החל מהשבוע הזה אנחנו יכולים לחזור לטייל ברומניה, לאחר שהיתה סגורה לתיירים זרים במשך יותר משנה. לפני מגיפת הקורונה היתה רומניה אחד היעדים הפופולריים ביותר על ישראלים, ומידי יום המריאו 7 טיסות מנתב"ג לבוקרשט. אפשר שזה יחזור. בכתבה זו נכיר אתרי מורשת יהודית בטרנסילבניה שכדאי לנו לבקר בהם, ושאינם מופיעים על מסלול רוב הקבוצות המאורגנות והמטיילים העצמאים.

רוב הישראלים נוהגים לבקר רק בבוקרשט, ויש המטיילים גם בבראשוב ובטירת דרקולה. הדרך לטירת דרקולה עוברת גם במחוז בוקובינה, שם ישנם בתי כנסת מדהימים ביופים, אך פחות ידועים. בוקובינה היתה ערש החסידות. מייסד החסידות, הבעל שם טוב, נולד וחי בעיירה אוקופי (כיום בשטח אוקראינה). משם הפיץ את החסידות לעיירות סמוכות, ביניהן מונקץ' (עיר הולדתה של אימי), ויז'ניץ, סדיגורה, סאטמר, סיגט, נדבורנה, שטפאנש, ספינקא, ועוד.

בוקובינה נקראת גם "ארץ המנזרים המצוירים". במאות שעברו רצו ראשי הכנסיות להציג את סיפורי התנ"ך והברית החדשה לכפריים המקומיים האנאלפבתים. לפיכך ציירו את סיפורי התנ"ך על קירות הכנסיות והמנזרים, במקום לכתוב אותם. בעקבותיהם, גם היהודים באזור זה נהגו לקשט את בתי הכנסת בסגנון דומה של ציורים וקישוטי אמאייל. רוב בתי הכנסת באזור זה מיוחדים במינם בזכות עיטורים וציורי קיר מקסימים, שאין כמוהם במקומות אחרים בעולם.

הנה הצעה למסלול לטיול יומי מבוקרשט, שיסתיים אחה"צ בטירת דרקולה:

נתחיל בעיר פִּיָאטְרָה נִיאמְט Piatra Neamț שמצפון לבראשוב. היא זכתה לכינוי "פנינת מולדבה" בזכות המרכז ההיסטורי של העיר. אותנו יעניין יותר בית הכנסת של הבעש"ט, שכסאו מסומן במספר 6. בכניסה לבית הכנסת יש שלט שבו כתוב שהוא נבנה בשנת 1766. זה לא הסתדר לי, כי ידעתי שהבעש"ט נפטר בשנת תקכ"א 1760. כששאלתי את שליח חבד בבוקרשט, הרב נפתלי דייטש, הוא הסביר לי שביהכנ"ס הזה נבנה על חורבות ביכנ"ס קדום יותר ששכן באותו מקום.

בית הכנסת הזה נשמר בגלל שממשלת רומניה הכריזה עליו "מבנה היסטורי". במאה ה16 הטורקים התקדמו במסע כיבושים באירופה, והגיעו גם לרומניה. הם רדפו אחרי שליט ולכיה, פטרו רארש, שקרוי "המלך פטרו הצעיר". פטרו נמלט מרודפיו הטורקים, ונכנס לתוך בית הכנסת המקומי. זה היה באמצע תפילת שחרית של שבת, כשהיהודים התפללו עטופים בטליתות מעל ראשיהם. היהודים עטפו בטלית גם את פטרו הצעיר, והטורקים שנכנסו בעקבותיו לבית הכנסת לא הצליחו לזהות אותו כשהיה עטוף בטלית כמו כל המתפללים. כך ניצלו חייו. לכן החליטה ממשלת רומניה לשמור על בית הכנסת עד היום.

