה כאשר בטקס השבעתו התעקש להישבע על התנ"ך, ולא על הברית החדשה.

יהודיה חשובה אחרת היתה מארי מוזיאוס היגינס, אלמנת גיבור מלחמת האזרחים באמריקה, שהתישבה בציילון. היא ניהלה בית ספר בודהיסטי לבנות, והפכה אותו למכללה גדולה וחשובה, שפועלת עד היום ונקראת על שמה.

אחת המשוררות הלאומיות של סרילנקה היא אן רנאסיגהה Anne Ranasinghe, יהודיה ניצולת שואה. היא נולדה בדרזדן שבגרמניה בשם חנה'לה כץ. עם עלית הנאצים לשלטון, הוריה שלחו אותה ללונדון, לפני שנרצחו בשואה. בלונדון היא למדה להיות אחות, ובבית החולים הכירה רופא צעיר שהגיע מציילון לעשות התמחות באנגליה. הם התאהבו והתחתנו, ובסיום ההתמחות שלו חזרו לציילון. שיריה נלמדים כיום בכל בתי הספר בסרילנקה, כמו שירי ביאליק אצלנו בישראל. היא נפטרה בסרילנקה ב2016, ובצוואתה ביקשה להיקבר כיהודיה.

אלה שמות רק חלק מהיהודים בעלי ההשפעה שחיו בציילון.

ציילון זכתה בעצמאות מהבריטים בשנת 1948, שלושה חודשים לפני הכרזת העצמאות של ישראל. בשנת 1949 עזבו את סרילנקה כמעט כל היהודים שחיו שם. כמחציתם עלו ארצה והתיישבו בישראל, בעיקר בחיפה ובקריות.

שגריר סרילנקה בישראל, וארונה וילפאטה Waruna Wilpatha, אומר לנו שהוא מחפש אותם ואת צאצאיהם. "אני מזמין אותם ליצור קשר עם השגרירות בתל אביב. אנחנו נשתדל לעזור להם להתגבש, ונעזור להם לבקר בסרילנקה מכורתם. אולי בזכות הכתבה שלך הם ידעו להגיע אלינו לקבל אינפורמציה" אומר השגריר.

בשנת 1972 הפכה ציילון להיות רפובליקה, ואז שינו את שם המדינה לשם העתיק והמקורי סרילנקה.

למעשה, ב1949 חדלה להתקיים קהילה יהודית בציילון. אבל נותרו מעט שרידים ועדויות מהתקופה הבריטית. בית הכנסת הגדול שכן בSteuart Place בעיר הבירה קולומבו. רוב המתפללים היו חיילים בריטיים שהיו מוצבים בציילון. מהשם "בית הכנסת הגדול" אפשר להבין שהיו עוד בתי כנסת קטנים יותר. כך נראה בית הכנסת הגדול בצילום של זאב רפאל משנת 1966:

ביהכ"נ והבנינים הסמוכים נהרסו, ועל שטחם הוקמו גני רוטנדה The Rotunda. מול המקום שבו עמד בית הכנסת נבנה מלון Cinnamon Red. את הלובי שלו עיטר פעם שלט שיש גדול שעליו היה כתוב "The Synagogue" (בית הכנסת), אבל השלט ההיסטורי הזה נעלם לפני שנים אחדות במסגרת שיפוצים שנעשו במלון.

הקהילה היהודית הגדולה התדלדלה בגלל נישואי תערובת, עד שכמעט התאיידה לגמרי. המשוררת אן רנאסיגהה נהגה לומר שהיא "היהודיה האחרונה בציילון". כיום ובמאה הקודמת היהודים המקומיים מסתירים את דתם. עיתונאית אמריקאית יהודיה שביקרה בציילון לפני כמאה שנה שאלה את יהודי ציילון למה הם מסתירים דתם? התשובות שקיבלה היו "יש כאן חוסר סובלנות דתית, ואנחנו חוששים שהמוסלמים הטמילים ישרפו את בתינו". יהודים אחרים אמרו: "אנחנו לא רוצים שיחפרו את הקברים שלנו אחרי שנמות".

