הרב יעקב לופט, מדריך טיולים ממבשרת ציון, ביקר לאחרונה בסעודיה באמצעות הדרכון האירופי שלו. הוא חזר מלא סיפורים מרתקים על הטיול. מתברר שלערב הסעודית יש היסטוריה עשירה הכוללת שבטים יהודים ואף ממלכה יהודית בדרום חצי האי ערב.

הנה חלק מרשמיו:

ריאד

עיר הבירה, ריאד, הוקמה במאה ה 18 על ידי משפחת סעוד, צאצאי מאני אל מריידה, בסמוך לדיריה. מבחינה תיירותית אין הרבה אתרים ששווים ביקור בעיר הענקית עם קרוב ל 8 מיליון תושבים. החלטתי להתחיל מהמקום ממנו הכל התחיל, מגרעין העיר ריאד, אזור מצודת Al Masmak. הנסיעה באזורים שמזכירים ערים ערביות רבות ברחבי המזרח התיכון. בניה נמוכה, ללא סדר או תיכנון. מעט מאוד אנשים ברחובות למרות שממש לא חם.

התחלתי ליד מתחם המוזיאון הלאומי שכולל גם את ארמון  Murabba. זה היה ארמון מלכי ערב הסעודית שנבנה במחצית השניה של שנות ה 30 במאה העשרים, בתקופה של מציאת הנפט בסעודיה. הכסף התחיל לזרום לריאד, והארמון הישן כבר לא סיפק את צרכי המלך וחצרו. הארמון משמש כיום כמוזיאון ומציג את ההיסטוריה המוקדמת של הממלכה הסעודית. מוצגים בו כלים ששימשו את המלך ומשפחתו, ותמונות רבות מהעשורים הראשונים של הממלכה. הכל עשוי בטוב טעם, ועובדי המוזיאון מסבירי פנים. האנגלית שבפיהם טובה. בקומת הקרקע של המוזיאון הלאומי הסמוך לארמון מוצגות גם מכוניות היוקרה ששימשו את המלך המייסד של ערב הסעודית, עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן בן פייסל אָאל סעוד, שנפטר בשנת 1953 .

אחרי הביקור בארמון, שמתי פעמיי אל העיר העתיקה של ריאד. מצודת Al Masmak  נבנתה בשנת 1865 ושימשה את שליטי ריאד ונג׳ד. כיבוש המצודה על ידי המלך עבד אל עזיז מידי יריביו בני משפחת אל ראשיד, שליטי ג׳אבל עמר, בינואר 1902  מסמל את תחילת איחוד האדמות שבין המפרץ הפרסי למערב חיג׳אז, למה ששלושים שנה מאוחר יותר ייקרא ״ממלכת ערב הסעודית״. בין השנים 1902 ו 1938 המצודה שימשה את בית הדין השרעי. את הראשים כרתו כאן בכיכר מול המצודה.

סמוך למצודת מסמק נמצא ארמון Al Hukm אשר שימש את מלכי בית סעוד בתקופת הממלכה הסעודית הראשונה והשניה, והיום משמש את הממשל של מחוז ריאד ובית העיריה של הבירה הסעודית.

בזה מסתכמים אתרים היסטוריים של העיר.

החלטתי להכנס גם לכל מיני שכונות פחות תיירותיות. יצאתי לדרך וגיליתי עד כמה ריאד לא מתחשבת בהולכי רגל או רוכבי קורקינט. בגלל המרחקים הגדולים, כולם מתניידים במכוניות. בדרך עברתי על פני גורד שחקים מפורסם הנקרא 'מרכז הממלכה' או 'מגדל הממלכה'.

מדובר בגורד שחקים השלישי בגודלו בערב הסעודית. בבניין יש קניון, בית מלון, ודירות מגורים. השליש העליון של הבניין בנוי בצורה פרבולה הפוכה, ושני קצותיה מקושרות באמצעות מעבר מקורה באורך 56 מטר. המעבר המקורה פתוח למבקרים, וניתן להגיע אליו במעלית, שמוחלפת במעלית נוספת המובילה לפתח המעבר. גובה המגדל  302 מטר.

