בראש השנה הבא עלינו לטובה אנו אומרים את הפיוט "כִּי הִנֵּה כַהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח, בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח". "מַלָח" חדש-ישן חזר לאחרונה לפעול בתחום הקרוזים הכשרים. זה שיתוף פעולה של חברת 'אסיה טרוול' עם החברה הצרפתית 'דוד קרוז'. 'אסיה טרוול' מנוהלת ע"י ר' בנימין ניאזוב, ו'דוד קרוז' ע"י לוי יצחק יפרח ודוד ברכה. בעבר הם שיתפו פעולה בשני קרוזים כשרים, וחדלו בגלל הקורונה. כעת הם שוב קופצים למים ביחד.
'דוד קרוז' מוציאים 7 קרוזים כשרים בשנה, ואסיה טרוול קנו מהם חדרים בהפלגה זו, והוסיפה שירותים ופינוקים כמסורת השופרא דשופרא של אסיה טרוול. הוזמנתי להצטרף לקרוז כדי להתרשם, ולדווח על מה שצפוי לנו בשנים הקרובות משיתוף הפעולה בין שתי חברות העילית האלה.
לפי ההלכה, הרואה את הים הגדול צריך לברך "בָּרוּךְ אַתָּה ה´ אֱלוֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל". דוד קרוז ואסיה טרוול חידשו משמעות למלים "הים הגדול". על שיתוף הפעולה שלהם עלינו לברך גם "שֶׁהֶחֱיָנוּ". בקרוז הכשר הזה היו שתי קבוצות שאכלו יחד באותו חדר אוכל, וגם התפללו יחדיו.
חברת 'דוד קרוז' משווקים רק קרוז "יבש". כלומר, כרטיס הפלגה שמתחיל בפתח האוניה. בקבוצה של 'דוד קרוז' היו בעיקר חוצניקים מצרפת, בלגיה, ארה"ב ופנמה. לעומתם, אסיה טרוול משווקים קרוז "רטוב", שאצלנו נקרא גם "הכל כלול". על המוצר הבסיסי של דוד קרוז הם הוסיפו עוד פינוקים כמו כרטיסי טיסה מישראל לברצלונה הלוך וחזור, וגם סיורי חוף בנמלים שבהם עוגנת הספינה, וגם מלון ללילה אחד לפני הטיסה ארצה. אסיה טרוול דאגו לנו למלון 5 כוכבים, הסעות אליו ולנמל התעופה. בערב לפני החזרה ארצה לקחו אותנו לארוחת ערב בבית חבד, ובבוקר אפילו סיפקו מוניות מהמלון לבית חבד לתפילת שחרית. בקבוצה של אסיה טרוול היו בעיקר ישראלים, ומשפחה אחת מווינה.
האוניה
עלינו לסיפון האוניה 'טוסקנה' של חברת השייט 'קוסטה' בנמל ברצלונה. הקליטה וקבלת החדרים והמזוודות התנהלו ביעילות למופת. ה'טוסקנה' היא ספינת הדגל החדישה. השיקו אותה בסוף 2021. יש בה 2,600 חדרים שבהם מקום לכ7,000 נוסעים, ועוד 1,680 אנשי צוות. כמו עיר קטנה בישראל. תארו לעצמכם שאפשר להעלות על סיפונה את כל תושבי קרני שומרון וקדומים, ועדיין ישארו חדרים פנויים.
יש באוניה זו תחושה של רחבות, עם הרבה אור טבעי ונעים. צבעים בהירים על הקירות והשטיחים, שונים מהסגנון הכבד הרגיל של קוסטה. הפעם האחרונה שהפלגתי עם קוסטה היתה לפני 6 שנים, באוניה שרוב קירותיה היו מצופים בעץ מהגוני כהה, והשטיחים היו בגווני בורדו. זה הקרין כבדות ויוקרה אירופית, ההיפך מההרגשה על הטוסקנה. כעת הרגשתי כאילו עברתי מפיאט לפרארי.
