מלונות וצימרים רבים יש בגליל העליון, עם שלשה סוגים של יתרונות: יש מי שמציעים שלווה פסטורלית להורים שרוצים לנקות את הראש ממירוץ החיים. יש מלונות שמציעים "אקשן" ופעילות אתגרית וספורט ותעסוקה במיוחד לילדים. יש גם מלונות שיתרונם הגדול הוא הנוף הנשקף מחדריהם. מצאתי בגליל העליון מלון אחד שמשלב את כל שלש סוגי היתרונות האלה.

מדובר ב"מנרה לודג'" שבקיבוץ מנרה, על הצוק שמעל עמק החולה וממערב לקרית שמונה. אפשר להגיע למלון באמצעות הרכבל, מהתחנה התחתונה שנמצאת בדרום קרית שמונה, מול מתחם 'ביג'. אפשרות אחרת היא להגיע בנסיעה מתפתלת על צלע ההר מצומת כח בעמק החולה. המלון מורכב מכמה בתי מגורים דו-קומתיים ששימוש בעבר למגורי חברי הקיבוץ, והוסבו לחדרי מלון. כל הבתים מוקפים דשא ועצים, ומחלונות החדרים ומפינות הישיבה במרפסת הצמודה לכל חדר אפשר להתפעל מהנוף של החרמון והרי הגולן שברכס ממול מכיוון מזרח, וגם מראה מהמם של עמק החולה ואצבע הגליל לרגלי הצוק שבו שוכן המלון. קמתי מוקדם לצפות בזריחה מעל הרי הגולן, וזו היתה חוויה מדהימה ומרגשת.

ארוחת הבוקר (כשרה כמובן) מוגשת בשפע באולם שהיה פעם חדר האוכל של הקיבוץ בטרם הופרט. בנוסף, לארוחות צהריים וערב יש גם מסעדה בשרית ליד התחנה העליונה של הרכבל, עם מבחר תבשילים בסגנון לבנוני ודרוזי ובשרים על האש. המסעדה כשרה למהדרין, ונמצא שם כל הזמן משגיח כשרות תושב קרית שמונה.

מלונות נעימים ברמת 3 כוכבים יש לרוב באזור הגליל. אבל מלון מנרה לודג' יוצא דופן בתוספות של פעילויות אתגריות שהוא מציע למשפחות לילדים ומבוגרים. חלק מהן ברמת אקסטרים. ההורים יכולים לנוח בחדר או במדשאה, ובאותו זמן הילדים יכולים להשתעשע במתקנים רבים במשך כל היום. בכל מיתקן יש מפעילים ששומרים על הבטיחות ועל שלום הילדים.

הנה חלק האפשרויות האתגריות:

נסיעה ברכבל הלוך וחזור כאוות נפשנו. חוויה מיוחדת לילדים ומבוגרים. הרכבל של מנרה הוא הארוך ביותר בארץ, והפרשי הגובה מהתחנה התחתונה ביותר לעליונה הוא 740 מטר. ובד"כ יש הפרשי טמפרטורה של 6 מעלות בין התחנה העליונה לתחנה התחתונה. הנוף בנסיעה מהמם. זו הזדמנות להסביר לילדים שעדיין לא טסו במטוס איך נראה הנוף ממעוף הציפורים. כדאי למקד את תשומת הלב במיוחד לעבר קרית שמונה, שהולכת וגדלה לעינינו ככל שאנו יורדים ברכבל נמוך יותר.

ליד התחנה התחתונה יש מתקן טרמפולינה בנג'י, שבו יכולים לקפוץ במשך שעות לגבהים שהילדים לא רגילים.

בנוסף יש שם מגלשות הרים ארוכות במיוחד שמתאימות לילדים גדולים ולמבוגרים. הגלישה המהירה היא תענוג גדול, ולא יכולתי להתאפק מלבצע גלישה פעמיים. במגלשות יש שני כסאות ואפשר לגלוש גם עם ילד קטן בליווי הורה או אח מבוגר.

האטרקציות האתגריות הרבות ביותר נמצאות באמצע ההר. כאשר יורדים בתחנה האמצעית של הרכבל, יש למרגלותיה מבחר מתקנים. הצעירים יכולים להתנסות בקליעה למטרה בחץ וקשת. באחת הסככות נערכות סדנאות יצירה באצטרובלים, שנאספים מהרצפה ביער הסמוך. יש שם גם קירות טיפוס בטיחותיים. אחד לילדים קטנים בגובה כשלוש מטר ובאורך כעשרים מטר שהילדים נעים לאורכו. בנוסף יש קיר טיפוס אתגרי יותר שבו יש לטפס לגובה 7 מטרים.

טיפוס קירות וצוקים זה ספורט חדש שתופש פופולריות בכל העולם וגם בישראל. זה לא סנפלינג שבו יורדים מצוק, אלא ספורט שבו עולים במעלה הצוק. בקרוב זה יוכר רשמית גם כספורט אולימפי. בצוק מנרה נמצאת 'מערת נזר' שיש לה מבנה של פעמון הפוך, והטיפוס בתוכה על הדופן הפנימי האלכסוני נחשב לאחד המסלולים הקשים בעולם. לכן הספורטאים המצטיינים נוהגים לבוא להתאמן שם. מלון מנרה לודג' מאמץ את נבחרת ישראל בטיפוס בולדרינג, ולעיתים קרובות ניתן לראות שם את ספורטאינו מתאמנים בטיפוס. אלוף ישראל בבולדרינג לפעמים מעביר לאורחים ולילדים הרצאה מרתקת על הספורט החדש הזה.

