קרואטיה היא המדינה הראשונה שמוכנה לקבל תיירים מישראל בעידן הקורונה. יש בקרואטיה אתרי תיירות שיכולים לעניין גם את הציבור הדתי. העיר העתיקה של דוברובניק היא להיט תיירותי. אחד מהמקומות היפים ביותר בעולם, שזכתה בצדק לכינוי "פנינת הים האדריאטי". בתיה וסמטאותיה משמרים את אווירת ימי הביניים. מצפון לעיר שכן כפר קטן בשם "רָאגוּזָה", שעל שמו נקראה גם העיר בעבר. 

כיום דוברובניק היא עיר קטנה של 42,000 תושבים, שמארחת שני מיליון תיירים מידי שנה. ישראל נמצאת במקום העשרים ברשימת המדינות מהן מגיעים התיירים. הגברת סנדרה מילובצ'ביץ Mrs. Sandra Milovčević, מלשכת התיירות של דוברובניק, מדווחת שב8 החודשים הראשונים של 2019 הגיעו מישראל 5,236 תיירים. גידול של 33% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בשנת 2018 כולה הגיעו מישראל 4,614 תיירים. "אנחנו האזור היחיד בקרואטיה שבו לא נרשמה השנה ירידה בכמות התיירים מישראל" היא מציינת בגאווה.

מומלץ לכלול את דוברובניק בטיול הבא שלנו לחו"ל. דוברובניק נמצאת במרחק טיסה של שעתיים וחצי בלבד מנתב"ג בטיסה של קרואטיה איר. היא מתאימה מאוד לטיולים משפחתיים וגם לנופשונים קצרים של סופי שבוע. לצערנו, פועלת רק טיסה אחת בשבוע ורק בתקופת הקיץ. אפשר להגיע גם בטיסות של קרואטיה איר לזגרב, ומשם טיסת קונקשן לדוברובניק, אבל זה מכפיל את הזמן.

העיר העתיקה

כיכר פילה Pile מול "שער פִּילֶה" בחומת העיר העתיקה מהווה מקום המפגש של התיירים והכניסה הראשית לעיר. בשולי הכיכר אנחנו יכולים לראות את "מזרקת היהודים" Jewish Fountain. עמוד שעליו פסלון של ראש של אריה, שמפיו זורמים מים. המזרקה הוצבה לפני כ500 שנה בתוך העיר העתיקה על ידי יהודים לשתיה ולצורך נטילת ידיים. במאה ה19 העבירו את המזרקה לכאן.

מימין לשער מבחוץ יש רחבה. כדאי ללכת עד לקצה שלה כדי לראות את החומה הסמוכה למה שהיה הנמל של דוברובניק. על הגבעה מצד ימין נמצא מבצר סנט לורנס. אם הוא מוכר לנו זה בגלל שראינו אותו פעמים רבות בשידורי סדרת "משחקי הכס", שם הוא נקרא Red Keep.

נכנסים לעיר דרך השער. לפני השער יש גשר אבן מעל חלק מתעלת מים שהקיפה פעם את החומה. החלק האחרון הוא גשרון עץ, שמידי ערב היו מרימים אותו. מי שהיה מגיע לעיר בשעות הלילה היה נאלץ להמתין בחוץ עד הבוקר. כשנכנסים מבעד השער רואים שלמעשה יש לעיר שתי חומות. החומה החיצונית עבה מאוד, ונבנתה לאחר התחלת השימוש באבק שריפה. מאחוריה נמצאת חומה נוספת, גבוהה יותר ודקה יותר שהגנה על העיר.

אני ממליץ לפתוח את הטיול בדברובניק בסיור על חומותיה. בצד הפנימי של שער פילה יש מדרגות אל טיילת החומה. החומה מקיפה את העיר וניתן לראות ממנה את גגות הרעפים הכתומים והבתים היפים. רוחב החומה הוא כמטר וחצי או פחות. פה ושם יש עליה גם רחבות, כמו מעל שערי ירושלים. ברחבות האלה יש מזנונים שמציעים שתיה וגם כסאות וספסלים למנוחה. המראות מהחומה מקסימים, וגם נותנים לנו אפשרות להתמצא על רחובות העיר, שבהם נטייל בהמשך היום.

