היום, י"ב אלול, הוא יום פטירתו של רבי שמחה בונים מפְּשִיסְחָא, מהאדמו"רים החשובים ביותר בדור הרביעי של עולם החסידות. הוא נפטר לפני כמאתיים שנה בגיל 62. כמידי שנה, גם השבוע התקבצו להתפלל ולהשתטח על קברו רבים מחסידי פשיסחא, גור, וצאנז. ובעבר גם סרוג אחד (עבדכם).
פשיסחא (Przysucha) היא עיירה בפולניה. קטנה בגודלה, אך גדולה בחשיבותה להיסטוריה ולתולדות החסידות. פשיסחא שוכנת כמאה קילומטרים מוורשה, על גדות נהר Radomka. בבית העלמין היהודי שלה טמונים שבעה אדמו"רים חשובים, רבי שמחה בונים הוא אחד מהם.
מעל קברו וקברי אדמו"רים נוספים נבנה אוהל שתמונתו בראש כתבה זו. הוא מאהיל גם על קברי קודמו, רבי יעקב יצחק רבינוביץ (המכונה "היהודי הקדוש"), בנו האדמו"ר ירחמיאל, ונכדיו ר' יעקב יצחק אלחנן רבינוביץ, ר' צבי הירש מרדכי בונהרד, ור' ירחמיאל יהודה מאיר רבינוביץ, וגם רבי אברהם בעל ה"מגיד מישרים".
קל לזהות ביניהם את קברו של רבי שמחה בונים, משום שעליו מונחות הכי הרבה פתקאות פדיון נפש (קויטלעך). האוהל החשוב הזה מהווה מוקד משיכה תיירותי לדתיים במיוחד בחודש אלול.
כשנכנסים בשער, קשה להבחין שזה בית קברות. מחוץ לאוהל נראה בית העלמין מוזנח. המצבות נפלו ארצה, רובם נשברו, והם מוסתרים מהעין ע"י עשבים ועלי שלכת. בתקופה הנאצית פרקו המקומיים את הגדר וחלק מהמצבות כדי להשתמש בהם לבנייה ולריצוף מדרכות. מצבות כאלה נאספו, והן מונחות ליד האוהל.
למה ר' שמחה בונים צריך לעניין אותנו?
רבי שמחה בונים ורבי יעקב איצ'ק "היהודי הקדוש" היו תלמידי החוזה מלובלין. כידוע, הבעש"ט יסד את תנועת החסידות, ומסר את המנהיגות למגיד ממזריץ', שמסרה לר' אלימלך מליז'נסק, שמסרה לחוזה מלובלין. החוזה מלובלין הנהיג חצר חסידית עממית מאוד. קיבל כל יהודי בסבר פנים יפות, גם את פשוטי העם. האזין למצוקותיהם האישיות, ונחשב "בעל מופתים" שעשה ניסים למען חסידיו. חלק מתלמידיו חשבו שהוא מגזים בזמן ובתשומת הלב שהוא מעניק להדיוטות ולעמי ארצות, על חשבון לימוד תורה והוראה לתלמידים. בשלב מסוים נטשו קבוצת חסידים בראשות רבי שמחה בונים והיהודי הקדוש את בית המדרש, והלכו לעיירה השכנה, פשיסחא, להקים שם חצר חסידית אליטיסטית שקיבלה רק תלמידי חכמים חריפי שכל בלימוד התורה.
נטישת החוזה מלובלין והקמת חסידות פשיסחא נחשבו "המרד הגדול". המרד קשור גם למסע הכיבוש של צבא נפוליאון במזרח אירופה באותה תקופה. החוזה מלובלין ועוד רבנים תמכו בנפוליאון, בגלל שראו בכיבושיו "מלחמת גוג ומגוג" שהיא מסימני הגאולה. לעומתם, רבי שניאור זלמן מלאדי והיהודי הקדוש מפשיסחא ועוד רבנים, חששו מהתקוות המשיחיות בקרב היהודים. על היחסים המורכבים של היהודי הקדוש עם רבו, החוזה מלובלין, כתב מרטין בובר את הרומן ההיסטורי "גוג ומגוג".
