לכבוד יום השואה מקרינים בסינמטק תל אביב את הסרט "משחק המלכים". סרט עוצמתי ומהמם, שמותיר את הצופים פעורי פה בסיומו. זה עיבוד קולנועי מרהיב לספר "נובלת שחמט”, רב המכר שחיבר שטפן צוויג. הבמאי פיטר שטולצל. צפיתי בהקרנת בכורה לעיתונאים, ואני ממליץ בכל לב לצפות בסרט.

העלילה מתארת עורך דין ונוטריון יהודי, ד"ר ג'וזף ברטוק, שמגלם השחקן אוליבר מסוצ'י. הוא מנסה להימלט עם אשתו (השחקנית בירגיט מיניכמאייר) מוינה לאמריקה בלילה של האנשלוס, ב-12 במרץ 1938, שבו סיפחו הנאצים הגרמנים את אוסטריה. לברטוק היו לקוחות מהאצולה עתירת ההון של אוסטריה, והוא ניהל עבורם את נכסיהם שהוסתרו בבנקים בוואדוז ובשווייץ. לפני הבריחה הוא עובר במשרדו, ומעלה באש מסמכים וחוזים, ומשנן במוחו מספרי חשבונות בנק חסויים. בינתיים מגיעים הנאצים למשרדו, ותופסים אותו "על חם" תרתי משמע. הוא נעצר, ונכלא במלון 'מטרופול' המפואר בוינה. חוקרי הגיסטפו, פרנזץ יוזף בוהם (השחקן אלברכט שוך) ומירקו צ'נטוביץ מבקשים ממנו מידע שיאפשר להם להניח ידיהם על רכוש ונכסים של מליארדי מארקים, שהסתיר עבור לקוחותיו. הוא מסרב לשתף פעולה ולמסור מידע רגיש.

לא מענים אותו פיזית, אבל מנסים לשבור את רוחו. משאירים אותו בבדידות מחרידה במשך שנה, בתקוה שיישבר וימסור מידע בתמורה לשחרורו. הוא מבקש עיתונים וספרים להעביר את הזמן, אבל נענה בשלילה. יום אחד הוא מצליח לגנוב ספר, שמתגלה כספר הדרכה לשחמט. הקריאה בו הופכת אותו לאמן שחמט. חקירותיו הם מאבק מוחות מרתק מול החוקרים, שבמהלכם הוא המנצח הגדול. אבל הבדידות גורמת לו לאבד את שפיותו בהדרגה. כעבור כשנה של מעצר בבדידות משחררים אותו.

הוא מפליג באוניה לאמריקה, ובעליה לסיפון פוגש את אשתו. במהלך ההפלגה נקלע למשחקי שמחט עם נוסעים אחרים, ומנצח אפילו את אלוף העולם בשחמט. אותו אלוף נדמה לו כמו החוקר הראשי שלו במעצר בוינה. את שניהם הוא ניצח במשחק המוחות.

הסצינה האחרונה בסרט מתרחשת בבית משוגעים בוינה, שם הוא משוחח באווירה רוגעת עם אחות רחמניה, שנראית כמו אשתו.

"משחק המלכים" מציג בפנינו מבט קולנועי וויזואלי מעניין. ניגוד בין החדר הסגור והקלסטרופובי במלון, לבין האוניה הענקית החוצה את האטלנטי בתוך עננים של ערפל, היוצרים רקע של מתח, בו ניתן להפוך את המטפורה הספרותית של צוויג לסיפור גדול. מצד אחד יש את המשחק הקאמרי בין הגיבור ברטוק לבין החוקר מהגיסטפו. ומצד שני, המסע לאמריקה ובו תחרות השחמט עם האלוף העולמי השתקן. הערפילים המלווים את המסע מעניקים מימד סוריאליסטי.

הסרט עצמו מרתק, והעלילה מתפתחת בלא הרף. אבל בסופו אנחנו נשארים קצת מבולבלים. כאשר אנחנו מנסים לעכל מה ראינו, הרבה תעלומות ממשיכות לקנן במוחנו. האם הפגישות והשיחות של ג'וזף עם אשתו על האוניה אכן התקיימו במציאות, או שזה התרחש רק בדימיונו המתעתע? האם הוא בכלל הפליג לאמריקה, או שזה רק פרי מוחו הקודח? למה הגרמנים שחררו אותו, ולא רצחו גם אותו?

משהו פה לא נראה אמין ואמיתי.

הסרט מתאר "שואה ורודה" או "שואה מפנקת" ולא נוראית כמו ששמענו מהורינו. לפי מה שהיכרנו, אבותינו היו עצורים במחנות עבודה ומחנות השמדה מלוכלכים וצפופים, ואילו גיבור "משחק המלכים" היה עצור בחדר גדול במלון המפואר ביותר בוינה. אבותינו סבלו מחרפת רעב, ולגיבור הסרט מוגש מזון איכותי מידי יום. הגרמנים שפעלו במחנות העבודה וההשמדה היו חיות אדם אלימים וברברים, ואילו הצוות ששמר על העצור היה שקט ואדיב. הפוך מהסטריאוטיפ הגרמני. הם לא עינו אותו ולא היכו אותו, אלא דיברו בנימוס. לאבותינו היה קר במחנות הריכוז הקפואים, ואילו לגיבור הסרט יש מעיל נוח עם צווארון פרווה מחמם ונעים.

אפשר להניח שב"יד ושם" לא היו ממליצים על הסרט הזה כמייצג השואה. אבל אנחנו ממליצים בחום, לא בתור סרט שואה ראשי, אלא כתוספת לסרטי שואה אחרים. הסרט מוצג בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ, ומופץ ע"י 'סרטי נחשון'.

עוד פרט שריגש אותי היה דברים שכותב היחצן שאולי בסקינד, שאירגן את ההקרנה לעיתונאים: "תרגומו ועריכתו מוקדש לזכרה של אמי פרידה בסקינד. האישה שגילתה לי את שטפן צוויג, הסופר שהיה חביב עליה ובמיוחד 'משחק המלכים' ו'העולם של אתמול', אותם שמרה והחזיקה בעותקים ישנים בתרגום מיושן ועם אהבה רבה. בזכותה ספרייתי מלאה בספריו של סופר אהוב זה".