כדאי להביט לא רק לתוך העיר, אלא גם לכיוון הים, ולהסתכל על הגלים המתנפצים בעוצמה על הסלעים שעליהם בנוי בסיס החומה. חשוב להדק היטב את הכיפות והשביסים לראש, כי על החומה יש לפתע פרצי רוח חזקים שעלולים להעיף לנו את כיסוי הראש.

אורך החומה 2 ק"מ, פחות מחומת ירושלים. הקפת העיר אמורה להימשך כשעה אחת בלי עצירות. אבל אין שם דבר כזה "בלי עצירות". אנחנו בודאי נרצה לעצור פה ושם לצילומים, או ניתקע מאחורי אחרים שנעצרים לצילומים, או מאחורי קבוצה שמעכבת את כל ההולכים על החומה. כך שבקיץ כדאי לתזמן שעתיים וחצי.

אחרי שאנו מקיפים העיר, יורדים ונכנסים לטייל בתוכה. ברחבה הפנימית שמול שער פילה רואים מבנה עגול, ועליו 16 פסלונים ששופכים מים מפיהם. זו התחנה האחרונה של אקוודוקט שנבנה בשנת 1440 כדי להביא מים לעיר ממעיינות במרחק 12 ק"מ.

הרחוב הראשי שחוצה את העיר העתיקה, רחוב פָּלָצָ'ה Placa, בדרך כלל הומה וצפוף בקיץ מהמוני התיירים. כדי להתקדם ביעילות יותר, כדאי לעבור לרחובות מקבילים קטנים יותר.

נתקדם לאיטנו לאורך הרחוב הציורי שמחזיר אותנו לתקופת ימי הביניים. כל הסמטאות והרחובות והבתים יפים למראה. אבל המעניין אותנו ביותר הוא רחוב היהודים Ulica Zudoiska. הוא נמצא בסמטה השלישית משמאל, לפני מגדל השעון בקצה הרחוב, בין הבית השלישי לרביעי. כאן החל הגטו היהודי בשנת 1546. תחילה הורשו היהודים להתגורר רק בבתים הסמוכים לרחוב הראשי, אך במהלך השנים והדורות התרחב הגטו במעלה הרחוב עד החומה, ובהמשך התרחב גם לרחובות הסמוכים.

 

על משקוף האבן בדלת של בית מספר 9 אנחנו רואים מנורה קטנה חרותה בקיר. בנוסף יש במשקוף כיסוי בטון, על מה שכנראה היה חריץ של מזוזה. אחד מסימני ההיכר של בתי היהודים היה עציצים ואדניות עם פרחים שנהגו להניח על אדני חלונותיהם.

בבית מספר 5 ברחוב היהודים נמצא בית הכנסת של דוברובניק, שעומד שם משנת 1546. זה אחד משלש בתי הכנסת העתיקים ביותר באירופה (האחרים בספליט ובפראג). לתיאור מפורט יותר של בית הכנסת נחזור בהמשך כתבה זו.

לפני השעון מול בית הכנסת נמצאת כנסיה גדולה ויפה ע"ש הבישוף בְּלֵייז Blaise שהיה פטרון העיר. הוא היה גם רופא במקצועו, והיה בקשרי ידידות עם הרבה רופאים יהודיים בעיר.

בקצה הרחוב הבית האחרון משמאל הוא ארמון ספונז'ה Sponza. בעבר שימש למגורי מושלי העיר, ולאחרונה הוסב לפעילויות תרבות. זה המבנה היחיד ברחוב ששרד את רעידת האדמה הגדולה בשנת 1667. בנין יפה בסגנון בארוק. הוא נותן לנו מושג ודוגמה איך נראו כל הבתים ברחוב פלצ'ה עד רעידת האדמה. בעקבות רעידת האדמה הביא הצבא יחידת הנדסה שפינתה את כל ההריסות, ובנתה במקומם בתים בסגנון צבאי אחיד ופשוט.

    

נעבור בשער מתחת למגדל השעון, ונגיע אל המזח הישן. כיום עוגנות שם סירות פרטיות, אך בעבר עגנו שם אוניות תרשיש. הנוף מהמם. שם אפשר לעלות על סירה שמפליגה לסיבוב תיירים מסביב לאיים. הילדים שלנו יאהבו את החוויה הזו.

