קרואטיה היא המדינה הראשונה שמאפשרת לישראלים להיכנס לתחומה בעידן הקורונה. רבים מנצלים את ההזדמנות, והטיסות לשם יוצאות מלאות. כדאי לדעת שיש בקרואטיה גם הרבה אתרי מורשת יהודית, כמו, למשל, בספליט.

סאטיריקנים שבינינו נוהגים להתבדח על זוגות שטיילו בקרואטיה, עד שהגיעו ל…"ספליט". בסוף חזרו ארצה בנפרד. אבל המציאות היא שספליט אינה מפרידה, אלא דוקא מחברת את התיירים גם למקורות היהדות. יש בעיר שפע של אתרי תיירות, ולאחדים מהם יש זיקה ברורה למורשת יהודית. ישראלים רבים מבקרים ויבקרו בספליט, וכדאי להכיר את מכמניה המיוחדים עבורנו.

את טיולנו בספליט כדאי להתחיל בלשכת התיירות, שנמצאת על הטיילת מול הים. שם אפשר לקבל הדרכה, מפות, ופרוספקטים על האטרקציות השונות בעיר. כל המקומות היפים והחשובים נמצאים במרחק הליכה, ואפשר להספיק את כולם ביום אחד.

מהטיילת יוצא רחוב צר לכיוון העיר העתיקה. בפינת הרחוב עומד בית שהיה שייך לסוחר עשיר. בבית זה התגורר זיגמונד פרויד ימים אחדים בשנת 1898, כאשר היה במסע מוינה לונציה. ליד דלת הכניסה יש שלט שיש לזכר הארוע.

      

ארמון דיוקלטינוס

אתר התיירות החשוב ביותר בספליט היא ארמון דְיוּקְלֶטִינוֹס בעיר העתיקה. דיוקלטינוס היה הנציב הרומי בבלקן בשנים 284-305 לספירה. עיר המחוז בה ישבו מוסדות השלטון היתה אז סָלוּנָה. המושל דיוקלטינוס בנה לעצמו ארמון ליד החוף, במרחק כ7 ק"מ מסלונה, בעיירה קטנה בשם "סְפַּלָטָה" Spalato שנקראת כיום סְפְּלִיט.

יש לנו זיקה מיוחדת לדיוקלטינוס זה. לפי התלמוד הירושלמי (דף מ"ו) דיוקלטינוס גדל בטבריה והיה שם רועה חזירים. בצעירותו התגייס לצבא רומי, ועלה בסולם הדרגות עד שמונה לדרגת קונסול. כשמת הקיסר נומריאנוס, הצבא בחר בדיוקלטינוס כיורשו. בתור נציב רומאי הוא הירבה לבקר בארץ ישראל, בעיקר בטבריה, והוא התיידד עם רבי יהודה הנשיא. התלמוד הירושלמי מספר לנו שהוא הוציא גזירה של מסים על כל נתיניו, וכתב בפקודה במפורש שהוא מחריג את היהודים- "כֹּל אוּמַיָא יִנְסֶכוּן, בַּר מִן יוּדָאִי" (ירושלמי ע"ז מ"ד). בין הקיסר דיוקלטינוס ובין חכמי היהודים היה יחס חיובי הדדי, והוא נהג להתייעץ עימם. התלמוד הירושלמי מספר שרבי חייא בר אבא (שהיה כהן) התיר לכהנים להיטמא ולפסוע על קברים כדי לראות ממרחק את דיוקלטינוס מגיע לעיר צור, ואף הוא עשה כך (ירושלמי, ברכות ו').

את ארמון דיוקלטינוס החלו לבנות בשנת 295 בשלהי תקופה המשנה. 16,000 עבדים הובאו לבנותו במשך 10 שנים. שני רחובות חוצים את העיר העתיקה לאורך ולרוחב. אחד מהם נקרא "הקרדו", ויש בו עמודים כמו בקרדו בירושלים. במרכז העיר נמצא מגדל הפעמון.