האוניה טוסקנה היא מבנה ענק של 18 קומות. ברוב השטח בקומה 8 יש מסעדות. בקומה 16 יש בריכה מקורה, שלצידה בריכות ג'קוזי (אשתי קוראת לזה "מקווה מוגז"). בהמשך הקומה יש מכוני יופי, ספא, מועדון ילדים, ומכון כושר (בהשגחת רב שרירא גאון). בקצה האולם יש מועדוני ילדים, שאחד מהם שימש אותנו כבית כנסת לתפילות מנחה וערבית.
החדר
קבלתי חדר עם מרפסת בקומה 11. חדרון עם ארון בגדים קטן ועם מיטה זוגית גדולה, שמותירה רק שטח קטן להלך בו. בנוסף, ספה למנוחה ולקריאה, ובמרפסת עוד זוג כסאות. השולחן צר מאוד. קשה לעבוד עליו במחשב, בגלל שהשולחן גבוה או שהכסא נמוך מידי. העיצוב יפה עם צבעים בהירים. בחדר יש רק שני שקעים חשמליים, אחד ליד המיטה ואחד ליד השולחן. לא מספיק לזוג שמביא 2 טלפונים ומחשב נייד שזקוקים להטענה מידי לילה. מזל שהבאתי מכפיל שקע.
במסדרון נמצא תמיד איש צוות לשרת אותנו. כאשר הוא רואה שאנו יוצאים מהחדר, הוא נכנס ומנקה ומסדר, אפילו פעמים אחדות ביום.
באוניה 3 סוגי חדרים: חדר פנימי, בָּלקוֹנִי (מרפסת), וסוויטות. חדר פנימי צפוף יותר מבלקוני, בלי חלונות, וגורם תחושה של קלסטרופוביה. חברים שהזמינו חדר זול כזה הסבירו לי שהם שוהים בו רק בלילה כדי לישון, ובשאר הזמן הם מבלים על הסיפון או בסיורי חוף, לכן אינם מרגישים את הצפיפות.
האוכל
הגסטרונומיה היא אחד המרכיבים החשובים בכל קרוז. על האוניה טוסקנה ישנן 21 מסעדות, שמאביסות את הנוסעים בכל מילי דמיטב. 2 מסעדות גדולות בקומה 8, והשאר 'מסעדות נושא' קטנות יותר. הבעיה עבור הנוסעים הדתיים היא שאיננו יכולים לאכול את הטריפות שלהם. בקרוז הכשר הזה זה העמידו שתי מסעדות רק למען הנוסעים הדתיים בקבוצה שלנו. מסעדת אנפור Le Anfore בקומה 6 שם אכלנו, והמסעדה הצמודה שבה התפללנו תפילות שחרית (בערב הגישו בה אוכל לנוסעים אחרים).
המטבח עבר הכשרה לחומרה בהשגחת הרב יפרח. צוות של 3 משגיחים עבדו מ5 בבוקר ועד 11 בלילה, להדליק את התנורים (בגלל "בישול עכו"ם"). הם התחלקו להשגחה במקומות שונים ברחבי האוניה. למשל, האטליז שבו מטפלים בכל הבשר באוניה (ברובו לא כשר) נמצא בקומה אחרת. משגיח כשרות צריך להיות שם כאשר הטבחים חותכים עבורנו את הבשר עם סכינים וציוד כשרים. החיתוך באיטליז נמשך פחות משעה ביום, אבל השגחה יכולה להימשך 3 שעות, כי "בשר שנתעלם מהעין" אינו כשר אף לאחר שחיטה כשרה. משגיח אחר השגיח במאפיה בקומה אחרת באוניה, ומשגיח נוסף במטבח המוכשר והצמוד למסעדה שלנו.
לוי יצחק אומר: "לפני כל קרוז אני קונה סטים של כלי אוכל חדשים לשומרי הכשרות, ואחרי הקרוז משאיר אותם לאוניה לשימוש עבור הנוסעים הלא יהודים."
