המבורג היא העיר השניה בגודלה בגרמניה, ומהערים היפות בעולם עם אטרקציות תיירותיות רבות. המבורג גם מחזיקה בשני שיאי עולם בתחום התיירות היהודית.
באדמות המבורג טמונים יותר גדולי ישראל מאשר בכל מדינה אחרת בגולה. בנוסף, בהמבורג ישנן הכי הרבה אבני נגף, יותר מכל עיר אחרת בעולם. יש בה עוד אתרי מורשת יהודית מעניינים. אבל למרות זאת המבורג לא היתה על מפת התיירות שלנו. היא נמצאת בצפון הרחוק של גרמניה, והגישה אליה היתה מסובכת. בתחילת החודש חנכה חברת התעופה הגרמנית TLV Air (תל אביב אייר) קו טיסות ישירות מישראל להמבורג, שפותח בפנינו הזדמנויות לבקר במכמני התיירות הרבים בעיר הזו. בעל החברה, שלמה אלמגור, אומר לנו: "עכשיו המבורג תהיה אומן החדשה".
כדי להבין מה אנו רואים בהמבורג, עלינו להכיר קצת את ההיסטוריה היהודית שלה. ובכן, במאה ה16 הגיעו להמבורג יהודים ממגורשי פרוטוגל והקימו קהילה בנוסח ספרד. אחריהם הגיעו יהודים גם מהולנד וגרמניה ופולין. במאה ה17 הם התארגנו במסגרת שנקראה 'קהילות אה"ו'. ראשי תיבות של: אַלְטוֹנָה, המבורג, וָנְדְסְבֶּק. לפני 400 שנה לא הורשו יהודים להתגורר בתוך העיר המבורג. לכן היהודים שעבדו בהמבורג התגוררו בעיירות הסמוכות אלטונה וונדסבק, שהיו במדינת דנמרק מעבר לגבול. המבורג התרחבה, וכיום אלטונה וונדסבק הן שכונות בתוכה.
הנה פירוט של אתרי מורשת יהודית בהמבורג. הם נמצאים במרחק הליכה זה מזה, וכדאי להקדיש יום ללכת לראותם:
המוזיאון להגירה
המבורג היתה שער ההגירה הראשי מאירופה לאמריקה. מ1850 עד 1914 עברו בנמל המבורג כ5 מיליון מהגרים לאמריקה, ביניהם יהודים שברחו מהפוגרומים במזרח אירופה. רבים מהם הפליגו בחברת הספנות המבורג-אמריקה, הגדולה ביותר בגרמניה, שהובילה מטענים ונוסעים. לחברת המבורג אמריקה היו מחסנים רבים באזור התיירות שְפָּיְיכֶרְשְטָאט (עיר המחסנים) ליד נמל. בעל החברה היה יהודי חרדי ששמו ר' אלברט באלין. הוא הסב אחד ממחסניו בשכונת פָאדֶל לאכסניה למגורי הפליטים היהודים מרוסיה, וגם פתח עבורם מטבח כשר וחדר אוכל גדול. במבנה הזה פועל כיום המוזיאון להגירה, שמציג את ההגירה של יהודים ושאינם יהודים.
אנו רואים שם אולם עם מיטות רבות, חדרי אוכל, מזוודות כבודה לסוגיהן ועוד. אבל האטרקציה הגדולה היא הרישום הממוחשב של כל האוניות שעגנו והפליגו בנמל המבורג, ושמות כל הנוסעים והצוות על סיפוניהן. כידוע, רוב יהודי ארה"ב הגיעו ממזרח אירופה בתחילת המאה הקודמת. רבים מחבריי וקוראיי האמריקאים מתרגשים לגלות במקום פרטים על אבות אבותיהם.
משרדי אלברט באלין
חברת הספנות הגדולה ביותר בעולם היא Hapag-Lloyd שהוקמה על יסודות חברת הספנות המבורג-אמריקה, שהקים וניהל אלברט באלין. בזכותו הפך נמל המבורג להיות הנמל השלישי בגודלו בעולם, והוא היה מקור השגשוג הכלכלי של המבורג. רוב תושבי המבורג התפרנסו מהנמל ומשירותים שונים שהעניקו לו. לפיכך אלברט באלין נחשב אישיות חשובה בהיסטוריה של המבורג.