בתחילה, היהודי הקדוש הנהיג את חסידות פשיחא, ואחרי מותו הפך רבי שמחה בונים לאדמו"ר החסידות. רבי שמחה בונים קבע את "שיטת פשיסחא" שהרבי הוא סמכות רוחנית ודתית בלבד, ואינו צריך להתערב בחיי חסידיו. אדמו"רי פשיסחא דגלו גם בלימודי ליבה, ולא רצו להתפרנס מקופת הציבור. רבי שמחה למד גם רוקחות, מדעים, ושפות. הוא הוסמך כרוקח ופתח בית מרקחת בפשיסחא. בנו, האדמו"ר רבי ירחמיאל, התפרנס מעבודתו כשען.
רבי שמחה בונים הוא מחבר הספרים 'קול שמחה', 'שמחת ישראל', 'חדוות שמחה', 'מדרש שמחה', ועוד. חלק מתורתו למדנו בישיבות התיכוניות. הכל מכירים את הפתגם: "לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובהם ישתמש כשיצטרך לכך. בכיס אחד יהיה כתוב: "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" (משנה סנהדרין פרק ד) ובכיס השני: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח/כז)." אבל לא כולנו זוכרים שזה ציטוט מהספר "קול שמחה".
החשיבות וההשפעה הגדולה של חסידות פשיסחא על עולם החסידות ועל ההיסטוריה היהודית היא גם בזכות החצרות הרבות שיצאו ממנה. ר' שמחה בונים עודד את המצטיינים שבתלמידיו ללכת להקים חצרות חסידיות נוספות להפיץ את תורת החסידות. שני תלמידיו הבכירים היו ר' יצחק מאיר אלתר (בעל חידושי הרי"ם) שייסד את חסידות גור, ורבי מנחם מנדל מורגנשטרן ("השרף") שהקים את חסידות קוצק. תלמידים נוספים הקימו את חצרות מונקץ', לעלוב, רוז'ין, אלכסנדר, צ'כנוב, איז’ביצא ואמשינוב. אדמו"רים אלה נקראו "חבורת פשיסחא". לפיכך, אפשר לומר שרבי שמחה בונים היה "הסבא הרוחני" של כשליש מהחצרות החסידיות בשלהי המאה ה18.
בימינו כיום מכהנים בתפקיד אדמו"ר מפשיסחא רבי מנחם מנדל רבינוביץ', וכן האדמו"ר ממונקץ' רבי משה יהודה רבינוביץ (גילוי נאות: משפחת אימי ע"ה היו חסידי מונקץ'), האדמו"ר רבי עקיבא רבינוביץ, האדמו"ר מפוריסוב ירושלים, והאדמו"ר רבי חיים רבינוביץ מירושלים.
בית העלמין בפשיסחא נמצא ברחוב סמנטרנה, קרוב לאוטוסטרדה S12. כדי להגיע עצמאית לבית הקברות הקישו בוויז: Cmentarna 16. למגיעים ברכבת יש לרדת בתחנת Przysucha בכפר Skrzyńsko. המפתחות אצל השומר (גיידק) בטלפון +48 48-675-3382
בית הכנסת
כשמגיעים לפשיסחא כדאי לבקר גם בבית הכנסת העתיק, שהוא הגדול ביותר בפולין בסגנון הבארוק. הוא שוכן במרכז העיירה ברחוב Konopnickiej 8.
בנייתו החלה בשנת 1764, כשנה לפני פטירת ר' שמחה בונים, והסתיימה כשנתיים לאחר מותו. התפללו שם כמעט מאתיים שנה עד השואה. במלחמת העולם הגרמנים שרפו את בית הכנסת, והריסותיו ננטשו בגלל שלא נשארו יהודים להתפלל בו ולתחזקו. ההזנחה רבת השנים הוסיפה לדרדר את מצבו, והגג קרס לתוך אולם התפילה.
בשנת 2008 החלו משרד התרבות והמורשת הפולני והקרן לשימור המורשת היהודית בפולין (FODZ) לשפץ את בית הכנסת. תחילה חיזקו את היסודות, ובנו מחדש את התקרה והגג לפי תמונות מהעבר. בהמשך חידשו את הקירות החיצוניים והוסיפו אבני גיר כמו הבניה המקורית. כיום הוא נראה יפה ומרשים מבחוץ.
מבפנים הוא היה נראה פחות יפה. כשבקרתי שם לפני שנים אחדות השיפוץ הפנימי עדיין לא החל. בקיר המזרח ראיתי שרידים של ארון קודש משיש, שניכר שהיה פעם מפואר מאוד. במרכז אולם התפילה עמדה הבימה לקריאה בתורה, ומעליה היתה חופת אבן שנשענה על עמודי שיש מעוטרים. כדי למנוע המשך הקריסה בנו תמיכה של מוטות פלדה גדולים (ומכוערים).
