אתמול הובא למנוחת עולמים הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז' ומנהיג הציבור הליטאי. הרב אדלשטיין היה מראשוני הבחורים שלמדו בישיבת פוניבז' בבני ברק כבר בהקמתה לפני כ80 שנה. במשך השנים הלך ועלה בעולם התורה לתפקידי ר"מ, משגיח, ואף ראש הישיבה. לזכרו ולכבודו אנו מפרסמים כתבה על מקורותיה של ישיבת פוניבז' שאותה ניהל ביד רמה.

בשבת פרשת "בהעלותך" רבים נושאים מבט מעלה אל הגבעה הגבוהה של בני ברק עליה שוכנת ישיבת פוניבז'. ביום העצמאות האחרון התנוסס דגל ישראל גם מעל בנין ישיבת פוניבז', כמנהג שקבע מייסד הישיבה, הרב יוסף שלמה כהנמן, מאז הקמת המדינה. זה מנהג חריג בעולם הישיבות האנטי ציוניות, והוא נשמר למרות התנגדויות פנימיות. ישיבת פוניבז' נחשבת אחת מישיבות הדגל של עולם התורה, ולא רק בזכות דגל ישראל. מעניין לבקר בליטא גם במקור שורשיה של ישיבת פוניבז'.

כיום, פוניבז' הינה העיר החמישית בגודלה בליטא. שוכנת על גדות הנהר נוריץ, במרחק שעה וחצי נסיעה מוילנה לכיוון ריגה. לפני השואה כמחצית מתושביה היו יהודים, 75% מהחנויות ובתי העסק בפוניבז' היו של יהודים, וגם הבנק המקומי הראשון, פולקסבנק, היה בבעלות יהודים.

ישיבת פוניבז' המקורית שכנה בבנין שתמונתו בראש העמוד. זה היה הבנין הגדול והיפה ביותר בפוניבז', ולכן הנאצים החרימו אותו כדי למקם בו את המטה הצבאי שלהם. בזכות זאת הבנין שרד את השואה, לעומת הישיבות ובתי הספר ובתי הכנסת האחרים שהיו בעיר.

על קיר הכניסה היה תלוי לפני השואה שלט זה:

המקומיים שהשתלטו על בנין הישיבה הסירו את כל סימני היהדות והעברית מהבנין. בלחץ יהודים מארה"ב תלו לפני שנים אחדות על קיר הכניסה שלט חדש, המסומן כאן בעיגול אדום:

כיום הבנין משמש מאפיה, ומנהליה אינם מאפשרים לנו להיכנס לנשום את אוירת הקדושה שהיתה שם, וגם לא לצלם. (הכתובת: סאבנוריק 11 Savanoriq).

לפני מאה שנים היו בפוניבז' עשרה בתי כנסת ובתי מדרש, ועשרות שטיבלאך. בית הכנסת "הישן" היה גדול מכולם, והיו בו ארון קודש ובימה מפוארים. בשלהי המאה ה19 הורה הרב חיים סלובייצ'יק להקים "קיבוץ למצויני הישיבות" מפוניבז' ומערים אחרות בליטא. פטרון "הקיבוץ" היה הנדבן קלמן זאב ויסוצקי, מייסד חברת התה ויסוצקי הקיימת בת"א עד היום.

המייסד וראש הישיבה היה הרב יצחק יעקב רבינוביץ. רב העיר היה ר' הלל סלנטר (מיליקובסקי), מתלמידי ר' ישראל סלנטר ובן דוד של הסבא של בנימין נתניהו. ראש הישיבה אחריו היה הרב האדר"ת (ר' אליהו דוד רבינוביץ תאומים). גם מרן הרב קוק התגורר כשנה בפוניבז' לאחר נישואיו לבתו של האדרת, והזוג הצעיר היה סמוך לשולחן הורי הכלה. הרב האדרת עלה ארצה בשנת 1905 לכהן כרבה של ירושלים, ואז נבחר הרב יוסף שלמה כהנמן להחליפו בתפקיד כראש הישיבה. הרב כהנמן היה גם פוליטיקאי מבריק שכיהן כחבר הפרלמנט הליטאי, וייצג את כלל תושבי פוניבז', כולל הגויים.