האטרקציה המרגשת מכולן היא הסנפלינג. בקרבת התחנה האמצעית של הרכבל יש מדרון תלול בגובה 72 מטר. מדריכים מיומנים קושרים אותנו לרתמות מיוחדות ולקסדות הגנה, ומלמדים איך לרדת בסנפלינג. ניסיתי. הדקות הראשונות היו מפחידות, אבל לאחר ירידה של 5-10 מטרים (כ2-3 קומות) התחלף הפחד בתענוג עילאי של ביצוע הספורט, וגם בסיפוק העצום על היכולת להתגבר על עצמך, על הפחד הבסיסי שבנפשי. הסנפלינג אינו מתאים לילדים קטנים.

ליד התחנה העליונה של הרכבל יש עוד אטרקציות. מומלץ לצאת לנסיעה משפחתית ב"רכבת הצוק". מדובר בשלושה קרונות רתומים לטרקטור, שנוסע בדרכי קיבוץ מנרה ובדרכים העוקפות אותו. בקרונות יש הדרכה באמצעות רמקול, ונהג הטרקטור מסמן בידיו מקומות שעליהם מדבר המדריך. הנסיעה הזו היא הזדמנות נדירה להגיע ממש לקו הגבול עם לבנון, לצפות לעבר השני של הגבול, ולשמוע הסברים על עמדות צה"ל וחיזבאללה, ולהבין מהיכן ירו עלינו במלחמות לבנון. לילדים זה השיא של הביקור במקום. הקטע החינוכי בסיור הוא במהלך הנסיעה ברכבת בכביש שעוקף את הקיבוץ ממזרח, משם ניתן לצפות אל החרמון ואל הר שיאון, ולהראות לילדינו היכן ערך אברהם אבינו את "ברית בין הבתרים" עם ה'.

בקרבת התחנה העליונה יש אטרקציה בשם "שביל רגליים יחפות". זה סוג של רפלקסולגיה ספורטיבית, ונהיה טרנד חדש בעולם האתגרים. המטרה היא לקרב את בני האדם בדרונו אל הטבע והאדמה שעליה דרכו אבותינו בני האדם הקדמון. זה שביל מתפתל תָחום במסגרת עץ ברוחב כמטר וחצי ובאורך כמאה מטרים. בכל 25-20 מטר מתחלף המצע של רצפת השביל.  אנשים וילדים חולצים נעליים ועולים יחפים על השביל. המארגנים הביאו לשביל  מיוחד זה אבנים מכל חלקי הארץ. בתחילה הולכים יחפים על אבני חצץ ורוד קטנים. אח"כ עוברים לאבני בזלת קטנות, בהמשך יש קטע של חלוקי נחל קטנים, ולאחריהם קטע של שברי חרסים ורעפים. לקראת הסוף יש סוגים של חול ים צהוב, טוף, זיפזיף דוקרני, ואדמת לס רכה. לאור ההצלחה של המתקן הזה, שוקלים כעת במנרה להאריך את המסלול ולהוסיף קטעים של הליכה על נסורת, על סלעים גדולים, הליכה בבוץ, והליכה במים בתוך יובל מלאכותי של נחל.

אטרקציה נוספת היא "הליכה במקלות נורדיים" שבמסגרתה עושים טיול רגלי ברחבי היער. ברגע הראשון זה נשמע מוזר לאנשים בריאים להיעזר במקלות הליכה. אבל בהתנסות מתברר שיש בזה משהו ספורטיבי. הליכה בעזרת מקלות נורדיים משנה את סגנון הליכתנו. בהליכה רגילה אנחנו משתמשים רק בשרירי הרגליים, אבל עם מקלות נורדיים אנחנו מפעילים גם את שרירי הידיים והכתפיים והגב. זו הליכה שונה לגמרי. לרגליים קל יותר, אבל יש תוספת מאמץ לשרירי החזה והגב, וזה תורם לנשימה בריאה ויציבה. יש לדעת לכוון את גובה המקלות. בהליכה על שביל ישר ידית המקלות צריכה להיות בגובה המרפק. אבל בעליה יש לקצר קצת את המקל, ואילו בירידה יש להאריך אותו. גם הליכה במקלות נורדים היא חוויה מענינת למשפחות.

כל הפעילויות האלה מוצעות בחינם לאורחי המלון. אך גם אורחים שלא לנים שם יכולים לקנות כרטיסים לכל פעילות. לא הכל זול, אבל שווה כל גרוש. משפחות שמגיעות לטיול באצבע הגליל יכולות לבלות יום שלם של כיף במתקנים של צוק מנרה, אף אם לא לנים שם.

גילוי נאות: זכיתי לאירוח חינם במלון ובמתקניו במסגרת סיור היכרות לעיתונאים. אבל הייתי מתאר את המקום באותה מידה של התלהבות גם אם לא הייתי זוכה במתנה הזו.

צילומים: תומר פדר