פרשת השבוע שלנו נפתחת בסיפור חלום פרעה. "וַיְהִי מִקֵץ שְׁנָתַיִם יָמִים, וּפַרְעֹה חוֹלֵם וְהִנֵּה עוֹמֵד עַל הַיְאוֹר, וְהִנֵה מִן הַיְאוֹר עוֹלוֹת שֶׁבַע פָּרוֹת". נשאלת השאלה למה דוקא פרות, ולמה דווקא שבע?
לתשובה יש גם היבטים בתחום התיירות. לאחרונה החלה חברת התעופה, איג'יפט אייר, להפעיל טיסות סדירות מנתב"ג לקהיר, ואפשר לצפות שאחרי הקורונה יטוסו ישראלים רבים לבקר במצרים. הכל הולכים לראות שם את הפירמידות ואת הספינקס. כאשר אני מגיע לקהיר, אני אוהב לבקר גם במוזיאון הלאומי בכיכר תחריר. כל ביקור שם מחזק אצלי את האמונה.
לא שיש לי הרהורי כפירה, אלא זה בגלל ההיסטוריונים שטוענים כי סיפורי המקרא בתורתנו הקדושה הינם סתם לקט אגדות עם שנאספו ע"י סופרים בשר ודם בתקופה הרומית. לדעתם, בני ישראל לא היו עבדים במצרים, ולא התרחשה יציאת מצרים. הנימוק שלהם: "לא התגלו הוכחות ארכיאולוגיות לבני ישראל במצרים".
אז זהו, שלא! הם טועים ומטעים!
במאתיים השנים האחרונות התגלו במצרים המון פפירוסים, ציורי קיר בפירמידות, תבליטי אבן ועוד. אחדים מהם תואמים את הכתוב בתורה, ומקצתם אנחנו יכולים לראות במוזיאון קהיר. לא יתכן שמי שחי לפני שהתגלו המימצאים האלה יכול היה לחשוב דווקא עליהם.
הדוגמה הראשונה מחזירה אותנו לשאלה למה דוקא פרות, ולמה דוקא שבע, ולמה "בריאות בשר" ו"דקות"?
ובכן, בקומה השניה במוזיאון אפשר לראות מצד שמאל תבליט מקברה של נפרת-אמרי אשת רעמסס, שבו אנו רואים שבע פרות הולכות חגיגית. על הקיר ליד התבליט תלוי שלט הסבר מפורט שבמיתולוגיה המצרית העתיקה היתה אלה בשם אָתוֹר Hathor שהיה לה ראש של פרה. המצרים האמינו שבלידת תינוק היתה האלה הזו מתגלית ב7 צורות שמנות ורזות. סדר הופעת הצורות היה קובע את גורלו של הרך הנולד לכל ימי חייו.
לאור הגילוי הזה אנחנו יכולים להבין טוב יותר למה פרעה נרעש ונפחד מחלום הפרות. שבע פרות שמנות בינוניות ורזות שמופיעות בסדר שונה יכולות ליצור קומבינציות רבות מאוד. כהני מצרים ידעו לחזות את העתיד לפי כל מצג משתנה של פרות, כמו שעושים האסטרולוגים עם מיקומי הכוכבים בלידה. אבל רצף של שבע שמנות, ומיד אחריו רצף של שבע רזות, יוצרים קומבינציה נדירה ביותר שהחרטומים לא ידעו לפרש את משמעותה. זה הטריד מאוד את פרעה.
ובכן, ידוע שאנחנו חולמים חזיונות עם רקע המוכר לנו מחיי היומיום. לכן פרעה חלם על פרות שהכיר מהתרבות של סביבתו, כמו שיוסף חלם על אלומות בשדה ועל שמש וירח, כמסופר בפרשת השבוע שעבר. זה טבעי.