האוכל היה טעים מאוד ובשפע. ארוחות בוקר וצהריים במזנון, וארוחות ערב בהגשה. הצִילְחוּת (צורת הנחת האוכל על הצלחת) היה ברמה מפוארת. בימים שבהם ירדנו מהאוניה לטיולים ביבשה, אפשרו לנו בארוחת הבוקר להכין לעצמנו כריכים ולקחת עוגות ופירות כרצוננו. חברת 'דוד קרוז' סיפקה לנו תיקי גב מבודדים לשמירת הטריות.
במהלך הקרוז הצטרפתי מידי פעם לשולחן אחר בחדר האוכל, ופטפטתי עם הסועדים. מכולם שמעתי אמירה בנוסח "הייתי כבר בכמה טיולים של אסיה טרוול. אני הולך אחריהם בעיניים עצומות. האוכל הכי טוב, והמלונות הכי שווים". לא גיליתי להם שהפעם הקרדיט על האוכל מגיע בעיקר ל'דוד קרוז'. גם בקרוז הזה נהנינו מארוחות גורמה. הכמויות היו בשפע (ככתוב: "שש כנפיים לאחד"), אך המבחר היה פחות ממה שאנחנו רגילים מהאירוח של אסיה טרוול במלונות בבאטומי ובספליט. הסיבה- אין באוניה די מקום לכל הפינוקים של אסיה טרוול.
בנוסף, הכשירו עוד שני מטבחים רק לצורך ארוחה מיוחדת עבורנו. אסיה טרוול הפתיעו אותנו בארוחת ערב וצהריים במסעדת טֶפָּנְיָאקִי. זה סגנון יפני של בישול לעיני הסועדים שיושבים מסביב למשטח גריל, והשף מכין את האוכל בצורה אומנותית, כשהוא עושה הופעה של ממש בשירה ובתנועות ידיים, כולל השלכת אורז מבושל הישר לתוך הפה של אחדים מהסועדים. נהנינו לא רק מהטעם של צלעות הכבש, אלא גם מהחוויה המיוחדת.
בערב אחר פינקו אותנו במסעדת הפיצה, שגם אותה הכשירו במיוחד עבורנו. הגישו לנו פיצות איטלקיות עם תוספות שונות שחלקן אינן מוכרות בישראל.
השף הראשי, פרנצ'סקו פיורי, ממש יצא מכליו כדי לשרת אותנו במיטבו. מעולם לא אכלתי במסעדת מישלן, אך נדמה לי שהחוויה במסעדת הטפניאקי שהוכשרה ע"י 'דוד קרוז' הכי קרובה לזה.
מסלול ההפלגה
יצאנו מברצלונה לפנות ערב, ולמחרת בבוקר עגנה האוניה באי איביזה. ירדנו לסייר באי הנחמד. למחרת היה "יום ים", כלומר האוניה מפליגה כל היום ואינה עוגנת. יום כזה מוקדש לבילויים בתוך האוניה, שמציעה מכוני כושר, בריכות שחיה, סרטים, הצגות, וגם קזינו. בבוקר היום השלישי עגנה האוניה בפלרמו בסיציליה. ירדנו לטייל באי עם הדרכה בעברית שכללה גם את הרובע היהודי העתיק, וחזרנו לאוניה לפנות ערב. למחרת בבוקר ירדנו מהאוניה בנמל סמוך לרומא, ולקחו אותנו לטיול באוטובוסים. לפנות ערב חזרנו לאוניה להתכונן לשבת ולהדליק נרות. בשבת בבוקר עגנה האוניה בסבונה, אך אנחנו לא ירדנו לסיורי חוף כמו שאר הנוסעים. למחרת בבוקר עגנה האוניה במרסיי בצרפת. הקבוצה זכתה לסייר באוטובוס בקו החוף היפה. ביום האחרון ירדנו מהאוניה עם המזוודות, ולקחו אותנו באוטובוסים לטייל בברצלונה, כולל אזור הרובע היהודי ובית הכנסת של הרשב"א.