הוא נבנה במאה ה13 מלבנים שהובאו ממצרים. באותה הזדמנות הביאו משם גם ספינקס אחדים. אחד מהם הוצב בכיכר פֶּרִיסְטִיל למרגלות המגדל. המגדל מתנשא לגובה 60 מטר, ומומלץ מאוד לעלות לקומה העליונה, ממנה נשקף נוף פנורמי עוצר נשימה של העיר. הנוף עוצר נשימה גם מבחינה פיזית, בגלל הקושי לטפס במדרגות הצרות והלא נוחות. המדרגות גבוהות מאלה שאנחנו מורגלים בהן. גובה כל מדרגה כ30 ס"מ, ואחדות מהן מגיעות אף ל50 ס"מ. לכן למי שאינו בכושר עדיף לוותר. אך למי שמסוגל להעפיל למגדל, המראה מלמעלה מצדיק את המאמץ.

   

שער הארמון נמצא בכיכר פֶּרִיסְטִיל. לפני שאנו נכנסים לשטח הארמון, כדאי להיכנס תחילה למחסנים התת קרקעיים, דרך פתח מתחת לשער. מתחת לארמון נבנו 67 אסמים תת קרקעיים בגדלים שונים. היו להם שימושים שונים למסחר איחסון ותעשיה. כאן מתקיימים לפעמים קונצרטים, תערוכות לטעימת יין, או ארוחות רשמיות של העיריה באירועים שונים. בחלק מהתאים האלה צולמו סצינות מסדרת הטלויזיה 'משחקי הכס' וגם הסרט 'המגדל האפל'.

על כותלי מחסנים אחדים חרותים כל מיני סימנים. באחד האולמות אפשר לזהות שני סמלים קטנים של מנורה, וגם ליד הכניסה לאותו אולם. גודלם בערך 10 ס"מ. ארכיאולוגים קבעו שהסמלים האלה נחרטו בערך בשנת 330. יש הערכות שונות לסיבת החריטה. יש חוקרים הסבורים שחרטו זאת הפועלים שבנו את הארמון והמחסנים. אחרים מעריכים שזה סימן של סוחר יהודי שתחם את האזור שהוקצה לו בתוך המחסנים.

      

אנו חוזרים לכיכר פריסטיל כדי להיכנס לשטח הארמון. בכיכר זו מתקיימים לעיתים קונצרטים ומופעי תרבות. כשנכנסים לשטח הארמון מגיעים אל מבנה מעוגל ששימש מוזיליאום ומצפה כוכבים. בדרך כלל עומדת שם מקהלת גברים ששרה ומנגנת שירים מסורתיים.

בארמון יש כיום קתדרלה גדולה ע"ש דומיניוס, ומוזיאון להיסטוריה נוצרית. בתוך הארמון אנו רואים בתי מגורים שנבנו בשטחו. במאה השביעית נכבשה עיר הבירה סאלונה, ורבים מתושביה ברחו לספליט והתמקמו בשטח הארמון. בין הפליטים הרבים היו גם יהודים. במסמך משנת 1397 מוזכר בית הכנסת בספליט, דבר שמלמד על קהילה מאורגנת. לא נשאר ממנו זכר, אבל ידוע שבית הכנסת היה סמוך לחומה הדרומית של הארמון. כנראה בבית זה או לצידו:

