שוק ספרי הבריאות בישראל רווי במדריכים המבטיחים פתרונות קסם: דיאטה שתפתור כל בעיה, מזון ש"מרפא הכול", או שיטה אחת שתשנה את החיים. ספרו החדש של ד"ר בן ציון פלג, "עוץ לי מרפא", מבקש ללכת בדרך אחרת. כבר מן העמודים הראשונים ברור שאין זה עוד אוסף של עצות רפואיות או רשימת תרופות טבעיות. זהו ספר המבקש להציג תפיסת עולם שלמה ביחס לבריאות האדם.
המשפט הפותח על גב הכריכה, "אדם קרוב אצל עצמו", אינו רק פתגם. הוא מפתח להבנת הספר כולו. פלג מבקש להחזיר את האחריות לידיו של הקורא, לעודד אותו להקשיב לגופו, לזהות את האיתותים שהוא שולח ולהיות שותף פעיל בהחלטות הנוגעות לבריאותו. זוהי תפיסה הרואה במטופל אדם מעורב וסקרן, ולא צרכן פסיבי של שירותי רפואה.
בכך טמון גם ייחודו של הספר. פלג אינו מנסה לשכנע שקיימת דרך אחת נכונה. להיפך. הוא מציע לקורא להכיר מגוון רחב של גישות, לחפש, להתנסות, ללמוד ולבחור. מילים כמו "לחפש", "להכיר" ו"להתנסות" חוזרות שוב ושוב במסר שמלווה את הספר, ומעידות על גישה שאינה דוגמטית. גם מי שלא יסכים עם כל אחת מן ההמלצות עשוי להעריך את הניסיון לעודד חשיבה עצמאית במקום קבלת סמכות ללא עוררין.
נקודה נוספת המייחדת את הספר היא יחסו לרפואה הקונבנציונלית. בשנים האחרונות הופיעו לא מעט ספרי רפואה משלימה שניסו להציג את עצמם כחלופה לרפואה המודרנית. פלג אינו הולך בדרך הזו. להפך. מהקריאה מבינים שהוא תומך בגישה אינטגרטיבית, הרואה ברפואה המשלימה כלי נוסף בארגז הכלים של המטופל, ולא תחליף הכרחי לרפואה המקובלת. זוהי עמדה מאוזנת יותר, והיא מוסיפה אמינות לגישתו.
נדמה לי שהספר אינו דומה לספרי רפואה פופולריים כמו אלה של ד"ר מייקל גרגר או ד"ר ויליאם לי, שמבססים את עיקר טיעוניהם על מחקרים עדכניים. הוא מזכיר לי יותר את ספריו של ד"ר אנדרו וייל, מאבות הרפואה האינטגרטיבית בארצות הברית. גם וייל אינו מציג את הרפואה המשלימה כתחליף לרפואה הקונבנציונלית, אלא כחלק ממכלול של תזונה, אורח חיים, צמחי מרפא וטיפול רפואי. איני טוען שפלג הושפע ממנו, אלא שהגישה המוצהרת שלהם דומה: שילוב בין עולמות שונים מתוך רצון להעניק לקורא מגוון אפשרויות, ולא פתרון יחיד. זו השוואה ספרותית ורעיונית שיכולה להעשיר מאוד את הביקורת שלך.
גם מבנהו של הספר מלמד על ייעודו. למעלה מ-400 עמודיו אינם מיועדים בהכרח לקריאה רצופה מתחילתם ועד סופם. זהו ספר עיון שנועד לעמוד על המדף, ולהיפתח בכל פעם שמתעוררת שאלה בריאותית אחרת. בכך הוא מזכיר יותר אנציקלופדיה שימושית מאשר ספר קריאה.
יחד עם זאת, כאן גם עולה אחת השאלות המרכזיות שכל ספר מסוג זה חייב להתמודד עמה. כאשר המחבר מציג מאות דוגמאות, שיטות טיפול מקובלות לצד טיפולים פחות מקובלים, מתבקש לשאול האם כל ההמלצות נשענות על אותה רמת ביסוס. האם הקורא יכול להבחין בין המלצה הנתמכת במחקרים קליניים רחבי היקף לבין כזו המבוססת בעיקר על ניסיון קליני מצטבר, מסורת טיפולית או גישה הוליסטית? זו אינה ביקורת על עצם שילובן של גישות שונות, אלא שאלה חשובה של שקיפות והצגת רמת הראיות.
ספר העוסק בבריאות הציבור אינו נמדד רק במספר העצות שהוא מעניק, אלא גם באופן שבו הוא מציג את גבולות הידע. הקורא בן זמננו מבקש לדעת מהו מידע המבוסס היטב, מה עדיין נמצא במחלוקת ומה נשען בעיקר על ניסיון מקצועי. ככל שהספר מסייע לקורא להבין את ההבדלים הללו, כך גדלה תרומתו.
מן העיון בחומר המלווה את הספר עולה שפלג מבקש לראות את האדם כמכלול. הגוף, הנפש, התזונה ואורח החיים אינם מוצגים כתחומים נפרדים, אלא כמערכת אחת המשפיעה על הבריאות. זוהי תפיסה ההולכת וצוברת מקום גם ברפואה המודרנית, המדגישה את חשיבותם של אורח חיים, מניעה ואחריות אישית לצד טיפול רפואי מקצועי.
בסופו של דבר, "עוץ לי מרפא" אינו נראה כספר המבקש להציע "תרופת פלא". הוא מבקש לעורר סקרנות, להרחיב אופקים ולעודד את הקורא להיות מעורב יותר בבריאותו. במובן זה, הוא אינו רק ספר על מחלות, אלא ספר על מערכת היחסים שבין האדם לבין גופו.
זוהי אולי תרומתו המשמעותית ביותר. גם מי שלא יאמץ כל המלצה או כל גישה המופיעה בו, עשוי למצוא בו ערך בעצם הקריאה המזמינה אותו לעצור, להקשיב לגופו ולבחון מחדש את מקומו בתהליך הריפוי.
"עוץ לי מרפא" אינו עוד מדריך בריאות המבקש לספק פתרונות מהירים. הוא מציג תפיסת עולם הוליסטית, המעודדת אחריות אישית, בחירה מושכלת ושילוב בין רפואה קונבנציונלית לרפואה משלימה. השאלה המרכזית שכל קורא יידרש לבחון היא עד כמה ההמלצות המעשיות המופיעות בספר נשענות על ראיות מדעיות ועד כמה על ניסיונו המקצועי של המחבר. דווקא השאלה הזו, ולא ההבטחה לריפוי כזה או אחר, היא שתכריע את מקומו של הספר במדף ספרי הבריאות.
הוצאת צמרות
המחיר 120 שקלים