ארוחת ערב אכלנו בבית חבד, ולינה במלון 5 כוכבים בקרבת נמל התעופה. למחרת טסנו חזרה לישראל.
סיורי חוף
כמו שבתחום האוכל יש ל'אסיה טרוול' מוניטין של הטובים ביותר, כך הם השתדלו להציע את הטוב ביותר גם בתחום הסיורים ביבשה. על סיפון האוניה מוכרים לנוסעים סיורי חוף מודרכים. בכל נמל שבו עגנה האוניה המתין לנו מדריך טיולים מקומי רק עבור הקבוצה שלנו. מנהל האופרציה של אסיה טרוול, שמשון (שימי) אוסטוניאזוב, טרח מראש לשכור את המדריכים הטובים ביותר. חלקם היו מקומיים דוברי עברית. התרשמתי שהיו אלה מדריכים מעולים ובעלי ידע רב.
בפלרמו לקח אותנו המדריך גם לסמטאות בעיר העתיקה שבהם היה הרובע היהודי בעיר עד לגירוש ספרד, שהתרחש גם כאן בסיציליה. בברצלונה לקח אותנו מדריך אחר גם לרובע היהודי (קאל). ועם כל זאת, לי אישית היה חסר לראות עוד אתרי מורשת יהודית.
שבת
שמירת שבת על אוניית נופש זה אתגר לא פשוט. למזלנו, למנהל חברת 'דוד קרוז' יש ניסיון רב בהתמודדות זו, והוא גם בן של רב. הנה חלק מהבעיות בשמירת שבת, והפתרונות שהוא סיפק לנו:
נרות שבת– החוק אוסר על הדלקת אש חיה על אוניה. לכן סיפקו לנו מראש נרות אלקטרוניים חד פעמיים, שגם עליהם מברכים "על הדלקת נרות".
מפתחות חשמליים– בדלתות חדרי האוניה יש מנעול חשמלי שמופעל על ידי כרטיס אלקטרוני. לקראת שבת, החדרניות נטרלו את המנעולים בחדרים שלנו. הן הדביקו את הלשונית לתוך החריץ שלה, כך שאפשר היה לפתוח את הדלת בדחיפה בלבד.
מעלית שבת– באוניה יש 3 מתחמים שבכל אחד 10 מעליות. אף אחת אינה מעלית שבת. לכן בתוך אחת המעליות הציבו עובדת לא יהודיה שלחצה עבורנו על כפתורי המעלית. היא ידעה באילו קומות בית הכנסת והמסעדות שלנו, וידעה גם באילו קומות מתגוררים רוב חברי הקבוצה שלנו, כך שאפילו "אמירה לגוי" לא היתה כאן.
אחת הנוסעות אמרה שחבל שלא מיקמו את חדרי הקבוצה שלנו סמוך לבית הכנסת, כדי שבשבת נוכל לעלות ולרדת במדרגות בלי להשתמש בכלל במעלית.
תפילות במנין– תפילת קבלת שבת התפללנו במועדון הילדים בקומה 16, וארוחת שבת במסעדה צמודה שאליה הביאו אוכל כשר מהמסעדה שלנו. בשבת בבוקר התפללנו באולם הרגיל. 'דוד קרוז' הביאו לאוניה גם ספר תורה (אשכנזי), והקריאה בתורה והתפילה התנהלו בנוסח עדות המזרח. 'דוד קרוז' סיפקו לכולנו גם סידורים וחומשים, והציעו גם כיפות, אבל לא היה בהן צורך.
פתרונות אלה לבעיותינו הביא לנו יצחק לוי בעזרת מנהל המלונאות של האוניה, מיגל מוניר Miguel Munir, שממש יצא מגדרו בהשתדלות לסייע לקבוצה הדתית בכל ענין. הוא אפילו לימד את צוות המלצרים שלו לומר "שבת שלום" בעברית.