צמוד אליו נמצא בית הכנסת הגדול "לַייפְּצִיגֶר", שנבנה ע"י סוחרים שהגיעו מלייפציג בגרמניה. המקום שרד את השואה בגלל שהנאצים השתמשו בו כמחסן. בעשור האחרון שוחזר בית הכנסת. הקירות הפנימיים והתקרה מעוטרים בציורי קיר מהממים ביופים.

ארון הקודש מקסים:

אם נטפס לעזרת הנשים בקומה השניה, נבחין שיש שם רק שורה אחת של כסאות. אומרים שזה בגלל שהנשים נהגו לבוא לבית הכנסת עטויות במיטב תכשיטי הזהב והיהלומים שלהן, והיו מניחות מרפקיהן על המעקה כדי להציג צמידיהן לראווה לעיני המתפללים בעזרת הגברים למטה, ו"להוציא את העיניים" לחברותיהן למעלה. לכל מתפללת ניתנה הזדמנות לקיים את מנהג "תצוגת האפונה", ולכן בעזרת הנשים יש רק שורה אחת.

העיירה פיאטרה ניאמט התפרסמה בגלל עלילות דם נגד היהודים. בשנת 1855 הגיע לעיירה משה מונטיפיורי עם מכתב מהסולטן ועם תשלומי שוחד להציל את היהודים. הממון מצא חן בעיני הגויים המקומיים, ולכן העלילו שוב על היהודים בשנת 1860. בעלילה השניה חקר מפקד המשטרה את המקרה, והחליט לשחרר את היהודים, ולכלוא את המעלילים בבית משוגעים.

תחנתנו הבאה תהיה בעיירה הַארְלָאוּ Harlau. במפקד אוכלוסין בשנת 1899 התברר ש60% מתושביה היו יהודים. 5 בתי כנסת היו עיירה, ובית הכנסת הגדול שופץ ושוחזר בדצמבר 2018.

מראהו החיצוני לא משהו, אבל מבפנים אולם התפילה מרשים מאוד. כאן אנו יכולים להרגיש את הפסוק "והיכלו כולו אומר כבוד". קירותיו מקושטים בציורי קיר מרהיבים בגוונים רכים של ורד וצהוב, שבהם נופים מארץ ישראל. התקרה בנויה ככיפה, ומקושטת בציורים של חיות מפסוקים במזמור "ברכי נפשי" (תהלים ק"ד). כאן אני נוהג להקריא את המזמור כשהקהל לוחש בעקבותיי פסוק אחר פסוק, ואני מצביע על הציור של כל פסוק שאני אומר בקול. חוויה מרטיטה לחברי הקבוצה.

ארון הקודש עשוי עץ מהגוני, ומעורר התפעלות עוצרת נשימה. הוא גדול מאוד ויכול להכיל כ50 ספרי תורה. מצידיו 12 עמודי עץ כמספר שבטי ישראל.

נשים לב שהעיטורים ברוב בתי הכנסת במחוז בוקובינה מופיעים רק בתקרות ובחלקים הגבוהים של הקירות. כנראה היו איורים דומים גם על כל הקיר, אבל במשך השנים הם דהו מקרני השמש שחדרו מבעד לחלונות. רק באזורים שאליהם לא הגיעה השמש נותרו שרידי איורים ששימשו בסיס לשיחזור.

בהארלאו חיים כיום רק 3 יהודים. יש לתאם איתם מראש את הביקור שלנו בטלפון שמספרו מופיע על שלט קטן ליד הדלת. בכל הפעמים שביקרתי שם, פתח לנו את בית הכנסת דוקא הכומר של הכנסיה הצמודה, לאחר שהתברר שהיהודי שמחזיק את מפתחות המקום היה שיכור באותו יום.