בשנת 1919 הקים הרב כהנמן את ישיבת 'אוהל יצחק' ע"ש רב העיר, יצחק רבינוביץ, שנפטר באותה שנה. הקיבוץ עבר אל הישיבה הלכה והתפתחה, ובשנת 1928 חנכו את הבנין המפואר הזה מחוץ לרובע הקלויז היהודי. הישיבה שכללה 400 תלמידים, נהיתה בתוך זמן קצר אחת הישיבות החשובות בליטא. כמעט כל תלמידיה ורבניה נרצחו בשואה.

ראש הישיבה, הרב יוסף כהנמן, שרד את השואה. כאשר פלשו הגרמנים לליטא, היה הרב כהנמן במסע גיוס תרומות בארה"ב. אשתו והמורות של בית יעקב כתבו לא שלא לחזור. רק אחרי שהסתיימה המלחמה הוא חזר, והזדעזע למראה ההרס הרוחני. הוא החליט לחדש את הישיבות הליטאיות המפוארות מחוץ לליטא, בישראל ובאמריקה. אבל הוא הצליח להקים מחדש רק את ישיבת פוניבז' על הגבעה בבני ברק, ואילו את הישיבות הליטאיות האחרות חידשו רבנים אחרים. להקמת הישיבה סייעו גם אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת גן, ואברהם הרצפלד, מראשי מפא"י, שלמד בצעירותו בישיבת טלז עם הרב כהנמן.

בתקופת השואה הורים רבים מסרו ילדיהם למנזרים כדי להצילם. אחרי השואה הלך הרב כהנמן למנזרים וביקש לקבל את הילדים היהודים ולהביאם לישראל. ברוב המנזרים השיבו לו שאין אצלם ילדים יהודים. הרב התעקש. כאשר השכיבו את הילדים לישון, הוא נכנס לפנימיה וצעק "שמע ישראל". חלק מהילדים הגיבו, הזדקפו במיטותיהם, וצעקו "מאמע! טאטע!". אלה היו יהודים, והרב כהנמן אסף אותם ולקח אותם איתו.

את סיורנו אנו ממשיכים לכיוון הכיכר המרכזית בפוניבז'. בדרך רואים מבנה נטוש בצבע ורוד, שהיה בית כנסת.

לפני שנים אחדות ביקר כאן ראש ישיבת 'אדרת יוסף' מאלעד. בפגישה עם ראש העיר הסכימו השניים להקים מוזיאון יהודי באולם בית הכנסת הנטוש, ולקרוא למדשאה שלצידו 'כיכר האדרת'. אבל היוזמה לא יצא לפועל, כי כעבור חצי שנה היו בחירות מקומיות שבהן הוחלף ראש העיר.

בהמשך הרחוב חולפים על פני בנין אפור עם משקופים לבנים, שעליו מוטבעים לוחות הברית. מעל הלוחות עיגול שבתוכו היה מגן דוד, ולצד הלוחות ריבועים ריקים שבהם היו לוחות שיש עם פסוקים. זה היה אחד מבתי הכנסת בעיר.

מבואת הכניסה משמשת כיום חנות בגדים וחנות תכשיטים. (הכתובת: Ukmerge 3).

את אולם התפילה הגדול הפכו לתיאטרון. הכניסה אליו מהצד האחורי של הבנין, הנפתח אל כיכר העיר. את הקיר ליד דלתות הכניסה ציפו באבנים שחורות. אלה שברי מצבות שנגנבו מבית העלמין היהודי, והונחו על הקיר כשגב המצבות פונות החוצה. בחלק מהאבנים הם טעו והטקסט העברי נראה גם מבחוץ. הקהילה היהודית ויוצאי פוניבז' באמריקה פנו לעיריה במחאה על חילול המצבות, ודרשו להורידן מהקיר. העיריה העדיפה לטשטש את הפשע, ולשייף את האבנים כדי שלא יראו עוד אותיות עבריות. שוב פספסו, ואנו יכולים לראות מעט אותיות בעברית.

התיאטרון שבבית הכנסת נמצא בפאתי אחת הכיכרות המרכזיות של פוניבז'. מולה אגם גדול, שבחזיתו ניצב פסל של הנסיך אלכסנדר שכבש את האזור במאה ה15. הוא הורה לגרש מכאן את היהודים, ועד מהרה נקלעה העיר למשבר כלכלי. כאשר הבין שאי אפשר להסתדר בלי היהודים, ביטל את החלטת הגירוש.

