יש ערים שמתעוררות לאט, כמו אדם שמסיר את השמיכה בבוקר ומגלה שהשמש כבר עלתה. כך היא גם פתח תקוה. עיר שזכתה לכינוי "עיר שינה", כאילו נועדה רק לחלום בזמן שתל אביב תוססת מחיים ללא הפסקה. אבל בבוקר החמים שבו יצאתי לסיור עיתונאים בעיר, גיליתי מציאות אחרת לגמרי: עיר שמתחילה להתמתח, לפקוח עיניים, לנשום עמוק, ולגלות לעצמה מחדש מי היא באמת. פתח תקוה של ימינו כבר לא מסתפקת בלהיות פרבר. היא עיר שמנערת מעליה את האבק, מתבוננת בהיסטוריה שלה כמו באלבום משפחתי ישן, ומציעה חוויה של תרבות, אמנות, טבע, יין, ואפילו רומנטיקה עירונית קטנה שמסתתרת בין המזרקות והמדשאות.

פתח תקוה, שבה חיים כיום כרבע מיליון תושבים, מתפתחת בקצב מסחרר. העיר כבר עלתה על מפת ההתחדשות העירונית עם עשרות פרויקטים של פינוי־בינוי. שכונות חדשות כמו “צמרת סירקין” שתקום על שטח הבסיס הצבאי הישן, ו50 מגדלי תעסוקה הנבנים בקריית אריה, שישה מהם כבר מזדקרים בשטח. התחזיות מדברות על 400 אלף תושבים בעשור הקרוב, מה שיהפוך אותה לעיר השלישית בגודלה בישראל. אבל מאחורי המספרים מסתתרת עיר שמחפשת נשמה, לא רק גובה.

ראש העיר, רמי גרינברג, מבין זאת היטב. יחד עם צוות התרבות והתיירות, הם פתחו במסע שקט אך נמרץ לחשוף את האוצרות המקומיים שנחבאו אל הכלים. להפוך אותם ללב הפועם של העיר החדשה-ישנה, ולהפוך את העיר גם ליעד תיירותי.

הלב הזה הוא קריית המוזיאונים, או כפי שהוותיקים עוד קוראים לה, מתחם יד לבנים. בכניסה מקדם את פניך רחש של מים מהמזרקות, צל עצים גבוהים וריח של דשא רטוב.

לאחרונה נבנתה בכניסה למתחם אנדרטה לזכר בני פתח תקוה שנרצחו במלחמת התקומה בעוטף עזה ולזכר חללי הטרור. האנדרטה המיוחדת כוללת 14 עמודי השתקפות ניצבים במעגל. הם עשויים מחומר מבריק כמו מראה, המשקף את המבקרים באתר, והופכת גם אותנו לחלק מהזיכרון. חיבור בין העבר ההווה והעתיד. מול האנדרטה החדשה, מעבר לכביש, מתנשאת “גבעת התצפיתניות” ע"ש בנות העיר שנהרגו במלחמת התקומה בעוטף עזה.

במתחם “יד לבנים”, נפרשת ריאה ירוקה ותרבותית שהיא הלב הפועם של פתח תקוה. המקום, שתוכנן בשנות ה־50 בידי אדריכלי הנוף זוכי פרס ישראל ליפא יהלום ודן צור, עבר בשנים האחרונות מתיחת פנים. בשעריו מקדם את פניך פארק רחב ידיים עם אגם קטן, שבילים מוצלים, מזרקות וברווזים המשייטים בנחת. נווה שלווה עירוני אמיתי. ילדים מאכילים דגים, ורוח קלה מביאה איתה את ניחוח הפריחה מהגנים.

במתחם זה פועלים מוזיאונים אחדים. המוזיאון לאומנות מציג תערוכות מתחלפות בנושאים חברתיים. זהו אחד המוזיאונים החדשניים בארץ, עם תערוכות המשלבות וידיאו, פיסול, ציור, סאונד ומיצבים שנוגעים בזהות, זיכרון ותודעה. “אמנות כאן לא נועדה רק לנוי,” מסבירה האוצרת מרי שק, “היא שואלת שאלות ומעוררת מחשבה”.