מרכז העסקים, הכנסים והבילויים החדש KAFD – King Abdullah Financial District  הוא המרכז החדש של בירת ערב הסעודית.

הבניין הגבוה ביותר ברובע העסקים שייך לחברת ,Aramco חברת הנפט הערבית-אמריקני. מדובר בחברת הנפט הממלכתית של ערב הסעודית אשר הוקמה בשנת 1933 על ידי האמריקאים, ובית המלוכה הסעודי השתלט עליה, והיום הוא מחזיק ב 100%  מניות החברה.

מספרים שהאמריקאים שעסקו בחיפושי נפט בבחריין, ביקשו להיפגש עם המלך המייסד של סעודיה, עבד אל עזיז, כדי להציג בפניו את העתיד המזהיר שמצפה לו  ולממלכתו כאשר ימצאו נפט במעמקי הים לחופה המזרחי של ערב הסעודית.  ״אם יש נפט ליד חופי בחריין, אין שום סיבה שלא יהיה נפט בסעודיה הסמוכה לבחריין״ הם אמרו לו. המלך היה סקפטי לגבי האפשרות למצא נפט סעודיה, וגם לגבי הרעיון שהנפט יעזור לפתח את ארצו. ״אבל תחפרו. למה לא. גם אם לא תמצאו נפט, אולי תמצאו מים. ולמים אנחנו בהחלט זקוקים״. כל השאר היסטוריה.

גורד השחקים של ארמקו באמצע הסיטי החדש של ריאד. מידי ערב אחרי שעשרות אלפי העובדים עוזבים את המשרדים שלהם, אלפים רבים אחרים באים לבלות במסעדות, בתי הקפה ואולמות הקונצרטים. כל זה יקבל תנופה נוספת כאשר מערכת המטרו והמונורלס של ריאד תתחיל לפעול.

דרעיה

העיר דרעיה היא הבירה הקדומה יותר של שושלת אל סעוד. א-דרעיה שימשה כבירת אמירות א-דרעיה תחת השושלת הסעודית הראשונה משנת 1744 עד  1818. היא נחשבת לגרעין הוואהביה ולמשכן המקורי של בית סעוד. א-דרעיה נוסדה בשנת 1446. על הגדה המזרחית של הוואדי,

מול א-טוריף, נמצאת בוג'אירי, שם התגוררה משפחתו של השייח מוחמד אבן עבד אל והאב (1703-1792) לאחר שגורשו מאל-עוינה. לאחר 1745, הוא הפך חשוב יותר מהשיח מוחמד אבן סעוד, שהתגורר בא-טוריף הסמוכה. אבן סעוד הצטרף לתנועה הווהאבית וכרת ברית עם האימאם מוחמד אבן עבד אל-והאב ב1744. בית סעוד השתלט על רוב חצי האי ערב, התקדם לחיג׳אז וכבש את מכה ב1806.

הסולטן העותומני רצה להגביל את הכוח החדש בחצי האי ערב. במהלך המלחמה העותומאנית ווהאבית הוא שלח את המושל המצרי שלו, מוחמד עלי, למערכה נגד הסעודים בנג'ד. נווה המדבר הותקף בשנת 1818 על ידי איברהים פאשא, בנו של מוחמד עלי פאשה, ונפל לאחר שישה חודשי מצור. החשובים שבבני החמולה הסעודית נכלאו פה, ובמקרים מסוימים נחטפו או הוצאו להורג.

בשנה שלאחר מכן, נהרסה א-דרעיה כליל, וא-טוריף וע'סיבה נותרו נטושים עד היום.

כאמור, כאן בדרעיה נפגשו מֻחַמַּד אִבְּן עַבְּד אלוַהָאבּ, מייסד התנועה הווהאבית  ומוחמד אבן  סעוד וכרתו ברית. כאן נולד הרעיון המדיני הדתי שאפיין את ערב הסעודית עד השנים האחרונות.