בהמשך הרחוב אנו רואים בנין צהוב. זה היה בית הספר 'יבנה'. כיום הבנין משמש בית המשפט המקומי. הבנין אחריו נבנה כבית כנסת, וכיום הוא משמש אולם ספורט.

בכיוון ההפוך באותו רחוב היה הגטו היהודי. כשפלשו הגרמנים לפוניבז', ריכזו את כל יהודי העיר בגטו קטן שהתפרס של שני רחובות. כל בתי הגטו נהרסו בתקופה הקומוניסטית ועל שטחם הוקמו מבני מגורים גדולים. במקום שבו עמד שער הגטו הוקמה אנדרטה צנועה בצורה של שני סלעים שיוצרים מעין פתח קטן, שמייצג את השער.

אנו ממשיכים אל בית העלמין היהודי. הוא ניזוק בהפצצות במלחמת העולם השניה, והרוסים השלימו את ההריסה ופינו את כל המצבות בעזרת בולדוזרים. כיום שטח בית הקברות הינו פארק ציבורי. ליד הכניסה לפארק הונח סלע גדול שעליו לוח שיש שחור עם כתובות ביידיש ובליטאית.

בשנת 2009 הוקמה במרכז הפארק אנדרטה מרשימה שבה רואים פסל של אשה מבכה על בניה (רחל אימנו?). היא עומדת על קוביית שיש אדום שעליה חרותים מנורת שבעת הקנים, ופסוק מספר איכה. לרגלי האנדרטה ומצדדיה יש מעין גדר נמוכה עשויה משברי מצבות שהיו פה. בחזית לפני האנדרטה יש רחבה מרוצפת אבנים שיוצרים צורה של מגן דוד.

לא כל יהודי פוניבז' היו חרדים. התגוררו בה גם משכילים רבים כמו המשורר יהודה לייב גורדון, הפסל יצחק סירקין, ואחרים. לפוניבז' יש כיום דימוי חרדי, אבל האמת היא שהעיר היתה דוקא מרכז ציוני. בשנת 1878 עלו עשרות משפחות מפוניבז' לפתח תקוה. בשנת 1883 התיישבו גם ביפו משפחות מפוניבז'. בהר הזיתים יש כ15 מצבות שעליהן כתוב שהנפטר נולד בפוניבז'. מעניין שחברת התיירות שמארגנת כיום טיולים לפוניבז' היא 'טיולי גשר' שמזוהה עם הציונות הדתית. פוניבז' היתה גם מרכז של פעילות ציונית עם פעילות ומרכז תרומות של קרן הקיימת לישראל ושל קרן היסוד.

מלבד הישיבות החרדיות, פעלה בפוניבז' גם מערכת חינוך עברית-ציונית, שכללה גם גימנסיה עברית עם 400 תלמידים, ובשעות הערב פעלה אוניברסיטה בכיתות הגימנסיה. חיים נחמן ביאליק ביקר בגמנסיה העברית ב1931 בביקור שהותיר רושם עז. גם תיאטרון 'הבימה' הגיע מתל אביב לסיבוב הופעות באירופה שכלל גם את פוניבז'.

בעבר שררה הרמוניה ואחווה בין תלמידי הישיבה, ואף בין החרדים ובין הדתיים לאומיים בפוניבז' בליטא וגם בישיבה שהוקמה בבני ברק. הרב כהנמן הנהיג בארץ את מפעל 'ירחי כלה'. בתקופת 'בין הזמנים' נפתחה הישיבה ל"בעלי בתים" העובדים לפרנסתם כל השנה, לחזור לספסלי בית המדרש. זה היה מעין "קייטנה למבוגרים". אני זוכר מילדותי את אבי ודודי חוזרים בערב מ'ירחי כלה', ומדברים ביניהם בעיניים בורקות על מה שלמדו במשך היום. כך למדתי את המשמעות של "תורתך שעשועיי". היו זמנים שכיפות סרוגות התקבלו בטבעיות בבית המדרש של הישיבה בבני ברק.

מהקהילה הגדולה והמפוארת של פוניבז' נותרו שם כיום רק 45 יהודים שמתגוררים בפוניבז'. אפשר להניח שאם יהודי פוניבז' היו זוכים להינצל בשואה, רובם היו לא רק מניפים את דגל ישראל, אלא גם אומרים 'הלל' בברכה ביום העצמאות ואת התפילה לשלום המדינה בשבתות.

הכותב היה אורח של החברות 'טיולי גשר' ו JewishTravel.lv