מלטה מכונה בתואר "המוזיאון הפתוח הכי גדול בתבל". יש בה המון אתרים היסטוריים ואטרקציות תיירותיות לחובבי היסטוריה, אומנות, אדריכלות, נופים, צלילה וספורט ימי. גם שפע של חופים ומלונות לחופשת "בטן גב". כל תייר יכול למצוא במלטה תחום שמעניין אותו. בשנים האחרונות הולך וגדל מספר התיירים הישראלים שמגיעים למלטה, וניסיתי לבדוק מה יש שם שמושך את חבריי?

מלטה זו המדינה הקטנה ביותר באירופה. היא בגודל של תל אביב, וחיים בה רק 440,000 נפש. היא נמצאת במרחק של פחות משלוש שעות טיסה מנתב"ג. היא מורכבת משלושה איים- מלטה, גוזו, וקמינו. הנוף ומזג האויר הינם ים-תיכוניים כמו בארץ. מלטה מזכירה מאוד את עכו, ונמליה את נמל יפו. רוב בתיה עשויים מאבן גיר, בלי טיח חיצוני וצבע מעליהם, דבר שמזכיר מאוד את סגנון הבניה בירושלים. יש בה המון שיחי צבר בשדות פתוחים בעיר ובלצידי כבישים בינעירוניים.

אומרים שמי ששולט במלטה, שולט בים התיכון. לכן מלטה נכבשה פעמים רבות על ידי עמים ואימפריות, והיא מבוצרת מאוד להגנה מפני כובשים נוספים. שלטו בה הפיניקים, הצלבנים אבירי מסדר סנט ג'ון שגורשו מירושלים ע"י הטורקים, עברו לקפריסין וגורשו גם משם, ולבסוף השתקעו במלטה. הם ביצרו אותה ונלחמו בטורקים שהגיעו לכבוש גם את מלטה, אך הצלבנים ניצחו במלחמה הזו. כ250 שנה שלטו הצלבנים במלטה עד שנכבשה על ידי הצרפתים בראשות נפוליאון, וכעבור כמחצית היובל כבשו הבריטים את האי מידי הצרפתים, ושלטו בו עד להכרזת העצמאות בשנת 1973.

את הטיול במלטה כדאי להתחיל בסיור רגלי בעיר הבירה וָולֶטָה. רחובות וסמטאות ישרים, ונעים פשוט להתהלך בלי מטרה. בשיטוט כדאי להרים עיניים לקומה השניה, ולראות את המרפסות היפות והמענינות של הבתים. חלק מהבתים נבנו במאה ה16, ועדיין מטופחים ועומדים על תילם. לא בכדי נבחרה מלטה כאתר הצילומים של סדרת הטלויזיה "משחקי הכס".

המקום היפה ביותר במלטה הוא קתדרלת סנט ג'ון. מבחוץ היא נראית כמו סתם קתדרלה בינונית, אבל מבפנים יש בה יופי עוצר נשימה. עיטורי זהב על הקירות ועל התקרות, וגם בחדרי תפילה שתרמו ארצות שונות כמו ספרד פורטוגל איטליה ועוד. על התקרות ציורים מרהיבים של מלאכים ופרחים, והרצפה מורכבת ממצבות שיש יפות על 400 קברים של אבירי המסדר שנטמנו ברצפת הכנסיה.

אומנם אנחנו נמנעים מלהיכנס לכנסיות ולמקומות של עבודה-זרה, אבל יש היתר הלכתי להיכנס לכנסיות שהן יותר מוזיאון אומנות מאשר מקום לעבודה זרה, ובתנאי שזה בזמנים שלא נערכת בהן מיסה. ראיתי לא מעט קתדרלות בחיי, וזו שבמלטה נראית בעיני היפה מכולן, אולי יפה אף יותר מהוותיקן.

חלק מבנין הממשלה פתוח למבקרים. זה ארמון ששימש את ראש מסדר האבירים, שנחשב כמו מלך. אבל הוא לא הוכתר למלכות כי למלך חייבת להיות גם מלכה, והצלבנים לא נשאו נשים. המסדרונות מקסימים עם ציורי תקרה וקירות, ובפתח כל חדר ואולם ניצב שיריון של אביר צלבני.

אולמות הישיבות והאוכל גדולים ומרווחים. התקרות גבוהות מאוד. על הקירות שטיחי ענק מרהיבים. כדאי לשים לב במיוחד לחדר הכנסים הגדול. מאחורי כסאו של ראש המסדר יש פרוכת ומסגרת שמזכירים ארון קודש.

בקומת הקרקע יש מוזיאון לנשק ותחמושת ולשיריונים של לוחמים צלבנים מימי הביניים.

במרחק הליכה משם נמצא (ברחוב הרפובליקה 74) בית אבירים טיפוסי "בית רוקה פיקולה"  "Casa Rocca Piccola" שהפך להיות מעין מוזיאון חי. הארמון נבנה במאה ה16 עבור הרוזן דון פיירו לה-רוקה, וצאצאיו חיים בבית הענק הזה עד היום. חלק מהחדרי הבית הם פתחו לתיירים, להתרשם מסגנון הבניה והריהוט של האבירים העשירים. מענין לראות את הספריה וחדרי השינה עם הריהוט הכבד והעתיק. חדר האוכל מעורר קנאה במגוון כלי האוכל. באחד מחדרי פריטי האומנות מוצגת גם חופה יהודית עם עצים להחזיקה מעל ראשי החתן והכלה. המרקיז דה פירו, שמתגורר כיום בבית הזה, מספר שמשפחתו משתמשת בחופה גם בימינו להוביל תחתיה את הכלות מבנות המשפחה מהבית אל הכנסיה.

משם נמשיך רגלית לגני באראקה (ברכה?) Barakka Gardens על גבעה הצופה על הנמל הגדול של מלטה The Grand Harbour ועל מעגני היאכטות, וגם על שלש הערים העתיקות שבצד השני של המפרץ. העיר הדרומית ויטוריו נראית מכאן כמו עכו העתיקה מכיוון הים. גם התותחים על מבצר פורט סנט אנג'לו Fort St Angelo מזכירים את עכו.

זה לא עכו. זו מלטה.

לאחר יומיים-שלושה של שיטוטים בוולטה, נצא מעיר הבירה לפרברים. ניסע תחילה לכיוון מערב ודרום. התחנה הראשונה היא העיר מדינה, שהיתה עיר הבירה של מלטה, לפני שנבנתה וולטה. זו עיר מוקפת חומה כמו ירושלים, ועם שערים מקסימים. שטחה קטן מהרובע היהודי בירושלים העתיקה, וחיים בה 270 תושבים אמידים בלבד. הסמטאות שנשארו כמו בימי הביניים. למכוניות אסור לנסוע שם, אלא רק להולכי רגל ולסוסים. במרכז הרחוב הראשי נמצא ארמון פלסון Falson שראוי לביקור.

בקצה הרחוב הראשי נמצאת כיכר בָּסְטְיוֹן Bastion Square,  והבנין הגדול והיפה שבחזית הכיכר עומד על שטח שעליו עמד בית הכנסת של מדינה. בית הכנסת נהרס ברעידת אדמה בשנת 1630.

חוקר יהדות מלטה, יעקב יצחק ספיטרי, אומר שמצא מסמך מלפני אלף שנים שבו כתוב שבעיר מדינה חיות 75 משפחות, מהן 25 משפחות יהודיות. כלומר, שליש מהתושבים היו פעם יהודים. זה ניכר גם בשלטי רחוב בעברית "שוק המשי היהודי העתיק" "The Old Jewish Silk Market".  הדבר מלמד על חשיבות היהודים בכלכלת העיר.

צמוד לשער העיר, יש בצד הפנימי "מרתף העינויים". שם ממחישים את העינויים שעשו כמרי האינקוויזיציה ל"עבריינים" על דת הנצרות. חלק מהמעונים במרתף זה היו יהודים אנוסים. עוד על יהודי מדינה בכתבה נפרדת באתר זה.

בעיר רבאט Rabat יש אתר קבורה רומי גדול במערות מתחת לקרקע. בחלק מהמערות הללו נקברו יהודים. חלק מקברי היהודים מסומנים במנורה חרותה בסלע, כעדות וסימן שכאן קבור יהודי שעלה לרגל לבית המקדש בירושלים.

מערות הקבורה היהודית היו סגורות עד לפני כשנתיים, בגלל מחלוקת בת עשר שנים על חילול כבוד המתים היהודיים, ועל שהתיירים דרכו ברגליהם על עצמות שהיו מפוזרות במקום. עוד פרטים בכתבה הבאה.

מלטה מתגאה בהיסטוריה עתיקה מאוד, ויש בה מקדשים קדומים שהוקמו כאלף שנים לפני הפירמידות במצרים שנבנו ע"י אבותינו. שניים מהם נחשפו ליד העיירה קרנדי Qrendi  בדרום מלטה. המבנה הַגָר קִים (Hagar Qim) נבנה בשנת 3200 שנה לפני הספירה, ונחשב אחד המבנים העתיקים בעולם.

כמדינה ים תיכונית, גם במלטה יש כפרי דייגים. אחד היפים והציוריים שבהם נמצא בדרום האי ונקרא מַרְסָשְלוֹק (Marsaxlokk). במעגן וליד המזחים רואים הרבה מאוד סירות דייגים מתנדנדות באיוושת הגלים הנמוכים. הסירות צבועות בצבעים עליזים, פסים צהובים, אדומים, ירוקים, וכדומה. ברגע הראשון נדמה ששמו אותם שם כתפאורה לעוד סרט עלילתי, אבל הסירות בשימוש יומיומי. ברציפי הנמל הרבה מסעדות דגים, טברנות ובתי קפה, (וגם דוכני מזכרות לתיירים). תענוג להתישב בנחת באחד מבתי הקפה מול השקיעה, ללגום לאט קפה שחור מהביל, ונסות לעשן נרגילה בלי להתעטש.