הרעיון המרכזי של הוובאביזם, זרם סאלאפי שמרני, זה "להחזיר עטרה ליושנה". כלומר, להחזיר את הקהילה המוסלמית לאורחות חיים שאפיינו את ימי הנביא. לטהר את הדת והאמונה מכל מיני תוספות ותופעות מודרניות. הם פעלו כנגד כל מי שנחשד בחוסר דבקות בגרסה הקיצונית של האיסלאם. העישון נאסר, והמעשנים הוצאו להורג. הקסנופוביה ביחס ללא-מוסלמים הייתה קיצונית במיוחד. בראותם זרים, נהגו הווהאבים להסתיר את פניהם כדי לא להדבק מרוח הטומאה.

הם קידשו פשטות ופגעו בכל מי שהחצין את עושרו. כאשר סולטן עותומני חדש היה עולה לשלטון, הוא היה שולח שיירה גדולה וחגיגית מאיסטנבול למכה. התהלוכה הובילה מתנות רבות למנהיגות הדתית של מכה, וגולת הכותרת – כסווה חדשה לכעבה.  כסווה הוא הבד אשר מכסה ומקיף את הכעבה במכה. הווהאבים היו תוקפים את השיירות, שודדים את המתנות יקרות הערך וגם את הכסווה המפוארת החדשה. הם טענו שכסווה יקרה ומפוארת סותרת את עיקרון הפשטות שהנהיג הנביא.

הווהאבים ראו בכל המוסלמים אשר לא חולקים איתם את העקרונות המחמירים של האיסלאם הסלאפי כופרים שאותם מותר לשדוד ולהרוג. זה הווהאביזם אשר היה מזוהה עם השושלת הסעודית ועם האידיאה הממלכתית הדתית של ערב הסעודית. בגללו התיירות הלא דתית לערב הסעודית הייתה אסורה עד לאחרונה.

הווהאבים איימו לפעמים על בית המלוכה הסעודי עצמו. בשנת  1927שבטי מוטייר ועג'מן שהשתייכו לתנועת אל אחואן הסלאפיסטית התמרדו נגד אבן סעוד מלך נג'ד וחיג'אז, ועסקו בפשיטות חוצות גבולות לחלקים של אמירות עבר הירדן, עיראק המנדטורית, ואמירות כוויית. נכדו של אחד מראשי המרד היה ג'הימאן אבן מוחמד אבן סייף אל-עותייבי, אשר הוביל בדצמבר 1979 כ500 מחבלים קיצוניים להשתלטות על הכעבה במכה. זאת בטענה שהשושלת הסעודית מתכחשת לעקרונות הסלאפיים של האיסלאם, מאפשרת לאמריקאים לפעול בערב הסעודית, ומייצאת נפט לאמריקה. הם דרשו לגרש את כל הזרים הלא-מוסלמים מאדמת סעודיה.

כיום א דרעיה הפכה לאחד מאתרי התיירות המרכזיים של אזור ריאד. האתר משוחזר להפליא ומשמש לארועי תרבות, תערוכות ופסטיבלים. במקום פועלים בתי קפה ומסעדות יוקרה.

אבהא

עלינו על טיסת חברת התעופה הלאומית של סעודיה לעיר הדרומית אבהא. מדבר אין סופי ללא סימני חיים נפרס מתחתנו, ואנחנו נוחתים בבירת חבל אסיר. שדה התעופה של אבהא היה יעד להתקפות של החות׳ים במהלך מלחמת 8 השנים בין ערב הסעודית למורדים מצפון תימן. אבהא מרוחקת רק כ 100 ק״מ מהגבול עם צפון תימן.

חבל אסיר נמצא בגובה שבין 2000 ל 3000 מטר מעל פני הים מה שהופך אותו לאתר תיירות מבוקש. הטמפרטורות כאן הרבה יותר נוחות. החלקים הדרומיים של אסיר היו פעם חלק מתימן. מכאן יצאו רוב הטרוריסטים הסעודים לארה"ב  בפיגועים הגדולים ב11 בספטמבר 2001.

עד המאה ה 6 לספירה התקיימה כאן ממלכת חִמְיַר היהודית. הממלכה נוסדה בשנת 115 לפנה"ס והייתה ממלכה דומיננטית בדרום ערב עד 525 לספירה. מלכי חמיר התגיירו במועד לא ידוע. העדות להימצאות יהודים בחמיר התגלתה בשנת 1936 בבית הקברות של בית שערים. במקום נחשף אולם קבורה מראשית המאה השלישית לספירה, בו נמצאה כתובת יוונית "של אנשי חמיר". בנוסף, נמצא במקום שבר ארון קבורה מעופרת, עליו נחרטה קליגרפיה בשפה החמירית ותוכנה המשוער הוא: "נגיד חמיר". חוקרים טוענים שיישובים יהודיים היו קיימים באזור אסיר כבר בימי בית המקדש השני. חמיר כבשה את ממלכת שבא ב-25 לפנה"ס, והממלכה המאוחדת נקראה "שבא וד'ו ריידאן".

מלבד אתרי הטבע בפאתי העיר, אין אתרים ששווים ביקור בעיר עצמה, הפרוסה על שטח גדול עם הרבה בתי מלון וקניונים. הנקודה הראשונה אליה הגענו היתה הטיילת המרהיבה ממנה נשקף נוף קדומים על הרי הפארק הלאומי של אסיר.

כאן בטיילת פגשנו בפעם הראשונה להקה של בבונים. המוני בבונים מתגוררים במרחב העצום שבין העיר טאיף בחבל חיג׳אז לבין הגבול התימני. מדובר במאות קילומטרים שלאורכם פוגשים אלפי קופים שנעים בלהקות.

אחרי הביקור בטיילת המשקיפה על הרי אסיר המשכנו למצודת העיר אבהא. יצאנו מהעיר לכיוון העיירה המסורתית Rijal Almaa המשוחזרת באופן מושלם. הדרך מאבהא ל Rijal Almaa יורדת מהנקודה הגבוהה ביותר בערב הסעודית, מעבר ההרים Al Souda בגובה 3000 מטר מעל פני הים. בעמק נגלה לעיננו מגדל אשר כמותו ראינו אחר כך במקומות רבים נוספים. מדובר במגדלי שמירה מימי הביניים המאוחרות. ליד המגדל עומד מסגד. מדובר בעיירה בת 900 שנה עם בתי האבן ובתי החימר בני 3 קומות. מעניין להגיע לחלק האחורי של העיירה עם הבתים שעוד לא שופצו. כאן מתברר עד כמה השיחזור נאמן למקור.

התחנה הבאה שלנו הייתה בעיר Baha . האזור מפורסם ביערות הרבים שמקיפים את העיר, מפלי מים, שמורות טבע ומספר מבצרים. כמו למשל מצודת Almalad. אחת האטרקציות המפורסמות של דרום מערב סעודיה היא שרידי הכפר Thee Ain בתוך נווה מדבר המפורסם בבננות שלו.

טאיף

המשכנו בנסיעה לאחת הערים החשובות של חיג'אז – טאיף. העיר מפורסמת עוד מימי הנביא מוחמד. היא נחשבת לבירת הקיץ של ערב הסעודית לפני האיסלאם ובימינו. בגלל מזג האוויר הנוח יחסית, הממשלה הסעודית עוברת לטאיף בכל קיץ. מסביב לעיר ישבו שבטים יהודים, אשר גורשו לכאן על ידי ממלכת אתיופיה בעקבות המלחמות שלה עם ממלכת חמיר היהודית.

בטאיף מרגישים את קרבתה של מכה. כאן נחשפנו לפלח התיירות העיקרי של ערב הסעודית – התיירות הדתית לערי הקודש. אוטובוסים רבים עם צליינים מרחבי העולם חנו בכיכר השוק. טאיף מרוחקת פחות ממאה ק״מ ממכה, ורוב הצליינים קופצים לביקור בעיר המפורסמת בארמונות של עשיריה והארמונות של משפחת המלוכה ומקורביה.