הגטו היהודי ובית הכנסת

אנו יוצאים משטח הארמון והיעד הבא בטיולנו הוא בית הכנסת העתיק. אנחנו מתקדמים לכיוון צפון מזרח, דרך רחוב רוֹדְרִיגוֹ. עד המאה ה16 היתה ספליט עוד עיירה קטנה לחופי הים האדריאטי. אחד מיהודי העיר, דניאל רודריגו, הציע לשלטון בוונציה להקים בספליט נמל, שיקל על מעבר סחורות אל ומאת טורקיה והודו והעולם במזרח. לאחר מאמצים הוא קיבל אישור להקמת הנמל, ובנה אותו על חשבונו. בזכות הנמל הזה החל פיתוח מואץ של הכלכלה בספליט, והיא התרחבה והתעשרה יותר מהעיירות הסמוכות. בהמשך פתח דניאל רודריגו גם את הבנק הראשון בספליט. דניאל רודריגו היהודי הוא דמות מפתח בהיסטוריה של ספליט. המקומיים מוקירים את זכרו, ובזכותו את כלל היהודים. למרות שקהילה היהודית היתה קטנה יחסית, ומנתה 200-300 איש בלבד, ליהודים היו תפקידים משמעותיים בעיר מאז המאה ה16. אחד הרחובות הראשיים בעיר העתיקה נקרא על שם דניאל רודריגו. הרחוב מחבר את הארמון עם הגטו היהודי. הבתים בגטו ובאזור הזה נבנו במאות ה14-15. על משקופי חלק מהבתים העתיקים אנחנו יכולים לגלות חריצים שבתוכם כנראה היתה מזוזה. הנה דוגמה אחת:

מרחוב רודריגו מסתעף רחוב "מעבר היהודים" Zidovski Prolaz  ובבית הפינתי נמצא בית הכנסת. בית הכנסת הזה נבנה בשנת 1510 בצמוד לחומת העיר, והקיר המזרחי וגב ארון הקודש הם למעשה חלק מהצד הפנימי של החומה. בפינה הצפון מזרחית של בית הכנסת אפשר לראות קטע של אבני החומה שלא כוסה בטיח. יש לעלות לביהכ"נ במדרגות לקומה השניה. בית כנסת זה קיים עד היום, והוא אחד משלשת בתי הכנסת העתיקים ביותר באירופה, שהם בתי הכנסת בספליט, דוברבניק, ופראג. בשנת 2014 הוא שופץ ושוחזר בפאר ובהדר.

בית הכנסת נבנה כמנהג היהודים הרומניוטים. המתפללים יושבים על ספסלים בניצב לארון הקודש גב אל גב. ארון הקודש נבנה אחרי מאות שנים ע"י אשכנזים. בימת הקריאה בתורה צמודה לקיר האחורי, והיא גבוהה מאוד יחסית למקובל בבתי הכנסת הרגילים שלנו בארץ. עזרת הנשים מופרדת במחיצה גבוהה שחלקה עליון עשוי סורגי עץ.

לא מצאתי שם סידורי תפילה בנוסח הרומניוטים, אלא סידורים בנוסח ספרד "יחווה דעת" ובנוסח ארם צובא. בקרתי שם בחודש אלול אבל לא מצאתי בבית הכנסת סדר הסליחות. על עמוד החזן היה מונח שופר. חשבתי על "אשרי העם יודעי תרועה" ותקעתי בשופר בתקווה ש"באור פניך יהלכון" גם בספליט.

בשיחה עם אנשי הקהילה היהודית למדתי שבית הכנסת הזה משמש לתפילה רק בחגים. בערבי שבת באים לשם יהודי העיר, אבל אינם מתפללים. לפעמים מגיעות קבוצות של תיירים דתיים מישראל או מאנגליה שמבקשים לקיים תפילה במנין. ראש הקהילה שמחה לאפשר להם להשתמש בבית הכנסת כייעודו. בקהילה רשומים כיום רק כמאה יהודים. אין רב וחזן. כל חברי הקהילה חילוניים, ורק כ30 מהם פעילים שמגיעים לארועים.

הוזמנתי ל"קבלת שבת" בבית הכנסת. חשבתי שתתקיים תפילה כמקובל אצלנו, אבל טעיתי. קבלת שבת שלהם התקיימה בחדר גדול בקומה שמתחת לבית הכנסת. עליתי למעלה לביהכנ"ס והתפללתי ערבית ביחידות, ואח"כ ירדתי להצטרף לחברי הקהילה היהודית. הגיעו כעשר נשים וארבעה גברים מבוגרים, כמעט כולם מעל גיל 60. אחת הנשים הדליקה נרות שבת בלי ברכה בפמוטי כסף גדולים. זה היה זמן רב אחרי כניסת השבת לפי הלוח של חב"ד זאגרב. כיבדו אותי באמירת הקידוש. הגברים חבשו כיפות, ומישהי חילקה לכולם כוסיות יין כשר. אח"כ כובדתי בברכת "המוציא", ובצעתי שתי חלות מתוקות וטעימות שאפתה אחת הנשים. אחרי "המוציא" יש אצלם תורנות של חברי הקהילה לדרוש בקיצור על פרשת השבוע. בזה תמה ה"תפילה". המשתתפים נשארים לשוחח ביניהם. מצד אחד, זה פחות ושונה ממה שאנו מורגלים לפי ההלכה. מצד שני, הם ראויים להערכה על המאמץ הזה לקיים פעילות כלשהי ולשמור על הגחלת היהודית, אף כשזה שונה מהסגנון שלנו.

