רמלה, שנבנתה במאה השמינית על חולות השפלה, עוברת בימים אלו תהליך מיתוג מחדש – לא רק כעיר מתפתחת אלא גם כיעד תיירותי מסקרן. לקראת פסטיבל "עיר עמים" שיתקיים ברמלה בסוכות בשבוע הבא, הזמין ראש העיר, מיכאל וידל, עיתונאים ומשפיעני תקשורת לגלות מחדש גם  את הפנינים ההיסטוריות, התרבותיות והקולינריות שמסתתרות בין סמטאות העיר.

המוזיאון לתולדות רמלה – מסע בזמן

המוזיאון לתולדות רמלה נפתח לאחר שיפוץ מחודש. הוא שוכן בבניין היסטורי מתקופת המנדט ששימש בעבר כבית העירייה, מול התחנה המרכזית. ארבעה אולמות תצוגה לוקחים את המבקר למסע מרתק דרך התקופות – ימי הח’ליפים, ימי הצלבנים והממלוכים ועד ימינו. כל אולם מספר סיפור אחר: מסחר ודרכים, מלאכות ששגשגו, אומנויות ומנהגים. בין המוצגים – כלי חרס עתיקים שנמצאו בחפירות, אוספי מטבעות נדירים, וגם סיפורים אנושיים על האנשים שחיו כאן לפני מאות שנים.

אחד המוצגים המסקרנים הוא כתובה עתיקה של זוג שנישא ברמלה. הייחוד שלה שהיא מנוסחת בעברית, ולא בארמית כמקובל אצלנו.

גולת הכותרת היא ללא ספק אוצר הזהב שנמצא בעיר ב־1964: 376 מטבעות ושישה מטילי זהב, נוצצים באור רך ומספקים הצצה לגדולתה של רמלה כעיר מסחר בינלאומית בימי הביניים. לעמוד מול המטבעות הללו זה כמו לפתוח תיבה אבודה מסיפורי "אלף לילה ולילה".

בריכת הקשתות – קסם מתחת לפני האדמה

במרחק הליכה קצרה משם מסתתרת אחת האטרקציות הקסומות ביותר בארץ – בריכת הקשתות. המדרגות היורדות אל הבור מצמררות בניחוח לח של אבן עתיקה. על הקיר חקוקה כתובת המנציחה את שנת הבניה 789 לספירה. התקרה נתמכת בקשתות אבן שנתנו לה את שמה, ובמים הצלולים אפשר לשוט בסירות משוטים קטנות. הצלילים כאן מתערבבים – שקשוק המשוטים, קולות הילדים, ופס קול חרישי של טפטופי מים מהקירות. המקום מזכיר מערה אגדית – קרירה, מסתורית, רומנטית.

מנהל מחלקת התיירות בעיריה מספר שעד כה התגלו 8 בריכות מים תת קרקעיות כמו זו, בגדלים שונים. בכניסה לבריכת הקשתות נפתח מרכז מבקרים חדש, הכולל בית קפה, שבו יתקיימו במהלך חוה"מ סוכות מופעים לכל המשפחה, ובעתיד יוקרנו סרטים וגם הצגות לכל המשפחה.

שוק רמלה – חגיגה של טעמים וריחות

אי אפשר לדבר על רמלה בלי לשקוע אל תוך הצבעים, הקולות והריחות של השוק המקומי. ימי רביעי במיוחד הופכים את השוק לקרנבל חושי. ניחוחות בצק פילו שנאפה זה עתה, עולים מדוכני בורקס טורקי. מלוחים, ממולאים בתרד, תפוחי אדמה או גבינה. בדוכנים אחרים יש מתיקות כבדה של בקלאווה טרייה עם פיסטוק קלוי מתערבבת בריח שרוף־מתוק של כנאפה כתומה, שנמשכת כמו חוטי זהב חמים. מהעבר השני, דוכן פריקסה טוניסאי. הטיגון מעלה עשן קל, ריח שמן חם ובאגט ממולא בטונה, ביצה וזיתים. ובין כל אלה, ריחות דוכני הפירות: רימונים חמצמצים, עשבי תבלין רעננים, עגבניות בשרניות. השוק לא רק מספק מצרכים – הוא ליבה הפועם של רמלה, מקום שבו יהודים, מוסלמים ונוצרים נפגשים, מתמקחים, צוחקים, טועמים.

המגדל הלבן והמסגד הגדול 

בלב העיר מתנשא המגדל הלבן לגובה של 30 מטרים, עדות לאדריכלות המוסלמית המפוארת. כשיהיה פתוח מחדש אחרי השיפוצים, מראשו ניתן יהיה להשקיף מחוף בת ים במערב, ועד גבעת זאב והרי יהודה ושומרון במזרח.

לצד המסגד הגדול והמגדל הלבן, נושאת רמלה על כתפיה גם את זיכרון לוד היהודית, שהייתה מרכז יהודי חשוב. כבר בספר עזרא נזכרים אנשי לוד בין העולים מבבל, ותחושת ההמשכיות ההיסטורית ניכרת בכל אבן ובכל סמטה. לוד הייתה מרכז יהודי חשוב בתקופת התנאים והאמוראים, ובה חי גם רבי עקיבא. במובן זה, רמלה היא ההמשך ל"לוד המקראית".

