לפני קצת יותר מחודש החלה חברת התעופה ארקיע להפעיל קו טיסה ישיר מישראל לתאילנד. לא הצלחתי להצטרף לטיסת הבכורה, אבל כאשר טסתי בנר שני של חג החנוכה, הרגשתי כאילו נעשה לי נס אישי. ואולי, במקרה הזה, נס של טיסה ארוכה בנוחות מפתיעה.

לטוס עם חברה ישראלית בקו ארוך תמיד כרוך בתחושה מסוימת של הימור- האם המושב שלי יהיה צפוף מדי? האם אקבל אוכל כשר? האם הצוות יידע להעניק שירות מותאם אישית? כשחשבתי על הטיסה הזו, המחשבה המרכזית שלי הייתה פשוטה: איך לשרוד 11 שעות בלי סבל מיותר, כדי להגיע לבנגקוק עם כוחות להתפלל שחרית בנחת?

הרגע שבו המסע מתחיל

כשהגעתי לטרמינל 3 בנתב״ג והלכתי לאורך המסדרון, לא יכולתי שלא להרגיש את הציפייה. מחוץ לחלון ניצב מטוס איירבוס A330 של חברת התעופה הבולגרית GullivAir  המיועד לטיסת הלילה הארוכה. הוא עמד שם כמו לווייתן רגוע, גובהו המרשים והרוחב שלו יוצרים תחושה של ביטחון ונוחות. הטיסה של ארקיע התבצעה בחכירה רטובה עם צוות בולגרי, אך עם תוספת של שני דיילים ישראלים כדי לשמור על תחושה ביתית לנוסע הישראלי.

תצורת הישיבה 2-4-2 במטוס רחב‑גוף מאפשרת מרווח נוח יחסית, עם פחות צפיפות, פחות מרפקים וחיכוך אנושי מופחת. יתרון משמעותי בטיסות ארוכות. לאחר שנים של טיסות צרות־גוף, לראות מטוס רחב־גוף מוכן לשאת אותי עד תאילנד, היה כמו לעבור ממונית קטנה ללימוזינה.

הנוחות שבמרחב

עם העלייה למטוס, תחושת ההקלה הייתה מיידית. לא מדובר במטוס צר־גוף צפוף שמרגיש כמו באוטובוס. זה מטוס שמזמין אותך לנוח, לשבת בנוחות, ואפילו לקום מהמושב להליכה קצרה. זה מטוס שאומר לך בשקט: יש זמן, יש מרחב. המעבר רחב, התקרה גבוהה, והאפשרות לקום באמצע הלילה, למתוח רגליים, להסתובב רגע, שווה יותר מעוד שקית בוטנים.

תא הנוסעים מואר באור רך, צבעים סולידיים, בלי גימיקים מיותרים. זו לא פאר של אמירייטס, אבל גם לא מינימליזם קשוח של ריינאייר. משהו באמצע: אירופה של פעם, כשעוד האמינו שטיסה היא חלק מהמסע ולא רק הדרך לקצהו. מרווח הרגליים סביר בהחלט. הודות לרוחב המטוס, ישנה תחושה של שקט נפשי שמאפשר להירגע, במיוחד בטיסות לילה. עבור נוסעים עם ילדים, היכולת להפוך ארבעה מושבים במרכז למיטה זמנית הפכה את הטיסה לחוויה כמעט פרימיום, למרות שמדובר במחלקת תיירים. בטיסות ארוכות זה ההבדל בין “שרדתי” ל“הגעתי”.

הטיסה לבנגקוק: לפני ההמראה חילקו לנו ערכות פינוק, כאילו אנחנו במחלקת עסקים. הפתעה נעימה. חלק מההפתעה היתה גם המקצועיות והאדיבות של הדיילות הישראליות, שנראו מנוסות מאוד. כל הזמן עוברות ומציעות עוד קפה או שתיה קרה וחטיפים.