בצד המערבי של המבנה יש חדרים ששימשו את משרדי הקהילה היהודית. בקומה השניה יש יציע שבו היתה עזרת הנשים. אני מקווה שהמשיכו לשפץ את ביהכנ"ס, וכיום גם אולם התפילה משוחזר.
לקהילה היהודית של וורשה יש תוכניות למסלול "שביל יהודי מזוביה", שבית הכנסת הזה יהיה אחת התחנות הדרומיות שלו. כשעיינתי בתוכניות השיפוץ בעיריית פשיסחא ראיתי שמבחינתם המקום מיועד לכנסים ותערוכות.
היסטוריה
לפני מלחמת העולם השניה חיו בפשיסחא כ2,500 יהודים, שהיוו את רוב תושבי העיירה. היו שם גם חיידרים וישיבות, ובית ספר 'בית יעקב'. היתה פעילות ציונית במסגרת סניפים מקומיים של מפלגות המזרחי, אגודת ישראל, והבונד. בעיירה פעל גם 'קיבוץ הכשרה' לחקלאות של חלוצים צעירים לפני עלייתם ארצה, שמקצתם הגיעו לקיבוץ טירת צבי.
במהלך המלחמה הגיעו לפשיסחא פליטים מכפרי הסביבה, ומספר היהודים עלה ל2,980 מתוך 4,850 תושבים. הנאצים הקיפו אזור בעיירה בגדרות תייל, וקבעו אותו כגטו היהודי. יהודי העיירה נצטוו לעבור לגטו. ב27 עד 31 באוקטובר 1942 נערכה סלקציה בגטו. היהודים הזקנים והחולים נרצחו במקום, והנערים והמבוגרים הבריאים גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה, שם נרצחו רובם. רק כמאה יהודים הורשו להישאר בגטו, והנאצים העסיקו אותם במיון הרכוש שהשאירו מאחוריהם תושבי הגטו. לבסוף, רק כ20 מיהודי פשיסחא שרדו את השואה. פחות מאחוז אחד!
אתרי תיירות נוספים
אם אנחנו מגיעים לפשיסחא כדאי לבקר בעוד אתרים בסביבתה. אחד מהם הוא החווה בעיירה ראדום, במרחק של כחצי שעה נסיעה. זהו מוזיאון פתוח של בתי עץ קטנים שנשארו כמו לפני 250 שנה, ובתוכם חפצים מחיי היומיום של הכפריים.
בתוך הבתים ריח עתיק. מהקירות ורצפת העץ עולה ריח ישן נושן של טחב עדין. בין הבתים משוטטים בעלי חיים, פרות, תרנגולים, ברווזים וכדומה. בביקור במקום הזה נרגיש כאילו נסענו אחורנית במנהרת הזמן לתקופת רבי שמחה בונים. מומלץ להביא מהבית את הספר 'קול שמחה', ולתפוס פינה באחד הצריפים כדי ללמוד דווקא שם חידושי תורה ברוח החסידות שנכתבו באזור הזה.
ראדום ידועה בזכות רב העיר, שמואל מוהליבר, מראשי 'אגודת חובבי ציון'. הוא היה ממקימי המושבה מזכרת בתיה, ומראשי התומכים בהיתר המכירה שאיפשר את המשך עבודת האדמה בשנת השמיטה.
בראדום פעלה בשנת 1936 קבוצה של "החלוץ המזרחי", שחבריה היו בוגרי הקינים של 'השומר הדתי' בביאליסטוק והאזור. הם הצטרפו לקיבוצי עליה דתיים 'ראשית', 'תרי עשר', ו'למרחב'. לצד הקיבוץ התקיימו אימוני ירי של "ההגנה", להכשרת העולים להשתלב בהגנה בא"י. רוב חברי "ראשית" עלו ארצה והצטרפו ל"קבוצת אברהם" שייסדה את כפר עציון. במלחמת העצמאות נפלו בקרבות בכפר עציון גם חמישה מחברי הקבוצה.
לפשיסחא ולראדום (וביאליסטוק הסמוכה) יש חלק גם בהיסטוריה של הציונות הדתית, וכדאי גם לנו לבקר שם.
צילומים: יעקב מאור, ויקימדיה-שיתוף, ו FODZ