לצדו פועלים הארכיון לתולדות פתח תקוה והמכון לאמנות חזותית, אך את לבי שבו דווקא הצחוק והצבע שבוקעים מתוך “המוזיאון הראשון שלי”. מקום קסום שעוסק בחינוך ילדים לאומנות דרך מגע, משחק וסדנאות יצירה. כאן הציור הופך לפעולה, והיצירתיות פורצת גבולות. זו נקודת חובה לכל משפחה עם ילדים.

מתחם יד לבנים כולל גם פארק ציבורי עם מתקני שעשועים לילדים, מזרקות, ואגמים קטנים שבהם משייטים בנחת ברווזים ודגים.

בקצה הפארק ישנו גם גן חיות קטן שבו אפשר לראות איילות, קופים, שקנאים, לאמורים, ועוד שלל חיות קטנות. אין שם חיות טרף, אריות, פילים, או ג'ירפות. מומלץ לבקר במיוחד בשעה שבה המנהלת, ד"ר יאנה בן סירא, מאכילה את השקנאים והאיילות, ומספרת את סיפוריהם. זו חוויה שמזכירה שפינה של טבע ורגש עוד יכולה להתקיים בלב עיר.

 

ריחות של יין וצלילי ערב

בקצה הפארק נפתח מרכז המבקרים החדש של יקבי ירושלים. היקב המקורי הוקם לפני כמאה שנים בעיר העתיקה בירושלים, וכיום הוא שוכן באזור התעשיה עטרות. לא מקום המושך מבקרים. לפיכך החליטו הבעלים, ממשפחת כפיר גואטה, להקים את מרכז המבקרים בפתח תקוה, ועוד מרכז מבקרים בירושלים ליד תחנת הקמח בשכונת ימין משה. היקב הזה הוא אחד מעשרת היקבים הגדולים בישראל, ומייצר מיליוני בקבוקים בשנה. כמו אטרקציות תיירותיות אחרות בפתח תקוה, גם מרכז המבקרים הזה הוא צנוע מידי, ורק עתה מתחילים לפרסם ולשווק אותו לציבור כראוי לגודלו.

כבר כעת אנשים הבאים לפרימיירות במוזיאונים הסמוכים, מסיימים את הבילוי כאן עם כוסית יין משובח וגבינה. מנהל השיווק של יקבי ירושלים, עידן, מסביר למבקרים על תהליך ייצור היין בכלל, ועל היינות של יקבי ירושלים בפרט. יקב ירושלים מייצר מגוון יינות אדומים ולבנים ורוזה בשלש סדרות: וינדמיל- המשובח ביותר ביותר ללא סחיטה. סדרת פרימיום, וסדרת וינטז'. המקום מציע חיבור מפתיע בין יין, היסטוריה ועיר שעוברת תחייה. מעוצב באלגנטיות פשוטה: שולחנות עץ בהירים, מדפי יין שנושאים תוויות מרהיבות, ואוויר שמלא בניחוח פירות יער ותבלין קל. עידן מסביר למבקרים על תהליך ייצור היין, ובקולו ניכרת גאווה. הוא מוזג לנו רוזה מזן גוורצטרמינר קריר, פרחוני, עם נגיעה מתקתקה, ואומר: “יין זה לא רק טעם. זה סיפור.”

יקבי ירושלים מצטיידים בתעודות כשרות של מפקחים רבים יותר מכל מה שראיתי בעבר. על התוויות מופיעים סמלים של OU, בד"ץ רבנות ירושלים, בד"ץ יחוה דעת, בד"ץ מחזיקי הדת, היכל לובביץ', וחיים נחם.