גם חוקר היהדות, רבי יצחק כרמלי, חיפש וחקר גם את תולדות היהדות בסרילנקה. בביקורו באי בשנת 2015 הוא איתר בבית קברות נוצרי בעיר קולומבו מצבות של יהודים עם כיתוב בעברית.

      

מימין מצבה על קבר ילדה בשם לאה (לעהיע) ב"ר לייב ז"ל, שנפטרה בשנת 1908 בגיל 7. לצידה מצבה משנת תרנ"ט 1989 ועליה חקוק אשר ב"ר גרשם ז"ל.

השגריר וארונה וילפאטה מוסיף שגם בבתי קברות נוצריים אחרים בעיר קנדי kandy אפשר לראות מצבות של יהודים. כמו המצבה הזו של חייל בריטי בשם רוזנפלד:

ר' יצחק כרמלי חשף במפתיע גם נזיר בודהיסטי בכיר, שהיה יהודי ניצול שואה בשם זיגמונד פניגר. הנזיר פניגר שינה את שמו לניאנוניקה מהטרה, אך מעולם לא התכחש ליהדותו. הוא היה נצר למשפחת רבנים בברלין, שברח מגרמניה עם עלית הנאצים לשלטון. הוא התחבא בציילון באי הרמיטאג', כי השלטון הבריטי עצרו אזרחים גרמניים. שם הפך לנזיר בודהיסטי, שנחשב לאחד מראשוני הוגי הדעות שפרסמו את תורת הבודהיזם בעולם המערבי. הוא הקים מנזר בודהיסטי, והקפיד שלא יעבדו שם עבודה זרה. פניגר תרגם ספרי בודהיזם לגרמנית, יסד את ארגון הוצאות הספרים הבודהיסטי, ועמד בראשו עד לפטירתו. אחריו נהרו גדולי הפילוסופים במזרח, ובין תלמידיו היו גם יהודים ניצולי שואה.

כאשר בן גוריון כאשר ביקר בבורמה בשנת 1961, פניגר נסע לפגוש אותו. מאז התכתבו פניגר ובן גוריון שנים רבות. פניגר נפטר, אך המנזר שלו וצריף מגוריו קיימים גם כיום. אחד מתלמידיו של פניגר פתח לעיני יצחק כרמלי קופסה ישנה ששמר פניגר כל ימיו, ובה מסמכים ותמונות שלו עם משפחתו בגרמניה. כולם נראים חרדים עם זקנים וכיפות, והנשים עם שביסים. קרובת משפחה של הנזיר פניגר חיה כיום בירושלים, (ולא הצלחתי לאתר אותה).

למעשה, נראה שבשנת 1949 היהדות בסרילנקה הלכה לעולמה. באלגוריה לגילויים של כרמלי אפשר לומר שהיהדות נקברה בבתי קברות נוצריים מקומיים.

העידן הנוכחי

אחרי כמעט יובל שנים של שממה רוחנית יהודית, בתחילת המילניום הנוכחי נראה כי "עוף החול" היהודי חוזר לחיים. לנוכח עינינו מתרחשת תופעה שראינו במדינות הסובייטיות בשלהי המאה הקודמת. הניצוץ היהודי שוב מגלה סימני בערה. אומנם זה טרם תפס גם את ילידי סרילנקה, אבל אפשר להניח שגם זה בוא יבוא.

בשנת 2005 נפתח בית חב"ד במרכז עיר הבירה קולומבו. השליח, הרב מנדי קרומבי, ניסה לאתר יהודים מקומיים כדי לקרבם לתורה ומצוות, אך עד כה העלה חרס בידו. "אחרי שנים של חיפושים הגעתי למסקנה שאין מציאות של יהודים סרילנקים מקוריים. מצאתי רק 3 סרילנקים יהודים, שהתגיירו בחו"ל" מספר הרב קרומבי.