אנחנו חוזרים פנימה לעיר העתיקה דרך אותו שער, ופונים שמאלה לרחוב Pred Dvorom. הבנין הגדול והיפה שלשמאלנו הוא בית העיריה. בפינה השמאלית שלו עמדה פעם מזרקת היהודים, שהיכרנו בתחילת הכתבה.

בפינה הימנית של בית העיריה יש פסל ברונזה של המחזאי מארין דרז'יץ' Marin Drzic. האף שלו מבריק ונוצץ, בגלל שהמקומיים מאמינים שמי שמשפשף את אפו וסוחט אותו, יזכה למזל גדול. האף של הפסל מבריק מרוב השפשופים הללו.

הבנין הבא משמאל הוא ארמון הרֶקְטוֹר, שנבנה במאה ה14. בפנים יש מוזיאון להיסטוריה. בחדרים הראשונים יש תמונות עתיקות ואיקונים נוצריים. בהמשך יש עוד פסלים, וגם חדר עם כספות עתיקות. בתוך הארמון יש רחבה פנימית יפהפיה, וכמעט מידי ערב מתקיימים בה קונצרטים ומופעי תרבות.

בהמשך הרחוב מצד ימין נמצאת הקתדרלה הראשית של דוברובניק. הקתדרלה המקורית ניתנה לעיר במתנה על ידי מלך אנגליה, ריצ'ארד לב הארי, בשנת 1192, לאחר שניצל מטביעת אונייתו בים מול חופי דוברובניק. גם הקתדרלה של לב הארי נהרסה ברעידת האדמה בשנת 1667. על חורבותיה בנו את הכנסיה היפה הזו בסגנון הבארוק. מי שנכנסו פנימה סיפרו לי שגם מבפנים היא עשירה בפיתוחי אבן וקרניזים יפים.

משחקי הכס

מאחורי הקתדלרה יש שביל צר שמוביל אל "מדרגות גֶ'סְוִויט" Uz Jezuite, שנקראות על שם בית הספר שאליו הן מובילות. צורתן מזכירה את המדרגות הספרדיות ברומא. לאחרונה צילמו כאן את אחת הסצינות החשובות בסדרת הטלויזיה "משחקי הכס". עוד סצינות רבות בסידרה צולמו ברחבי העיר העתיקה של דוברובניק. דוברובניק נקראת בסידרה Kings Landing והיא בירת ממלכת Westeros.

המלכה הנואפת נענשה ב"מצעד הבושה". נגזר עליה לרדת עירומה ב"מדרגות הבושה" האלה, בעוד פשוטי העם לועגים לה ויורקים עליה. מאז הפך גם המקום הזה לאטרקציה תיירותית לחובבי הסדרה. יש בעיר עוד אתרים שבהם צולמה הסידרה, ועקב הביקוש נוצר אפילו מסלול סיור מיוחד בעקבות משחקי הכס. מדריכי התיירים לא אוהבים את המעמד החשוב מידי של העיר בגלל 'משחקי הכס'. "יש בעיר הזו היסטוריה עשירה לפני שהגיעו משחקי הכס" התרעמה מדריכת התיירים שליוותה אותי. "נכון" השבתי בעוקצנות. "צילמו כאן גם את הסרט קזנובה ואת הסרט רובין הוד"…

בית הכנסת העתיק

כאמור, האתר המעניין אותנו ביותר בדוברוניק הוא בית הכנסת שבמרכז העיר העתיקה. הוא נמצא ברחוב היהודים 5 בקומה השלישית. לפני שנכנסים לבית הכנסת כדאי לשאת עיניים למעלה, ולחפש על הקיר החיצוני של הקומה השניה כתובת "ברוך אתה בבואך". אי אפשר לצלם בגלל שהסמטה צרה. על הקיר של הבית ממול יש כתובת "ברוך אתה בצאתך", שנראית בבירור מתוך הקומה הראשונה. חוקרים מעריכים שפעם היה גשר שחיבר בין שני הבתים האלה, ולפיכך אז היו הכתובות בטווח הראייה.

   

אנו עולים במדרגות אל בית הכנסת. בקצה לפני הכניסה אנו רואים בתוך הקיר 6 קופות צדקה, עם מטרות התרומה. על קופה אחת כתוב "עניים". כנראה מקומיים. על שאר הקופות כתובים שמות 4 ערי הקודש בא"י- ירושלים, צפת, חברון, וטבריה. דבר זה מלמד על הקשר ההדוק של קהילת דוברובניק עם הישוב היהודי הישן בא"י.

