לקראת שבוע הספר אנו מפנים תשומת לב לאסופת השירים החדשה של חננאל מאק "מודה במקצת – שירים מאחורי הפרגוד". זוהי פנינה ספרותית שראויה לתשומת לב מיוחדת, במיוחד לקוראים מן הציבור הדתי, אך לא רק לנו. פרופסור מאק, חתן פרס ישראל ומומחה ידוע לאגדה ולמדרש, מפתיע כאן בזהות נוספת – משורר רגיש, מדויק, ולעיתים גם חתרני ברכּוּת מסוימת.
כמו מחט חריפה הנתפרת לתוך אריג מוכר, שיריו של מאק קצרים, מדודים, ונושאים בתוכם משקל כבד – תרתי משמע. הם משלבים באלגנטיות מופלאה לשון מקראית, מושגים מן התפילה, צלילים מהגמרא, ולעיתים גם קריצות שובבות לדברי חז"ל. עבור הקורא הדתי, זהו חג של רמזים: פכים קטנים של שפה ומסורת מבצבצים מתוך כל שיר, כמעיין נובע מתחת לפני השטח. אולם גם מי שאינו בקי ברזי הלשון הדתית ימצא כאן שירה בהירה, מכאיבה, פיוטית.
כך, למשל, השיר "הלומים":
"הנה אנחנו מאלמים אלומים,
הנה אנחנו חולמים חלומות,
הנה אנחנו הלומים על מות,
הנה אנחנו אילמים".
במבט ראשון – משחק מילים אלגנטי על שורשים משותפים, חריזה, ומשקל נעים. לפי הפשט- שיר זה כולל משחקי מלים בחרוזים נאים. אבל לפי הדרש- יודעי תורה מבחינים מיד שהמשורר מתייחס לחלומות יוסף אבינו, שמספר לאחיו ולאביו על חלומו בשדה הקציר, ויעקב אבינו גוער בו "מה החלום הזה אשר חלמת? הבוא נבוא אני ואימך ואחיך להשתחוות לך ארצה?". השיר פותח צוהר לא רק לטקסטים המקראיים – אלא לרגשות שבין השורות: חוסר האונים, הדממה, האבל.
בספר יש גם מונולוגים פיוטיים מפיהן של דמויות נשיות מהתנ"ך, שנשכחו בשולי הנראטיב ההיסטורי, ופתאום, בשירי מאק, הן מתייצבות במרכז הסצנה כגיבורות חיות ונושמות. לצידם שירים המתארים מנהגי עדות בחגי ישראל, ברגישות אוהבת ובתשומת לב לפרטים הקטנים שמרכיבים חיים שלמים.
וכמובן – אי אפשר להתעלם מהצל הכבד של המציאות. שירי 7 אוקטובר והמלחמה הנוכחית אינם טקסטים זועקים; הם מהדהדים, שקטים לעיתים, ומדויקים להכאיב. השיר הפותח את הספר, מעין קינה כואבת ונוקבת, מציב שאלות בלי להציע תשובות:
מי שביתו היה לאפר,
מי שבנו הפך שוכן עפר,
מי שאחיו נספה בסופה,
מי שבתו היפה חטופה –
המה יהללוך בתקע שופר?
לכאורה חרוזים עם משחקי מלים, אבל בעלי רקע ביהדות מבחינים שהוא משחק עם הפסוק מתפילת ראש השנה: "הללוהו במינים ועוגב, הללוהו בתקע שופר". השיר נושא את משקל האסון, אך גם מתכתב במודע עם פסוקי ההלל והתקיעה של ראש השנה. זו שירה שמתכתבת עם אלוהים, לא תמיד בהכנעה.
בחלק מהשירים נרמזת גם קריצה דקה של הומור, לעיתים אירוני, לעיתים מתוק-מריר. זו אינה שירה מהורהרת בלבד, אלא גם חכמה, שמכירה את העומק אך אינה חוששת לשחק על פני השטח.
ואם במלחמות עסקינן – יש פתגם ידוע: "כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות". אך אצל חננאל מאק, דווקא המוזות שרות בקול צלול. גם כאשר גופו מגביל אותו בתנועה עם קביים או הליכון מברזל, אבל כמשורר, הוא "איש ברזל" שמחזיק את עולמו בתבונה, במילים, ובחסד.
הספר יצא לאור בהוצאת ביתן במחיר 75 ש"ח. אגב, מייסד ההוצאה, ידידי המו"ל אשר ביתן ז"ל, דתל"ש בעל שורשים דתיים, היה בוודאי נהנה מהעושר התרבותי-רוחני שבספר הזה, שמצליח לגעת במקרא, בהיסטוריה, באבל ובתקווה – והכול בשפה מדודה, חדה ומחושבת.
( גילוי נאות: אני מכיר את חננאל שנים רבות מחברותנו המשותפת ב'קבוצת ירוחם' שייסד צבי צמרת ז"ל, אך עד לקריאת הספר לא ידעתי כלל שהוא כותב שירה).
תענוג אינטלקטואלי. רוצו לקנות!
