מסעדת מיוקה בממילא היא מסעדה אסייתית חדשה שמנסה להביא ללב ירושלים סושי, ראמן, ווק ומנות אסייתיות נוספות בכשרות מהודרת, בלוקיישן תיירותי שקשה להתחרות בו. ממילא היא המקום שבו ירושלים לובשת את החליפה היפה שלה. אבני ירושלים מסביב, חנויות יוקרה, תיירים עם שקיות, משפחות שמצלמות כל פינה, וריח של עיר עתיקה שמנסה להתנהל בתוך קניון פתוח ומצוחצח. ואז, כמעט באמצע השדרה, נפתחה מיוקה, מסעדה אסייתית חדשה שמנסה לעשות משהו לא כל כך פשוט: להביא ללב ירושלים אוכל אסייתי בכשרות מהודרת, בלי להפוך אותו מיד לפיתה עם רוטב סויה.
מיוקה נפתחה רק לאחרונה, בתחילת ספטמבר 2026, והיא עדיין מסעדה צעירה מאוד. למעשה, היא נמצאת בשלב שבו התפריט עוד מתהווה, הצוות עדיין לומד את הקצב, והמטבח בודק מה עובד ומה כדאי לשנות. זה לא בהכרח חיסרון. לפעמים דווקא במסעדה חדשה אפשר לראות את האבולוציה מתרחשת מול העיניים.
MIYOKA זו מילה יפנית שמשמעות "יופי וניחוח לדורות". המקום שוכן במקום שבו פעל בעבר סניף של ארקפה, ומצטרף למשפחת המסעדות של 'א.א.ש' קבוצת לוצ'יאנה, בעלת הבנין, שמפעילה בו גם את מסעדות הבשרים ג'וי, ברלין בורגר, ואת אולם האירועים מומנטו, ובהמשך השדרה את המסעדה האיטלקית החלבית לוצ'נה.
ועכשיו יש גם אסיה.
אקווריום עם מזגן
למיוקה יש שני אזורי ישיבה. בפנים יושבים בתוך מעין קופסת זכוכית עם מסגרות אלומיניום שחורות. זה אולי לא נשמע כמו תיאור רומנטי במיוחד, אבל בירושלים של ספטמבר יש מילה אחת שיכולה להפוך כל קופסת זכוכית לארמון: מזגן.
בחוץ המצב פחות סלחני. השולחנות פונים אל השדרה, אל העוברים והשבים, אל האווירה של ממילא, אבל גם אל החום והלחות. מי שבא לאכול בחוץ מקבל אפוא גם תוספת קטנה של אקלים ים תיכוני, ללא חיוב נוסף. הריצוף של שני חלקי המסעדה הוא חלק מהריצוף של שדרת ממילא.
המסעדה עצמה נמצאת בתנועה מתמדת. סועדים נכנסים, מלצריות מתרוצצות, שליחים יוצאים עם שקיות טייק-אוויי, ומדי פעם נדמה שכל ממילא החליטה שהיא רעבה דווקא עכשיו.
וזה אולי אחד הסימנים המעודדים ביותר מבחינת המסעדה: כשהגענו, כל השולחנות היו תפוסים. אפילו נאלצנו להמתין כרבע שעה עד שהתפנה מקום.
למסעדה בת כמה שבועות, זו התחלה לא רעה בכלל.
סלט שמתחיל את המסיבה
הארוחה התחילה בסלט צ'יקן-טו (58 שקלים(. מבחינה אסתטית זו אינה מנה שתזכה בתחרות יופי. מדובר בחזה עוף קצוץ, כוסברה, נענע ובצל ירוק, המתובלים בשמן שומשום, ליים ויוזו, עם בוטנים קצוצים ופרוסות צ'ילי מעל. אבל כאשר נותנים ביס, פתאום המראה החיצוני מפסיק להיות רלוונטי.
יש כאן חמיצות, רעננות, חריפות עדינה, עשבוניות וטעם אגוזי, והכול מתחבר למנה אחת שעובדת היטב. הטעמים השונים מאוזנים ביניהם, ומשתלבים להרמוניה נעימה לחיך.
זו מנת חלבון ללא פחמימות, שמתאימה לשומרי גיזרה. חשבתי שמילומאניקים בבט"ש ששומרים על גיזרה בלבנון, יכולים לבוא לכאן לשמור גם על הגיזרה האישית שלהם עם מנת הפתיחה הזו.
גם הנאמס הצמחוני (58 ש'), עושה את העבודה. הוא מגיע פריך ומטוגן, עם צ'ילי בחריפות מתונה, חסה, נענע, כוסברה טריה ורוטב נאם פלה. החסה כאן אינה תפאורה. היא חלק מהמשחק. לוקחים את הנאמס, מוסיפים מעט ירק ורוטב, מקבלים ביס שיש בו פריכות, רעננות ומעט אש. לא אש של "הזמנתי חריף ועכשיו אני רואה את אבותיי", אלא חריפות שאפשר לחיות איתה.
