Traditional Fijian Dress and Ceremonies

From the moment guests entered the hall, it was clear that this would not be an ordinary diplomatic reception, where handshakes, polite speeches and business cards usually take center stage. On the staircase leading down to the event hall stood two Fijian guards, bare-chested and dressed in skirts made of straw, each holding a traditional ceremonial weapon resembling a large club. Their presence offered a reminder that Fijian culture has a warrior past, long before the island nation became a fascinating destination in the Pacific Ocean.

More surprises awaited guests in the lobby. Several Fijian men wore dark, tailored suits, white shirts and bright red ties, but instead of trousers, they wore the traditional men's garment, a wraparound skirt known as a sulu. Some wore sandals, while others were barefoot. Among them was the ambassador himself, Jesoni Vitusagavulu, known as Vito, who incorporated traditional dress naturally into his diplomatic appearance.

The scene was delightful precisely because nobody was trying to conceal the cultural differences. Western suits and traditional attire existed side by side without apology, demonstrating that diplomacy need not be uniform or colorless to be dignified.

The hall filled with Israeli guests, members of the diplomatic corps from foreign embassies, representatives of the Israeli government and Foreign Ministry, and a delegation from Fiji. The Israeli government was represented by Minister Shlomo Karhi.

Before the speeches began, a traditional ceremony was conducted in the Fijian language. Participants dressed in traditional clothing sat on the floor in front of the stage, listening to one of their own, who led the proceedings in a manner reminiscent of a cantor in a synagogue. His voice filled the room, and from time to time those gathered around him responded with rhythmic applause at certain points in his words. It reminds me of how we respond “Amen” after every few sentences the cantor recites in the Kaddish prayer. For most of the Israeli audience, the language remained unintelligible, but the body language, rhythm and shared participation communicated a meaning of their own.

A large wooden bowl containing a traditional drink was then brought to the center of the circle. One of the participants mixed the drink by hand before it was poured into cups made from coconut shells and served to the distinguished guests, including the ambassador, the honorary consul Rafi Dayan, and Minister Karhi.

The ceremony gave the reception a dimension rarely seen at diplomatic gatherings in Israel. This was not simply a series of speeches about culture. Culture itself had entered the room and been given pride of place.

Another symbolic moment followed when a young Fijian woman approached Minister Karhi and draped a traditional Fijian ceremonial necklace (salusalu) around his neck and shoulders. The broad, multilayered adornment, combining pale layers with brown elements, stood out against his dark suit. It was both a festive decoration and a traditional way of welcoming an honored guest.

The Ambassador Seeks to Bring Fiji Closer to Israel

The highlight of the official proceedings was the speech by H.E.Ambassador Vitusagavulu. For him, the occasion carried special significance: it was the first time Fiji’s embassy in Israel had hosted an official reception to celebrate the country's Independence Day.

Fiji, an island nation in the Pacific Ocean, consists of 333 islands and has a population of fewer than one million people. This year's Independence Day celebrations were held under the theme "An Inclusive Fiji for a Better Tomorrow." The ambassador emphasized that multiculturalism and religious diversity are central to his country's identity, and that human diversity is a source of strength rather than an obstacle.

His message, however, was also political.

Fiji opened its embassy in Jerusalem in September 2025, a move the ambassador presented as an expression of the longstanding friendship between the two countries.

"Many have asked why Fiji chose to establish its embassy specifically in Jerusalem," Ambassador Vitu said. "The answer is simple: we wanted to stand with Israel at a time when it is experiencing growing international isolation. We know what it feels like when a country finds itself isolated.

"In 1987, following political upheaval in Fiji, our country found itself isolated by much of the international community. At a time when others chose distance, Israel chose friendship. At a time when others chose isolation, Israel chose engagement. Israel sought to understand rather than condemn. The people of Fiji have never forgotten that.

"Today, we seek to extend the same hand of friendship. We believe dialogue achieves more than division, engagement achieves more than isolation. We believe understanding achieves more than condemnation.

"Our foreign policy is guided by a simple principle: friends to all, enemy to none. It makes us stand solidly with friends and at the same time grieve with all those who suffer from conflicts. And it inspires us to contribute to lasting peace.."

The ambassador incorporated several Fijian expressions into his speech, giving the audience a lighthearted moment when he translated one of them into the familiar Hebrew slang word "SABABA", meaning something like "great" or "excellent." The smiles around the room briefly broke the formal atmosphere and served as a reminder that even languages from very different worlds can contain words that bring people together.

Vitu also referred to Fiji's warrior past, which guests had encountered at the entrance, and to the traditional war dances scheduled for later in the evening. He explained that Fiji had long since moved away from its bellicose past and had spent nearly five decades contributing to peacekeeping efforts. Fijian soldiers serve in United Nations missions, including in the Golan Heights, Lebanon and Sinai.

Tourism to Fiji Takes Center Stage

One of the most interesting parts of the ambassador's speech concerned trade and tourism development.

"We are also working to encourage Israeli investment and establish partnerships in agricultural technology. We are working to create export opportunities as well.

"At the same time, we are working to increase the number of Israeli tourists visiting Fiji. There is no better way to discover Fiji and appreciate its beauty than to visit and experience it for yourselves. Recently, we successfully hosted an online seminar entitled 'Discover Fiji,' attended by Israeli travel agents association (ITTAA)."

Alongside tourism, the ambassador highlighted cooperation in agriculture, agricultural technology, investment and workforce training. He spoke about expanding the participation of young Fijians in agricultural training programs in Israel and advancing arrangements that would enable Fijian caregivers to work in Israel's nursing and long-term care sector. He also announced that FIJI Water was expected to enter the Israeli market soon through a local distributor.

Concluding his speech, he declared: "As Fiji's first resident ambassador to Israel, I am very optimistic about the future of relations between our two countries. The establishment of our embassies marks the beginning of a new chapter, built on friendship, trust and mutual respect.

"The distance between Fiji and Israel may reach 16,000 kilometers. Yet tonight, we celebrate a simple truth: true friendship knows no distance.

"May God continue to bless the longstanding friendship between our two countries."

The message was clear: geographical distance need not be an obstacle. Fiji may lie at the far end of a journey involving as much as 40 hours of flights, but it wants to become a more familiar destination for Israelis, rather than merely an exotic name appearing in dreams of a faraway holiday.

Minister Karhi responded with greetings of his own, addressing the audience in Fijian with the words "Bula Vinaka," a traditional greeting. He emphasized that Israel appreciates Fiji's support during a challenging period and referred to agricultural cooperation between the two countries. He also spoke about tourism, saying that Israel welcomes visitors from Fiji and encourages Israelis to travel in the opposite direction and discover Fiji's landscapes.

"Israel and Fiji may be far apart on the map, but they are close in their ties and relations," the minister said, expressing the spirit of his remarks.

Following the speeches, the distinguished guests were invited to take part in the ceremonial cutting of the Independence Day cake, after which the audience raised a glass to Fiji's independence and the friendship between the two countries. (To read more in Hebrew, click here)

War Dances That Shook the Hall

Yet the images that remained in the memory were not just the cake, the speeches or the handshakes. The visual highlight of the evening came after the official ceremony, when the Fijian dancers took the stage to perform traditional war dances.

They appeared in costumes that looked like woven straw mats, carrying spears and swords. This was no gentle graceful ballet. Their bodies tensed, their feet struck the ground with such force that the air in the hall seemed to vibrate, and their arms thrust forward in sharp, sudden movements. Their weapons sliced through the air as though they were fending off an invisible enemy.

Suddenly, loud cries erupted from their throats, rhythmic syllables unfamiliar to most of the audience. The sound filled the hall, and the movements grew faster and sharper. The dancers advanced and retreated, crouched and rose, stamped their feet against the floor and swung their weapons in a coordination that transformed the group into a single, powerful body.

Within moments, the boundary between performance and ceremonial reenactment of a warrior culture seemed to disappear.

It was a highly theatrical spectacle, but not in the sense of artificial stage decoration. The movements, cries and costumes expressed a tradition in which the body becomes a storytelling instrument and the voice is an inseparable part of the message. For an Israeli audience, most of whom had little direct exposure to Fijian culture, this was an opportunity to witness something that no tourism presentation or short promotional video could quite capture.

The striking contrast between the two halves of the evening made the performance all the more memorable. Only minutes earlier, the speakers had been discussing dialogue, cooperation and peace. Now the guests were watching a powerful, uncompromising warrior tradition unfold before their eyes.