משרדיו היו ממוקמים בשפייכרשטאט. אחד החדרים בקומה הכניסה הוקצה לבית כנסת, שם נהג באלין להתפלל מידי יום מנחה וערבית במנין עם יהודים שעבדו באזור שפייכר. בתוך החדר ששימש בית כנסת לא נשאר זכר לארון קודש ותשמישי קדושה, וכיום יש בו שולחנות שרטוט של משרד אדריכלים. במסדרון המוביל לחדר יש שלט הנצחה קטן לבאלין ולבית הכנסת הפרטי שלו.
בית הכנסת אֶיְיסֵנְדוֹרְפֶר
בית הכנסת הראשון בהמבורג נבנה בשנת 1641 ברחוב אלבה באזור הנמל. הוא נשרף בשנת 1711 ונבנה מחדש. ידוע שבשנת 1718 היה בו ספר תורה עתיק כבר אז.
בבית הכנסת הזה התרחש נס ומופת. מספרים שיום אחד ציווה רבי "איציק'ל המבורגר" על השמש לסגור את בית הכנסת ולמסור לו את המפתח. בערב הגיעו אנשים להתפלל מנחה ומעריב, אך בית הכנסת היה נעול. במשך 3 ימים סירב הרב לתת להם את המפתח. לבסוף, כשהחזיר את המפתח ופתחו את בית הכנסת, ראו שהתקרה וכיפת הבטון קרסו ארצה, ואם היו בפנים מתפללים היה עלול לקרות אסון גדול.
בשנת 1863 עברו להתפלל בבית כנסת חדש ברחוב אייסנדורפר, שהיה בנוי מלבנים צהובות שהובאו במיוחד משבדיה. בשנת 1936 הוא נסגר בגלל שכל מתפלליו גורשו למחנות. בליל הבדולח שרפו גם את תכולת ביהכנ"ס הזה, אך הקירות נשארו. בהפצצות בשנת 1941 הוא נהרס כליל יחד עם בתי השכונה. אחרי המלחמה בנו שם בתי מגורים. על אחד מהם שוחזרו בשנת 1988 שערי ביהכנ"ס, והוצבו לוחות זכרון על כותלי הבית.
בית החולים הישראלי
בית החולים של המבורג נקרא עד היום Israelitische Krankenhaus "בית החולים הישראלי". אבל אין לו קשר למדינת ישראל. הוא הוקם בשנת 1843 במימון הבנקאי היהודי סלומון היינה, דודו של המשורר היינריך היינה, שהתגורר בביתו. היינה הציב לתרומתו תנאי שיקימו בית כנסת בקומה העליונה של המבנה. בתחילה היו שם 80 מיטות, ובשנת 1930 הרחיבו את ביה"ח ל230 מיטות. מאחורי בית החולים היתה גינת ירק שבה גידלו ירקות טריים למטבח ביה"ח.
בשנת 1942 אספו הנאצים את כל רופאי ביה"ח ושלחו אותם למחנה ריכוז. במשך השנים חדל המקום מלשרת יהודים בלבד. מעל הכניסה היה מגן דוד מבטון וכתובת בעברית, שנעלמו לאחרונה. בתקנון של בית החולים הישראלי כתוב גם כיום שבמועצת המנהלים חייב להיות גם מושב לנציג יהודי, ושאסור לבית החולים לסרב לקבל לטיפול חולה עם הפניה מהקהילה היהודית.
בית היינה
הבנקאי היהודי סלומון היינה רכש מגרש גדול בשדרות האלבה, ובנה במרכזו בית קיץ. מסביב לבית הקים גינה יפה ואקזוטית, שהיום היא פארק ציבורי ידוע בשם "היינה פארק". בערבי הקיץ מתקיימים בימינו בבית היינה הרצאות וערבי תרבות, חלקם הגדול בנושאים יהודיים.
בית העם אלטונה
עד השואה פעל מועדון ילדים ונוער יהודי ברחוב וֹולֶרְסָאלֶה 58. מתנדבים העניקו הדרכה והעשרה לילדים מגיל הגן עד סוף התיכון. בקומה השניה היתה מרפאת ילדים ששירתה בעיקר ילדי מהגרים ממזרח אירופה, והעניקה להם טיפולים מניעתיים וחיסונים, וגם טיפולים במחלות. בבנין הצמוד פתחו המהגרים בית כנסת קטן בשם "אהבת תורה", בו התפללו בנוסח ספרד. בשנת 1942 חייבו הנאצים את הקהילה למכור את בית העם לעיריית המבורג במחיר זול ומגוחך. כיום עדיין מתנהל משפט ארוך בתביעה להחזיר את הבנין לידי הקהילה היהודית.