בהמראה, ה-A330 מתנהל על המסלול בשקט שמפתיע אותי בכל פעם מחדש. כשהוא מאיץ, יש תחושה שמישהו מחליט בשבילך שהגיע הזמן להפסיק לחשוב על ישראל, ולהתחיל לחשוב על מנגו, מסאז'ים וחיוכים תאילנדיים. צלילה חלקה לתוך שמי הלילה, אורות החוף נעלמים, ומעלינו רק ים שחור ופתוח שמזמין להישען אחורה.

הטיסה חזור היתה על מטוס בואינג ER777 חכור בחכירה רטובה מחברת התעופה הגיאורגית הפרטית MY WAY. תא הנוסעים בתצוגה של 2-4-3. במטוס זה היתה מחלקת עסקים. מחלקת התיירים התחילה בשורה 21. מרווחת יותר מהמקובל. רוחב המושב 52 ס"מ. מדדתי. רוחב שורה 80 ס"מ, ומקצה המושב עד המשענת של המושב הבא המרחק 25 ס"מ. המשענת מתכווננת אחורנית, אבל לא הרבה.

כמו שפרנק סינטרה שר:

 I've traveled each and every highway

And more, much more than this

I did it my way

שתי הטיסות, הלוך וחזור, נדחפו אחורה מהטרמינל באיחור קל של כעשרים דקות. הטייסים תיקנו ונחתו בדיוק בזמנים. הטיסות היו טיסות לילה. הסלוט מצוין כי הוא מאפשר לישון במשך רוב הטיסה של כעשר שעות וארבעים דקות. תא הנוסעים היה מוחשך ואפלולי ברוב הזמן. לדיילים לא היתה עבודה רבה. הטיסה לא היתה מלאה. לכן חלק מהנוסעים הפכו את ארבעת המושבים במרכז המטוס למיטות, לאחר שהרימו את משענות היד.

7 שעות שינה רצופות. במונחי תעופה זה כמו זכייה בלוטו. להם היתה שינה נעמה ועריבה, אך אולי לארקיע היה פחות נעים שהמטוס אינו מלא. אפשר להגיד שהטיסה הזו היתה ממש "חלום". כי הנוסעים ישנו במשך רוב הזמן.

הנחיתה בבנגקוק נעשתה ברכוּת, ללא קפיצות או דרמות, הרגע שבו אתה נוגע בשטח תאילנדי אחרי לילה כזה הוא רגע מיוחד. הגוף נוחת, הנפש עוד באוויר, ואתה מתחיל להרגיש שהמסע באמת החל.

האוכל

בטיסה הלוך, מיד כשהגענו לרום השיוט והקברניט כיבה שלטי 'להדק חגורות', התחילו להגיש ארוחת ערב. זה היה כריך ג'בטה כשבתוכו חזה עוף חם. מתוצרת תמ"מ הישראלית.

הדיילת הישראלית הציעה גם גביעי יין לבחירה. הרגשתי כאילו אני במחלקת עסקים, למרות שאין מחלקת עסקים בטיסה זו. בחרתי יין שרדונה, ונהניתי. בהמשך חילקו קופסת שקדים ואגוזים.

אחרי כעשר שעות, בשעה 09:30 לפי שעון ישראל (14:30 שעון תאילנד) נדלק האור בתא הנוסעים. לא בבת אחד, אלא בעוצמה שמתגברת לאט לאט. מוגשת ארוחת בוקר טעימה של תמ"מ, כשהמנה הראשית היא חביתה מצוינת.

לאחר סיבוב חלוקת האוכל הראשון היתה לנו הפתעה. הדיילות עוברות שוב ומחלקות לנוסעים סופגניות. כמעט שכחנו שהיום זה יום שני של חנוכה. אבל חברת ארקיע לא שכחו. פרט קטן, אבל שמוסיף משמעותית לחוויה.

בטיסה חזור לישראל חילקו ארוחה לבחירה דג או עוף עם תוספות איטריות וגזר. על המגשית היתה גם קערית חומוס ישראלי, סלט ירקות לא ברור, לחמניה, וחתיכת עוגת תפוחים לקינוח. וכמובן שתיה חופשית לבחירה.