The two sides of this story are not necessarily contradictory. Together, they tell the story of a country that seeks to honor its past while building a future based on relationships, partnership and peace.

Toward the end of the evening, Ambassador Vitusagavulu and Minister Karhi descended from the stage accompanied by an honor guard of two Fijian warriors carrying swords. The warriors walked ahead of them toward the exit, providing a fitting conclusion to an event that had made no attempt to resemble any other diplomatic reception.

Fiji lies thousands of kilometers from Israel, and the journey is a long one. But for one evening in Jerusalem, the distance seemed a little smaller. Traditional clothing, ancient rituals, warriors' cries and words spoken in a language most guests could not understand all helped bridge the gap. So did the political and tourism message delivered throughout the evening: Fiji wants the world to know it, visit it and build lasting relationships with it.

As the ambassador put it, in the spirit of his closing remarks, true friendship knows no distance.

פיג'י מגיעה לירושלים בלבוש חגיגי

כבר בכניסה למלון היה ברור שלא מדובר בעוד קבלת פנים דיפלומטית שגרתית, מהסוג שבו מחליפים לחיצות ידיים, נאומים מנומסים וכרטיסי ביקור. במורד המדרגות שהוביל לאולם ניצבו שני זקיפים מפיג'י, חשופי חזה ולבושים בחצאיות עשויות קש, כשבידיהם כלי נשק פולקלוריסטיים דמויי אלות גדולות. הם קיבלו את פני הבאים בהופעה שהזכירה כי לתרבות הפיג'יאנית יש גם עבר לוחמני, הרבה לפני שהפכה לאטרקציה מסקרנת באוקיינוס השקט.

בלובי המתינו אורחים נוספים, חלקם בלבוש שהצליח להפתיע אפילו את מי שכבר ראה לא מעט טקסים רשמיים. גברים לבושים בחליפות כהות ומחויטות, חולצות לבנות ועניבות אדומות, אך במקום מכנסיים לבשו את הבגד המסורתי הגברי, הסולו, מעין חצאית מעטפת. חלקם נעלו סנדלים ואחרים הלכו יחפים. בין הלובשים היה גם השגריר, ג'סוני ויטוסאגאבולו המכונה "ויטו", שהפך את הלבוש המסורתי לחלק טבעי מהופעתו הדיפלומטית.

המחזה היה משובב נפש דווקא מפני שלא ניסה להסתיר את ההבדלים התרבותיים. החליפות המערביות והלבוש המסורתי התקיימו זו לצד זו בלי להתנצל, והזכירו שדיפלומטיה אינה חייבת להיות אחידה או אפורה כדי להיות מכובדת.

באולם התקבצו עשרות אורחים ישראלים, חברי הסגל הדיפלומטי של שגרירויות זרות, נציגי ממשלת ישראל ומשרד החוץ ומשלחת מפיג'י. את ממשלת ישראל ייצג השר שלמה קרעי. המנחה ציין שאת ממשלת ישראל היה אמור לייצר שר החוץ, גדעון סער, אך הוא נאלץ להשתתף אותה שעה בטקס דיפלומטי אחר של פתיחת שגרירות קולומביה בירושלים.

לפני תחילת הנאומים נערך טקס מסורתי בשפה הפיג'יאנית. משתתפים בלבוש מסורתי ישבו על הרצפה לפני הבמה והאזינו לאחד מהם ששימש כמו "חזן" אצלנו, שקולו מילא את החלל. מפעם לפעם הצטרפו הנוכחים במחיאת כף, באופן שמזכיר איך אנו עונים "אמן" אחרי כל כמה משפטים שאומר החזן ב"קדיש". עבור רוב הקהל הישראלי נותרו המילים בלתי מובנות, אבל שפת הגוף, הקצב וההשתתפות המשותפת סיפקו הסבר משלהם.

אל מרכז המעגל הובאה קערת עץ גדולה ובה הוכן משקה מסורתי. אחד המשתתפים ערבב את המשקה בידיו, הוא נמזג לכוסות עשויות קוקוס והוגש למכובדים, ובהם השגריר ויטו, קונסול הכבוד בישראל רפי דיין, והשר קרעי. הטקס העניק לאירוע ממד שונה מזה המוכר בקבלות פנים דיפלומטיות בישראל: לא רק נאומים על תרבות, אלא תרבות הנכנסת אל האולם ומקבלת מקום של כבוד.

רגע סמלי נוסף נרשם כאשר צעירה מפיג'י ניגשה אל השר קרעי וענדה סביב צווארו ועל כתפיו ענק טקסי מסורתי מפיג'י (salusalu). הענק הרחב והרב-שכבתי, ששילב שכבות בהירות ואלמנטים חומים, בלט על רקע חליפתו הכהה. המחווה הייתה גם קישוט חגיגי וגם דרך מסורתית לקבל את פניו של אורח מכובד.

השגריר מבקש לקרב את פיג'י לישראל

גולת הכותרת של החלק הרשמי הייתה נאומו של השגריר ויטוסאגאבולו. עבורו, זו הייתה חגיגה בעלת משמעות מיוחדת: הפעם הראשונה שבה שגרירות פיג'י בישראל מציינת את יום העצמאות של המדינה בקבלת פנים רשמית.

פיג'י, מדינת איים באוקיינוס השקט, מורכבת מ-333 איים ואוכלוסייתה מונה פחות ממיליון תושבים. השנה נערכו חגיגות העצמאות תחת הכותרת "פיג'י מכילה את כולם למען עתיד טוב יותר". השגריר הדגיש כי הרב-תרבותיות והרב-דתיות הן חלק מרכזי בזהותה של ארצו, וכי הגיוון האנושי הוא מקור כוח ולא מכשול.

אבל המסר שלו היה גם מדיני. פיג'י פתחה את שגרירותה בירושלים בספטמבר 2025, במהלך שהשגריר הציג כביטוי לידידות ארוכת שנים בין המדינות.

"רבים שאלו מדוע בחרה פיג'י להקים את שגרירותה דווקא בירושלים" אמר השגריר ויטו. "התשובה פשוטה: רצינו לעמוד לצד ישראל בתקופה שבה היא חווה בידוד בינלאומי גובר. אנחנו יודעים כיצד מרגישים כאשר מדינה מוצאת את עצמה מבודדת.

"בשנת 1987, בעקבות טלטלה פוליטית בפיג'י, מצאה עצמה ארצנו מבודדת מצד חלקים נרחבים של הקהילה הבינלאומית. בשעה שאחרים בחרו להתרחק, ישראל בחרה בידידות. בשעה שאחרים בחרו בבידוד, ישראל בחרה במעורבות ובקשר. ישראל ביקשה להבין במקום לגנות. תושבי פיג'י מעולם לא שכחו זאת.

"כיום אנו מבקשים להושיט את אותה יד ידידותית. אנו מאמינים שדיאלוג משיג יותר מפילוג, שמעורבות מניבה יותר מבידוד, ושניסיון להבין מועיל יותר מגינוי.

"מדיניות החוץ שלנו מונחית על ידי עיקרון פשוט: ידידים של כולם ואויבים של אף אחד. עיקרון זה מאפשר לנו לעמוד איתן לצד ידידינו, ובה בעת להצטער עם כל מי שסובלים מעימותים וממלחמות. הוא גם מעורר בנו את הרצון לתרום להשגת שלום בר-קיימא".

השגריר שילב בנאומו ביטויים בפיג'יאנית, והקהל זכה גם לרגע קליל כאשר תרגם אחד מהם לסלנג העברי "סבבה". החיוך שעבר באולם שבר את הרשמיות והזכיר שגם בין שתי שפות שונות מאוד אפשר למצוא מילים שמחברות בין אנשים.

ויטו התייחס גם לעבר הלוחמני של פיג'י, שאליו נחשפו האורחים כבר בכניסה, ולריקודי המלחמה המסורתיים שעמדו להתקיים בהמשך הערב.

הוא הסביר שפיג'י התרחקה מאז מעברה זה, וכי במשך קרוב לחמישים שנה היא תורמת למאמצי שמירת השלום. חיילים פיג'יאנים משרתים בכוחות האו"ם, בין השאר ברמת הגולן, בלבנון,  ובסיני.

תיירות לפיג'י מקבלת מקום מרכזי

החלק המעניין במיוחד היה דברי השגריר על מסחר ועל פיתוח התיירות. "אנו פועלים גם לעידוד השקעות ישראליות וליצירת שותפויות בתחום הטכנולוגיה החקלאית. אנו פועלים גם לפתיחת הזדמנויות לייצוא.