מה שלא טבעי זה שיצוץ איזה סופר וימציא סיפור על הווי חיים שהיה קיים בארץ רחוקה אלפי שנים לפני שהוא נולד, וההווי הנדיר הזה התגלה לחוקרים רק אלפי שנים אחרי מותו. לנו זה ברור. אבל איך יסבירו זאת היסטוריונים מכחישי התורה?…
- במוזיאון יש עוד דוגמאות שכאלה. למשל, בפרשתנו מסופר "וַתְּחִלֶנָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף" (בראשית מא/נד). במוזיאון מוצג צילום של תבליט בכתב החרטומים שהתגלתה באי סהל בדרום מצרים, ובה מסופר כי בימי המלך ג'וסר היה במצרים רעב שנמשך 7 שנים. המלך התייעץ עם סגנו אמחתפ, שמתואר כגדול חכמי מצרים. ככתוב בפרשתנו שפרעה אמר ליוסף "אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (מא/לט). באותו תבליט כתוב שאמחתפ הוא "הבקי בשפות זרות". ד"ר יהושע מירון מציין בספרו 'מדע ואקטואליה בפרשת השבוע' שזה תואם את הגמרא שאומרת שיוסף ידע שבעים לשון (סוטה לו:).
- בקומה הראשונה בפינה המרוחקת מוצגים תכשיטי גברים ממצרים העתיקה. כתוב בתורה "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אוֹתָה עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָהָב עַל צַוָארוֹ" (מא/מב). במוזיאון אנו רואים גם צווארון זהב כמו זה שהונח סביב צווארו של יוסף, ואולי זה אותו "רביד הזהב על צווארו" הנזכר בתורה.
במוזיאון מוצגים גם שיחזורי ציורים של טקסי הכתרה שהתגלו בקברים מצריים. באחד מהם רואים את המלך אחנתון ומלכתו מניחים צווארון זהב סביב צוואר של אדם לא מזוהה. התיארוך מתאים לתקופת יוסף במצרים. כל הטקסים שנעשו סביב הכתרת יוסף למושל, כתובים בתורה בדיוק כפי הידוע כיום מהממצאים הארכאולוגים.
- בפרשתנו כתוב על מינוי יוסף "וְנָתוֹן אוֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מא/מג). בקומה הראשונה של מוזיאון קהיר מוצגים גם פפירוסים עתיקים. אחד מהפפירוסים הארוכים ביותר היה באורך 42 מטר, שמתוארך למאה ה12 לפנה"ס. שמו "פפירוס האריס", והוא מוצג במוזיאון הבריטי. רפליקה של קטעים ממנו מוצגים גם במוזיאון קהיר בתוך ויטרינה. מעליה על הקיר תלוי שלט עם תרגום לאנגלית, ובטור 75 כתוב שם: "איש חורי מסוריה וארץ ישראל הפך נסיך במצרים ואת כל הארץ שם לימד".
- כתוב בפרשת "וישב" שקראנו בשבוע שעבר: "וַיִמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה" (לז/כח). מחקר שפורסם ב1995 במגזין היוקרתי Biblical Archaeology Review מגלה שמחיר עבד באוּר העתיקה היה 10-15 כסף, ובתקופת שושלת המוראבי בכנען ובמצרים מחירו האמיר ל20 כסף, ומאוחר יותר בתקופת האימפריה האשורית המחיר עלה ל50 שקל כסף. אם התורה היתה סתם יצירת ספרותית, איך יכול היה המחבר לדעת את המחיר המדויק בתקופת בני יעקב?…
- כתוב בתורה "וַיִמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו [של פוטיפרע], וַיַפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ" (לט/ד). הסופר היה יכול להשתמש במלים אחרות כמו "מינה אותו", "קידם אותו", "הסמיך אותו" וכיוצא בזה. בשנת 1896 התגלה פפירוס ברוקלין, שבו כתוב על עבד בכיר "פקיד מעל הבית". איך יכול היה בן אנוש לדעת שזה התואר שהיה מקובל בימים ההם לתפקיד של יוסף?
