"רב עולמי", ספרו החדש של אליהו בירנבוים שראה אור בהוצאת ידיעות ספרים, ממשיך ישירות את הקו שהתווה בירנבוים בספרו הקודם, "יהודי עולמי: מסעות אל ההיסטוריה המופלאה והקהילות העלומות". גם הפעם מדובר במסכת של פרקים נפרדים, כל אחד מוקדש לקהילה יהודית אחרת בתפוצות, ממרוקו ועד הודו, מבני אנוסים באיים הקנריים ועד שרידי קהילות באפריקה.
בירנבוים מציג את עצמו כשליח הפוגש יהודים בכל מצב אפשרי: מבתי כנסת פעילים ועד שרידים של חיים יהודיים ההולכים ונעלמים, גֵרים ומתקרבים, צאצאי אנוסים ושבטים אבודים. לצד סיפורי המסע והמפגש האנושי משובצות בספר גם דילמות הלכתיות ומוסריות, שאלות של סמכות ושייכות וגבולות הקהילה, והמתח המתמיד בין מסורת מקומית לבין יהדות אוניברסלית. התכנים עצמם, אין לכחד, מרתקים כשלעצמם, שכן הם מציגים את העם היהודי לא כרעיון מופשט אלא כרשת חיה של אנשים, סיפורים והכרעות.
בירנבוים מביא אל הספר עולם שרוב הישראלים מכירים רק דרך כותרות: בתי כנסת בקהילות קטנות, יהודים המתמודדים עם שאלת הזהות, קהילות שנאבקות בהיעלמות, מתקרבים ליהדות, צאצאי אנוסים ושאלות הלכתיות הנולדות מתוך מצבים אנושיים מאוד. התקציר הרשמי מבטיח שילוב של סיפורי מסע, מפגשים אנושיים ודילמות הלכתיות ומוסריות, והחומר שבירנבוים פרסם לאורך השנים אכן מעיד שזהו השדה שבו הוא פועל.
הבעיה היא שהספר אינו תמיד מצליח להשתחרר מהדמות של המחבר עצמו. במקום שהקהילות יהיו הגיבורות, לא פעם נדמה שהמסע נבנה סביב הרב הנוסע, המזהה, מפרש, מכריע ומספר. זוהי כתיבה שיש בה שליחות, אכפתיות ואהבת ישראל, אבל גם מידה של פטרונות. הקורא מקבל לא רק חלון אל העולם היהודי, אלא גם שיעור ארוך למדי על האופן שבו בירנבוים מבין אותו.
דווקא כאן נדרשת מידה גדולה יותר של צניעות ספרותית. אחת התכונות המעניינות של כתיבת מסעות היא היכולת לתת למקום ולאנשים לגנוב את ההצגה. בירנבוים מכיר מקומות ואנשים רבים, אבל לעיתים התחושה היא שהמסע משמש בעיקר במה להשקפת עולמו.
הבעיה מתחילה כשבודקים מאיפה החומר. חיפוש אחר מה שפורסם על הספר ברשת מעלה בעיקר עמודי מכר של חנויות ספרים ותקצירים שיווקיים, כמעט ללא ביקורת עצמאית של ממש. אבל די בהצצה בארכיון הכתיבה של בירנבוים כדי להבין את התמונה: שנים ארוכות פרסם בירנבוים בעיתונות, ובעיקר במוסף השבת של "מקור ראשון", טורים בדיוק על אותם נושאים ובאותו מבנה, פרק קהילה אחר פרק קהילה, כתבות כמו "קהילות יהודיות במשבר", "בני בניו של היטלר" או "יהדות בלב האסלאם".
קשה שלא להבחין שפרקים רבים בספר אינם אלא גרסה ערוכה מחדש של אותן כתבות ישנות. המחבר אינו כותב טקסט חדש אלא מרכיב פרקים מתוך חומרים שכבר התפרסמו. בענף ההוצאה לאור מכנים שיטת עבודה זו בכינוי המלגלג "כתיבה במספריים". ישנה גם תחושה, בקטעי הרקע וההיסטוריה על כל קהילה, שחלק מהמידע נשען על מקורות כלליים כמו ויקיפדיה ואתרי מידע, ולא על מחקר או תחקיר עצמאי. התוצאה היא ספר שלא כל תוכנו מקורי, כפי שהיה מצופה ממחבר בעל שם וניסיון כמו בירנבוים, גם אם הנושאים שבו ראויים ומרתקים.
גם עיצוב הכריכה מעורר תהייה. בירנבוים בחר להציב עליה תצלום של עצמו עומד ליד מעקה המרפסת המפורסמת בבאזל, אותה מרפסת שבה צולם בנימין זאב הרצל בתמונה המוכרת מהקונגרס הציוני הראשון. הבחירה להעמיד את דמותו שלו במקום המזוהה כל כך עם אישיות היסטורית, על כריכת ספר שאמור לספר על קהילות אחרות ולא על המחבר עצמו, נקראת כמחווה שיש בה מגלומניה. יש כאן מסר ויזואלי שממקם במרכז התמונה את בירנבוים עצמו, לא את היהודים שהוא בא לתעד, וזה יוצר דיסוננס מסוים מול ספר שמבקש להציג את עם ישראל כשלם המורכב מקצוות רחוקים אך מחוברים, לא את המחבר כגיבורו.
עם כל זאת, אי אפשר להתעלם מהערך שיש בספר לקורא הישראלי הממוצע. בירנבוים אוסף במקום אחד עשרות סיפורים על קהילות יהודיות נידחות שרוב הקוראים כלל לא שמעו עליהן, ומעטר אותם בשאלות של אחריות, מחויבות ושליחות, בשפה נגישה ובטון של יומן מסע. עבור מי שמחפש הצצה ראשונית לעולם היהודי המפוזר, יש כאן חומר קריאה מרתק כשלעצמו, גם אם לא תמיד חדש.
בשורה התחתונה, "רב עולמי" הוא ספר המשך שלא מתאמץ יתר על המידה להסתיר את מקורותיו, ושמעדיף לרוב לצרף ולערוך על פני לכתוב מחדש, גם כשהתכנים שהוא סוחט מתוך התיק העיתונאי הישן ראויים לדיון. הכריכה, עם דיוקנו של המחבר על מרפסת הרצל, רק מחזקת את התחושה שהספר עוסק בסופו של דבר בבירנבוים עצמו לא פחות מאשר בקהילות שהוא יצא לתעד.
רב עולמי
הוצאת ידיעות ספרים - ספרי חמד
128 שקלים