"במקביל, אנו פועלים להגדלת מספר התיירים הישראלים המבקרים בפיג'י. אין דרך טובה יותר להכיר את פיג'י ולהעריך את יופייה מאשר להגיע אליה ולחוות אותה בעצמכם. לאחרונה אירחנו בהצלחה סמינר מקוון בשם "גלו את פיג'י", בהשתתפות סוכני נסיעות ומפעילי תיירות ישראלים".

לצד התיירות הוזכרו בנאום גם שיתופי פעולה בחקלאות, בטכנולוגיה חקלאית, בהשקעות ובהכשרת כוח אדם. השגריר דיבר על הרחבת השתתפותם של צעירים מפיג'י בתוכניות הכשרה חקלאיות בישראל ועל קידום הסדרים שיאפשרו למטפלים ומטפלות מפיג'י להגיע לעבודה בתחום הסיעוד בישראל. הוא אף בישר כי מי השתייה FIJI Water צפויים להיכנס בקרוב לשוק הישראלי, באמצעות מפיץ מקומי.

בסיום נאומו הכריז: "כשגריר התושב הראשון של פיג'י בישראל, אני אופטימי מאוד באשר לעתיד היחסים בין שתי המדינות. הקמת השגרירויות שלנו מסמנת את תחילתו של פרק חדש, המבוסס על ידידות, אמון וכבוד הדדי. המרחק בין פיג'י לישראל עשוי להגיע ל-16 אלף קילומטרים. אך הערב אנו חוגגים אמת פשוטה: ידידות אמיתית אינה יודעת מרחק. מי ייתן והאל ימשיך לברך את הידידות רבת השנים בין שתי מדינותינו".

המסר היה ברור: המרחק הגאוגרפי אינו צריך להיות מכשול. פיג'י אולי נמצאת בקצהו האחר של מסלול טיסה ארוך של 40 שעות, אבל היא מבקשת להפוך את עצמה ליעד מוכר יותר לישראלים, ולא רק לשם אקזוטי שמופיע בחלומות על חופשה רחוקה.

השר קרעי השיב בדברי ברכה שבהם פנה לקהל בפיג'יאנית במילים "בולה וינאקה", ברכת שלום מסורתית. הוא הדגיש כי ישראל מעריכה את עמידתה של פיג'י לצדה בתקופה מאתגרת, והזכיר את שיתוף הפעולה החקלאי בין המדינות. גם הוא התייחס לתיירות, ואמר כי ישראל מזמינה את תושבי פיג'י לבקר בה, ובמקביל מעודדת ישראלים לצאת ולגלות את נופי פיג'י.

"ישראל ופיג'י רחוקות זו מזו על המפה, אבל קרובות זו לזו בקשרים וביחסים", אמר השר ברוח דבריו. לאחר הנאומים הוזמנו המכובדים לטקס פריסת עוגת יום העצמאות, והאורחים הרימו כוסית לחגיגות העצמאות וליחסים בין המדינות.

ריקודי מלחמה שהרעידו את האולם

אלא שהמראות שנותרו בזיכרון לא היו רק העוגה, הנאומים או לחיצות הידיים. גולת הכותרת החזותית של הערב הגיעה לאחר הטקס הרשמי, כאשר הרקדנים הפיג'יאנים עלו להציג את ריקודי המלחמה המסורתיים.

הם הופיעו בלבוש שנראה עשוי מחצלות קש ובידיהם כידונים וחרבות, לא הסתפקו בצעדי ריקוד נאים או בתנועות מתואמות . זה נראה ההיפך מריקוד בלט ענוג. גופם נדרך, הרגליים ננעצו בקרקע בעוצמה שהרעידה את האויר באולם. הזרועות נשלחו קדימה בתנופות חדות, והנשק הונף באוויר בתנועות שנראו כאילו נועדו להדוף יריב בלתי נראה.

לפתע פרצו מפיהם צעקות רמות, הברות קצובות שלא היו מוכרות לרוב הצופים. הקולות מילאו את החלל, והתנועות הפכו למהירות וחדות יותר. הרקדנים התקדמו ונסוגו, התכופפו והזדקפו, הטיחו את רגליהם ברצפה והניפו את כלי הנשק בתיאום שהפך את הקבוצה לגוף אחד. בתוך כמה רגעים נעלם הגבול שבין הופעה לבין שחזור טקסי של תרבות לוחמים.

היה זה מחזה תיאטרלי מאוד, אבל לא במובן של תפאורה מלאכותית. התנועות, הצעקות והלבוש ביטאו מסורת שבה הגוף הוא כלי לסיפור, והקול הוא חלק בלתי נפרד מן המסר. לקהל הישראלי, שרובו לא הכיר מקרוב את התרבות הפיג'יאנית, זו הייתה הזדמנות לראות משהו שאי אפשר להעביר במצגת תיירותית או בסרטון קצר.

דווקא הניגוד בין שני חלקי הערב היה מרשים כל כך. דקות קודם לכן עסקו הנואמים בדיאלוג, בשיתוף פעולה ובשלום. כעת הוצגה לעיני האורחים מסורת לוחמת, עוצמתית ונטולת רכות. שני הצדדים האלה אינם סותרים בהכרח זה את זה: הם מספרים את סיפורה של מדינה המבקשת לכבד את עברה ובה בעת לבנות לעצמה עתיד של קשרים, שותפות ושלום.

לקראת סיום הערב ירדו השגריר ויטוסאגאבולו והשר קרעי מהבמה כשהם מלווים ב"משמר כבוד" של זוג לוחמים פיג'יאנים שאחזו בחרבות והלכו לפניהם עד הדלת . גם התמונה הזאת, של שני נציגים רשמיים לצידם של לוחמים בלבוש מסורתי, סיפקה סיום הולם לערב שלא ביקש להידמות לאף קבלת פנים אחרת.

פיג'י רחוקה מישראל אלפי קילומטרים, והדרך אליה ארוכה. אבל ערב אחד בירושלים הצליח להקטין מעט את המרחק: באמצעות לבוש מסורתי, טקסים, צעקות לוחמים ומילים שנאמרו בשפה שרוב האורחים לא הבינו, אך גם באמצעות מסר מדיני ותיירותי פשוט. פיג'י רוצה שיכירו אותה, שיבקרו בה ושיבנו עמה קשרים. כפי שסיכם השגריר ברוח דבריו, ידידות אמיתית אינה יודעת מרחק.

הנה שלוש הפקות שכדאי להכיר לקראת חנוכה 2026, כולל פרטי ההזמנות והמחירים שפורסמו:

קסם של פסטיבל: מגשימים משאלות

הפקת ענק בבימויו של אודי גוטשלק ובהפקת אלעד יוסף מגן ואסי סתיו, עם יובל המבולבל, טל מוסרי, משפחת ספיר, מיכל הקטנה, נתי הגעתי וכוכבי ילדים נוספים.

25 שחקנים, רקדנים ואקרובטים משתתפים במסע קסום במפעל המשאלות, עם שירי ילדות, תפאורות גדולות ואפקטים מיוחדים.

מחירים: החל מ-39 ₪ במועדון חבר; FRIENDS ב-65 ₪, MAX ב-68 ₪, PowerCard ב-69 ₪ ואמריקן אקספרס ב-87 ₪ בתוספת נקודות. מחיר רגיל החל מ-159 ₪.

כרטיסים: Eventim

חנות סופגניות קטנה ומצחיקה

מני ממטרה, נופיקי, ניקי גולדשטיין וכוכבים נוספים משתתפים בקומדיה מוזיקלית על חנות סופגניות משפחתית. טעות במתכון יוצרת את "סופי", סופגניית ענק מדברת, שמעוררת את קנאת המתחרים ומובילה להרפתקה מצחיקה עם שירים וריקודים.

מתי ואיפה? 7 בנובמבר 2026 עד 17 בינואר 2027, ברחבי הארץ.

גילים: 2 ומעלה.

מחירים: החל מ-39 ₪; FRIENDS ב-49 ₪, ישראכרט ב-59 ₪ ו-Megalean ב-69 ₪ במקום 99 ₪.

כרטיסים ופרטים: בקישור ההזמנה

סביב העולם ב-80 יום

הקלאסיקה של ז'ול ורן מגיעה לבמה בהפקת תיאטרון toMix, בבימוי צדי צרפתי ובהשתתפות אוראל צברי, ישראל קטורזה, חן אמסלם ודניאל ליטמן. המופע משלב הומור, שירים, ריקודים ותפאורה מרהיבה, כולל כדור פורח המרחף מעל הקהל.