הריהוט בתוך בית הכנסת מעוצב בסגנון הבארוק, עשוי מעץ מהגוני כהה וכבד בגוונים של אדום כהה. ארון הקודש מרשים מאוד, עם כתר עץ בראשו. דוכן הקריאה בתורה גבוה מאוד, וארוך מהמקובל אצלנו.

המתפללים היו יושבים על ספסלים לאורך הקירות, כשגבם לקיר ופניהם לדוכן ולארון. הספסלים מעץ מסיבי צבועים בשחור. ספרתי שם 24 מושבים. הקהילה הדתית בדוברובניק היתה קטנה תמיד, ולא היו זקוקים למקומות ישיבה רבים יותר.

עזרת הנשים היתה בתחילה למעלה, ופתחיה לאולם התפילה מכוסים סורגי עץ. במאה הקודמת בנו בקצה אולם התפילה בימה מוגבהת לעזרת נשים. מהתקרה משתלשלים אהילים, מקצתם מימי הביניים, עם נרות ובלי חיבור לחשמל. הרצפה עשויה פרקט כהה. בית הכנסת העתיק משרה תחושה של קדושה וכובד ראש בצבעיו הכהים. "והיכלו כולו אומר כבוד".

בית הכנסת ניזוק ברעידת האדמה בשנת 1667, ושופץ אחריה. בית הכנסת זה היה מהיחידים באירופה ששרדו את השואה, בגלל שהפשיסטים האיטלקים החרימו אותו לשימוש כמחסן למוצרי ניקוי. במלחמת האזרחים בשנות ה90 ניזוק ביהכנ"ס שוב. חיילים סרבים השליכו מבעד החלון רימון שהתפוצץ וגרם נזק רב. זו לא היתה תקרית אנטישמית. הסרבים השליכו רימונים גם לתוך בתים אחרים בסביבה, ואולי אף לא ידעו שזה בית כנסת.

בקומה ראשונה מתחת לבית הכנסת יש מוזיאון יהודי עם תשמישי קדושה. מוצגים בו ספרי תורה עתיקים, שהעתיק ביניהם מהמאה ה13-14. ספר התורה הזה הגיע יחד עם מגורשי ספרד בשנת 1492, והכתב עודנו ברור וניתן לקריאה גם כיום.

יש במקום שלט לזכר 27 קורבנות השואה מדוברובניק. בראש הרשימה מופיע שמו של הרב ברוך סלומון. מעניין לגלות בשלט שמות של ספרדים ושל אשכנזים, שחיו בהרמוניה בקהילה הקטנה הזו. אחד המוצגים המעניינים הוא מכתב שכתב משה מונטיפיורי לקהילת דוברובניק בשנת 1883, ובו הוא מודה להם על הברכות ששלחו לו לכבוד יום ההולדת ה99.

הרכבל

אנו ממשיכים את טיולינו בשוטטות בסמטאות היפות של דוברובניק. את הטיול מומלץ לסיים בתצפית על העיר העתיקה ממרומי הר סרד Srd הסמוך. מגיעים לשם באמצעות רכבל. הנוף משם כמו גלויה מצויירת. אסור לפספס את המראה, כמו "קינוח" מתקתק לסיום טיולנו בדוברובניק. עדיף לעלות ברכבל על ההר בשעות לפני הצהריים ובצהריים. בשעות אחר הצהריים פחות מומלץ כי השמש מולנו, מסנוורת, ומפריעה לנו לראות את הנוף המהמם ולצלם אותו.

כאשר אנחנו הולכים מהחומה אל תחנת הרכבל, בפניה שמאלה אנחנו רואים תחנת כיבוי אש שעליה דגל גדול של קרואטיה. התחנה הזו עומדת על השטח שהיה בית הקברות היהודי בשכונת Iza Grada. ידוע שבשנת 1652 קיבלו היהודים רשות להרחיבו. כלומר, הוא כבר היה קיים לפני כן. בית העלמין נהרס. מי שהרסו את בית הקברות שדדו מצבות לצרכי בניה. חלק מהמצבות היהודיות ניתן לראות במבנים בעיר העתיקה. הנה דוגמה של מדרגות לאחד הבתים:

והנה קטע בקיר של מגדל סנט ג'יימס:

צילום: איוואן צ'רשניאש

מחוץ לעיר

דוברובניק שוכנת לחוף הים האדריאטי, שבו יש עשרות איים מקסימים. יש איים קטנים שאינם מיושבים, יש איים שעליהם בית אחד או שניים, ויש כעשרה איים גדולים. אנחנו יכולים לצאת להפלגה של יום שלם בין האיים באונית קרוזים שיוצאת מנמל דוברובניק צפונה, וחוזרת אליו בערב. האוניה עוצרת בחלק מהאיים, ואנחנו יכולים לרדת ולשוטט בקרבת הנמל. יש גם אפשרות לשכור יאכטה או קאטאמרן, עם סקיפר או בלעדיו, ולצאת להפלגה פרטית. אם ברשותנו רכב שכור, אפשר לצאת לטיול צפונה על כביש בחוף. במעגנים אחדים יש מעבורת שתיקח אותנו עם הרכב אל האי הסמוך.

הנוף הנשקף לאורך כביש החוף הוא מדהים ביופיו. יש לאורך הכביש מספר עמדות תצפית לכיוון החוף והאיים. המראות מקסימים.

מבין האיים כדאי לנו להגיע במיוחד אל האי קוֹרְצ'וּלָה Korcula. ביופיו הוא דומה לשאר האיים אך עבורנו הוא שונה ומיוחד בגלל שלאי זה נמלטו יהודי דוברובניק כשהנאצים התקרבו לעירם. כאן הם הסתתרו בדירות ששכרו העיר וביערות. כפי הנראה במקום כלשהו באי קורצ'ולה נקברו והוסתרו ספרי התורה ומסמכי הקהילה היהודית של דוברובניק, ומקומם לא נודע. קשר נוסף ליהדות יש לעיר בזכות הצייר הנודע ריכארד ציגלר. הוא ברח מברלין בעקבות עליית הנאצים לשלטון ורכש בית בקורצ'ולה, וגר פה 4 שנים שבהן הירבה לצייר את נופי האי. כשהתקרבו הגרמנים לקורצ'ולה, הוא ומשפחתו נמלטו שוב. תושבי קורצ'ולה למדו שהוא יהודי רק כאשר הגרמנים הגיעו אל ביתו הנטוש כדי לקחתו לאושוויץ.

בקצה הדרומי של האי נמצאת העיירה קורצ'ולה ובה בתים עתיקים וסמאות משוחזרות, וחומה שעליה צריחי מבצרים. האזור העתיק של האי בנוי על חצי אי, שמזכיר מלמעלה את המבנה של דוברובניק. לקורצ'ולה יש היסטוריה עשירה שמוצגת במוזיאונים ובכנסיות. באי הזה יש הרבה מאוד פסטיבלים עממיים ותהלוכות רחוב עם בגדים מסורתיים. יש סיכוי שנזכה לראות אחד מהם בביקורנו החטוף באי. אני נשארתי ללון לילה אחד באי, במלון דה-לה וויל Hotel della Vill על שפת הים, צמוד לחומה העתיקה. זה הנוף שנגלה לעיניי בבוקר ממרפסת חדרי במלון:

 למי שמטיילים ברכב, כדאי מאוד לעצור גם בעיירה הקטנה סְטוֹן STON. עיר עתיקה מוקפת חומה שנבנתה בשנת 1333 ושנשתמרה בשלמותה. החומה הזו נקראת גם "הגירסה האירופית של החומה הסינית". כשתגיעו לשם תבינו למה. לאורך החומה יש 3 מבצרים, שבכל אחד מהם אפשר לעלות על החומה. ההיקף של כל החומה הוא כחמישה ק"מ, ויש מסלול מקוצר יותר של פחות מ2 ק"מ. טיול רגלי מומלץ. בשולי העיירה יש מפעלי חציבת מלח העתיקים ביותר במזרח התיכון, שפועלים גם בימינו.

הנקודה היהודית

בתחילת מלחמת העולם השניה היו בדוברובניק 87 יהודים. עד השואה התקיימו תפילות במנין בבית הכנסת, אך כיום בית הכנסת משמש לתפילה במנין רק בחגים. רק 40 יהודים רשומים בקהילה, כולם חילוניים, ואין רב לקהילה.

בעונת התיירות בקיץ נפתח בית חב"ד שהוא למעשה שלוחה זמנית של בית חב"ד בזאגרב. שליח חב"ד לזאגרב, הרב פיני זקלס, דואג שכל יהודי שומר כשרות שמגיע לדוברבניק לא יישאר רעב, ולא יתפשר על הכשרות ויאכל טרפות. בבית חב"ד בדוברבניק אפשר לאכול ארוחות כשרות ולקנות ארוחות ומוצרי מזון לאכול באופן פרטי. גם מי ששכח לארוז את התפילין, יכול להניח תפילין בבית חב"ד. אין כתובת קבועה לבית חב"ד בדוברובניק, כי מידי שנה הם שוכרים מקום אחר. פרטים אצל הרב זקלס kosherzagreb@gmail.com

לפעמים מגיעות לדוברובניק קבוצות דתיות של חברות 'ורד הולידייס' ו'תור פלוס' לחגוג פה את הפסח, והם מארגנים מניינים לתפילה גם בבית הכנסת העתיק, בנוסף על המנין במלון שלהם.

לעומת הקהילה היהודית הקטנה בדורנו, בדורות קודמים פעלה בדוברובניק קהילה יהודית משגשגת מבחינה רוחנית ומשפיעה על הגולה כולה. הקהילה הפעילה תלמוד תורה, בית מדרש, חברה קדישא, חברת גמ"ח, ביקור חולים, ועוד.

המשפחה היהודית הראשונה הגיעה מצרפת לפני כ700 שנה, ועסקו בתכשיטנות. בעקבות גירוש ספרד בשנת 1492 הגיעו פליטים יהודים גם לדוברובניק. בתחילה הממשלה לא קיבלה אותם ברצון, כי רצו לשמור על קשרים פוליטיים חיוביים עם ספרד ופורטוגל. באמצע המאה ה16 שינו השלטונות את מדיניותם, ועודדו יהודים להתגורר בדוברובניק. לשם כך היקצו למענם את שטח הגטו. רבים מהיהודים שהגיעו היו רופאים ורוקחים, והרבה מאוד סוחרים ששיפרו את המצב הכלכלי של העיר.

יש מסמכים מאותה תקופה שבהם הוותיקן מודיע למלכי דוברובניק שהם לא רואים בעין יפה את המינוי של רופא יהודי לתפקיד ראש מערכת הבריאות, והם דורשים להחליפו ברופא נוצרי. העיריה התחכמה והשיבה שהעיר נמצאת קרוב מאוד לאזור הנשלט בידי העותומנים, ולפעמים הטורקים דורשים לשלוח אליהם רופא מומחה. "אנחנו לא רוצים שרופא נוצרי יטמא ידיו בטיפוליו במוסלמים הטמאים, ולכן עדיף שהרופא יהיה יהודי" נכתב בתשובה לותיקן.

ממסמכים היסטוריים אפשר להבין שהיהודים שגורשו מספרד השתדלו למצות את החיים והנאותיהם בדוברובניק, וערכו מסיבות ונשפים לעתים מזומנות. יש מסמך מהמאה ה15 שבו הבישוף המקומי אוסר על הנוצרים להשתתף במסיבות ושמחות של היהודים לפני חג הפסחא הנוצרי. מכרוז זה אפשר להבין שהיהודים ערכו מסיבות המוניות, וגם גויים השתתפו בהן במשך השנה, חוץ מאשר לפני חג הפסחא.

בשנת 1558 הגיע לדוברובניק המשורר הפורטוגלי הידוע, דידאכוס פירוס. הוא היה מהאנוסים שנאלצו להמיר דתם. בדברובניק הוא חזר ליהדות בגלוי, וחזר גם לשם נעוריו יצחק כהן, אך המשיך לחתום על יצירותיו וספריו בשמו הלועזי.

בדוברובניק חיו אחדים מגדולי ישראל בכל הדורות. אחד מגדולי המקובלים בהיסטוריה במאה ה16היה רבי ישראל בן סרוק. הוא למד קבלה בצפת מתלמידי האר"י, ועבר להתגורר בדוברובניק. החיד"א כותב שהוא לימד את המהרש"ל רבי שלמה לוריא. בשבתו בדוברובניק הוא חיבר את ספרי הקבלה הנודעים ""לימודי אצילות", ו"גלגול נשמות". הגר"א כותב ש"ספר הצניעות" שחיבר הרב בן סרוק מרוגוזה נחשב ספר היסוד של הקבלה.

בשנת 1623 היתה עלילת דם נוראית בדוברובניק. גופת ילדה נוצריה נמצאה תחת המיטה בבית של סוחרת גויה. כשנחקרה במשטרה, המציאה גרסה שיהודים שילמו לה בשביל לרצוח את הילדה. השוטרים שאלו אותה "מי?". ואז ציינה את שמו של יצחק ישורון. הוא היה היהודי היחיד שהכירה, כשקיבלה ממנו הלוואה שנים אחדות לפני כן. הוא נחקר בעינויים קשים ונשפט, ועמד בגבורה בתלאות.

במסגרת החקירות עצרו לחקירה גם את הרב הראשי בעיר, רבי אהרון הכהן, ושחררוהו. על העלילה הזו כתב רבי אהרון הכהן את הספר "מעשה ישורון", שפורסם בוונציה בשנת 1657. לפני נסיעתי לדוברובניק קניתי בירושלים את הספר. התישבתי לנוח מהטיולים בבית קפה בקצה הגטו מול רחוב היהודים. הזמנתי שתיה קלה, התחלתי לקרוא את הספר "מעשה ישורון" שמתאר את מה שהתרחש בדיוק ברחוב מולי לפני כ350 שנה.

הספר נפתח במשפט "עיר קטנה ואנשים בה מעט מהיהודים, כמו עשרים בתים ושמה ראגוזה, והיא שררה בפני עצמה". הספר מתאר בסגנון ש"י עגנון את עדות הרוצחת נגד יצחק ישורון, ומספר "ותכף ומיד שלחו שרי המשפט לסגור את דלת חצר כל היהודים הנקרא "גטו", ושלחו לקרוא ליצחק הנזכר, והובא לפני השרים". אני מרים את עיני מהספר, ומולי במרחק כעשרים מטר נמצא שער הגטו הנזכר בספר זה. מרגש מאוד!

הספר מתאר בצורה ציורית את העינויים שעשו ליצחק ישורון, המשפט הציבורי, והדאגה הקולקטיבית ליהודי שהיה קורבן העלילה. תחושה של "כל ישראל ערבין זה לזה". לפרשה הזו היה הפי-אנד. יצחק ישורון שוחרר כעבור שלש שנים בלבד בריא בגופו, דבר שהפתיע את מי שידעו את מסכת העינויים הפיזיים שעבר. הרב המחבר כותב גם על המשמעות הערכית של השחרור, ומסכם "אם, חס ושלום, מרוב כל כך יסורין, היה בוחר מוות מחיים, ומרוב צערו היה אומר: "כדבריכם כן הוא", לא היה נשאר מכולנו שריד ופליט, חס ושלום". אני ממליץ לכל מטייל לארוז גם את הספר "מעשה ישורון" ולקרוא בעצמו ולהקריא לילדיו באזור הפלצ'ה מול הכניסה לגטו היהודי.

זה לא הספר היחיד שחיבר הרב אהרון הכהן. הוא כתב גם את הספרים "זקן אהרון" עם חידושי סוגיות, "וידבר אהרון" על מוסר ודרשות, ו"שמן הטוב" על טעמי התורה.

רב ראשי אחר של דוברובניק, הרב ישראל פייבל, היה חתנו של הגר"א. הגר"א כותב בספרו "דקדוק אליהו" על דיון מעמיק בשאלות של כתיב מלא וכתיב חסר, שניהל עם חתנו ישראל מרגוזה.

הכל מכירים את שוק הפשפשים ביפו, שרובו נמצא ברחוב יהודה מְרַַגוּזָה, שיוצא מכיכר השעון ביפו. יהודה הלוי נולד וגדל ברוגוזה (היא דוברובניק), ועלה ארצה בגיל 18 בשנת 1807, ולמד בישיבה בירושלים. בשנת 1825 נשלח ליפו, כדי להקים מעין "מרכז קליטה" שבו היה עליו לסייע ליהודים שבאים ארצה דרך נמל יפו, ורוצים להמשיך בדרכם לירושלים. הוא ביצע את משימתו, ובמקביל השפיע על חלק מהעולים לקבוע ביתם ביפו. כך ייסד והקים את הקהילה היהודית ביפו, ואף מונה הדיין של יפו. הוא גם השפיע על קרל נטר להקים את בית הספר החקלאי 'מקוה ישראל' סמוך ליפו.

רחוב יהודה מרגוזה ביפו

תקופת השואה

בשנת 1942 הגרמנים הורו להסגיר לידיהם את יהודי דוברובניק. האיטלקים המקומיים סירבו, אך העבירו את כל היהודים למעין "מעצר בית" במלון WREGG, ולעוד שני מלונות מחוץ לעיר. שם נדרשו היהודים לענוד על הזרוע סרט כזה:

במוזיאון היהודי יש שלט לזכר 24 מחברי הקהילה היהודית שניספו בשואה, ובראשם הרב ברוך סלומון.

כאשר התקרבו הגרמנים לדוברובניק, החליטו ראשי קהילה היהודית להחביא את כל חפצי הערך של הקהילה. באחד הכפרים שמחוץ לעיר הם קברו את כל פנקסי הקהילה, שכללו שמות לידות ופטירות ותרומות וכדומה. את ספרי התורה הכניסו לתוך כדים גדולים, וקברו גם אותם. כל חמש האנשים שידעו את סוד מקום מסתור המסמכים וספרי התורה נרצחו בשואה, ומקום המחבוא לא נודע עד היום. אולי יוודע בעתיד.

אנחנו יודעים בכל זאת לא מעט על יהודי דוברובניק בעבר, בזכותה של הגברת וסנה מיוביץ'  Vesna Miovic שהקדישה שנים לחקור את ארכיון העיריה. בין הפרוטוקולים הרבים של בתי המשפט בדוברובניק היא מצאה גם שמות של מתדיינים יהודים. מהדיונים המשפטיים מצטייר לעינינו חלק מהווי החיים של יהודי דוברבניק. אומנם לבית משפט מגיעים רק במקרים של סכסוכים ומחלוקות, ולא בעקבות ארועים שמחים של חתונות ולידות וחנוכת מבני ציבור. ובכל זאת, על חלק מהווי החיים בגטו אנו יכולים להתרשם מהדיונים בבית המשפט.

למשל, בשנת 1773 תבע שמואל אמבונטי את שכנו יהודה וולנצין על ששפך מים מעופשים מחלון ביתו לרחוב. יהודה וולנצין משיב בעדותו בבית המשפט: "נכון שהשלכתי מים דרך החלון. כך עושים כולם בגטו. מר אמבונטי זורק מהחלון לא רק מים אלא גם אשפה. הרוח תמיד מדביקה את האשפה שלו לחלונות ביתי , ואני נאלץ בגללו לשטוף אותם מידי יום…". זה סיפור נחמד, אחד מרבים, שיכול ללמד אותנו קצת על חיי היהודים בגטו לפני 300 שנה.

עוד טיפים:

• רצוי לקנות "כרטיס דוברובניק" שמאפשר כניסה חינם לרוב המוזיאונים והאתרים, וגם נסיעה חינם בתחבורה הציבורית. יש 3 סוגי כרטיסי דוברובניק- ליום אחד, לשלשה ימים, ולשבוע.
• קרואטיה נחשבת בטוחה יחסית. אין הרבה פשיעה, וכמעט שאין אנטישמיות. אין חשש להסתובב ברחובות עם כיפה.
• כמעט כל קרואטי דובר אנגלית, כך שאין בעיה לתקשר איתם.
• בשנה שעברה זכתה נבחרת קרואטיה במקום השני באליפות העולם בכדורגל אחרי צרפת. זה גאוות המקומיים. כדאי לפתוח כל שיחת חולין באיזכור הזכיה הזו, והרצון לסייע לנו יעלה פלאים.
• דוברובניק מציעה גם שלל פעילויות ספורט אתגרי כמו טיולי ג'יפים, רכיבה על סוסים, ספורט ימי כמו אופנועי ים ואפשרות לשכירת סירות, סקי מים, צלילה, וכדומה. על כך בכתבה נפרדת על האיים הסמוכים. אחת החוויות הנעימות שלי מהטיול בדוברובניק היתה שייט קיאקים בשקיעה מתחת לחומה ולאחד האיים.