בחזית עומדת עגלת הקפה Jeruz Yard, שבה נטחנים פולי קפה טריים על המקום. בבוקר מריחים באוויר את הארומה החמימה של אספרסו ומאפה חמאה, ובערב מתווסף גם בר יין קטן עם מוזיקה רכה ברקע. המקום הזה הוא רגע של שלווה כפרית באמצע העיר. תחת שמשיה לבנה, עם כוס יין ביד, אפשר להביט בילדים משתוללים להנאתם על המדשאה, ולהרגיש שפתח תקוה מחזירה למילה “עיר” את המילה “חיים”.

מורשת וראשית ההתיישבות

אבל כדי להבין באמת את פתח תקוה, צריך ללכת לאחור. לשנת תרל"ח (1878), אז הוקמה כאן המושבה הראשונה בארץ ישראל. כיכר המייסדים היא הלב ההיסטורי של המושבה הראשונה בארץ ישראל. שם עומד בית הכנסת הגדול, ששופץ באהבה, ושעוני השמש שעליו עדיין מתכווננים על אורו של הבוקר. כשהרוח עוברת בין קירות האבן הישנים, נדמה לרגע שאפשר לשמוע את תפילתם של המייסדים הראשונים, אלה שזרעו תקווה באדמת ביצות.

לא הרחק משם נמצא בית אברהם שפירא, ביתו של השומר האגדי, שנבנה בשנת 1905. הרצפה המקורית עדיין מקרקשת קלות כשצועדים עליה, והקירות מעוטרים בקרניזים מצוירים המשחזרים את הציורים המקוריים. שפירא הוריש את הבית לעירייה בתנאי שיוקם בו מוזיאון לזכרו.

עוד פנינה מרגשת היא בית שיח נשים, אחד מבתי המושבה הראשונים ששוחזרו. כאן מוקדש הכבוד ל־140 נשים פורצות דרך, בהן גם 13 ממייסדות המושבה, שנשארו שנים רבות בצל בעליהן. “בבוקר לח בשנת תרל"ח, הן לא נשארו במטבח”, מזכירים כאן בגאווה. בחדר המרכזי מוקרן סרטון מרגש, ולצדו קולקציה של תלבושות תקופתיות שמזמינות מבקרות להתלבש כמו פעם ולהחיות את סיפורי הנשים.

גם בית הדפוס ההיסטורי של פתח תקוה שומר את מכונת הדפוס הראשונה ואת ריח הדיו הישן. כאן הודפסו פעם ניירות האריזה של תפוזי יפו. אותם תפוזים שנשלחו לכל רחבי העולם עם הכיתוב המפורסם “JAFFA” . מכונת הדפוס הישנה עדיין עומדת במרכז החלל, ומזכירת את ימי תור הזהב של ענף הפרדסנות.

בלב המושבה עדיין עומדים בתים "מימי אנו באנו" שהעיריה הכריזה עליהם בתים לשימור. קבלנים המעוניינים לבצע פרוייקטים של פינוי-בינוי נדרשים לשחזר ולשפץ את הבתים הישנים שבחזית, ולבנות מאחוריהם את מגדלי המגורים החדשים. הגברת איריס שנבל אומרת שבתוך כחמש שנים כל מרכז העיר ייראה כך:

חוץ מאתרי המורשת והעתיקות, יש בפתח תקוה עוד מקומות בילוי כמו המיני גולף המואר באור אולטרה סגול, שני מתחמים באולינג, מתחם לייזר טאג חדשני לקבוצות, ופארק טרמפולינות I JUMP.

טבע, שלווה וקפה על שפת הנחל

פתח תקוה אינה רק בניינים ומוזיאונים. פתח תקוה אולי מתחדשת, אבל היא לא ויתרה על הירוק. הטבע העירוני בפתח תקוה מציע גם פארקים נוספים. פארק אוחיון (ע"ש ראש העיר יצחק אוחיון ז"ל) שכולל אגם אקולוגי ושבילים להליכה ולריצה, פארק הירקון עם עצים ואזורי פיקניק, מסלולי הליכה ורכיבת אופניים עד נמל תל אביב, ואטרקציות בילוי כמו קיר טיפוס וכדור פורח. האדריכלים מייזליץ כסיף (שתכננו גם את נמל תל אביב) יצרו כאן מערכת אקולוגית טבעית, שבה צמחי מים מטהרים את המים בלי חומרים כימיים. התוצאה היא פינת טבע מושלמת בלב העיר.