בידור ובילויים
בכל ערב יש הופעות בידור על האוניה. על סיפון הפורטונה יש שני אולמות תיאטרון מפוארים. אחד במרכז האוניה בקומות 6, 7 ו-8 ונקרא "הקולוסיאום", והשני ששמו "Poltrone Frau" בחזית בקומות 6 ו-7. בשניהם ניצבים גם עמודים שמסתירים את הבמה, ואין שולחנות להניח עליהם משקה.
קוסטה היא חברה איטלקית, וכך גם רוב הנוסעים. רוב ההופעות היו של זמרים ששרו באיטלקית. חצי מהקהל הצטרף בהתלהבות, והמחצית השניה (כולל אנחנו) לא מכירים את השירים ולא הבנו מה קורה על הבמה. גם הכרוז ברמקול במסדרונות מודיע הודעותיו באיטלקית, ואח"כ בצרפתית ובגרמנית, ורק בסוף באנגלית. דקה שלמה או שתיים אנחנו לא מבינים אותו. ראוי היה לההכריז תחילה באנגלית שהכל מבינים, ורק אח"כ לעבור לשפות אחרות.
בשני ערבים היו הופעות של אקרובטיות ולוליינים ורקדנים שמהן יכולנו גם אנו ליהנות למרות השפה.
ערב אחד הוקדש למוזיקה יהודית. התברר שלוי יצחק הוא גם פייטן מקצועי, שהנעים לנו בקולו שירים ופיוטים. זאת בירכתי האוניה בקומה ה16, על רקע תפאורה אלקטרונית מיוחדת. להופעה הגיעו גם נוסעים שאינם מהקבוצה שלנו. אחדים מהנוסעים הדתיים עלו על בימת הריקודים לפזז לקצב צלילי הזמירות של לוי יצחק, ואפילו רב החובל ג'וליו ולסטרה Gulio Valestra ואשתו באו להופעה והצטרפו למעגל הרוקדים.
בנוסף, על האוניה יש ברים שבהם גם בימה קטנה, ובכל בר כזה מופיע מידי ערב נגן שמנגן בגיטרה או נבל או פסנתר וכדומה. מידי ערב הסתובבתי בין הברים האלה, עצרתי לכמה דקות ונהניתי.
אחד ממוקדי הבילוי על האוניה הוא הקזינו בקומה 7. חברי הקבוצה הכשרה הזמינו גם אותי לבלות איתם, אבל התחמקתי. באחת מארוחות הבוקר שמעתי שאחת הנוסעות בקבוצתנו הרוויחה בקזינו יותר ממחצית המחיר ששילמה על הקרוז.
לסיכום, כל קרוז כשר הוא כיף בלתי רגיל, והקרוזים הכשרים על אוניות של קוסטה הם פנטסטיים. המארגנים דואגים לנו לכל פרט, כדי שלא נדאג או נטרח במאומה. בחופשה רגילה בחו"ל יש לחץ. עלינו להכין מסלול, להזמין מלונות, בכל ערב לפרוק המזוודות ובכל בוקר לארוז מחדש, להזמין מקום במסעדות כשרות, לנהוג ברכב שכור ולהתברבר בדרכים ולהסתבך עם חניה, וכיוצא בזה. אבל בקרוז כשר הכל רגוע. האוניה היא כמו מלון שלוקח אותנו לאתרי תיירות, והמארגנים מפנקים אותנו.
לכן אין להתפלא שקרוזים כשרים הופכים להיות פופולריים יותר ויותר בשנים האחרונות. זה יכול לעלות קצת יותר מהזמנת קרוז לא כשר, אבל זה שווה כל גרוש. לפי שקיות הקניות שראיתי בידי חברי הקבוצה שחזרו לאוניה לאחר סיורי חוף, התרשמתי שתוספת של אלף או אלפיים דולר לא מזיזה להם. על כך אמר ישעיהו הנביא "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם".