בדיזינגוף סנטר בתל אביב נפתחה תערוכת "חמישים מעלות בצל" במסגרת הביאנלה השניה לאומנות סביבתית. היא כוללת 13 מיצבים של אומנים ותיקים ומתחילים, עם עבודת מחומרים טבעיים ומשאריות של מפעלי ייצור.

האוצרת נאוה בני מסבירה: "הצעתי להנהלת הסנטר לחבר את המקום לאומנות. הם ביקשו לבטא נושאי איכות סביבה. כך אצרתי את התערוכה שמייצרת מרחב אומנותי גדול ממדים המפגיש בין חיי היום יום לרעיונות על היבטים שונים בנושאי טבע וסביבה".

מנהל דיזינגוף סנטר, אלון פינס, בירך את הבאים ואמר שקניון דיזינגוף סנטר עסוק לא רק במסחר ותיירות, אלא גם בקיימות ובמתן הזדמנויות לצעירים. על הגג פועלת חממה הידרופונית. התערוכה הזו היא חלק מהפעילות הלא-מסחרית של הקניון.

התערוכה מוצגת בקומת הנמוכה של הסנטר. "לאור הניסיון מהשנה שעברה, הפעם החלטנו לא להתפזר" אומרת נאוה בני. בכל יום בשעה 6 בערב מתקיים גם סיור מודרך בין המוצגים. לרגל הפתיחה החגיגית נערך בסנטר סיור לעיתונאים בהדרכת האוצרת.

אשר אלהרר יצר מיצב של מבנים גיאולוגיים בטבע שנוצרו מכוח המים שפיסלו בהם בזרימה ושחיקה של אלפי שנים. "אבנים שחקו מים". אבל המיצב עשוי עץ ולא אדמה או מים. חומר הגלם של אשר אלהרר זה שאריות של נגריות וגזם שאנשים משליכים לרחוב לאיסוף של העיריה. ההשראה לעבודתו היא מהסרט "מקס הזועם כביש הזעם" שצולם בשממה מדברית לאחר שואה גרעינית. המסר שלו הוא אזהרה שלא ליצור אותה שממה בעצמנו.

רחלי לסר עשתה עבודה של צילום ענק של נוף מדברי בגווני חום, שבו הטמיעה חיות מדבר גדולות וזעירות. בתמונה מסתתרות 14 חיות, והצופים מוזמנים למצוא כמה שיותר מהן בתוך שתי דקות. כמו בסדרה הספרים "איפה אפי?". ליסר אומרת: "אני אוהבת למצוא צורות בדברי יום יום, בערימות גזם ברחוב או בקפלי סדינים, כמו שאנשים מוצאים דמויות בעננים. את המשחק הזה של גילוי, אני מנסה להעביר בעבודתי".

שירה שטיין מתעסקת עם פסולת חקלאית של כפות תמרים רכות מים המלח. את החומרים הרכים של פסולת הדקלים היא מחברת זה לזה בטכניקה מיוחדת, וכך מייצרת מעין "בד" שממנו היא מפסלת פסלים טבעיים. בתערוכה זו היא מציגה דוגמאות פסלים של נחש, אוהל, ו"סלעים" בולדרים. כל עבודותיה בתערוכה מונחות על מצע של מלח.

זהר ירום מציגה עבודה שנקראת "בין אדמה לשמיים". היא מערבת חול ומדביקה אותו על קנווס. כך יצרה גם כנפיים תלויים באויר, שהמבקרים מוזמנים להצטלם כשהם עומדים לפניה. יש שם אפילו נקודה מומלצת לעמידה של הצלם. מסבירה ירום: "האדמה היא האם הגדולה. היא היסוד והבסיס המזין הפרוש תחת רגלינו. מלמעלה משקיף המרחב השמיימי המרווה את האדמה, המנצנץ בלילות ומחמם בימים. אם נפרוש לרגע את כנפי החול ונעצום עיניים- ניגע בשמיים".

שי עיד אלוני מציג "עקבות של זכרון". 5 פסלי עץ עשויים מרהיטים וקרשים שהושלכו לרחוב. העצים האלה "זוכרים" שהיו פעם רהיטים ומשטחי עבודה, וכעת אינם שימושיים עוד. שי מחבר אותם מחדש, ומפיח בהם חיים שיוכלו "לספר" לנו על החומר שגדל ביער, נעקר ממקומו הטבעי, זכה לחיים שניים בצורה של רהיט עם פגמים ושריטות.

על הקיר מאחוריו מודבקת העבודה "הארכיאולוגיה של העתיד" מאת ירדן לוינזון. העבודה עשויה משכבות של בגדים משומשים ושאריות טקסטיל מודבקות זו על זו, באופן שמזכיר שכבות סלע וחול גיאולוגיות. בתוכן מוטבעים בקבוקי קולה צבעוניים, עשויים בטכניקה של גריסת הבדים. לוינזון מסבירה: "אני מצאתי מאובן של סוסן ים. מה הילד של העתיד ימצא כאן? אולי את בקבוק הקולה ששתיתי ממנו, או מאובן של טלפון או קוביה הונגרית. מה הוא יבין מזה?".

אחד המיצבים המדהימים והיפים בתערוכה הוא "שכבות של שינוי" שהכין המעצב תום לאב. הוא תלה מתקרה שורות של וילונות שקופים למחצה, שעליהם מוקרנים בחשיכה מיצגי וידיאו לבנים של אוקיינוסים מזוהמים ופסולת חלל שמשתנים כל העת. המבקרים מוזמנים לשוטט בין הוילונות, ולחוש אפקט של ערפל ואי בהירות, שאמור לשקף את מצב חוסר הוודאות לגבי עתיד כדור הארץ. נאוה בני מסבירה את המסר של העבודה: "כשם שלא ניתן להפריד בין שכבות ההקרנה, כך לא ניתן להפריד בין ההשפעות ההרסניות של האדם על הסביבה מהמעמקים עד החלל".

בקצה רחבת הקניות הקומה הקרקע מוצגת "ביצת ריסטרט", בגודל של מיניבוס. זו עבודה של תמר צידון בלום, עשויה מקרטונים שבהם עטפו קטנועים שיובאו מאיטליה, והיא מונחת על מצע כמו קן של קני סוף שרופים בחלקם. "הביצה היא סמל לעתיד ולאופטימיות" מסבירה תמר את עבודתה.

לידה מיצב מתכת בקוטר 3 מטרים בשם "נעלמות" של שחר קוטש. מוצגים בו דבורים מיכניות שמניעות כנפיהן בפרפור של ניסיון היחלצות. כידוע, מושבות רבות של דבורים נעלמות מהעולם בגלל חומרי הדברה שלנו ובגלל אובדן שטחי מחיה. הסינכרון של תנועות הכנפיים של הדבורים במיצב נעשו בטכניקה של עוגב בכנסיה. שחר אומר: "צליל משק כנפיהן העדין מזכיר לנו כמה שברירית היא מערכת הטבע, ועד כמה המין האנושי תלוי בה".

עובדיה בנישו מציג את "דהייה", איור רווי צבע של אלמוגים במעמקי הים, עם יחסים הרמוניים עם דגים ויצורים אחרים בשוניות. הבעיה שאיתה מתמודד עובדיה היא תופעת הלבנת האלמוגים, שגורמת למותם. עולם צבעוני מרהיב ושוקק חיים נעלם לאיטו, ועובדיה ממחיש את זה בעבודתו.

בקומת הגג מוצגת עבודה של רות בועזסון שמזכירה לנו שגם בתוך העיר ישנן חיות בר בחצרות הבתים ובפארקים. על קיר החניון היא יצרה מאדמה וחרסית כל מיני חיות יום ולילה בתל אביב, כמו ינשוף, תן, דורבן, ברכיה, שחף ועוד.

האוצרת נאוה בני ערכה לנו סיור מודרך בין היצירות, ובסיומו סיכמה: "התערוכה מציעה לקהל דרך החוויה האומנותית לעצור, להתבונן וליהנות, מתוך מחשבה שגם רגע פשוט יכול לעורר השראה. שבכל רגע ניתנת לנו הזכות לעשיית טוב בארבע אמות שלנו".