השליח כיום הוא הרב שניאור מדיינצ'יק, שהחליף את הרב קרומבי. בית חבד בסרילנקה משרת בעיקר מטיילים ישראלים ואנשי עסקים יהודים שמגיעים לעיר הבירה, יש בו מסעדה כשרה, מקווה, וגם שיעורי תורה. בבית הכנסת של חבד בקולומבו קשה למצוא מנין לתפילה אפילו בשבתות. "תלוי כמה מטיילים מגיעים בכל שבת".

בשנים האחרונות נפתחו ע"י הרב רוני ארד עוד שני בתי חבד בקרבת חופי הגלישה הפופולריים על ישראלים. אחד בחוף הדרומי היקדואה Hikkaduwa, והשני במפרץ ארוגם Arugam Bay, בחוף המזרחי של סרילנקה. בעונות הגלישה בתי חבד בחופים עמוסים יותר, יש תפילות קבלת שבת במנין וארוחות שבת.

באחת מעיירות התיירות בדרום סרילנקה, אהנגמה Ahangama, יש כיום אפילו מעין "מושבה ישראלית". התמקמו בה צעירים בטיול של אחרי הצבא, ונשארים בה תקופות ארוכות. חלקם פתחו עסקים שונים למטיילים הישראלים. יש ב"מושבה" מסעדה כשרה, מלון בניהול ישראלי, מלונות בוטיק קטנים, מועדון גלישה, מועדון יוגה, ועוד שירותים ועסקים על טהרת העברית.

בהעדר מוסדות קהילה יהודית כמקובל באירופה, לקח אחריות אישית מר סער שפירא, איש עסקים ישראלי שמתגורר בקולומבו מזה כעשור. לפני ארבע שנים הוא ייסד את "הפדרציה היהודית סרילנקה" שבה חברים כחמישים תושבים קבועים, ועוד מאות סוחרים יהודים שמגיעים לסרילנקה לעתים מזומנות. הרב דורון הלוי מכהן כרב הפדרציה. הפדרציה עוסקת בייצוג הקהילה היהודית בפני מוסדות שלטוניים ובינלאומיים. היא דואגת, בין השאר, לקיום מצוות ביקור חולים וכן לאיתור ושיקום של קברים יהודיים.

הפדרציה היהודית מוכרת על ידי ממשלת סרי לנקה כנציגת המיעוט היהודי, ומתמקדת בשנים האחרונות באיתור ושיקום קברים יהודיים בבית הקברות הכללי השוכן ברובע קולומבו 8 ("בורלה"). בינתיים גילו כבר 9 קברים יהודים. הפדרציה משפצת את מצבותיהם, ומביאה מניין לאמירת קדיש ליד הקברים.
הפדרציה היהודית של סרי לנקה חברה גם בקונגרס היהודי העולמי, ומשתתפת פעילה בקונגרס היהודי האירו-אסייתי. חברי הפדרציה משתתפים גם בתפילות ובמסיבות בחגי ישראל. "אבל אנחנו לא מתחרים בחב'ד" מדגיש סער שפירא, "אלא פועלים בשיתוף פעולה בארגון טקסים דתיים כמו הדלקת חנוכיה וליל הסדר, שבהם משתתפים גם חברינו".

מה שמתרחש בסרילנקה בעשורים האחרונים מבחינה יהודית מזכיר את נבואת זכריה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ורחובות העיר יימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה" (זכריה ח/4). עלינו להחליף את "ירושלים" ב"קולומבו" בפסוק זה. עדיין מוקדם לשפוט את התהליך ההיסטורי הזה.

תמונות הנוף באדיבות שגרירות סרילנקה בישראל ומשרד התיירות של סרילנקה