בקרבת השוק שוכן המסגד הגדול המקסים ביופיו ובגודלו. הוא נבנה במאה ה12 בתקופה הצלבנית ככנסיה ובזיליקה. אך המוסלמים השתלטו עליו אחרי כמאה שנים והפכוהו למסגד, כמנהגם לגבי מקומות קדושים ליהדות ולדתות אחרות. הוסיפו לו צריח למואזין וגומחת תפילה, וקראו לו "מסגד אל עומרי". אבניו הלבנות, הצריח המתנשא, ורחשי התפילה, מעניקים למבקר תחושה של נגיעה ישירה בהיסטוריה חיה. באותו אזור בפאתי השוק ישנם עוד מנזרים וכנסיות הפתוחים למבקרים.

עוד פנינים בעיר

המרכז העולמי ליהדות הקראית – מוקד ייחודי שמעורר עניין בקרב מטיילים, שראש העיר, מיכאל וידאל, מעוניין לפתח אותו גם כאטרקציה תיירותית.

בית הקברות הצבאי הבריטי, שהוא הגדול ביותר בישראל. בית העלמין מטופח מאוד, ובין המצבות הרבות ניתן לראות גם מצבות שעליהן חרוט מגן דוד, שמייצג שהחלל שנקבר תחתיהן היה חייל יהודי. מיכאל וידאל מספר שחברי הגרעין התורני ברמלה נוהגים לפקוד קברים של חיילים יהודים ביום הפטירה שלהם, ולומר על קברם קדיש במנין. ועוד גימיק מושך- אחת המצבות היא על קבר חיי בריטי ששמו היה… הארי פוטר.

תרבות, ספורט ופסטיבלים

בחול המועד סוכות יתקיים בעיר פסטיבל "עיר עולם", שמושך אליו מידי שנה כ־100 אלף מבקרים להופעות מוזיקה, קולינריה ואירועי תרבות. כרטיס כניסה עולה רק 30 שקלים, וראש העיר מצטנע ואומר שמכירת הכרטיסים נעשית לפי דרישת המשטרה לדעת כמה אנשים מגיעים. אם זה היה תלוי בו בעיריה, הכניסה היתה בחינם. "הפסטיבל הזה עולה לנו מיליונים, וההכנסות מהכרטיסים רחוקים מלכסות את הוצאות העיריה על הפסטיבל".

מעבר לכך, רמלה מתהדרת גם בהישגים ספורטיביים מרשימים. גאוות העיריה היא גם על הישגי רמלאים בספורט. מיכאל וידאל: "יש פה בעיר הרבה אלופי עולם". שני אלופי עולם בטאקוונדו (Taekwondo) אמנות לחימה קוריאנית מודרנית, שהיא גם ספורט אולימפי. לכן העיריה הקימה עבורם כפר אולימפי קטן, שמושך מתאמנים בכירים מכל העולם, ומכשיר גם את צעירי רמלה ספורט זה. גם אלופת ישראל בשחיה ,נטליה בולטוב, היא רמלאית. וכמובן, גאוות העיר היא על קבוצת כדורסל הנשים, אליצור רמלה, שזכתה באליפות המדינה 3 פעמים.

בין עבר לעתיד

לצד כל אלה, ראש העיר מדווח על פיתוח אדיר שעוברת רמלה תחת הנהגתו. נבנית שם שכונה חדשה ששמה 'נאות עובדיה', שיגורו בה 20,000 נפש. הפיתוח כולל גם פרויקט מלונאות בתל מנשה, והסבת מבנה בשוק למלון של 100 חדרים. לאחרונה אושרו תוכניות לבניית מלון בן 9 קומות, שיכיל 117 חדרים, וינוהל ע"י רשת מלונות פתאל. אבל זיהינו גם פספוס של פוטנציאל תיירותי: באזור השוק יש סמטאות יפות אך מוזנחות. אם היו מטופחות כראוי, היו יכולות להתחרות בסמטאות המקסימות של יפו העתיקה, ולהיות גם מרכז אומנים.

בדרום מזרח העיר הולך ונבנה בסיס צה"ל שיהיה הגדול ביותר בארץ, וישרתו בו כעשרת אלפים חיילים. הבסיס החדש נועד להחליף את בסיס הקריה בתל אביב, את מה שנותר מהבקו"ם בתל השומר, והבסיס הצבאי ברמת גן. מיכאל וידאל רואה בבסיס הזה "מנוע צמיחה כלכלי אדיר", והוא מסכם בגאווה "מה שרמלה עוברת ב3 השנים האחרונות, ערים אחרות אינן מספיקות ב10 שנים".

למרות ההישגים המרשימים האלה ואחרים, לרמלה יש דימוי שלילי של עיירת פשע ורצח, בגלל שכונת ג'ועריש הידועה לשמצה. ראש העיר משקיע לא רק בפיתוח העיר, אלא מתחיל לעסוק גם בשיפור הדימוי והמיתוג של רמלה. סיור העיתונאים שאליו הוזמנתי גם אני, היה חלק מהיוזמה הברוכה הזו. הסיור ברמלה מגלה יהלום גולמי שמתחיל לנצנץ – עיר עם היסטוריה אדירה, עם תרבות מגוונת, שוק שמהדהד טעמים וריחות מכל רחבי המזרח התיכון, ואתרים עתיקים שנראים כאילו יצאו מאגדה.