מתי ואיפה? 5 בדצמבר בבאר שבע; 7-10 בדצמבר 2026 בבית האופרה בתל אביב.

גילים: 4 ומעלה.

מחירים: החל מ-99 ₪, עם הטבות למועדוני צרכנות ולמחזיקי כרטיסים שונים.

כרטיסים: באתר toMix

איזה מופע לבחור?

"קסם של פסטיבל" מרכז כוכבי ילדים רבים, "חנות סופגניות קטנה ומצחיקה" מציעה קומדיה ברוח החג, ו"סביב העולם ב-80 יום" מביא לבמה הרפתקה קלאסית עם אפקטים מיוחדים.

לפני הרכישה מומלץ לבדוק את מועדי ההצגות, זמינות הכרטיסים ותנאי המבצעים.

את ההתפתחויות האלה תבקש להציג תערוכת ישפרינט 2026, שתתקיים ב-3 וב-4 בנובמבר באקספו תל אביב, ביוזמת קבוצת שטיר ובעליה גיל וישראלה שטיר. התערוכה מיועדת לאנשי מקצוע מענפי הדפוס, הגרפיקה, השילוט והמיתוג, לצד יצרנים, ספקים, יבואנים ומקבלי החלטות בתעשייה.

להדפיס ספר אחד, בלי להקים בית דפוס

אחד החידושים שיוצגו השנה הוא מערכת דפוס ישראלית של חברת גטר, בשיתוף חברת Bookpod הירושלמית. המערכת נועדה לאפשר הדפסת ספרים לפי דרישה, גם בעותק יחיד, בתהליך אוטומטי. לפי מארגני התערוכה, הפתרון מבוסס על תוכנה שפותחה עבור השוק הישראלי ומיועד לשנות את האופן שבו ספרים מיוצרים ומופצים.

הדפסה לפי דרישה מאפשרת לצמצם את התלות בהדפסות גדולות מראש, ועשויה לסייע בהפחתת הצורך באחסון מלאי ובניהול עודפי ספרים. במקום להדפיס אלפי עותקים בתקווה שיימכרו, ניתן לייצר ספר בהתאם להזמנה בפועל. עבור הוצאות לאור, סופרים עצמאיים וגופים המפיקים פרסומים מקצועיים, מדובר באפשרות שעשויה לשנות את שיקולי הייצור וההפצה.

התערוכה תציג גם פתרונות לדפוס דיגיטלי, הדפסה בפורמט רחב, שילוט, הדפסה על טקסטיל ועל משטחים קשיחים, חומרי גלם, מערכות גימור ותוכנות. בין היישומים שיוצגו נמצאים הדפסה על זכוכית, עץ, מתכת ופלסטיק, מיתוג רכבים וחללים, מוצרי פרסום ופתרונות תצוגה.

לדברי גיל שטיר, מנכ"ל קבוצת שטיר, ענף הדפוס עובר שינוי טכנולוגי משמעותי, והגבולות בין דפוס, עיצוב, מיתוג וייצור הולכים ומיטשטשים. לדבריו, התערוכה מאפשרת לאנשי המקצוע להיחשף לטכנולוגיות חדשות ולהזדמנויות עסקיות, והחיבור לוועידת האריזה מחזק את הקשר בין חדשנות, תעשייה ועיצוב.

בין החברות והמותגים המשתתפים בתערוכה נמנים קבוצת גטר, קבוצת מפעיל, מיקרוג'וק, רפי סעדון, מדיה קומפני, נוי מערכות והמותגים Canon, HP, Epson ו-Ricoh.

אריזות בעידן של שינוי

לצד ISPRINT תתקיים ביום רביעי, 4 בנובמבר, ועידת האריזה השנתית PackNavigate 2026, בשיתוף התאחדות התעשיינים ומכון האריזה הישראלי. הוועידה תעסוק בשינויים בהרגלי הצריכה, רגולציה, קיימות, חדשנות והאתגרים שמציבה מציאות עסקית בלתי צפויה בפני תעשיית האריזות בישראל ובעולם.

את הוועידה יובילו אורן הרמבם, מנהל איגוד תעשיות מוצרי צריכה בהתאחדות התעשיינים, ושירה רוזן, יו"ר מכון האריזה ומנכ"לית PACKTECH. את הדיונים ינחה מישאל נוריאלי, מומחה בעיטור אריזה.

בין המשתתפים המתוכננים נמצאת לוסיאנה פלגרינו, נשיאת ארגון האריזה העולמי (World Packaging Organisation). עוד צפויים להשתתף תמי בירמן-אהרונסון, שתעסוק בצרכן החדש; שירה רוזן, שתדון ברלוונטיות עסקית בתקופות של אי-ודאות; אלון טל, מנכ"ל תמיר מחזור, שיציג מגמות ביישום רגולציית האריזות באירופה; ועופר שורק מקבוצת סורפול, שידון בבחירת חומרי גלם.

התוכנית כוללת גם דיון ברגולציית האריזות האירופית PPWR, בהשתתפות נציגים ממכון התקנים הישראלי, סודה סטרים וצ.ל.פ תעשיות מקבוצת תדביק, וכן פאנל בנושא אריזות נגישות.

במהלך הוועידה יתקיים גם טקס הענקת פרסי "כוכב ישראל 2026-2027", התחרות השנתית לחדשנות באריזה, הנערכת זו השנה ה-21.

התערוכה והוועידה מבקשות להציג תמונה רחבה של תעשייה המשתנה במהירות, שבה טכנולוגיות הדפסה, אוטומציה, עיצוב ופתרונות אריזה נפגשים. עבור אנשי המקצוע, זו הזדמנות לבחון ציוד וטכנולוגיות חדשות, להכיר ספקים ולבדוק כיצד אפשר לשלב חדשנות בתהליכי הייצור ובפעילות העסקית.

להרשמה ופרטים נוספים: www.isprint.co.il

המבצע כולל מגוון יעדים פופולריים, בהם בודפשט, רומא, ברלין ומינכן, לצד יעדים נוספים המתאימים לחופשות קצרות ולביקור בשווקי הכריסמס המסורתיים. המחירים עשויים לאפשר למטיילים לתכנן חופשה אירופית בלי להקדיש לה תקציב של טיול ארוך, אם כי עלות החופשה הכוללת תלויה גם במחירי הלינה, התחבורה והבילויים ביעד.

כמה עולה לטוס בחורף עם ישראייר?

על פי החברה, אלה המחירים ההתחלתיים לטיסות לכיוון אחד ליעדים נבחרים:

• 99 דולר לכיוון: בודפשט, בטומי, רומא וורנה.
• 129 דולר לכיוון: ברלין, מינכן, באקו ומדריד.

המחירים המוצגים הם לאדם לכיוון אחד, ולא למחיר כרטיס הלוך ושוב. מחירים אלה תקפים ליציאות מהיום עד סוף חודש מרס בתאריכים נבחרים. זמינות המקומות במחירים אלה ותנאי הכרטיס כפופים לתנאי ההזמנה של החברה.

לוח הטיסות של ישראייר לעונת החורף כולל יעדים מוכרים לצד הרחבת מפת הטיסות ושילוב קווים חדשים, בהם מדריד. בכך מציעה החברה אפשרויות נוספות למי שמחפשים חופשה עירונית בחודשי החורף, בין אם מדובר בסוף שבוע קצר ובין אם בחופשה המשלבת קניות, תרבות, אוכל ואתרי תיירות.

עונת הכריסמס היא תקופה מבוקשת במיוחד בערים רבות באירופה. שווקי החג, דוכני המזון, הקישוטים והאווירה החורפית מושכים תיירים מדי שנה. עם זאת, כדאי להביא בחשבון שביעדים המבוקשים המחירים של בתי המלון עשויים לעלות בתקופה זו, ולכן מומלץ לבדוק את העלות הכוללת לפני שמזמינים טיסה.

המחירים שמציעה ישראייר עשויים להפוך חופשת חורף באירופה לאפשרות מפתה גם למי שמעדיפים גיחה קצרה על פני חופשה ארוכה. עם זאת, לפני שמזמינים, כדאי להשוות את מחיר הטיסה הלוך ושוב, לבדוק את תנאי הכבודה ולשריין לינה מראש, במיוחד בערים שבהן שווקי הכריסמס מושכים מבקרים רבים. כרטיס ב-99 דולר הוא התחלה מבטיחה לחופשה, אבל החיסכון האמיתי נמדד במחיר הכולל של הטיול.