- בפרשתנו מספרת התורה "וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִיפֶרַע כֹּהֵן אוֹן לְאִשָּׁה" (מא/מה). סופרים היו יכולים להמציא כל מיני שמות לגיבוריהם. אבל השמות "צפנת" ו"אוסנת" ו"פוטיפרע" מופיעים בהילוגרפים כשמות מצריים שהיו מקובלים רק באותה תקופה.
- כתוב בתורה "וַיִקּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אוֹתוֹ וַיִתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסוֹהַר" (לט/כ). בעולם העתיק הענישו בקנסות או מלקות או במוות, אבל לא היו בתי סוהר. מצרים העתיקה היתה יוצאת הדופן היחידה. בשנת 1934 גילה הארכיאולוג הירושלמי, אברהם שלום יהודה, שהמבצרים ששמרו על גבולות מצרים העתיקה שימשו גם בתי סוהר.
- כתוב בפרשת השבוע שלנו "וַיִשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר, וַיְגַלַח וַיְחַלֵף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה" (לא/יד). הגברים בכנען הלכו עם זקנים, והמצרים היו מגולחים. רואים זאת גם בציורי קיר שהתגלו בקבר "נבי חסן" שמתארת שיירת סוחרים מגיעה למצרים. חוקרים מייחסים זאת למשלחת בני יעקב. לפיכך גם יוסף היה חייב להתגלח לקראת בואו לארמון המלך.
- יוסף אומר ליעקב אביו "וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גושֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ" (מה/י). בתחילת פפירוס ברוקלין מובא צו מלכותי של המלך סובקוטעפ השלישי המצווה להעביר קבוצת עבדים מאזור מסוים אל חוה באיזור אחר במצרים.
- בפרשת "ויחי" כתוב שכאשר נפטר יעקב אבינו במצרים, "וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרוֹפְאִים לַֽחֲנוֹט אֶת אָבִיו. וַיַּֽחַנְטוּ הָרוֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל" (נ/ב). בכל העולם העתיק לא היו מומיות אשוריות או כנעניות או אחרות. חניטת מתים היתה רק במצרים העתיקה, ובמוזיאון מוצגות מומיות מצריות.
בפסוק הבא כתוב "וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים, וַיִּבְכּוּ אוֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם". לפני כחצי שנה פורסם מחקר של פרופסור סופי שיוודט מאוניברסיטת קופנהגן, שפיענח פפירוס של מדריך מפורט לאומנות החניטה. בפפירוס כתוב שתהליך החניטה נמשך 70 יום. 40 יום ייבוש הגופה, ובשאר עסקו בעטיפתה. אין מצב שסופר אנושי יכול היה לדעת זאת בתקופה שהחוקרים טוענים שבני אדם "חיברו" את ספר התורה.
אני אוהב את מוזיאון העתיקות בקהיר. כשאני משוטט בן המוצגים אני מרגיש כאילו אני פוסע בין דפי חומש בראשית ושמות. זה מרגש אותי. ומבחינה רציונלית זה סותר את טיעוני "המלומדים" הכופרים בתורה. אחד מראשי האסכולה הזו, פרופסור אדם זרטל ז"ל, התפכח ושינה דעתו לאחר שגילה את מזבח יהושע בן נון על הר עיבל, בדיוק כמו שכתוב בתורה. במקום שחבריו יכירו בטעותם, הם החלו לתקוף אותו. מצד אחד הם טוענים שאין הוכחות ארכיאולוגיות, ומצד שני הם אינם נותנים למימצאים הארכיאולוגיים לבלבל אותם. גם במוזיאון המצרי הלאומי אנו רואים הוכחות שסותרות את עמדת הכופרים המלומדים הפוסט-מודרנים האלה.
בגיזה נבנה כעת בנין גדול ומתאים יותר לממצאים שבמוזיאון הנוכחי, וכנראה בשנה הבאה יעבור המוזיאון המצרי למשכנו החדש. ממליץ גם לקוראינו לבקר בו. ולמורים שבינינו אני מציע לגזור ולשמור.