כאן בטאיף בספטמבר 1924 עבד אל עזיז אבן סעוד התחיל את כיבושה של ממלכת חיג׳אז, אשר יחד עם אמירות אסיר ואמירות נדג׳ אוחדו למה שכמה שנים מאוחר יותר ייקרא 'ממלכת ערב הסעודית'. ב5 בספטמבר 1924 צבאו של אמיר נדג׳ המלך הראשון של סעודיה כבש ללא קרב את טאיף, אחת הערים החשובות של אמירות חיג'אז. העיר נכנעה ללא קרב, לאחר שהמשמר ששמר על העיר ברח. תושבי העיר פתחו את השערים ונכנעו. החיילים הוואהבים של איבן סעוד נכנסו לעיר ופתחו בטבח נוראי. שופטי וזקני העיר הסתתרו במסגד. החיילים הווהאבים פרצו למסגד, הוציאו החוצה את כל מי שהסתתרו בו, וחתכו בחרבותיהם את כולם לחתיכות. בתוך כמה שעות הם טבחו בדרך דומה בכ400 מתושבי העיר. איבן סעוד התנער מהטבח שביצעו חייליו, כי הוא היה זקוק לתמיכת ההמונים בהמשך הכיבושים שלו ברחבי חיג'אז. המלך של חיג'אז, חוסיין בין עלי, אשר זמן קצר קודם לכן הכריז על עצמו כחליפה ומלך כל הערבים, נאלץ לברוח לאחד מבניו.

המלך של עבר הירדן, עבדאללה איבן חוסיין, נפגש עם מנהיגים ציוניים במטרה להגיע להסכם בין התנועה הציונית לבין הממלכה הערבית המאוחדת. גם מנהיג העדה החרדית, הרב חיים זוננפלד, נפגש עם חוסיין בן עלי ואף הצליח לשנורר ממנו תרומה גדולה לעניי העדה החרדית בירושלים.

אחרי מותו של חוסיין בן עלי בשנת 1931 ברבת עמון, הועברה גופתו לירושלים והוא נקבר על הר הבית. בהלווייתו השתתף גם הרב הראשי לארץ ישראל , הרב יעקב מאיר.

ג'דה

הדרך מטאיף לג׳דה אורכת כשעתיים וחצי. הירידה מטאיף לכיוון מכה מרהיבה. יצאנו מהעיר לקראת שקיעה, ועצרנו בתצפית המשקיפה על רכס הרים מלא הוד.

העיר ג׳דה, בירת חיג'אז, נקראת על שם חוה אימנו, בערבית: אֻמּנא חוה. כינוי לאישה מהאבות הראשונים. לפי המסורת המוסלמית, כאן בג׳דה קבורה חוה אימנו בבית העלמין המוסלמי לא רחוק מהעיר העתיקה. (אנחנו יודעים שלפי המסורת היהודית היא קבורה במערת המכפלה בחברון).

כבר מאות שנים מהווה ג'דה תחנת חובה עבור רוב עולי הרגל למכה. מלבד היותה העיר הגדולה של חיג'אז והעיר השניה בגודלה במדינה, יש בה נמל חשוב שדרכו עולי הרגל היו עוברים בדרך לחאג׳ או אוּמרה, סוג של עליה לרגל אשר חשיבותה פחותה מזו של החאג׳.

העיר העתיקה של ג׳דה, אל באלד, אשר עוד בשנות ה 40 של המאה ה 20 הייתה מוקפת חומה ומפורסמת בבנייני אבן המיוחדים שלה, עוברת תהליך שיקום כללי. עד לפני 10 שנים היה זה החלק המוזנח, העני, והפחות מפותח של העיר. רבים מתושבי אל באלד קיבלו צו פינוי ללא שום פיצוי, מה שעורר התנגדות למהלך. חלקים מהעיר העתיקה הפכו לשכונות רפאים. עקב עבודות השימור, רבים מהרחובות חסומים. העיר עוברת מתיחת פנים כללית, אבל עושה רושם שהיא גם מאבדת את אופיה וצביונה. התוצר הסופי שמתקבל נראה מאוד ממוסחר ומאוד תיירותי.

העיר החדשה של ג׳דה נמצאת צפונה מאל באלד וגם היא עוברת תהליך פיתוח מואץ. תחנת הרכבת המרכזית המודרנית, שדרכה עוברת הרכבת המהירה המקשרת את מדינה עם מכה, היא דוגמה מרשימה של העתיד הצופן לג׳דה. המטרופולין שלה מונה 5 מיליון תושבים. כל זה במרחק טיסה של פחות משעתיים מנתב״ג. מהאתרים המרשימים של ג׳דה החדשה צריך לציין את הטיילת הנמתחת לאורך קילומטרים רבים.