במקום פועלת עגלת קפה בשם “קפה לאגו”, ובקרוב ייפתח גם בית קפה חדש בשם “גן סיפור”. לשבת שם בשעת בין ערביים, כשהשמש משתקפת על פני האגם והאור הכתום מרצד על המים, זו חוויה כמעט מדיטטיבית.

מחוץ לפ"ת ליד ראש העין שוכן פארק אפק ומגדל צדק, שבמרכזו מבצר מהמאה ה16 שמסביבו פיתחו אגם יפהפה ופינות מוצלות לפיקניק.

בין שוק לברים

ואם אתם מחפשים את הדופק העירוני, לכו אל השוק העירוני. הוא עובר מתיחת פנים והתאמה להיות גם מרכז תרבות ובילוי. העיריה משקיעה בתשתיות הפיזיות של הרצפה, בגג להגנה משמש וגשם, בתאורה ובאיוורור. כבר היום המקום מרווח ונקי יותר ממה שהכרתי לפני שנים. את חלק מדוכני הירקות והסידקית שבשוק יחליפו מסעדות ובתי קפה, שיפעלו גם בשעות הערב. "אבל אנחנו לא רוצים להיות כמו שוק מחנה יהודה בירושלים", אומרת איריס שנבל. "חשוב לנו לשמור על איזון בין שוק חי למרחב תרבותי".

העיריה מציעה גם סיורים קולינריים מודרכים בשוק, בתיאום מראש. בנוסף, מוצעים סיורים מודרכים נוספים: סיור "עסקים קטנים – סיפורים גדולים", סיור מוזיקלי בעקבות המייסדים, וסיורי ברים ואומנות רחוב שמעניקים לנו הזדמנות להכיר את חיי הלילה במרכז העיר. (לפרטים על הסיורים: איריס שנבל  iriss@ptikva.org.il ).

ובערבים? הרחובות שחם ותוצרת הארץ באזור “רמת סיב” הפכו בשנים האחרונות למוקד בילוי תוסס: ברים, מסעדות, הופעות חיות. גם מתחם יכין סנטר ואם המושבות מושכים צעירים ומשפחות עם קולנוע, תרבות וקולינריה. מתברר שפתח תקוה כבר מזמן לא הולכת לישון מוקדם.

מלון פרימה לינק

בכניסה לעיר, מלון פרימה לינק מתנשא כמו סמל לעידן החדש: 169 חדרים מעוצבים, בריכה על הגג, ותצפית פנורמית על גוש דן. בשקיעה, כשהשמש נמסה מאחורי קו האופק, קשה להאמין שאתה לא באירופה. המלון מארח אנשי עסקים, משפחות ותיירי מרפא, אך גם זוגות שמגלים פתאום שפתח תקוה יכולה להיות רומנטית.

העיר שהתעוררה

פתח תקוה כבר איננה העיר האפורה שעליה נהגו להתבדח. היא עיר שחוזרת אל עצמה. אל הבתים הראשונים, אל בתי הכנסת, אל האדמה. ובמקביל היא גם עיר מודרנית, חיה, עם אמנות, טבע, יין וקולינריה.

פעמים רבות חלפתי ברחוב מול הכניסה למתחם יד לבנים, ולא ידעתי מה בתוכו. מעתה אבוא שוב במיוחד לבלות שם עם הילדים. אולי זה הזמן להפסיק לחלוף על פתח תקוה בדרך לתל אביב, ולעצור. לשבת ב-Jeruz Yard עם כוס רוזה קרה, לשמוע את קולות הילדים מהפארק, ולהרגיש את מה שידעו כבר המייסדים לפני כמעט 150 שנה: פה, באם המושבות, התקווה תמיד מתחילה מחדש.