פנמה חגגה גם בישראל את יום העצמאות שלה באירוע גדול ורב רושם. לא עוד קוקטייל דיפלומטי מינימליסטי של מדינה זרה, אלא מופע מרשים של צבעים, תרבות וגאווה לאומית שנראה יותר כמו חגיגות ה–4 ביולי של שגרירות ארה"ב או ה–14 ביולי של צרפת, מאשר אירוע של מדינה קטנה ממרכז אמריקה. מאות אורחים מהקהילה העסקית ומהסגל הדיפלומטי בישראל מילאו את האולם עד אפס מקום, ואליהם הצטרפה קבוצה מרגשת במיוחד: רופאים מפנמה שנחתו בארץ מיד לאחר הטבח של 7 באוקטובר כדי לסייע בטיפול בפצועים, ונשארו כאן. לאורחים רבים, הם היו גיבורי הערב.
למעשה, בפנמה מציינים שני ימי עצמאות. האחד, ב3 בנובמבר לציון ההיפרדות של פנמה מקולומביה ב־1903. השני, ב–28 בנובמבר לציון העצמאות מספרד. זה היה גם מועד החגיגה בירושלים בשבוע שעבר.
השגריר עזרא כהן, יהודי דתי בעל עברית עשירה ומדויקת, פתח את הטקס בנאום שהצליח לשלב בין פיוטיות לטון דיפלומטי מדויק. "פנמה נולדה עם משימה לחבר את העולם", הכריז. "אנחנו מחברים אוקיינוסים, מסחר, תרבויות ואנשים. והיום אנחנו מחויבים לחבר את ישראל עם אמריקה הלטינית, ואת אמריקה הלטינית עם ישראל". הוא הזכיר את תמיכתה ההיסטורית של פנמה בהקמת מדינת ישראל עוד ב–1947, והצהיר כי היחסים בין המדינות הם "יחסי ערכים, יחסי לב".
הקשר הרגשי הזה קיבל נדבך נוסף כשהשגריר הזכיר את תרומתה האדירה של הקהילה היהודית לפנמה כבר למעלה מ–150 שנה. "יזמים, מחנכים, מנהיגים בתחום הפיננסים והמסחר. הם חיזקו את פנמה, ותמיד עמדו לצד ישראל באהבה ובנאמנות." בקהל נשמעו הנהונים שקטים; רבים מכירים את עוצמתה של הקהילה היהודית במדינה הקטנה והחמה הזו, ואת הקשר העמוק שהיא מטפחת עם ישראל.
את מדינת ישראל ייצגה באירוע שרת החדשנות המדע והטכנולוגיה, גילה גמליאל. נדירים המקרים שבהם מדינה בגודל של פנמה זוכה לנציג ברמה של שרה מכהנת. גם זה היה מסר: היחסים חשובים לשני הצדדים. גמליאל ציינה את תמיכתה העקבית של פנמה בישראל, החל מההצבעה ההיסטורית בכ"ט בנובמבר ועד ימינו, והדגישה את הידידות העמוקה בין המדינות.
אחד ממוקדי העניין בערב היה דווקא… בקבוק המים. לא מדובר בחסות מסחרית, אלא בהצצה מוחשית לשיתוף פעולה טכנולוגי בין המדינות. האורחים לגמו מים מבקבוקים שיוצרו על-ידי חברת Watergem, שמפיקה מים מהאוויר. מדובר בפתרון טכנולוגי מרתק שמתאים במיוחד לתקופה שבה שינויי אקלים מצמצמים את מקורות המים בעולם. החברה, בבעלות איש העסקים מיכאל מירילאשווילי, הציבה בכניסה דוכן עם דגם של המכשיר הביתי שלה. המתעניינים זכו להסבר אישי מהמנהל, ירמיהו דיאמנד, והדוכן בלט כמו פינה קטנה של חדשנות ישראלית בתוך ערב רווי ניחוחות לטיניים.
החגיגה עצמה שידרה ביטחון עצמי: פנמה מביטה קדימה, לא רק אחורה. והעתיד, אם לשפוט על פי דברי השגריר, נראה מבטיח. נבחנת פתיחת קו טיסות ישיר בין פנמה לישראל. מהלך שיקצר מרחקים ויעבה את הקשר בין שתי התרבויות. שיתופי פעולה בתחומי המים, החקלאות, הבריאות הציבורית והטכנולוגיה נמצאים כבר היום בעיצומם. יש דיבורים על מלגות, תוכניות הכשרה, ואפילו פרויקטים בתחום ניהול מים, תחום שבו ישראל מובילה ופנמה מגלה עניין עמוק. השגריר כהן הזכיר גם פיתוח תיירות הדדית. לפני חודשים אחדים הגיעו לישראל בכירי התיירות מפנמה, פיזרו רעיונות והבטחות לקידום תיירות, אך טרם ראינו ביצוע מעשי שלהם.
הקשרים בין המדינות אינם חדשים: מאז שנות ה–50 מתקיימת ידידות יציבה, עם ביקורים רשמיים מצד מנהיגים ישראלים כמו גולדה מאיר ומשה שרת. שתי המדינות כיבדו זו את זו במרחב הציבורי. רחוב על שם פנמה בירושלים, ורחובות על שם ישראל בפנמה סיטי ובצ'יטרה. פנמה גם התבלטה כמדינה היחידה באמריקה המרכזית שאינה מכירה במדינה פלסטינית, עוד ביטוי לעמידה לצדה של ישראל בתקופות רגישות.
בתוך כל אלה, האירוע בירושלים לא היה רק חג לאומי של מדינה רחוקה מעבר לאוקיינוס. הוא היה תזכורת לקשר אנושי, ישיר וחם בין שתי אומות. האחת קטנה ושוקקת תעלות, השנייה קטנה ושוקקת רעיונות. ערב שבו אפשר היה לטעום עוגיות בשלושה צבעים, ללחוץ ידיים עם רופאים שהפכו לחלק מהנוף הישראלי, לשמוע שגריר שמדבר עברית כמו ירושלמי ותיק, ולדמיין עתיד שבו אוקיינוסים, תרבויות ויבשות יתחברו בינינו קצת יותר.
השגריר כהן חתם את נאומו בברכה: "מי ייתן ופנמה תמשיך לעלות. מי ייתן וישראל תמשיך לשגשג. ומי ייתן ובריתנו תתחזק בכל שנה." באותו ערב, בירושלים, היה נדמה שהברכה הזו כבר מתחילה להתגשם.