מכה

בכבישים המובילים לעיר מכה קיים שילוט המזהיר שהכניסה לעיר מותרת רק למוסלמים. לא-מוסלמים חייבים לנסוע אך ורק בכבישים עוקפים.

החאג׳ למכה מתקיים מדי שנה בתאריכים קבועים מראש במשך 5 ימים. מכיוון שכל מוסלמי בעולם רוצה לעשות את החאג׳ לפחות פעם בחיים, ובעולם חיים קרוב לשני מיליארד מוסלמים, ערב הסעודית מגבילה מאוד את מספר המשתתפים בחאג׳ בכל שנה. כל מדינה מקבלת הקצאת מקומות על פי גודל האוכלוסיה המוסלמית שלה. גם למצב היחסים של המדינות השונות עם ערב הסעודית יש השפעה על המכסה שהיא תקבל. זמן ההמתנה לאישור המיוחל לחאג׳ יכול להגיע עד כדי 25 שנה. אנשים מבוגרים ואלה שלא עשו את החאג׳ מעולם, מקבלים קדימות.

בכל שנה מגיעים לחאג׳ קרוב ל2 מיליון עולי רגל. מדובר בלוגיסטיקה הכוללת אמצעי בטחון מורכבים. לצורך קבלת משתתפי החאג׳ הוקמו טרמינל ימי מיוחד ושדה תעופה מיוחד, אשר בשאר ימות השנה משרת חברות  לואוקוסט.

לאורך קילומטרים לפני הטרמינל הוקמו תחנות אוטובוסים שקולטים את המשלחות. במכה ובסביבתה מוקמים ערי אוהלים למי שלא יכול להרשות לעצמו מלון פאר המשקיף על הכעבה.

חאג׳ זה עסק יקר למדי. נכון לשנת2022, השתתפות בחאג׳ עולה לזוג של מוסלמים מישראל כ 67 אלף שקלים.

אולה וניאום

הכיוון המרכזי אליו מתפתחת התיירות הנכנסת לערב הסעודית מוביל את רוב  המבקרים בממלכה לחלקה הצפון מערבי שלה, אזור המדברי של אל אוּלה, בעבר המזרחי של מפרץ אילת מול נואיבה. יש חוקרי תנ"ך שמזהים את אולה עם אילים, שם חנו בני ישראל לאחר יציאת מצרים ולפני מתן תורה. "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם" (שמות טו/כז)

באזור אולה שכנו ערים נבטיות עתיקות בסגנון פטרה. לא רחוק משם נמצא החלק הסעודי של ואדי רם. באל אולה הוקמו בתי מלון יוקרתיים ומפוארים. זה הסמל של סעודיה המודרנית המנותקת מהעבר. שם במדבר בנו אולם קונצרטים מרשים שקירותיו מראות שחולות המדבר משתקפים בהם. פסטיבל על אולה המתקיים לאורך חודשי החורף  הוא שם דבר בעולם התרבות, והוא מושך קהל רב שבא להופעות של  כוכבי רוק ומוזיקה קלאסית. לא רחוק משם אמורה לקום 'ניאום', עיר העתיד של ערב הסעודית.

ערב הסעודית עוברת תהליך מערביזציה מואץ. ממדינה עם חוקי שריעה שבה עד לפני מספר שנים למשטרת הצניעות היה כח עצום, מתקדמת ערב הסעודית אל המאה ה21, בהנהגתו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן.

השינוים שעוברים על הממלכה הם חלק מ״חזון 2030״ עליו הכריז יורש העצר לפני מספר שנים. לקראת שנת  2030 העיר החדשה Neom אמורה לרקום עור וגידים, או ליתר דיוק מתכת וזכוכית. מדובר בעיר העתיד במרחק של כ 180 ק״מ מאילת. החלום הוא להקים עיר סופר מודרנית, יותר מדובאי. העיר אמורה להיות פתוחה לכל יזם מרחבי העולם ללא הגבלות דתיות או אידיאולוגיות. כל זה במרחק של 4 שעות טיסה מאירופה, לעומת 7 שעות לדובאי.