במאה ה18 לא הורשו היהודים במולדביה לבנות בתי כנסת מאבן, ולכן נאלצו לבנות את בתי הכנסת מעץ. יתירה מזו, כדי שבתי הכנסת יהיו רעועים ולא יאריכו ימים, נקבע חוק שאסור להצמיד ולקַבֶּעַ את מוטות העץ במסמרים וברגים מברזל. הבנאים היהודים המציאו שיטה לחזק את הקירות בפירזול הפינות בעץ, בצורות של זכר ונקבה, ועוד הוסיפו חיזוקים בשיטת "הבריח התיכון" שמתוארת בתורה לייצוב קרשי המשכן. זאת כדי שבמקרה של גירוש יוכלו לפרק את מבנה בית הכנסת, ולהעבירו למקום אחר, כמו שעשו אבותינו במדבר סיני עם המשכן. כיום הקירות החיצונים מכוסים בטיח, אך כדאי לחפש בפינות סימנים לפירזול המיוחד.

כל אחד מבתי הכנסת שנבנו באזור זה החל משנת 1500 הוא יצירת מופת אדריכלית. בעיניי, היפה מכולם הוא בתחנתנו השלישית- בית הכנסת בעיירה פַלְטִיצֶ'ן Falticeni שנבנה בשנת 1795 ושופץ לאחרונה:

מעל ארון הקודש יש עיטור עם הפסוק "מעשה ידינו להתפאר", שראוי מאוד למקום הזה ולבתי כנסת דומים אחרים בסביבה זו.

אונסקו הכירו במנזרים המצויירים המקומיים כאתרי מורשת עולמית, ומימנו שיחזור ושימור שלהם. אבל אונסקו לא טרחו לשמֶר גם את בתי הכנסת היפים שלנו. יהודים יוצאי רומניה בישראל ובאמריקה עשו זאת על חשבונם. למשל, כך נראה כיום בית הכנסת של ויז'ניץ מבחוץ:

בישראל ובברוקלין פועלת עד היום חסידות סקווירא, שאדמו"ריה היו במקור חסידי בעלז, והקימו בפלטישן את החצר החסידית. ברבות הימים התפצלה ממנה חסידות צ'רנוביל. בצ'רנוביל הסמוכה נולדו גם השר יולי אדלשטיין, איציק מנגר, הסופרים משה פישביין ואהרון אפלברג, ועוד יהודים חשובים.

תחנתנו הרביעית בעיר צֶ'רְנוֹבִיץ', שם ישנו פרבר שפעם היה עיירה נפרדת בשם סַדִיגוּרָה. שם הקים רבי ישראל מרוז'ין את החסידות המפורסמת, שכיום מרכזה בבני ברק. בשנת 1840 רכש האדמו"ר ר' ישראל פרידמן את "אחוזת פוטוק זלוטי", והפך אותה לבית מדרש גדול ולביתו הפרטי. לאחרונה שופץ המבנה, ושוחזרו בתוכו גם ויטראז'ים מקסימים.

חסידות סדיגורה ידועה במורשת של ניגונים חסידיים פופלריים מאוד עד ימינו. בין חסידי סדיגורה היו גם החזן הידוע יוסף רוזנבלט והמלחין יהושע רייזנר, שהשאירו חותם על התרבות היהודית. כאשר אני מדריך קבוצות דתיות באזור, אנחנו נכנסים לבית המדרש הישן, ושם אנחנו שרים חרישית את הניגונים "הקם מלכות דוד" ו"רחם בחסדך". מי שאינם מכירים את המלים, מצטרפים בזמזום לרישי של המנגינה. אח"כ, בסיכום הטיול, אומרים לי שזו היתה החוויה המרגשת ביותר בטיול לרומניה.

אם יש עוד זמן, נמשיך לעיירה הקטנה מוקאניצה Mocanita, עיירה ציורית, שיש בה מסילת ברזל שנסללה להוביל עצים מהיער, וכיום משמשת רק לתיירות. יש נסיעה חווייתי שבמהלכה עושים תרגיל של כאילו הרכבת יורדת מהפסים, ומבקשים מכולם לרדת ולדחוף את הקטר בחזרה למסילה. בתחנת ווישאו ריכזו ההונגרים 12,000 יהודים, ומכאן שלחו אותם לאושוויץ.