המוזיאון היהודי

בקומה שמתחת לבית הכנסת יש מוזיאון קטן וצנוע. על הקירות תלויים שלטים שמסבירים את תולדות הקהילה, בית הכנסת, והליכי השיפוצים שלו. להפתעתי, לא ראיתי במוזיאון היהודי התיחסות לתולדות היהדות בעיר לפני המאה הקודמת.

     

במאות האחרונות גרו בספליט גדולי תורה וראשי ישיבות, והיתה שם ישיבת "שבת אחים" שבה הוסמכו רבנים שהלכו לכהן ברבנות ברחבי ארצות הבלקן. היה לקהילה קשר הדוק עם ארץ ישראל, וכל שליחי דרבנן עברו בספליט. אחד מראשי הישיבה היה רבי יעקב מוסאפיה, שחיבר את המילון התלמודי.

בעולם הישיבות בישראל ובעולם לומדים ב250 השנים האחרונות גם בספר 'משכיל לדוד', שבו פירושים על פירושי רש"י לתורה. גם אני זכיתי ללמוד ממנו בצעירותי, וכנראה גם כל קוראי כתבה זו. מחבר הספר הנצחי הזה היה רבי דוד פָּארְדוֹ. הוא היה הרב הראשי של ספליט במאה 18, והיה מחותן של החיד"א. בעמוד השער של הספר כתוב "כאן בק"ק איספאלטרו" (היא ספליט), ר' דוד פאדרו כתב פה גם את הספרים "מכתם לדוד", "שושנים לדוד" על המשניות, ואת "חסדי דוד" על סדר טהרות. הרב הראשי של ספליט לפניו היה רבי שמעיה שמואל פאפו, בעל ה"פחד יצחק". בשנת 1782 עלה הרב פארדו לארץ ישראל, ואת מקומו ברבנות תפס רבי שבתאי ונטורה, מחבר הספר "נהר שלום". בירושלים כיהן ר' דוד פארדו כראש ישיבת "חסד לאברהם". הוא קבור בהר הזיתים צמוד לקברו של הרש"ש. אחד מצאצאיו בישראל היה עד לאחרונה ראש המוסד. מתברר שיש קשר הדוק בין ספליט לבין ישראל לאורך הדורות האחרונים.

גדולי ישראל הנ"ל חיו באזור הגטו היהודי של ספליט, ושם כתבו את ספריהם החשובים בתרבות שלנו. איננו יודעים היכן בדיוק התגורר כל אחד, אבל אנחנו יודעים שכל אחד מהם נהג להתפלל ולתת שיעורי תורה בבית הכנסת העתיק. לכן כשאנו נכנסים לבקר בבית הכנסת עלינו לזכור אותם בכבוד הראוי, ו"של נעליך מעל רגליך".

ליהודי ספליט היה יום חג פרטי משלהם. בכל שנה בז' באדר הם ציינו נס שקרה להם. ראשי הקהילה וביניהם הרב דוד פארדו הועמדו לדין על עלילת שוא. ביום ז' באדר זיכה אותם בית המשפט. רבי דוד חיבר אז פיוטים, וקבע יום זה חג לדורות שבו יאמרו הפיוטים שכתב וגם פרקי סליחות.

