בתקופת המלחמה אנו נמצאים בבתינו יותר זמן מהרגיל. אפשר להפוך את הלימון הזה ללימונדה, באמצעות עיצוב מחדש של הבית לשימושים נוחים יותר.
מעצבת הפנים, יולי דורף, מציעה שנקח רגע להפוך את הכאוס להזדמנות. לא סתם כדי “להסתדר”, אלא כדי להבין מה באמת חשוב לנו בבית. היא מציעה גישה ריאליסטית: “בית מסודר הוא לא בית נטול בלגן. זה בית שקל לסדר אותו. אם לחפץ אין מקום קבוע, הוא יהפוך לבלגן קבוע.” נו טוב, לפחות זה ברור.
הבית, שבעבר היה מקום מפלט, הפך לפתע למעין קטלוג של כישלונות עיצוביים: חדר עבודה חצי מסודר, מגירה שלא נפתחה אף פעם, פינת משחקים שמזכירה זירת מלחמה, מטבח שבו כל מגירה מתמרדת, וסלון שמנסה לשאת את כל האחרים. פתאום כל פינה שואלת אותנו בשקט: “באמת חשבתם שזה יעבוד?”
אז מה עושים? פותחים ארונות, משחררים פריטים שלא השתמשנו בהם בשנה האחרונה (עם החריגים הברורים: פריטים עונתיים, יקרים או בעלי ערך רגשי), ונותנים לכל חפץ מקום “מוגדר”. שולחן העבודה הוא לעבודה, אי המטבח רק למטבח, ולא, זה לא אמור להיות מפתיע. סלסלות אחידות, קופסאות יפות ומגשים שמרכזים את העומס. כל זה גורם לרצפה להיראות פתאום פחות כמו זירת קרב.
הפשטות של הדברים מרעננת: לפתוח ארונות, להיפרד מכל מה שלא השתמשנו בו בשנה האחרונה (עם החריגים הברורים: פריטים עונתיים, יקרים או בעלי ערך רגשי), ולתת לכל חפץ בית ברור. לא רק בסלון או בחדר הילדים, אלא בכל מקום אפשרי. סלסלות אחידות, קופסאות יפות, מגשים שמרכזים את עומס הפריטים. שולחן העבודה הוא עבור העבודה, אי המטבח רק עבור הבישול היומי – סוף סוף הגיוני, לא?
גם חשיבה אנכית עושה פלאים. מדפים, כוורות ועגלות שירות לוקחים את הפריטים שהיו מפוזרים על הרצפה ומעניקים תחושת סדר מיידית. אפילו כניסה מבולגנת, שמזכירה מחסן תחמושת קטנטן, יכולה להפוך למזמינה עם קונסולה יפה למפתחות, מתלה לתיקים או ספסל קטן לנעליים.
ואז מגיע הקסם האמיתי. הלבשת הבית. צבע וטקסטורות בקירות שמוסיפים עומק, שטיחים ועציצים שמחממים את החלל, וילונות רצפה-לרצפה שמקנים רוך, ותאורה רב-שכבתית שמרככת את הפינות. מראות שמרחיבות חלל, גלריה קטנה של תמונות משפחה או אמנות ישראלית, עציצים במגוון גבהים, כריות רכות. לפתע הבית לא רק עובד, הוא מחייך אליכם.
דורף מוסיפה טיפ קטן שמדגיש את ההומור שבדבר: הפכו את הסידור למשחק עם הילדים “מצא את המקום הנכון”. הם נהנים, אתם מקבלים בית מסודר, והדיאלוג “אמא, איפה…?” הופך לעבר היסטורי.
בית בזמן סגר הוא הרבה יותר מרהיטים וקירות. הוא מקלט, מרחב עבודה, פינה של מנוחה, ואפילו מקום שבו אפשר למצוא שמחה קטנה. והתחלה של כל השינוי היא פשוטה: סדר, חפץ במקומו, וטאץ’ אישי שמכניס צבע, ריח וחום. ואז, אפילו בתוך הכאוס, אפשר למצוא רגע של שלווה.
צילום ליאור טייטלר