את הטיסות ניתן להזמין באתר ישראייר ובאמצעות סוכני הנסיעות.

הפעילות, המתקיימת בשותפות הרשות לפיתוח הגליל ורשות ניקוז ונחלים קישון, נועדה לחשוף את הציבור הישראלי לחיי היום-יום ביישובים הבדואיים באזור נחל ציפורי, באמצעות מפגש בלתי אמצעי עם התושבים וסיפורי המקום.

באזור אגן נחל ציפורי מתגוררים כ-36,500 בדואים. הסיורים מציעים הצצה אל התרבות המקומית דרך אירוח ביתי בבית זרזיר, סדנאות קפה ומפגשים העוסקים בצמחי מרפא בכעביה, וכן סיפורים על טחנת הנזירים והאנשים החיים בסביבתה.

בין התחנות במסלולים אפשר למצוא את גן הפסלים של עומר טבאש, מעיין הסוסים וטחנת אלעליל. המשתתפים יוכלו לפגוש גם נשים בדואיות ולשמוע על השינויים שחלו בחייהן ובמעמדן, לבקר בחוות סוסים ולהתארח אצל תושבי האזור.

את הסיורים מובילים מורי הדרך הבדואים המוסמכים סאלם ח'ואלד, נג'וד גריפאת ויפקי סלאמנה. משך הסיורים נע בין ארבע לשש שעות. ההשתתפות ללא תשלום, אולם בחלק מהמסלולים הארוכים ניתן להזמין ארוחת צהריים בתשלום נפרד.

הסיורים יתקיימו בימי שישי, 16 ו-23 באוקטובר 2026. זו הזדמנות לצאת אל נופי נחל ציפורי, לטעום מהאירוח המקומי ולגלות את הגליל דרך האנשים, הבתים והסיפורים שמרכיבים את פסיפס החיים באזור.

מי שמחפשים חוויה גלילית מסוג אחר ימצאו בסיורים בנחל ציפורי דרך מסקרנת להכיר את האנשים שמאחורי הנוף. המפגשים עם תושבי היישובים הבדואיים, האירוח המקומי וסיפורי המקום הופכים את הטיול להזדמנות להרחיב אופקים ולגלות צדדים פחות מוכרים של הגליל. ההשתתפות ללא תשלום, בכפוף להרשמה מראש ולזמינות המקומות.

פרטים נוספים והרשמה: באים לשבט - אתר רשות ניקוז ונחלים קישון

צילום שירה רוכברג

המורשת היהודית של הונגריה עשירה ומרתקת, וניתן לחוות אותה לעומק בכמה דרכים: בבודפשט אפשר להצטרף לסיורי מורשת באנגלית ברובע היהודי, המשלבים את בתי הכנסת ברחוב דוהאני, רומבך וקזינצי ואת פארק הזיכרון על שם ראול ולנברג. מחוץ לבודפשט,

באזור הכרמים טוקאי־הג׳אליה, עובר מסלול "בעקבות האדמורים" שיצר ופיתח אחד מחברי קהילת התיירות הישראלית, כותב שורות אלה, ומסר למשרד התיירות ההונגרי שאימץ את התוכנית ומשווק אותה בשנים האחרונות (אך לא שילם עליה). באנגלית הם קוראים למסלול: Footsteps of the Wonder Rabbis.

המסלול באורך 150 קילומטרים, המחבר בין עשרה יישובים בעקבות רבנים וצדיקים, מסורות חסידיות וחיי הקהילות היהודיות באזור. המסלול מתחיל באוהל על קברו של הרבי מקאליב, ליד דברצן. המסלול ממשיך בעיירה סָאטוֹר אוֹיְהֵיל שם נוסדה חסידות סאטמר, וכולל עוד עיירות וכפרים שבהם היו חצרות חסידיות, כמו אוּיְפֶרְטוּ שם נוסדה חסידות צאנז, אוֹלַשליסקַה, וכמובן קרעסטיר שם פעל אחד מראשי אדמו"רי הונגריה, רבי שייעלע (ישעיהו) שטיינר, מייסד חסידות קַרֶסְטִיר. המסלול כולל תחנות יהודיות נוספות ומסתיים בעיירה Mád, שבה שוחזר בית כנסת יפהפה מסוף המאה ה־18 שתמונתו מעטרת כתבה זו.

בבודפשט אפשר לחוות את התרבות היהודית גם סביב השולחן: מסעדת ״מזל טוב״ (Mazel Tov) שברובע היהודי מציגה תפיסה חדשה של מטבח יהודי עכשווי, המשלבת טעמים מקהילות יהודיות בעולם עם מסורות קולינריות הונגריות. שווה לקרוא גם כתבה מיוחדת זו של מומחה התיירות יעקב מאור, שפורסמה החודש על אדריכלות ומורשת יהודית בהונגריה.

חברת טרהנובה מודיעה על כמה אירועי תרבות מעניינים בסתיו והחורף הקרובים: עד 8 בנובמבר מוצגת במרכז רוברט קאפה לצילום עכשווי תערוכת צילום העיתונות ההונגרית ה־44. ב־30 באוקטובר תיפתח במוזיאון לאמנויות יפות שבכיכר הגיבורים התערוכה ״Bonjour Monsieur Gauguin״, שתעקוב אחר מסעו האמנותי של פול גוגן מצרפת ועד טהיטי ואיי מרקיז ותוצג עד 28 בפברואר 2027. ולמי שמחפשים בילוי ערב - Budapest Varieté יציע מופעים בתאריכים נבחרים בין 6 בנובמבר ל־3 בינואר 2027, על גג מתחם Westend: ארוחת ערב לצד אומני קרקס, רקדנים, זמרים וקוסמים מהונגריה ומהעולם.

מורשת יהודית בהונגריה היא הרבה יותר מאוסף של בתי כנסת עתיקים ואתרי זיכרון. היא מספרת את סיפורן של קהילות ששגשגו, של רבנים ואדמו"רים שהטביעו את חותמם על העולם היהודי ושל מסורות שממשיכות לעורר עניין והשראה גם כיום. בין סמטאות הרובע היהודי בבודפשט לעיירות החסידיות של חבל טוקאי, ובין שולחן במסעדה עכשווית לאולם תצוגה של מוזיאון, מתגלה הונגריה מזווית אחרת, יהודית, היסטורית ואנושית.

מרקש, אחת הערים המסקרנות והצבעוניות במרוקו, הייתה אמורה להפוך בחודשים הקרובים ליעד נגיש יותר עבור הישראלים. אלא שתוכניות ההתרחבות של ישראייר נעצרו בעקבות האירוע בטיסת פליי דובאי והנחיות הביטחון החדשות שהתקבלו בעקבותיו.

ישראייר תכננה להפעיל שלוש טיסות שבועיות למרקש. כדי להיערך להרחבת הפעילות, ניהלה החברה משא ומתן לחכירת מטוס נוסף. כעת הוקפאו הן תוכנית הטיסות והן המהלך להגדלת צי המטוסים לצורך הפעלתן.

החברה ממתינה להנחיות ביטחוניות סופיות מהגורמים המוסמכים, ועד להתבהרות המצב עצרה את מכירת כלל טיסותיה למרקש. בשלב זה לא נמסר מועד לחידוש המכירה או להפעלת הקו במתכונת שתוכננה.

גם ענף הטיולים הדתיים נפגע

הקפאת התוכנית אינה נוגעת רק לחברת התעופה. חברות תיירות שכבר החלו לבנות חבילות ומסלולים למרוקו עלולות להידרש כעת לשנות את תוכניותיהן.

אחת מהן היא חברת גלובל טורס, שכבר החלה להיערך להוצאת קבוצות ישראליות למרוקו, בין היתר לחופשות פסח ולטיולים בקיץ 2027. עבור חברות המארגנות טיולים קבוצתיים, עצירת הקו עלולה לשבש את תכנון החופשות, את בניית המסלולים ואת ההיערכות מול ספקים מקומיים.

למרוקו יש גם משמעות מיוחדת עבור מטיילים המתעניינים במורשת היהודית. בתי הכנסת, בתי העלמין, הרבעים היהודיים והקהילות ההיסטוריות הופכים אותה ליעד בעל עניין רב עבור קבוצות דתיות ושוחרי מורשת. מרקש עצמה מציעה מפגש עם ההיסטוריה היהודית של מרוקו לצד השווקים, הארמונות, הגנים והסמטאות של העיר העתיקה.

בינתיים, אין פירוש הדבר שמרוקו כולה נסגרת בפני התייר הישראלי, אלא שתוכנית הטיסות של ישראייר למרקש הוקפאה עד לקבלת הנחיות ביטחוניות סופיות.

מישראייר נמסר כי החברה תפעל בהתאם להנחיות גורמי הביטחון, תוך מתן עדיפות עליונה לבטיחות ולביטחון הנוסעים וצוותי האוויר. החברה לא פרסמה מועד לחידוש מכירת הכרטיסים. למטיילים המתכננים חופשה במרוקו מומלץ לבדוק את מצב הטיסות ישירות מול חברות התעופה לפני הזמנת מלונות או חבילות. עד שתתקבל החלטה חדשה, טיסות למרקש נשארות בגדר תוכנית מוקפאת, ולא יעד שאפשר להניח כי הטיסות אליו יחודשו במועד מסוים.

עבור הישראלים שכבר החלו לחלום על סמטאות מרקש, ועבור מארגני הקבוצות שבנו עליה את תוכניות החופשה הבאה, נותר כעת להמתין להתבהרות המצב.

אחרי שהתרגלנו לראות את שמו של רמי לוי בהקשר של סל הקניות בסופרמרקט, הפעם הוא מכוון לאחד הסעיפים היקרים יותר בחופשה בחו"ל: כרטיס הטיסה. שיתוף פעולה בין מועדון SuperFly, ישראייר וישראכרט מציע לחברי המועדון טיסות לניו יורק במחיר של 909 דולר לאדם הלוך ושוב.

המחיר כולל מיסים, מזוודה במשקל של עד 23 ק"ג וטרולי. במילים אחרות, הכבודה הכלולה בהטבה אינה אמורה להוסיף תשלום למחיר המפורסם. עבור מי שמתכנן חופשה בתפוח הגדול, שבה גם כך יש לא מעט פיתויים לפתוח את הארנק, מדובר בהצעה ששווה לבדוק.

המבצע מיועד למחזיקי כרטיס האשראי SuperFly של רמי לוי, וגם ללקוחות חדשים שיצטרפו לכרטיס. הטיסות המוצעות במסגרת ההטבה הן טיסות ישראייר לניו יורק במועדים נבחרים עד סוף מרץ 2027. עם זאת, לא כל תאריך בהכרח משתתף במבצע, ולכן כדאי לבדוק את הזמינות לפני שמתחילים לתכנן את החופשה לפרטי פרטים.

כך רוכשים את כרטיס הטיסה המוזל

המבצע מבוסס על רכישת שובר ולא על הזמנה רגילה של כרטיס טיסה במחיר המפורסם. תחילה רוכשים את השובר באתר מועדון רמי לוי באמצעות כרטיס האשראי SuperFly. לאחר קבלת קוד השובר, נכנסים לאתר ישראייר, בוחרים טיסה לניו יורק מתוך המועדים המשתתפים במבצע ומממשים את ההטבה בהתאם לתנאים.

ההטבה היא חלק משיתוף הפעולה בין רמי לוי, ישראייר וישראכרט, שנועד להעניק למחזיקי הכרטיס הטבות ייעודיות ומחירים מיוחדים בתחום התיירות והנופש.

רמי לוי מסר :״אנחנו ממשיכים להביא את מהפכת המחירים שלנו לכל תחום שבו הצרכן הישראלי יכול לחסוך. כמו שהוכחנו שאפשר לשלם פחות על סל הקניות, אנחנו פועלים להוכיח שאפשר לשלם פחות גם על חופשות וטיסות לחו"ל. יחד עם ישראייר וישראכרט, אנחנו מנגישים ללקוחות שלנו את ניו יורק במחיר אטרקטיבי במיוחד. זו בדיוק המטרה שלנו - לתת לצרכן הישראלי יותר, בפחות כסף".

לפני רכישת השובר, מומלץ לבדוק את מועדי הטיסה הזמינים, את תנאי המימוש ואת התנאים הנוגעים לכרטיס האשראי. מחיר אטרקטיבי הוא התחלה טובה לתכנון חופשה, אבל רק כאשר התאריך מתאים והאותיות הקטנות אינן מסתירות הפתעות. כדאי לזכור שהמחיר 909 דולר אינו בהכרח זמין בכל תאריך, ולכן רצוי לבדוק את האפשרויות לפני שמתחייבים לתוכנית החופשה. את תנאי המבצע המלאים ואת פרטי רכישת השובר ניתן למצוא באתר מועדון רמי לוי. פרטים נוספים על מועדון SuperFly ותנאי כרטיס האשראי מופיעים באתר ישראכרט

ההצעה של רמי לוי וישראייר מציבה תג מחיר מסקרן לטיסות לניו יורק, במיוחד כשהוא כולל גם מזוודה וטרולי. עם זאת, לפני שמצטרפים למועדון ורוכשים שובר, כדאי לבדוק אילו מועדי טיסה זמינים, מהו המועד האחרון למימוש ומהן העלויות הנלוות לכרטיס האשראי. למי שמצליח למצוא תאריך מתאים, טיסות לניו יורק ב-909 דולר עשויות להיות דרך מעניינת להתחיל לתכנן את החופשה הבאה בארצות הברית.

צילום מוני שפיר

השם קמפניה נשמע כמו הזמנה לערב איטלקי: בקבוק קיאנטי, צלחת פסטה ואולי צלילי נאפולי ברקע. אלא שברגע שנכנסים למסעדה בראשון לציון, מתברר שהדרכון הקולינרי הוחתם במקום אחר לגמרי. התרבושים האדומים שעל השולחנות, האהילים הגדולים המעוצבים כתרבושים והמוזיקה הטורקית שממלאת את החלל מכריזים על היעד: איסטנבול, או לפחות גרסה שלה שנחתה בשלום בישראל.

על כל שולחן ממתינים שני תרבושים אדומים, הזמנה בלתי רשמית להצטרף לתפאורה. גם האהילים מעל הראש חובשים תרבוש משלהם. איציק קדוש, מבעלי המסעדה, מספר בגאווה שגם הרהיטים והווילונות הגיעו מטורקיה. לא כל כיסא מצליח לשכנע אותי שהוא נושא עמו את ריח הבוספורוס, אבל הכוונה ברורה: כאן לא מסתפקים בהגשת אוכל טורקי. רוצים להכניס את האורח לאווירה.

המוזיקה משלימה את התמונה, כאילו מישהו עומד בפתח ומכריז: "הוש גלדיניז", ברוכים הבאים בטורקית. הגענו מוקדם, כשהמסעדה עדיין לא התמלאה, והמלצר עומר קיבל את פנינו בחום והציע צ'ייסר לפתיחה. אחר כך הגיע התפריט.

התפריט מכיל מאכלים עם שמות טורקיים שחלקם לא הכרתי עד כה: אורפה קבאב, אקמק (לחם) טורקי, אקמק ומאזית, לחמא בעג'ין, הכלה מאיסטנבול וכדומה. מאכלי הבשר האחרים מוכרים מכל סטקייה טובה. גם בקינוחים מצאנו מאכל טורקי מקורי: קטאיף מתוק.

הבטתי בשמות המנות וניסיתי להבין אם אני במסעדה או בפרק של דרמה טורקית. "שריפה באיסטנבול", "הכלה מאיסטנבול". האם מדובר באוכל, בדרמה טורקית, או בפרק אבוד מסדרת טלוויזיה שבה כולם בוכים, מישהו נעלם, ובסוף מתברר שהדוד הוא בכלל האח? החלטתי לוותר על עבודת הפענוח. החזרתי למלצר את התפריט וביקשתי ממנו לבחור עבורנו את המנות שהשף גאה בהן במיוחד, אלה שמייצגות את המטבח ואת רוח המקום.

זו הייתה החלטה מוצלחת. לפחות עד שהגיעה השריפה הראשונה.

פתיחה לוהטת, בצק פריך וביס בידיים

המנה הראשונה הייתה "שריפה באיסטנבול" (65 שקלים), שם שמתברר כהבטחה ולא רק כתרגיל שיווקי. פרוסות סינטה מוגשות במחבת לוהטת, בתוך רוטב יין חם ומבעבע. האדים עולים, הריח מתפשט, והמלצר מזהיר אותנו שלא לגעת בכלי עצמו. נדמה שהמסעדה מבקשת להבהיר כבר מהמנה הראשונה שהערב הזה לא נועד למי שמחפש ארוחה שקטה עם צלחת שאינה דורשת הוראות בטיחות.

המנה מגיעה לשולחן כשהרוטב עדיין מבעבע, והחום מורגש עוד לפני שהמזלג נשלח פנימה. אלא שאחרי הרושם הראשוני מגיע המבחן החשוב יותר, זה שמתקיים בפה ולא באינסטגרם. כאן הרוטב והחום העז תופסים את מרכז הבמה, וטעם הסינטה נדחק מעט הצדה. אני מעדיף בדרך כלל לתת לבשר לדבר בשפה הטבעית שלו, בלי שרוטב היין ירים את קולו וינהל את השיחה במקומו.

יש מי שיאהב את המפגש הסוער הזה. אני חיכיתי לפגוש את הבשר בתנאים שלו.

לשמחתנו, לא נאלצנו לחכות זמן רב. לצד הסינטה הגיעה לחמא בעג'ין (62 ש'), מאפה טורקי שטוח שעליו בשר, המוגש עם איולי אריסה, סלטון טורקי ונגיעות של איולי קארי. במבט ראשון אפשר לחשוב שמדובר בפיצה בשרית שעברה קורס מתקדם ביחסים בינלאומיים. אבל הביס הראשון מבהיר שההשוואה אינה עושה עמה צדק.

הבצק דק, חמים ופריך. השיניים פוגשות את השוליים ומשמיעות את אותו פצפוץ קטן ומשמח שמבשר על אפייה מוצלחת. יש לו טעם קלוי וניחוח שמזכיר תנור עצים לוהט, והמרקם שלו מחזיק מעמד גם כשהבשר והרטבים מצטרפים למסיבה. הבשר אינו משתלט על המאפה, אלא משתלב בו, בעוד הרטבים מוסיפים חריפות עדינה ועומק בלי למחוק את טעמו של הבצק. אשתי התמקדה דווקא בקצוות הפריכים, שלדבריה היו החלק הטוב ביותר במנה.

ואז הגיע גם קראנץ' פיסטוק (66 ש'). השם נשמע כאילו עומדים להגיש לנו קינוח, אבל מדובר בסוכריות פריכות מבצק פילו טורקי, ממולאות באסאדו עגל וירק. לצדן מוגשים בצל כבוש, איולי אריסה, טחינה צ'ימיצ'ורי, שום קונפי וסלטון טורקי.

עומר המלצר הסביר את הוראות ההפעלה: אוחזים ביד, טובלים ברוטב, נוגסים, עוברים לרוטב אחר וחוזרים לסיבוב נוסף. סוף סוף מנה שלא דורשת מאיתנו לשלוט בסכין ובמזלג, אלא בעיקר לשמור על חולצה נקייה.

המעטפת נשברת בין השיניים בצליל פריך, כמעט כמו קליפה דקה של זכוכית אכילה, ומיד אחריה מגיע המילוי הרך והעסיסי. האסאדו נכנע בקלות ללעיסה, והשומן שבו מעניק למילוי תחושה עשירה ועגולה. ואז נכנס הבצל הכבוש: החמיצות שלו חותכת את העושר, מנקה לרגע את החך ומכינה אותו לביס הבא. הרטבים משנים את אופי המנה בכל טבילה, בלי שהמעטפת תאבד את פריכותה למרות המילוי העסיסי.

זהו הישג לא קטן. בצק פריך ומילוי רטוב אינם תמיד זוג מוצלח, וקמפניה מצליחה לגרום להם לחיות בשלום.

בשלב הזה כבר היה ברור שהמטבח אינו מסתפק בהגשת בשר טוב. הוא מחפש דרכים לשחק במרקמים ולגרום לסועד להשתתף בחוויה. לפעמים התוצאה היא גימיק, ולפעמים היא פשוט ביס מצוין. במקרה הזה, הביס ניצח.

איציק קדוש מחפש את איסטנבול

כדי להבין את קמפניה, צריך להכיר את בעל מסעדה, איציק קדוש. הוא אינו מסתפק בתפריט מוצלח ובספק בשר אמין. קדוש נוסע שוב ושוב לטורקיה כדי לטפל במפעל אלומיניום שבבעלותו באיסטנבול, ומנצל את הנסיעות לחקור מסעדות, לבחון שיטות הכנה והגשה ולחפש רעיונות. הוא מנסה להבין מה הופך ארוחה טובה לבילוי שאנשים זוכרים גם אחרי שהצלחות פונו.

לדבריו, אוכל טעים לבדו כבר אינו מספיק. מסעדה צריכה להציע בילוי, ולדעתו, החוויה יכולה להיות כפולה: גם ארוחה טובה וגם מופע. באיסטנבול הוא ראה מסעדות המשלבות מוזיקה חיה עם טקסי הגשה, שבהם חלק מהעבודה האחרונה על המנה נעשה מול האורחים. הוא החליט להביא את הרעיון לראשון לציון. הרב קוק היה אולי מכנה זאת "להוסיף רוחניות על הגשמיות".

צריך להעריך את ההתלהבות הזאת. בעולם שבו אפשר להחליף תאורה, להדפיס תפריט חדש ולהכריז על קונספט מהפכני עוד לפני שהסועד הספיק לטעום את המנה הראשונה, קדוש יוצא לחפש השראה במקומות שבהם תרבות האוכל היא חלק מאורח החיים. הוא מבקש לייבא לא רק מנות, אלא גם את האופן שבו מארחים, מגישים וחוגגים.

האתגר הוא לתרגם את איסטנבול לישראל בלי להפוך את המסעדה לתפאורה של סרט תיירות. לא כל מה שעובד על גדות הבוספורוס יעבוד באותה מידה בראשון לציון, ולא כל אורח רוצה שהארוחה שלו תהיה גם הצגה. אבל הסקרנות והנכונות ללמוד ממטבחים אחרים הן תכונות שהייתי שמח לראות אצל יותר בעלי מסעדות.

הטומהוק עולה לבמה

אחרי מנות הפתיחה הגיע הרגע שלשמו, מבחינתי, נועדה הארוחה: טומהוק (60 שקלים לכל 1000 גרם), נתח אנטרקוט עגל במשקל 800 גרם, על עצם, עם שיוש יפה של שומן בתוך הבשר. השיוש הזה אינו קישוט שנועד להרשים את מי שמצלם את הצלחת. במהלך הצלייה, השומן מעניק לבשר עסיסיות ועומק. וכשמדובר בנתח גדול,  הוא עשוי להיות ההבדל בין ארוחה שצריך ללעוס בה באומץ לבין כזאת שבה המזלג כמעט עושה את העבודה לבדו.

אבל בקמפניה לא מסתפקים בהנחת הנתח על צלחת ובהעברתו לשולחן. כאן הבשר מקבל כניסה של כוכב ראשי, כולל תאורה, אפקטים ופסקול. המלצר מגיע עם עגלת הגשה ועליה הנתח, ומתחיל בטקס. הוא שופך חומר בעירה מתאים על שולי העגלה ועל סכין החיתוך, ומצית אותם כך שנוצרת חומת אש סביב אזור העבודה. מאחורי הלהבות הוא מפריד את הבשר מהעצם ופורס אותו לנגד עינינו. האש מרצדת, המתכת מחזירה את אורה, והנתח נחשף בהדרגה בפרוסות עבות ומפתות. כשהלהבות דועכות, הוא מפזר מלח גס ושיני שום ומניח את הבשר על המגש שמגיע לשולחן.

זו הצגה אפקטיבית. אפילו מי שמנסה לשמור על ארשת פנים של מבקר מסעדות ותיק מתקשה להישאר אדיש למראה נתח בשר גדול, סכין בוערת ויד בטוחה שמפרידה בינו לבין העצם. גם הסועדים בשולחנות הסמוכים מפסיקים לרגע את השיחה ומציצים. בקמפניה, מתברר, גם השכנים מקבלים מנה ראשונה. היא פשוט מגיעה דרך העיניים.

אבל מופע האש הוא רק הפתיח. השאלה החשובה באמת היא מה קורה אחרי שהלהבות כבות. אחרי הכול, לא באנו לאכול אש, וגם היא, ככל הידוע לי, אינה כלולה בתפריט הכשרות.

התשובה הגיעה עם הביס הראשון. הבשר הוגש בדרגת עשייה מדיום-רייר, ורוד במרכזו, עסיסי ורך. הסכין חותכת אותו בלי מאבק, ובפה הוא נכנע לשיניים בקלות. תחילה מגיע הטעם המרוכז של הבשר, אחריו העושר של השומן המשויש, שנמס בחום הצלייה ומותיר תחושה עסיסית על הלשון. בקצוות יש טעם צרוב ומעט מעושן, שמעניק לביס עומק בלי להשתלט עליו.

אין מתקפה של תבלינים, אין רוטב מתקתק שמנסה להסתיר את חומר הגלם, ואין צורך להעמיס על הנתח פפריקה, כמון או תערובות ברביקיו. יש מלח גס, בשר טוב ועבודה נכונה.

בעיניי, זו אחת הדרכים הטובות ביותר לבחון מסעדת בשרים: האם היא מסוגלת להגיש נתח איכותי ולתת לו לדבר, או שהיא זקוקה למקהלה של תבלינים כדי להסתיר את קולו? בקמפניה, לפחות במנה הזאת, הבשר אינו זקוק למתרגם. הוא מדבר בשפה ברורה, עסיסית ומשכנעת. כל הבשר במסעדת קמפניה מגיע טרי משטחי המרעה ברמת הגולן. למטבח כאן לא נכנס בשר קפוא מיובא מדרום אמריקה.

הטעם נשאר בפה גם אחרי שהביס נבלע, והיד נשלחת כמעט מעצמה לפרוסה הבאה. הרטבים, מוצלחים ככל שיהיו, מתקשים להתחרות בו. הם יכולים להוסיף גוון, אבל אין סיבה שיתפסו את מרכז הבמה. במקרה הזה, הבשר הוא ההופעה, וכל השאר הם נגני הליווי.

הסוד נמצא בסבלנות

באולם המסעדה ניצב מקרר זכוכית ליישון ולעישון בשר. הוא אינו מוסתר במטבח, אלא מוצג לעיני האורחים, כמעט כמו חלון ראווה לתהליך שבדרך כלל נשאר מאחורי הקלעים. מבעד לדלתות אפשר לראות את הנתחים התלויים ואת הפתקים המציינים את מועדי הכנסתם לתהליך.

קדוש מספר שתהליך היישון והעישון הוא חלק מרכזי בגישה הקולינרית של המסעדה. לפי המידע שמסרה קמפניה, הבשר עובר תהליך ממושך של כ-45 ימים לפחות, הכולל כמה שלבים של טיפול ועישון. המסעדה כשרה למהדרין, בהשגחת הרב מחפוד.

בשר טוב דורש חומר גלם מתאים, אבל גם סבלנות, ידע ומשמעת. יישון אינו קיצור דרך לטעם, אלא תהליך שדורש שליטה בתנאים ובזמן. כשהוא נעשה היטב, הוא עשוי להעמיק את הטעמים ולשנות את המרקם. בטומהוק שאכלנו הורגש השילוב בין השומן המשויש, הצלייה המדויקת וטעם הבשר המרוכז.

קדוש מעורב בפיתוח התפריט לצד השף מושיקו אברהם. הוא מספר גם על המורכבות שבהבאת מסורות קולינריות טורקיות למסעדה כשרה בישראל. בטורקיה, לדבריו, נהוג להגיש מנות בשר רבות עם יוגורט. בישראל, מסעדה בשרית המקפידה על כשרות אינה יכולה להגיש מוצרי חלב לצד הבשר, וגם חלופות טבעוניות עשויות לעורר שאלות הלכתיות ומעשיות. פעם הוא ניסה להכין בשר עם חמאה צמחית, כשרה לחלוטין, אבל המשגיח פסל את המנה בגלל "מראית עין".

כשהמוזיקה מבקשת עוד קצת שקט

במהלך הערב הגיע גם נגן בזוקי, שעבר בין השולחנות וניגן מנגינות שהוסיפו לאווירה. הנגינה עצמה הייתה מקסימה. הצליל החם של הכלי השתלב היטב עם האוכל ועם התחושה שהמסעדה מבקשת להציע ערב שיש בו יותר מצלחות וסכו"ם.

הייתה רק בעיה קטנה: ברקע התנגנה גם מוזיקה מוקלטת בעוצמה גבוהה מדי. במקום לתת לנגן להוביל את האווירה, הרמקולים התחרו בו, ובשלב מסוים גם בשיחה שלנו. זה היה הרגע שבו הבנתי שאפילו מסעדה עם שאיפות אמנותיות צריכה לזכור את אחד המרכיבים החשובים ביותר של ארוחה טובה: האפשרות לדבר עם מי שיושב מולך. לא כל ארוחה צריכה להרגיש כמו הופעה באצטדיון, ובוודאי שלא צריך לצעוק כדי לבקש עוד פרוסת בשר.

בסביבות תשע בערב המסעדה החלה להתמלא. אפשר להבין מדוע הקונספט מושך אליו אנשים שמחפשים יותר מארוחה שגרתית. קמפניה אינה מכוונת בהכרח לזוג שמבקש ערב שקט שבו כל אחד בוחן את המנה שלו לאור נרות. היא מציעה בילוי שמח, תוסס וחברתי, שבו האוכל הוא חלק מההתרחשות.

לצד החלל המרכזי יש גם אפשרויות לאירועים פרטיים: חדר סגור בקומה השנייה, עם כ-45 מקומות ישיבה, ומרפסת מוקפת קירות זכוכית המיועדת לכ-38 סועדים. אלה אפשרויות שעשויות להתאים למי שמחפש אירוע סביב שולחן עמוס, מוזיקה ומנות שמגיעות עם מעט תיאטרון. אם כבר חוגגים, לפחות שיהיה מה לאכול בין האפקטים.

השורה התחתונה: פחות עשן, יותר בשר

מסעדת קמפניה בראשון לציון מתאימה למי שמחפש מסעדת בשרים כשרה עם אווירה טורקית, מנות מקוריות ומופע הגשה יוצא דופן. המחירים אינם זולים, אבל האוכל שווה כל גרוש. הטומהוק והמנות הפריכות מספקים סיבות טובות להגיע, אף שהמוזיקה והאפקטים אינם מתאימים לכל סועד. השורה התחתונה: פחות עשן, יותר בשר, ובעיקר נתח טוב שיישאר בזיכרון גם אחרי שהלהבות יכבו.

קמפניה אינה מסעדה נטולת פגמים. שמות המנות לא תמיד מסבירים מה עומד להגיע לשולחן, וחלק מהמנות הראשונות מוצלחות יותר מאחרות. חלק מהמנות הראשונות אינן אחידות ברמתן, מנת „שריפה באיסטנבול” מרשימה יותר במראה מאשר בטעם, והמוזיקה עלולה להפריע לשיחה. מנגד, לחמא בעג'ין פריך ומאוזן, קראנץ' הפיסטוק עסיסי וטומהוק משובח מעניקים חוויית בשר עשירה ומדויקת, מהסוג שגורם לשכוח לרגע את הטלפון ולהתרכז בכל ביס.

מעל הכול, ראוי להעריך את איציק קדוש על הסקרנות ועל הנכונות לצאת שוב ושוב למסעות קולינריים כדי ללמוד, לטעום ולחפש רעיונות חדשים. לא כל רעיון שמגיע מאיסטנבול ימצא את מקומו באופן מושלם בראשון לציון, ולא כל מופע מתאים לכל סועד. אבל הרצון להרחיב את גבולותיה של מסעדת בשרים כשרה ולשלב בין מסורת טורקית, חומרי גלם ישראליים וחוויית אירוח תיאטרלית ראוי להערכה.

בסוף הערב נזכרתי בלהבות שרקדו סביב עגלת ההגשה. הן היו מרשימות, אין ספק. אבל האש הייתה האפקט, לא הסיבה להגיע. הזיכרון החזק באמת היה של פרוסת הטומהוק הוורודה, עם השוליים הצרובים, השומן שנמס בפה והטעם שנשאר עוד זמן רב אחרי שהצלחת התרוקנה.

וזו אולי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת למסעדת בשרים. אפשר להדליק אש, להציב תרבושים על השולחן, להלביש את הערב בתפאורה טורקית ולהזמין מוזיקאים. אבל בסופו של דבר, כשהסועד חוזר הביתה, הוא לא אמור לזכור רק את הלהבות. הוא אמור לזכור את הביס!…

______________________________________________________________

שם: קמפניה

מיקום: ברשבסקי 8, ראשון לציון. (בצמוד למסעדת פיקואל)

טלפון:  03-9037667

כשרות למהדרין:  בשרים - מחפוד, ירקות - גוש קטיף מהדרין

אופציות לצמחוניים:  ארבע מעשר מנות ראשונות.

הזמנות גם באתר המסעדה.