שיר חדש מאת המשורר אמנון ריבק:

חזרת מהקרב חזרת מהמלחמה

אתה איתנו פה במסיבה..

אבל פניך נותרו שונים..

היכן החיוך שהפיל לקרשים

את סביבתך .. ויש אלפים ..

שאותך אוהבים ..

אבל פניך נותרו שונים ..

להיכן נעלמה שמחת החיים ..

שובבות לשמה מסמר המסיבה..

אליל הצעירות .. מרכז העניינים..

מדוע זאת פניך עצובים ..

בעל שלי אב למופת..

איש משפחה מחבק ואוהב..

עצוב אתה ביום סגריר..

ולצערי .. גם ביום בהיר …

בן שלי יצירת מופת..

אליל השכבה מצטיין ונבון..

נותן כתף לכל אחד שבמדרון..

היום אתה עצוב ומכונס בעצמך ..

ולא יודע את נפשך..

אתה שהיית המרכז והרוח החיה..

נפלה עליך סוג של עננה ..

אתה פה אך .. אינך ..

אנא חזור המשפחה בהמתנה..

הבן האב החבר והאח..

השכן הילד וכל הצבא..

נותרנו שונים למרות הרצון ..

איך נתגבר על זה האסון ..

איך נשנה פנים עצובות..

זה אוכל לנו את כל התקוות..

אך אחים יקרים ועם של אמיצים..

אתם צבאות השם בגבולות ..

לא לחינם צער מלוא בארות ..

בקרוב יגיעו ימים בהירים,

פניך יאירו באור יקרות,

והשבר יתאחה ורק ישאיר צלקות ..

הנשמה מצולקת זר לא יבחין..

רק הקרובים שמכירים את הפנים ..

מבינים שהם נותרו שונים ..

יתחזק ישראל באלו הגיבורים .. לעולמים