הראמן בגודל של ג'קוזי
ואז הגיע מרק ראמן82) ש'), בתוך קערה גדולה מאוד שמספיקה למשפחה שhttps://joymamilla.com/?utm_source=chatgpt.comלמה, ושנראית כאילו המטבח החליט שלא לקחת סיכונים בכל הקשור לרעב. המרק מגיע מהביל, ריחני ועמוק. בתוך הציר מסתובבות אטריות, חתיכות פרגית וחצאי ביצה קשה. בכל כף מתגלה משהו אחר, וזה בדיוק מה שהופך ראמן טוב למנה שקל להיעלם לתוכה.
בשלב מסוים שאלתי את מנהל המסעדה, סם טרצ'ינה, מדוע הקערות כה גדולות ?
הוא הסביר שהראמן אצלם נתפס כמנה עיקרית של ממש. יש סועדים שמגיעים במיוחד בצהריים, מזמינים קערת ראמן ואוכלים אותה כארוחה מלאה. זה גם מסביר את הכמות. הקערה אינה "מרק לפני האוכל". היא האוכל.
ובמחיר של 82 שקלים, זו גם דרך סבירה למדי לצאת שבעים מארוחה אסייתית בממילא.
סטייק, קארי ופלרטוט עם האש
למנה העיקרית המליץ לנו סם על קו-סוי (86 ש'). גם כאן מדובר במנה נדיבה מאוד. מתחת לפני השטח נמצאות אטריות חיטה, קארי צהוב וחלב קוקוס, בצל ירוק ובוטנים, ובתוך כל העסק הזה מסתתרות חתיכות סינטה. הסינטה רכה, והמנה משחקת על החיבור שבין מתיקות, שומן, תבלינים וחריפות.
ואז החריפות מתחילה לעבוד. בהתחלה אתה חושב שאתה בשליטה. אחר כך אתה מבין שהמנה מנהלת משא ומתן משלה עם החיך שלך. אבל זו חריפות שאפשר להתרגל אליה. אחרי כמה ביסים החיך מסתגל, ואתה יכול להמשיך לאכול וליהנות מהשילוב של הקארי, הקוקוס, הבשר והאטריות.
זו גם מנה שהגודל שלה הופך אותה למועמדת טבעית לחלוקה. זוג יכול להזמין אותה לצד עוד כמה מנות ולנהל ארוחה שלמה סביב השולחן.
ואז הגיע הסושי
הסושי הוא החלק החדש יותר בתפריט. בחודש הראשון לפעילות התמקדה מיוקה בעיקר במנות חמות, ורק לאחרונה נוספו הרולים.
קבלנו שני רולים. מיוקה רול (74 ש') עם סלמון נא, מלפפון ואבוקדו, עטוף בטונה , דג לבן, סלמון, אבוקדו עם איולי וואסאבי ומיקרו עלים. הרעיון מעניין: במקום להזמין רול טונה, רול סלמון, רול אבוקדו ועוד אחד כדי לבדוק מה קורה, יש רולים שבהם כמה מרכיבים נפגשים יחד. טונה, סלמון, אבוקדו ומרכיבים נוספים יכולים להופיע באותו רול. זה פתרון חכם למי שמתקשה להחליט.
הרול השני היה מסורתי יותר. שמו טוקיו ספייסי טונה (72 ש') שבתוכו טונה האדומה, אספרגוס, מלפפון, עירית, שומשום, וכמובן טרטר ספייסי טונה.
הסושי גם נראה טוב. הצבעים עובדים, החיתוך אסתטי והצלחת מגיעה עם תחושה של מנה שמבינה היטב את עידן האינסטגרם. אבל האורז היה קצת יבש באותו ערב שהגעתי לביקורת טעימות.
יותר מהכול, הסושי הוא הצהרת כוונות. מיוקה אינה רוצה להיות רק מסעדת ווק עם כמה רולים בצד. היא מכוונת למטבח אסייתי רחב יותר, שבו הסושי הוא חלק מרכזי מהתמונה.
לא עוד סינית עם קטשופ
אחד הדברים המעניינים ביותר בשיחה עם המנהל סם טרצ'ינה הוא האופן שבו הוא מדבר על המילה "אותנטיות".
"אנחנו משתדלים להגיע לטעמים אסיאתיים אמיתיים", הוא אומר. לדבריו, המסעדה הביאה שפים מקמבודיה, ובהמשך צפויים להצטרף שני שפים נוספים מסין. המטרה, לדבריו, היא לא לבנות עוד מסעדה שבה חצי מהתפריט הוא אוכל ישראלי שקיבל שפריץ של סויה. המטרה היא אוכל אסייתי אותנטי, בלי הנחות שמקובלות בכמה מסעדות סיניות בישראל שמגישות גם מנות ים תיכוניות.
וזה בדיוק האתגר. כי "אסייתי" היא מילה גדולה מאוד. אסיה אינה מטבח אחד. קמבודיה אינה סין, סין אינה יפן, ויפן אינה תאילנד. מיוקה מנסה בינתיים להכניס תחת קורת גג אחת סושי, ווק, נאם, באן, ראמן, טום ים, דים סאם ומנות דגים. זה הרבה מאוד כובעים למסעדה שרק עכשיו התחילה ללכת.