תחנת הרכבת הנוברשר Hannoverscher Memorial
באזור הנמל היתה תחנת רכבת שדרכה שלחו הנאצים אלפי יהודים למחנות ההשמדה. במלחמה הפציצו הבריטים את הטרמינל והרציפים, אבל חלק מהרציפים והמסילות נשארו עד היום. באחד הרציפים ששרדו בנו אנדרטה קורבנות השואה ולציון פשעי הנאצים.
עד כאן אתרים יהודיים בעיר העתיקה. מכאן נעבור לסיור רגלי באתרים יהודיים בעיר החדשה. בהמבורג לא היה גטו יהודי. במאה ה18 התקבצו יהודי העיר בשתי שכונות. הראשונה היתה נוֹיֶהשְטָאט (העיר החדשה) מחוץ לחומות המבורג, והשניה היא רוֹטֶרְבָּאוּם, שנקראה גם "ירושלים הקטנה". כיום היא חלק מרובע גְרִינְדֶל. עד השואה גרו בהן 70% מ21,000 יהודי המבורג. היו בהן בתי כנסת רבים, 39 בתי מדרש, תלמודי תורה ובתי ספר. רק ממעטים מהם נשאר זכר, כי המבנים נמכרו כאשר היהודים עברו מהמקום, ובגלל ההרס הגדול ושריפת בתי הכנסת בליל הבדולח ע"י הנאצים.
בּוֹרְנְפְּלָאץ זִינַגוֹגה
בית הכנסת הגדול נחנך בשנת 1906 ברחוב בּוֹרְנְפְּלָאץ במרכז שכונת רוֹטֶרְבָּאוּם. זה היה בית הכנסת הגדול ביותר בצפון גרמניה, וכינו אותו "הארמון" בגלל ארון הקודש המפואר והריהוט והנברשות. היו בו 700 מקומות ישיבה בעזרת הגברים, ועוד 500 מושבים בעזרת הנשים. בחזית ארון הקודש היתה גלריה גדולה עם מקום למקהלה של 40 זמרים ופייטנים. החזן הראשי היה יוסלה רוזנבלט. במרתף היה מקווה טהרה.
בליל הבדולח הגרמנים שרפו אותו עד היסוד. למחרת הכריחו את מעט היהודים שנותרו בעיר לפנות בידיהם את שברי הלבֵנים ואת הגחלים הלוחשות והעשנות של רהיטי העץ. השטיחו את המקום הקדוש לנו. במוזיאון העירוני להיסטוריה אנחנו יכולים לראות דגם של בית הכנסת, שנראה כך:
אחרי השואה פינתה העיריה את חורבות בית הכנסת, ובנתה שם כיכר מרוצפת. היא נקראת "כיכר יוסף קרליבך", על שם הרב הראשי של המבורג עד השואה. הכיכר מרוצפת באבני בטון אפורות, ובמקומות שבהם עמדו הכתלים החיצוניים והקירות הפנימיים של בית הכנסת ריצפו באבני גרניט כהות. מתחת למקום שבו התנוססה כיפת בית הכנסת הניחו אבנים בצבע בז' צהבהב. הפסיפס הזה מהווה שרטוט של בית הכנסת בגודל מדויק, שנותן לנו מושג על גודלו של בית הכנסת ולמה נקרא "הארמון".
בפינת בנין המגורים שסמוך לכיכר יוסף קרליבך תלוי לוח זכרון עם סיפורו של המקום ואיור של המבנה שעמד כאן.
אפשר שלא רחוק היום שבית הכנסת בורנפלאץ ייבנה מחדש. וזה סיפור המעשה: ביום הכיפורים לפני שנתיים (2019) היה פיגוע ירי חבלני בבית הכנסת בעיר הָאלֶה מדרום להמבורג. צעיר ניאו נאצי מקומי פתח בירי לעבר בית הכנסת וניסה לפרוץ לתוכו ולהרוג את המתפללים. הוא לא הצליח, אז ירה בעוברי אורח ליד בית הכנסת, שחשב שהם יהודים. הוא רצח ביריות 2 אנשים ופצע קשה עוד שניים. לא רק אנחנו בישראל הזדעזנו מהפיגוע, אלא גם בגרמניה זה עורר זעזוע. אחרי הפיגוע הגיע עיתונאי גרמני לראיין את הרב הראשי של המבורג, הרב ישכר שלמה ביסטריצקי, ישראלי יליד כפר חב"ד. במשך שעה השיב הרב לשאלותיו על תחושות היהודים בהמבורג לגבי בטחונם האישי ועל הנזקים הגשמיים והרוחניים מהפיגוע. בסיום הריאיון שאל העיתונאי "מה אתם רוצים עכשיו חוץ מהגברת הבטחון?". הרב ביסטריצקי לא היה מוכן לשאלה הזו, וענה ספונטנית: "יש לי חלום לבנות את בית הכנסת בורנפלאץ מחדש".
העיתונאי השתמש במשפט הסתמי ככותרת לכתבה הגדולה שפורסמה בהבלטה בעיתונות. ואז החלו העניינים להתגלגל באופן לא צפוי. ארגוני חברתיים לא-יהודים הציעו עזרה בבניה ובמימון, והעיריה הנפיקה ביוזמתה אישור בניה עקרוני לפי התוכניות המקוריות השמורות בארכיוניה. הרב ביסטריצקי גייס מהנדסים להכנת סקר היתכנות ותוכנית בניה עם מיפרט טכני של חומרים וכמויות, תוכנית הבניה עומדת להסתיים בימים אלה ממש, והרב ביסטריצקי מקווה להגישה לעיריה עוד לפני חג הפסח הבעל"ט. במקביל הוא עוסק בגיוס מימון לבניה, ואפשר שהבניה תתחיל עוד השנה. מעגל יהודי הולך ונסגר בדרכי ההשגחה העליונה.
ביכנ"ס דָמְטוּר
זה היה בית הכנסת הראשון שנבנה מחוץ לחומות, במרחק כדקה הליכה מכיכר קרליבך. גם הוא נהרס בליל הבדולח. במקום שבו עמד בעבר ניצבת מצבת זכרון עשויה מאבן שחורה בגודל של מקרר ביתי, ועליה שלט הסבר בגרמנית. המצבה נמצא בחצר פנימית בין שני בניני מגורים. בעבר אסרו הגויים לבנות בתי כנסת בחזית כשהם בולטים לרחוב, אלא לבנותם רק כשהם מוסתרים מאחורי בתי מגורים. כך היה גם פה.
אתר גירוש היהודים
במרחק כמאה מטרים ממצבת ביכנ"ס דמטור ישנו מגרש גדול וריק מכוסה דשא. כאן ריכזו את הנאצים את היהודים לפני המשלוחים למחנות הריכוז. העלו אותם למשאיות שלקחו אותם לתחנת הרכבת הנוברשר, ומשם למחנות השמדה. כיום, ניצבת מצבת זיכרון באמצע המגרש, והמגרש אסור לבניה. אין שם הרבה מה לראות, אבל חובה עלינו להגיע לשם להתייחד עם זכר קורבנות השואה, ואם אנו מגיעים בקבוצה אז נאמר קדיש.
תחנת דָמְטוּר
לאחר ליל הבדולח נערך מבצע ההצלה "קינדר טרנספורט" (משלוח ילדים) שבמסגרתו נשלחו 12,000 ילדים מגרמניה ופולין לאנגליה, והוריהם נשארו בבית ורובם ניספו. גם כמאה ילדים מהמבורג היו בין הילדים האלה. חלק מהילדים שניצלו והתבגרו, עלו ארצה והקימו את קיבוץ לביא.
אנדרטה לזכר ניצולי מבצע קינדר טרנספורט ניצבה בכניסה האחורית לתחנת הרכבת. מדריך שהוצמד לי מטעם משרד התיירות של המבורג, ד"ר תומאס קייזר, לקח אותי לראות גם אנדרטה זו, אך להפתעתו היא נעלמה ממקומה. לפני הקרונה היא עוד עמדה שם.
אבני נגף Stolperstein
פרויקט 'אבני הנגף' הוא פרויקט הנצחת קורבנות השואה ברחבי אירופה. קוביות פליז בגודל של 10X10X10 ס"מ מוטבעות בתוך מדרכות מול כניסות לבתים שבהם התגוררו יהודים שנרצחו בשואה. על כל אבן חרותים שמות ופרטים על הקורבנות שנלקחו מהבית הזה אל מותם. בהמבורג ישנם כ5,000 אבני נגף, יותר מכל עיר אחרת בעולם. בשכונת רוטרבאום רואים אבני נגף בכניסה לכמחצית מהבתים.
בית הכנסת טֶמְפֶּלְרָיְין
בית התפילה הרפורמי הראשון בעולם נבנה בשנת 1808 בשכונת נויהשטאט. גם הוא נפגע בליל הבדולח, ושאריותיו נהרסו בהפצצות הבריטים על המבורג. כיום נותרו ממנו רק השלד של הקיר המזרחי בגובה 3 קומות, ובו רואים גומחה ענקית שבה היה ארון הקודש. נותר גם חלק מקיר הכניסה. המרחק ביניהם נראה לי כ40-50 מטר, ומלמד על גודלו המרשים של בית הכנסת.
על הקשת שמעל שער הכניסה היה מוטבע סוף הפסוק מספר שמות (מ/לה) "וכבוד ה' מלא את המשכן". בפולקלור היהודי המקומי יש בדיחה על זה. מספרים שפעם נערך בבית הכנסת טקס כלשהו, וגם הרב האורתוקסי משה כהנא הוזמן אליו. הרב הגיע לשם, אך נשאר לעמוד בחוץ. שאלו אותו למה הוא לא מכבד אותם בכניסה לתוך האולם, והוא השיב להם: "הייתם צריכים לכתוב פה את הרישא של הפסוק הזה- "ולא יכול משה להיכנס".
בית הכנסת אוּבֶּר
זה בית הכנסת היחיד בהמבורג ששרד את השואה. הוא נבנה בסגנון הבאוהאוס, ובנייתו הושלמה בשנת 1931. באולם התפילה הראשי יש מקום ל1,200 מתפללים. הגרמנים לא נגעו בו לרעה בליל הבדולח, כי הוא צמוד לתחנת המשטרה. הנאצים חששו שאם ישרפו גם אותו, האש תתפשט אל תחנת המשטרה שלהם.
מעל שער הכניסה חרות באבן הפסוק "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". על המדרכה בחזית בית הכנסת יש אנדרטה בצורה של פרוכת לארון קודש, קרועה בחלקה, וספר תורה פתוח מושלך ארצה.
בקרבת בית הכנסת לא מתגוררים עוד יהודים שיכולים לבוא להתפלל בו. לכן המבנה נמכר לתחנת השידור הגדולה NDR. הרוכשים שמרו על צורתו החיצונית, אבל שינו את המבנה הפנימי. כיום אולם התפילה הגדול משמש אותם לחזרות של תזמורת רשות השידור, וחדרי הלימוד הסמוכים משמשים אולפנים ומשרדים.
בית הכנסת הפורטוגזי
הקהילה היהודית הותיקה ביותר בהמבורג היתה של יוצאי פורטוגל. בשנת 1935 פרשו 150 יהודים יוצאי פורטוגל מבתי הכנסת האחרים, והקימו לעצמם בית כנסת בשתי דירות מחוברות בקומת הקרקע של בנין מגורים ברחוב אינוסנטיה. מעליו היו דירות מגורים רגילות. מעל הכניסה לבנין תלו שלט "קהילת הספרדים הקדושה בית ישראל", ומתחתיו שלט עם הפסוק "קרוב ה' לכל קוראיו".
בשנת 1939 הורו הנאצים לסגור את בית הכנסת הזה, והפכו את כל הבנין ל"בית יהודים".
בתי היהודים
בשנת 1939 הורו הנאצים ליהודים שנשארו בהמבורג לפנות את בתיהם, ולעבור לגור יחדיו בצפיפות בתוך בנייני מגורים ספציפיים ברחבי העיר, שהיו שייכים לבעלי בית יהודים. זאת כדי להקל על השגחה עליהם, ולהקל על גירוש שתכננו לעתיד. הם נקראו "בתי יהודים", וכ70 בתים כאלה היו בעיר. כיום אנחנו יכולים לזהות אותם לפי כמות אבני הנגף הרבות במדרכות מול כניסה לכל בית כזה.
אגודת קלאוס הישן-חדש
יהודי המבורג הייקים קראו בשם "קלאוס" לשטיבלים של האוסט-יודן, יהודים שהיגרו ממזרח אירופה. הקלאוס הגדול ביותר התמקם בדירה ברחוב רוטשבאן, ובגלל חוסר מקום היו שם "מנייני חצר" כבר בתחילת המאה הקודמת. זו אינה המצאה שלנו. בקלאוס "הגדול" הזה הקימו גם בית מדרש ותלמוד תורה, ובחזיתו פעל אטליז כשר.
בית הכנסת הוֹאֶה וִידֶה
בהמבורג פעלו עוד בתי כנסת ידועים בהיסטוריה, אבל לא נותר מהם זכר. מאז השואה נפתחו בתי כנסת חדשים שכדאי לנו לבקר בהם לתפילה ולטיול. בית הכנסת המרכזי והגדול כיום נקרא על שם הרחוב הקטן Hohe Weide שבו הוא שוכן. בנין מודרני שנמצא תחת אבטחה הדוקה של המשטרה המקומית. היכל התפילה גדול ומרווח מאוד, עם תקרה גבוהה ביותר. על הפרוכת של ארון הקודש רקום ציור של בית הכנסת בורנפלאץ. תפילות במניין מתקיימות כאן רק בשבתות ובחגים, בהשתתפות חברי הקהילה וגם קהילת חבד. בקהילה היהודית של המבורג רשומים כיום כ3,500 נפש, רובם יוצאי בריה"מ.
בית חב"ד
בית חבד נפתח לפני כעשור בבית של יהודי עשיר, שנאלץ למכור אותו לגוי במחיר זעום, לפני שנשלח למחנות המוות. בתחילת המאה מכרו יורשי הגוי הזה את הבית להסתדרות המורים. היו מורים שחשבו שזה לא מוסרי שאנשי חינוך יפעלו מתוך משרדים מוכתמים בעוולה ורצח יהודי, ולכן ביקשו להשיב את הבית לקהילה היהודית. רוב המורים האחרים התנגדו. המחלוקת בין המורים נמשכה שנים רבות. לפני כעשר שנים התקבלה פשרה שבמסגרתה נמכר הבנין לחב"ד במחיר מיוחד. שליח חבד, הרב שלמה ביסטריצקי, שכיום הוא הרב הראשי של העיר, פתח שם מיד בית כנסת ובית מדרש. מאוחר יותר פתח שם גם מטבח כשר ומעין מסעדה. לאחרונה פועל שם גם כולל אברכים קטן. זה המקום היחיד בהמבורג שבו אנו יכולים להתפלל שחרית במנין מידי יום. אחרי התפילה מוגשת שם ארוחת בוקר.
פנים הבית מרשים ביופיו. המורים קלקלו את היופי כאשר ציפו את הקירות והתקרות בטיח וצבע לבן. כאשר החל הרב ביסטריצקי בשיפוץ, הוא גילה מתחת לטיח ציפויי עץ מגולפים בהידור רב, ששוחזרו בחלק מהחדרים. בחדרים אחרים עדיין נמשכת מלאכת השיחזור בזהירות רבה.
בית הספר היהודי
בפאתי כיכר יוסף קרליבך ניצב בנין בצבע כתום. מעל הכניסה כתוב "בית הלימוד תלמוד תורה". ביה"ס הוקם בשנת 1805 לשמש בית ספר יסודי ותיכון. רמת הלימודים בו היתה גבוהה מאוד, והתעודות שלו הוכרו לצורך כניסה לאוניברסיטאות. בשואה, ילדים ומורים נלקחו מכאן אל מותם, כפי שמעידות אבני נגף רבות מול שער הכניסה.
אחרי השואה השתמשה העיריה במבנה לצרכיה. בשנת 2004 הוא הוחזר לקהילה היהודית, שפתחה בו מחדש את בית הספר היהודי, וכיום לומדים בו כ200 תלמידים, ו70 ילדי גן.
התיאטרון היהודי
לפני 100 שנה נפתח בהמבורג תיאטרון קאמרי שבו הועלו הצגות של מחזאים יהודים בכיכובם של שחקנים יהודים. בתקופה הנאצית זה היה התיאטרון היחיד בגרמניה שבו הורשו יהודים לעלות על הבמה.
אחדים ממנהליו ושחקניו שנמלטו מהנאצים, הקימו בשנת 1944 בתל אביב תיאטרון שנקרא בשמו- התיאטרון הקאמרי. בנין התיאטרון בהמבורג שרד את המלחמה, וכיום זה תיאטרון פרטי מוערך בכל רחבי גרמניה. מפעם לפעם נערכים שם גם אירועים להיסטוריה יהודית. גם הזמרת אסתר עופרים הופיעה שם, והתגוררה בסמוך.
המוזיאון העירוני להיסטוריה
בקומה השניה של המוזיאון ישנו אגף ליהדות המבורג. מוצגים בו צילומי אתרים יהודים שלא שרדו את השואה, ודגמים מעץ של בתי כנסת ישנים. בחדר צדדי מוצג בית כנסת טיפוסי עם ארון קודש ותיבת קריאה וספסלי המתפללים. במוזיאון מוצגת גם אחת ממכונות הדפסה של 'דפוס אלטונה' העברי, שהיה בבעלות הריעב"ץ, רבי יעקב עמדין.
במוזיאון מוצג גם סמל האבירות של בְּלוּצָ'ר, היחיד עם ציורים של מגיני דוד. קראפט בלוצ'ר היה יהודי עשיר באלטונה. בשנת 1842 העיר המבורג עלתה באש, והוא תרם מכספו לסייע לניצולים ולשיקום בתיהם. על כך הוא זכה באות אצולה, ומאוחר יותר נבחר לכהן כמושל המבורג.
האש נעצרה במקום שבו עמד ביתו של הבנקאי היהודי סלומון היינה. כאשר האש הלכה והתפשטה לכיוון ביתו, הוא הסכים שיהרסו את הבית, כדי שיהיה שטח פתוח שבו לא יהיה לאש מה ללחך עוד, והיא תעצר. אחרי השריפה המבורג פשטה רגל, ובנקים סירבו להעניק הלוואות לעיר. היינה היה הבנקאי היחיד שהסכים להעניק כספים בלי בטחונות וערבויות. על כך זכה להערכה ותודה, אבל סירבו להעניק לו אזרחות בגלל היותו יהודי. כל אלה ועוד סיפורים מרתקים רואים במוזיאון.
הוילה של אלברט באלין
ר' אלברט באלין היה האדם העשיר והחשוב ביותר בהמבורג בתחילת המאה הקודמת. הוא בנה את ביתו בשכונה רוטרבאום בקרבת בתי כנסת ובתי הספר היהודיים. הוילה נבנתה ב1908 מאבנים ירושלמיות במוטיב קלאסי של בתי כפר.
באלין היה ידיד אישי של הקיסר וילהלם השני. כאשר נודע לבאלין שידידו הובס במלחמת העולם הראשונה, הוא לקה בהתקף לב ומת בבית זה. הבית הפך לאתר היסטורי. לביתו מגיעים טיולים של תלמידי בתי"ס גרמנים ושל תיירים. ליד עמודי הכניסה תלוי שלט גדול שמתאר את פועלו ההיסטורי. כיום משמש הבית את משרדי אונסקו.
קפה לאונר
בית הקפה נפתח בשנת 2007, ומציעים שם קפה ואוכל יהודי טיפוסי (אין תעודת כשרות). בחדר האחורי של בית הקפה פעל לפני השואה "הסלון היהודי גרינדל", שהיה מקום מפגש של אינטלקטואלים יהודים להחלפת דעות ורעיונות ולויכוחים פוליטיים ופילוסופיים. בימינו מנסים לחדש את המסורת הזו, ולפעמים מתקיימים שם אירועי תרבות יהודית. בתוך בית הקפה הזה פועלת גם חנות הספרים היהודית "סמלטלבן וגוגנהיים". כדאי ללכת לשם בערבים הפנויים שלנו.
מחנה הריכוז נוֹיֶהגָאמֶה
מסביב להמבורג היו מספר מחנות ריכוז ומחנות עבודה, שהמפורסם ביניהם הוא ברגן-בלזן המרוחק כ30 ק"מ מהעיר. המחנה הקרוב ביותר היה נויהגאמה, ממש בקצה העיר בצד דרום מזרח. הגרמנים כלאו בתוכו יותר מ100,000 אסירים, רובם יהודים. כאן רצחו הגרמנים 43,000 אסירים, ואת השאר שלחו למחנות אחרים. כיום יש בשטח המחנה מרכז לימוד ומרכז כנסים לנושא השואה. יש שם גם אתר הנצחה וזיכרון.