האוכל היה טעים, אבל היתה לי בעיה: לא היתה מדבקת יצרן הקייטרינג שהכין את המנה. בד"כ מצורף גם צילום של תעודת הכשרות. אבל כאן בטיסה מבנגקוק לא היה שום זיהוי. שאלתי את הדייל הישראלי מי הכין את האוכל? הוא לא ידע, אבל ציין ש"ארקיע קונים את המזון מאותו מקור שקונה חברת אל על".

לא הייתי נוגע באוכל הזה בלי תעודת כשרות, אלמלא הידיעה שחברת ארקיע שייכת לאחים נקש הידועים כדתיים שומרי כשרות, והיא מנוהלת על ידי עוז ברלוביץ, שעליו אפשר לסמוך בעיניים עצומות שהוא לא יכשיל את נוסעיו באכילת טריפות. אבל בכל זאת, תעודת הכשרות חסרה.

בשובי ארצה הפניתי את השאלה לעינת כרמלי, סמנכ"לית ארקיע, והיא גילתה שהאוכל הכשר בטיסה מתאילנד הוכן על ידי חברת Bangkok Air Catering בהשגחת הרב יוסף קנטור, שליח חב"ד הראשי לתאילנד. נרגעתי. אני מכיר אותו. שלשום התפללנו שחרית יחד בבית חב"ד בקוסומוי.

בידור

בשתי הטיסות לא היו ערכות בידור. בטיסה לבנגקוק עם 'גוליבר' לא היו אפילו מסכי בידור, אלא רק הצעה להתחבר לווייפיי הפנימי של המטוס לצפות בסרטים. ההתחברות בווייפיי לא היתה פשוטה, ומי שהתעקשו נאלצו לקבל סיוע מהדיילות, שאינן יכולות להקדיש תשומת לב לכולם.

בטיסה חזור, על מטוס MY WAY, היו מסכים אישיים במשענות הגב של המושבים, אבל המערכת לא עבדה. עברתי במעברים, ושמתי לב שאף נוסע לא הדליק צפיה בסרט. כולם העדיפו לישון ולנמנם.

מערכת הבידור מוגבלת, ולכן ההמלצה שלי היא להגיע מוכן: ספר, סדרה שהורדתם מראש, או פשוט להישען לאחור ולהיעלם לשינה מדורגת. בטיסות למזרח, שינה היא המטבע האמיתי.

מחירים

כרטיסי הטיסה במחלקת תיירים עולים כאלף דולר הלוך ושוב, וכוללים כבודה. מחיר טיסה במחלקת עסקים החל מ-1,500 דולר לכיוון אחד. חשוב לציין שבשנה שעברה, כאשר אל על היו בלעדיים בקו מישראל לתאילנד הם דרשו ממני 1,600 דולר לכרטיס במחלקת תיירים. זאת לפני שארקיע החלו להפעיל את הקו לבנגקוק.

אז אם אתם רואים את מחיר המבצע הזה של ארקיע והמטוס החכור שלהם, תקנו את זה בלי לחשוב פעמיים. ההרגשה של "טסתי בעסקים במחיר תיירים" היא גורם הנאה שלא יסולא בפז.

מסקנה: למה לבחור בארקיע

• נוחות– מטוס רחב‑גוף שמאפשר תנועה ושינה טובה.
• שירות ישראלי מקצועי– דיילות מנוסות ודגש על פינוק אישי.
• אוכל טוב ואותנטי– מגוון, כשר, וכולל קינוחים ישראליים.
• שינה איכותית בטיסות לילה– מושבים פוטנציאליים למיטות, תא חשוך ורוגע.
• מחיר משתלם – תמורה מצוינת לעומת חברות תעופה אחרות בקווים ישירים.

אם אתם רוצים להגיע לבנגקוק רעננים, מוכנים לחוויה תאילנדית מלאה, עם חוויית טיסה שמרגישה כאילו קיבלתם פרימיום במחיר תיירים, ארקיע היא הבחירה שלכם. לא מדובר רק בטיסה. זו חוויה שמתחילה עוד לפני ההמראה ומסתיימת ברגע שבו אתם מפליגים לחוף הראשון עם חיוך על הפנים. כי יש טיסות שאתה פשוט “צריך לעבור”, ויש טיסות שאתה רוצה לזכור.