כיכר Pjaca 

כשאנחנו יוצאים מבית הכנסת לכיוון חוף הים דרך רחוב Bosanska, אנחנו חוצים את "Pjaca Square" הסמוכה. בשנת 1942 הפשיסטים האיטלקים הוציאו מבית הכנסת את כל ספרי הקודש, השליכו אותם בכיכר הזו, והעלו אותם באש.

באותה הזדמנות פרצו לחנות ספרים סמוכה של משפחת מוֹרְפוּרְגוֹ היהודית, וגם את תכולתה השליכו למדורה הגדולה. כיום סגן נשיא הקהילה היהודית הוא נֶנָה מוֹרְפוּרְגוֹ, צאצא למשפחה היהודית הוותיקה בספליט, שהיו בעלי החנות הזו עד שהוחרמה בתקופת הפשיסטים האיטלקים. בשנה שעברה הטביעה עיריית ספליט אבן זיכרון מנחושת ברצפת הכיכר, בדיוק במקום שבו היתה המדורה של הפשיסטים. כתוב בה בקרואטית:

"בשבת 12 ביוני 1942, באמצע התפילה פרצו קבוצה של פשיסטים לבית הכנסת ולקהילה היהודית בקרבת חנות הספרים ובית הדפוס של היהודי ויד מורפורגו, והשמידו מסורת של מאות שנות תרבות יהודית. לא נשכח ולא ניתן שזה יקרה שנית.

עיריית ספליט, 12 יוני 2018".

מגדל היהודים

אנו ממשיכים סיורנו לכיוון צפון, ויוצאים מחומת העיר. במאה ה17 התקרבו חיילי האימפריה העותומנית לכבוש גם את ספליט. התושבים התארגנו להגן על העיר ולהדוף את הטורקים. יהודי העיר הצטרפו בהמוניהם לכוחות ההגנה שהתמקמו על החומה ומגדליה. 16 מגדלים היו אז בחומת העיר, ושלשה מהם קיימים עד ימינו. לאחר הנצחון בשנת 1657, כיבדו את היהודים בקריאת אחד המגדלים על החומה בשם "מגדל היהודים" Posto del Ebrei. כך הוא נקרא עד היום, וכך הוא נראה:

במאה ה18 הסיתו כמרים את תושבי הכפרים מסביב לספליט לפגוע ביהודים. כאשר הם ירדו מההרים לעשות פוגרום ביהודי ספליט, התגייסו תושבי ספליט הנוצרים להגן על הגטו היהודי.

כאשר האוסטרים השתלטו על ספליט ב1738, חייבו את היהודים לחבוש כובעים צבעוניים כדי להיות מזוהים מרחוק. בספליט היו אז שתי קהילות יהודיות. האשכנזים המערביים שהגיעו מאשכנז וספרד נקראו "פונטונים", חוייבו לחבוש כובעים בצבע צהוב. היהודים המזרחיים שהגיעו מטורקיה במזרח נקראו "לבנטינים", וחוייבו לחבוש כובע אדום. בעקבות הגזירה הזו עזבו יהודים רבים את העיר, והקהילה החלה לדעוך.

שער הזהב

במרחק כדקה הליכה ממגדל היהודים לאורך חומת העיר נמצא "שער הזהב". הירידה אליו מהכביש מזכירה לי את שער שכם עם מדרגות דומות ועם רחבה דומה בחזית השער. גם השער עצמו דומה  לשערי ירושלים.

לפני שיורדים לשער מכיוון הכביש רואים פסל גבוה כשתי קומות. זה פסלו של הבישוף גרגורי ממינסק, שצירף את קרואטיה לכנסיה הקתולית במאה העשירית. אצבעות רגליו בהירות ובוהקות משפשוף בידיהם של תושבי העיר. בספליט יש המאמינים ששפשוף הבוהן ואצבעות הרגליים של הפסל מביא מזל.

       

כאשר אנו נכנסים שוב לעיר דרך שער הזהב, הרחובות הצרים שמימיננו הם חלק מהגטו היהודי שבו ביקרנו קודם.