הקמתם לא היתה פשוטה. לאחר המלחמה הצבא הבריטי הפך את המקום למתקן כליאה. לאחר שנים אחדות העבירו את המקום לידי עיריית המבורג, שהפכה אותו לבית כלא. ארגונים יהודים דרשו להנציח את הקורבנות, אך הגרמנים סירבו. בשנת 1953 העבירו את בית הכלא למקום אחר, ורק אז החלו בפעולות הנצחה.
אתר הזיכרון פופנבוטל
ליד נויגאמה היה גם מחנה זאסל לנשים, ליד פופנבוטל. מבנה המגורים האחרון של המחנה נותר לשימור, והוא מהווה אתר זיכרון. רואים בו את תנאי החיים הקשים של האסירות היהודיות, ויש שם גם לוחות עם הסברים (רק בגרמנית).
בית קוּרְיוֹ
הבנין הצמוד לבית חבד היה בית מגורים ומשרדים של משפחת קוריו. בסוף מלחמת העולם השניה התמקם כאן המטה של הצבא הבריטי. אחרי השואה נערכו באולם משמאל לכניסה משפטים של אנשי אס-אס שהיו אחראים על רצח אלפי יהודים במחנה העבודה נויהגאמה. כאן נגזר דין מוות ביריה גם על רופא האס-אס ד"ר קורט הייסמאייר שביצע ניסויים במחלת השחפת על אסירים יהודים. גם מפקד מחנה נויהגאמה נידון למוות בתליה, לאחר שהוכח באולם זה שהורה לתלות 20 ילדים יהודים שהייסמאייר ערך בהם ניסויים. על קיר הכניסה תלוי לוח גדול שמסביר על המשפטים שנערכו לפושעים הנאצים בנירנברג ובהמבורג.
כיום זה בנין משרדים של עמותות שונות בתחום הרפואה. בית קוריו ובית חבד הצמוד אליו מימין, ממחישים לנו את הפסוק "ובא שמש, וזרח השמש".
בית העלמין קֶנִיגְשְטְרָאסֶה
בהמבורג ישנם 8 בתי קברות יהודיים, ובבית העלמין הזה קבורים גם רבנים שחיברו ספרי לימוד וחידושים שלמדנו בישיבות ובאולפנות. הקבר הפופולרי ביותר כאן הוא קברו של רבי יונתן אייבשיץ. כולנו למדנו מחשבת ישראל ופילוסופיה יהודית מספרו "לוחות העדות". מידי שנה ביום פטירתו בכ"א אלול מגיעים לקברו יהודים רבים, ברובם תלמידי ישיבות באנטוורפן ולונדון, וגם ישראלים.
קבורים שם גם רבי יעקב עמדין (הריעב"ץ), שהיה בר הפלוגתא הגדול של הרב אייבשיץ. בעל הערוך לנר, יעקב (יוקב) עטלינגר, הרבנים איציקל המבורגר, רפאל הכהן (תלמיד הגר"א), נח חיים צבי ברלין, שלמה פרנקל, דוד ברלין, בעל "יערות הדבש", לחם יחזקאל, כרתי ופלטי, ספר מור וקציעה, מנחת עני, ועוד גדולי ישראל שספריהם נלמדים בישיבות עד ימינו.
השיטוט בין השורות ממחיש לנו את מדפי הספרים בבית המדרש בישיבה. המצבות והקרקע מכוסים בטחב ירקרק, וסנאים מתרוצצים בין המצבות. דממת קודש וקור מקפיא תרתי משמע. מרגש מאוד לכל בן תורה. כשמבקרים שם עם רב העיר, ר' שלמה ביסטריצקי, אפשר לבלות יום שלם בשמיעת הסברים על כל אחד מהם וספריו. לכן בית העלמין הזה ראוי לפרק נפרד בכתבה זו.
Thanks to Mrs. Christiane Andreessen of the Hamburg Tourist Board, and Dr. Tomas Kaiser,
for assistance in preparing this article
The author was a guest of TLV Air