בתחנת הרכבת יש מעין מוזיאון יהודי קטן בתוך בית הקפה "אלפנט". זה היה שמו של היהודי האחרון בעיירה, שהפעיל במבנה הזה מנסרה לעצים. ילדיו הפכו את המקום לבית קפה, ועל קירותיו הם תלו תמונות ומסמכים שמנציחים את קהילת ווישאו, שרובה נספתה בשואה. מלבד הקבוצות שלי, מעטים מאוד היהודים שבאים למוזיאון הנידח הזה.

במחוז בוקובינה נמצאת גם העיירה סִיגֶט, שם נוסדה חסידות סאטמר הגדולה והקיצונית בעולם. במקום בו עמד פעם בית הכנסת הגדול הוקמה אנדרטה לשואה.

בית הכנסת הספרדי שפעל בסיגט שוחזר.

בבית הקברות היהודי בסיגט יש אוהל של שושלת משפחת טייטלבוים, אדמורי סאטמר וויז'ניץ. כדאי לראות גם את "מגדל הכהנים" בבית הקברות שנבנה כדי לאפשר לכהנים להשתתף בהלוויות בלי להיטמא למת.

רוב האדמורים באירופה התנגדו לציונות, בגלל שהונהגה בידי חילוניים שפרקו עול מצוות. אבל בחבל בוקובינה ברומניה היו גם רבנים ציוניים חשובים. ביניהם הרב אליעזר האגר, ראש ישיבת ויז'ניץ, ורוב אדמורי סדיגורה ובויאן. בבוקובינה גדל ופעל גם מייסד תנועת הציונית הדתית המזרחי, הרב יהודה לייב פישמן מימון, שהיה בין חותמי מגילה העצמאות ושר הדתות הראשון בישראל. בערי המחוז הזה היו סניפים של בני עקיבא, פעילויות של התנועה הציונית, ורבים עלו מבוקובינה לארץ ישראל. נותרו שם בעיקר חרדים שרבניהם אסרו עליהם לעלות ארצה, ולכן רובם ניספו בשואה. לעומתם, רוב האדמורים הצליחו לקמבן לעצמם מפלט באמצעות הרכבת של קסטנר.

בסיגט נמצא גם מוזיאון יהודי בבית ילדותו של הסופר אלי ויזל. אתר חובה! בכל טיול אני מקריא שם קטעים מספריו, שבהם הוא מתאר את הבתים ברחוב ואת הרוכלים שאנו רואים על המדרכה מול עינינו.

עד כאן רק דוגמיות של בתי כנסת משוחזרים בצפון רומניה, שבחרתי לפי יופים ולפי המרחק מהכביש הבינעירוני שמחבר את בוקרשט עם בראן. מי שמעוניינים להרחיב ולהקדיש יום או יומיים לנושא זה, כדי לחפש עוד בתי כנסת משוחזרים גם בעיירות Galati (ביהכנ"ס מסריאסילור), Focsani, ,Bacau, Bârlad Botosani , Dorohoi, Radauti . פרטים עליהם ומפות והדרכה אפשר לקבל במלון קונקורד בבוקרשט, שמנוהל ע"י ישראלי משלנו, צבי אשר. המלון שופץ ונפתח לאחרונה ברמה של 4 כוכבים, וניתן להזמין לשם אוכל מבית חבד הסמוך. גם לצורך תפילות במנין אפשר ללכת לבית חבד. צבי אשר מתכונן להכשיר אגף במטבח המלון, לפי הביקוש שיגיע מצד אורחים שומרי כשרות. מומלץ!

צילומים: דניאל גרינפלד, באדיבות מכון Centropa, ומיכאל בר אל