הטיול היומי הבא יהיה לכיוון צפון, לאי גוזו. בדרכנו צפונה כדאי לעצור ב"כפר פופאי". זה כפר מלאכותי לצד מפרץ קטן וצר, שנבנה כסט לצילומי הסרט "פופאי המלח". כל בית שונה מחברו בצבעים ובעיצוב, ונראה כמו מציור בספר ילדים. לאחר סיום הצילומים המקום מופעל כאתר תיירות, כשבכל בית פעילות אחרת, ועם פארק מים צף במפרץ. אם אנחנו בטיול משפחתי עם הילדים יש להקדיש לפחות חצי יום לבילוי בכפר פופאי.

בקרבת כפר פופאי יש מעגן שבו סירות שלוקחות אותנו לאי גוזו. בין מלטה לאי גוזו נמצא אי קטן ששמו קומינו. הוא צחיח ונטוש, אך מפורסם בעולם הצלילה וספורט המים בזכות הלגונה הכחולה והיפהפיה. המים בלגונה צלולים מאוד, וניתן לראות בעומק מטרים רבים אפילו דגים קטנים. זה אזור שנחשב גן עדן לצוללנים ולשחיינים מכל העולם. על האי קומינו צולם הסרט "הרוזן ממונטה כריסטו", והמבנה בראש הגבעה שימש בסרט כבית כלא מבודד שבו כלאו את הרוזן. במקור המבנה היה מצודה צבאית לטיפול בשודדי ים שהגיעו אל האי הנטוש. לאי קומינו יש גם היבט יהודי. שם כלאו במאה ה13 את המקובל רבי אברהם שמואל אבולעפיה, ושם כתב אחדים מספריו. את עלילותיו בקומינו אפשר לקרא בכתבה נפרדת על היהדות במלטה, בלינק זה.

גוֹזוֹ הוא אי ציורי שמבוסס על חקלאות, וחיים בו רק כ30,000 תושבים. כשמטיילים בו נדמה שהחיים נעצרו מלכת בשנות החמישים של המאה הקודמת. המקומיים שומרי מסורת באדיקות, וכך שומרים גם על מסורת הבניה. אין שם בנינים רבי קומות או קניונים.

מסלול מומלץ לטיול של ארבעה ימים במקומות במלטה שמתוארים בכתבה זו מופיע גם באתר 'טיולים' של יאיר בר זוהר.

במלטה יש מבחר גדול של מלנות בכל מיני רמות. אני התאכסנתי במלון Corinthia המהודר, שהוקם בתוך ארמון ישן של אביר צלבני, והוסב למלון. אגב, לחובבי הימורים כדאי לדעת שבסנט ג'וליאן ישנם גם כמה בתי קזינו גדולים.

במרחק לא גדול מהמלון נמצאת המסעדה הכשרה "לחיים" ובית חב"ד. שם יש מניינים בכל ערב שבת, ולפעמים גם באמצע השבוע. במקרה זכיתי שבשבוע שבו שהיתי במלטה היה בכל ערב מנין למנחה וערבית. לפני כאלף שנה היו היהודים כשליש מתושבי מלטה. לפני כמאתיים שנה הקהילה היהודית מנתה כ30,000 נפש. היו יש שם רק כ250 יהודים מקומיים, ועוד כמאה ישראלים עובדי הייטק.

מלטה קרובה לישראל ודומה לה. הטיסה לשם פחות משלוש שעות בחברת התעופה איר מלטה Air Malta, שחנכה את הקו רק בשנה האחרונה. נמל התעופה במלטה משמש גם תחנת ביניים לטיסות המשך של איר מלטה למרוקו. בעבר הרחוק הדרך למלטה היתה בטיסה של 3 שעות לרומא, המתנה של עוד כשעתיים, וטיסת המשך של כשעה למלטה. רק ישראלים מעטים היו מוכנים לטרטור הזה.

לפני 7 שנים התחילו טיסות צ'רטר ישירות של חברות "קשרי תעופה" ושל "אשת טורס" שידעו לזהות את הפוטנציאל התיירותי של מלטה. זה עולה לי בבריאות להחמיא לחברת 'קשרי תעופה', בגלל שמנהליה מחרימים מגזין אינטרנטי זה באירועים שלהם, ולכן בד"כ אנו לא מפרסמים עליהם דברים טובים. אבל איננו יכולים להתעלם מהישג היסטורי חשוב שלהם להעלות את מלטה על מפת התיירות הישראלית. שאפו!

Many thank to Mrs. Janet Grech of MTA for helping research for this Aricle