אבל כאן נכנסת העובדה שמיוקה עדיין בהרצה. סם מספר שהתפריט הנוכחי הוא הראשון שנבנה למסעדה, אבל הוא והבעלים בוחנים אותו כל העת ומשנים מנות בהתאם לתגובות הסועדים. בעיניי, זו גישה בריאה למסעדה חדשה. לא להתאהב בתפריט שלך עד כדי כך שאסור לגעת בו.
הכשרות פוגשת את ממילא
מיוקה פועלת בכשרות מהדרין בד"ץ יורה דעה של הרב שלמה מחפוד. עבור קהל שומר הכשרות, במיוחד משפחות ותיירים דתיים, זו אינה הערת שוליים אלא חלק מרכזי בהחלטה היכן לאכול.
המיקום הופך את זה למעניין עוד יותר. ממילא נמצאת במסלול הטבעי של מבקרים בירושלים, במרחק הליכה מהעיר העתיקה. במיוחד בתקופה זו שבה רבים מאוד מגיעים לסליחות בכותל המערבי, ובדרכם חוצים גם את שדרות ממילא. מסעדה אסייתית כשרה למהדרין במקום כזה פונה לא רק לקהל הירושלמי אלא גם לתיירים ולמבקרים שמחפשים אוכל שונה מהמטבח המקומי, אבל אינם מוכנים להתפשר על רמת הכשרות.
מבחינה זו, מיוקה משתלבת במגמה רחבה יותר של התפתחות ההיצע הקולינרי הכשר בירושלים. כבר לא מספיק להגיד "כשר". הסועד רוצה לדעת אם הוא יכול לאכול טוב. ומיוקה מנסה לענות על השאלה הזו במטבח אסייתי.
בביקורת שערכנו מצאנו אוכל טעים אבל הביקור לא היה מושלם. חוץ מהאורז היבש בסושי, מצאנו שגם השירות חושף שהמסעדה בהרצה. אולי המלצריות מקצועיות כמצופה, אבל לא היו ערוכות לשרת מסעדה מלאה כל כך. עלינו לשפוט ולבקר את מיוקה גם לפי גילה. מסעדה שנפתחה לפני שבועות אחדים אינה יכולה להימדד בדיוק באותו סרגל כמו מוסד ירושלמי שפועל כבר עשרים שנה. התפריט עוד מתעדכן, הצוות עדיין מתרגל את העבודה, הסושי רק נכנס לתמונה והמטבח עדיין מחדד את הזהות שלו.
ובכל זאת, כבר עכשיו ברור מה מיוקה רוצה להיות. מסעדה אסייתית נגישה, כשרה למהדרין, במיקום תיירותי מרכזי, עם תפריט שמנסה להיות רחב יותר מהכותרת "סושי". היא אינה מסעדת עילית שמבקשת שתשב שלוש שעות ותדבר בלחש על טרואר של אורז. וגם לא התיימרה להיות כזו.
זה יותר Fast Casual אסייתי: אפשר לשבת, אפשר להזמין מהדלפק, אפשר לקחת הביתה ואפשר להזמין משלוח. במילים אחרות, המקום מבין שגם בשנת 2026 אנשים רוצים לפעמים ארוחה טובה, אבל לא בהכרח טקס סביב הצלחת.
אז מה השורה התחתונה?
מיוקה היא אחת התוספות המסקרנות למפת האוכל הכשר בירושלים. היא מגיעה עם מיקום שקשה להתחרות בו, קהל פוטנציאלי גדול, כשרות מהודרת ותפריט שמנסה להביא לממילא משהו שונה: סושי, ראמן, ווק, נאם, באן ומנות אסייתיות נוספות. החלק החשוב הוא שהמטבח לא מפחד לנסות.
האם הוא כבר הגיע לנוסחה המושלמת? מוקדם לקבוע. המסעדה עדיין צעירה, והתפריט עדיין משתנה. אבל דווקא העובדה שהמטבח מקשיב, בודק ומעדכן יכולה להיות היתרון הגדול שלה בחודשים הקרובים.
בינתיים, מי שמסתובב בממילא ומחפש הפסקה מהמבורגר, פסטה או עוד מנה ירושלמית מוכרת, יכול להיכנס למיוקה ולקבל הצצה לאסיה.
מסעדת מיוקה עדיין נמצאת בתחילת דרכה, אבל השילוב בין מטבח אסייתי, סושי, כשרות מהודרת והמיקום בלב ממילא הופך אותה לתוספת מסקרנת למפת המסעדות בירושלים.
מיוקה, ממילא 13, ירושלים.
כשרות: בד"ץ יורה דעה של הרב שלמה מחפוד.
טלפון: 02-5336202.
שעות פעילות לפי אתר המסעדה: א'-ה' 12:00-23:00; יום ו' מ-11:00 ועד כשעה וחצי לפני כניסת השבת; מוצ"ש כשעה לאחר צאת השבת ועד חצות.