המוזיאון לארכיאולוגיה 

יש בספליט מוזיאונים אחדים לאומנות והיסטוריה. מביניהם המעניין אותנו ביותר הוא המוזיאון לארכיאולוגיה. יש שם שפע של מוצגים מהתקופה הרומית. בחוץ הרבה פסלים עתיקים וסרקופגים, ובפנים תצוגות של כדים עתיקים, תכשיטים, מטבעות, כלי עבודה עתיקים וכיו"ב. אחד מארונות הזכוכית מוקדש למוצגים יהודיים מהמאות השלישית והשביעית. התצוגה מתחלפת מידי חודשים אחדים. גם של המוצגים היהודים. ביום שבו ביקרתי במוזיאון ראיתי שם חלק של משקוף אבן שעליו חרותה מנורה שבעת הקנים. בנוסף היו שם הרבה נרות חרס עם סמלי המנורה ושופר. גם מטבעות יהודים מלפני יותר מאלף שנים.

    

המוצגים מעניינים. אך מעבר להם, מעניין לא פחות הוא היחס של המוזיאון ליהדות. מתייחסים אלינו כשווים ובצורה טבעית, כמו שמתיחסים למוצגים של הזרמים הנוצריים השונים. אין אפליה. בעיני המקומיים אנחנו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה המקומית של ספליט. אין פה תחושה של "זרים" כמו שאנו מרגישים במקומות אחרים בעולם. הכתובת: Zrinsko Frankopanska 25

כיכר הרפובליקה

הכיכר המרכזית בעיר היא "כיכר הרפובליקה" שהמקומיים קוראים לה פְּרוֹקוּרָטִיבָה Prokurative. במאות הקודמות כאן היו מכריזים בפני הקהל אגרות וכרוזים שהגיעו מהשלטון וממקומות אחרים. זה היה מעין "לוח מודעות" של הימים ההם.

כיום הרחבה משמשת כמרכז קולינרי, ובבתים לצידה יש מסעדות רבות. ברחבה שבכיכר מתקיימים פסטיבלים למוזיקה ולאוכל.

בעיר מחוץ לחומות אנחנו רואים את בית התיאטרון הלאומי, בבנין הצהוב הגדול עם הפסלים על קיר החזית.

בית הקברות היהודי העתיק

את סיורנו אנו ממשיכים לכיוון דרום עד לטיילת. במערב העיר יש גבעה יפה הצופה על המזח הראשי והמפרץ. שמה: גבעת מַארְיָאן. כיום יש בחלקה התחתון וילות ובתי מגורים יפים.

לפני 450 שנה, כאשר הגבעה היתה ריקה, רכש שם דניאל רודריגו מגרש גדול לצורך הקמת בית קברות יהודי. מאז ועד השואה התמלא בית הקברות, ובית קברות יהודי חדש הוקם במקום אחר בעיר. המבנה ששימש חדר טהרה, הוסב כיום להיות מטבח של מסעדה. על הקיר מעל הכניסה למסעדה עדיין מוטבעות בבטון המלים "צידוק הדין" בעברית. לפעמים שער הכניסה לבית הקברות נעול, עקב מקרי ונדליזם שהיו פה לפני כעשור. אם נעול, נפנה למסעדה הצמודה לקבלת המפתח.

     

המצבות הראשונות משנת 1575 ואילך, נמצאות בצד שמאל של השער. העתיקות שבהן שוכבות על הרצפה. על חלקן קשה כבר לקרוא את הטקסט שהיה חרות עליהן. חיפשתי מצבות של רבנים גדולי ישראל, בהצלחה חלקית מאוד. בשורה התשיעית מימין הצלחתי למצוא את הקבר של "רבי חיים יצחק מוסאפייא מירושלים", כך חרות על מצבתו. הוא התמנה לרב של ספליט בשנת 1796, וכיהן ברבנות עד מותו ב1837. בבית הקברות העתיק של ספליט אנחנו רואים גם מצבות בסגנון לא מוכר. רבות מהן מעוצבות כמו גג של בית או של סרקופג.

      

בית הקברות נראה מוזנח. עלי שלכת ושכבות של עלי מחט מהאורנים מכסים את המצבות באופן שמסתיר אותן, ויכול לגרום לנו לדרוך על מצבה בלי לשים לב. ראיתי בתי קברות אחרים בעיר שנראים מטופחים יותר.

היתה לי הזכות להיפגש עם ראש העיר, אנדרו קרסטולוביץ Andro Krstulovic. שיתפתי אותו בתחושותי לגבי מצב בית הקברות היהודי, והוא הבטיח לי שלמחרת יבדוק בעצמו, וישלח לשם את עובדי מחלקת הגינון בעיריה. סיפרתי לראש העיר שחיפשתי את קברו של דניאל רודריגו, אך ללא הצלחה. ראש העיר אמר לי שקבור שם עוד יהודי שהיה גיבור תרבות מקומי, וִיד מורפורגו, שהיה סופר פופולרי, מו"ל חשוב, והקים בנק בספליט. אחד מצאצאיו, נֶנָה מורפורגו, השתתף בפגישתנו. ראש העיר אמר שהוא רואה בבית הקברות היהודי אתגר עירוני ואישי. הוא מתכנן לסלול בו שבילים נוחים, להציב ספלסים למנוחה, ולסמן מצבות של אנשים חשובים כמו רודריגו ומורפוגו.

התיירות היא אחד מענפי הכלכלה החשובים של ספליט. ראש העיר, אנדרו קרסטולוביץ, אומר שבכל שנה מגיעים לספליט 780,000 תיירים, כ2,500 מהם ישראלים. ב8 החודשים הראשונים בשנה זו הגיעו לספליט 1,700 תיירים ישראלים, "וזה גידול של יותר מ20% לעומת אשתקד". 3.3 מיליון נוסעים עברו דרך שדה התעופה של ספליט בשנה שעברה. "יותר מאשר נמל התעופה של זאגרב" מציין ראש העיר בגאווה.

ראש העיר מספר שמידי שנה מגיעות אליו פניות באימייל מצד ישראלים שמוצא משפחתם מספליט, והם מבקשים עזרה באיתור קבר של ראשי המשפחה. בנוסף, בספליט יש מחנות אימונים לספורטאים, ופעמים רבות מגיעות לשם גם קבוצות ישראליות, במיוחד בענף הג'ודו.

אוכל כשר בספליט?

אין בספליט אף מסעדה כשרה, אבל אפשר להסתדר עם ארוחות מהקייטרינג של חב"ד בזאגרב. השליח: הרב פיני זקלס, טלפון: 385-98-974-7966+. האוכל מגיע בטיסה הישר למלון שלנו בספליט, כשהוא עטוף בשתי שכבות של נייר אלומיניום, כדי שנוכל לחמם אותו במטבח המלון. בנוסף, יש את הרשימה המפורסמת של הרב דדון על כל המאכלים הכשרים שאפשר למצוא בסופרמרקטים ברחבי קרואטיה.

בפסח ולפעמים גם בקיץ בשנים האחרונות מארח מלון 'מארידיאן' קבוצות דתיות מישראל, שמארגנים סיטונאי התיירות תור פלוס, ורד הולידייס, אסיה טרוול, ומעגלים. כולם חברי קבוצת התיירנים הדתיים 'חו"ל מהודר'. לצורך הקבוצות שלנו מכשירים גם את מטבח המלון. באותם ימים אנחנו יכולים לאכול במלון מארידיאן, אף אם איננו מהאורחים שלו (בתשלום כמובן).

לשכת התיירות של ספליט מגלה התחשבות מיוחדת בצרכי הכשרות שלנו.

מר דוּיֶה בּוּלָאס Duje Bulas מלשכת התיירות של ספליט, אומר שהם שמחים מאוד לסייע לתיירים מישראל. הם נוכחו שרבים מהתיירים הישראלים שמגיעים לספליט הם מהציבור הדתי, ולכן נערכים לסייע גם בנושאי כשרות. בלשכת התיירות מחלקים פרוספקטים וחוברות ומפות בשפות שונות, והם מעוניינים להכין מפה וחוברת גם בשפה העברית.

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן