היום זה י"ט בכסלו, שבו מציינים חסידי חב"ד את "חג הגאולה". בשנת 1798 נעצר האדמו"ר הזקן, בעל התניא, ונכלא בבית הסוהר שבמבצר פְּטְרוֹפָּבְלוֹסְקַיָה Petropavli  בסנט פטרסבורג. כעבור 53 יום הוא שוחרר לחופשי. המבצר עדיין קיים, ולכן נסעתי לראות ולצלם את הכלא שבו התרחש הנס של חב"ד.

הסיבה למאסר של הרבי היתה עלילה שיקרית וזדונית של מתנגדי החסידות בעיר ליוז'נה, שבה גר הרבי, וששני שלישים מתושביה היו יהודים. הכל ידעו שרבי שניאור זלמן תומך כספית בחסידיו ברחבי העולם, ושולח כספים גם לקהילות חב"ד שהיו בירושלים ובצפת. באותה תקופה שלטו בא"י העותומנים, שהיו אויבי האימפריה הרוסית. מתנגדי החסידות בליוזנה ופינסק הלשינו לשלטונות שהרבי מעביר כספים לאויב העותומני באמצעות יהודים בירושלים. מעשה כזה נחשב ברוסיה בגידה במולדת, שדינה מוות. למעשה, מה שבאמת כאב למלשינים זה שהאדמו"ר הזקן נהיה פופולרי יותר מרבניהם, וגם חלק מילדיהם נטשו את רבניהם ואת בתי המדרש של הוריהם, והצטרפו לחסידות חב"ד.

כאשר באו שוטרים לקחת את הרבי למאסר השתררו הפתעה ודאגה רבה, כי הובילו אותו בתוך עגלת אסירים שחורה. עגלה שחורה זו היתה מיועדת רק לאסירים מסוכנים ביותר. הרבי בעל התניא נלקח מביתו בליוזנה עד מבצר פטרופבלוסקיה, שהיה על אי מחוץ לעיר סנט פטרסבורג. המרחק עד לכלא הוא כ620 ק"מ, וכיום הנסיעה לשם נמשכת יותר מ8 שעות. במאה ה18 נמשכה הדרך 4-5 ימים.

במסע המפרך אל הכלא קרו לרבי ניסים. כשנכנסה השבת, ביקש הרבי מהשוטרים לעצור את הנסיעה עד למוצאי שבת. קצין המשטרה סירב. ואז, פתאום נשבר הציר של העגלה. תיקון הציר נמשך זמן רב, ואז רצו השוטרים להמשיך את המסע. פתאום אחד הסוסים שבק חיים. הביאו סוס אחר מהעיירה הסמוכה, רתמו גם אותו אל העגלה, אך הסוסים סרבו ללכת, למרות הצלפות העגלונים. כך נשארו הרב והשוטרים במשך כל השבת בצד הדרך, ורק במוצאי שבת המשיכו את המסע למבצר פטרופבלוסקיה.

המבצר הזה קיים עד היום. הלכתי מלא סקרנות לראות את כלאו של הרבי. ובכן, המבצר נמצא על אי באמצע נהר נְיֵיבָה Neva, שנקרא "אי הארנבים". הוא כולל 6 בניינים בצורה של משושה, הבנויים מלבנים אדומות קטנות. חלק מהבניינים שימשו כבסיס אימונים ומגורים של המשטרה החשאית. כך הם נראים מהחצר הפנימית:

אחד מהבניינים נבנה בלי חלונות, ושימש בית כלא. לשם העבירו את הרבי. כך הוא נראה מבחוץ:

ביקשתי לראות את התא שבו נכלא הרבי, אבל הכניסה פנימה לא התאפשרה לי, וחוץ מזה המנהלים אינם יודעים באיזה תא בדיוק היה כלוא הרבי.

גם בקיר הנגדי של בנין זה אין חלונות. בחזיתו יש שני עמודים שאליהם היו קושרים אסירים שנידונו למוות, ומעמידים אותם מול כיתת יורים. רבי שניאור זלמן היה מאסירים היחידים במקום שניצלו מגורל זה.

על הדשא בגינת המבצר יש שלטי הסברה לתולדות המקום, וביניהם גם איור כיצד היה המקום נראה בשלהי המאה ה18, כשהרבי היה כלוא שם.

כיום המבצר משמש מוזיאון לתקופה הבולשביקית, ומוזיאון להיסטוריה של סנט פטרסבורג. הגינות המטופחות שבין הבנינים ומחוץ להם הפכו לפארק ציבורי עם מסעדות וחנויות גלידה ודוכני אוכל למיניהם. בעונת הקייץ באים לטייל שם רבים מתושבי סנט פטרסבוג. זה שער הכניסה לאתר:

חלק מהחקירות של הרבי התנהלו בתוך הכלא, וחלק מהחקירות התנהלו במפקדה הראשית של המשטרה החשאית, שבתוך העיר סנט פטרסבורג. בחקירות התערב אישית גם שר המשטרה, שהיה גוי משכיל והבין קצת גם ביהדות. הוא שאל את הרבי שאלות שונות והוקסם מתשובותיו ומאישיותו, עד שגם הוא החל להעריץ את הרבי. הוא נהג להיכנס לתאו של הרבי לשיחות נפש פילוסופיות, גם מחוץ לזמנים של החקירה הרשמית. שר המשטרה החל לפעול אצל הצאר הרוסי ניקולאי הראשון להעניק לרבי חנינה. הצאר הטיל ספק בהתרשמותו של שר המשטרה, ורצה לבחון בעצמו מה הקסים את השר. הצאר בא לכלא, החליף את בגדי השרד לבגדים של סוהר פשוט, וכך נכנס לתאו של הרבי. להפתעתו הרבי התרגש וכיבד אותו בגינוני מלכות. "מה הכבוד הזה?" שאל האורח, "וכי אני הצאר של רוסיה?".

"כן!" השיב הרבי, והסביר לו מדוע הוא חושב כך.

כלא פטרופבלי נמצא על אי, שכיום שני גשרים מחברים אותו ליבשה. פעם לא היו גשרים, והתנועה אליו היתה רק בסירות. שליח חב"ד בסנט פטרסבורג, ר' שלום פבזנר, ליוה אותי אל הכלא, ולקח אותי גם לראות את המזח בשפת הנהר שממנו הפליגו הסירות שלקחו את הרבי לחקירות בתוך העיר. רוחב נהר נייבה באזור זה נראה לי כקילומטר וחצי. בעיניי זה כמו המרחק בכנרת בין קיבוץ דגניה לקיבוץ מעגן.

בעודנו עומדים על שפת הנהר בצמוד לכלא, רבי שלום פבזנר מספר לי עוד אגדה חסידית. באחד הלילות החורפיים כשהחזירו את הרבי מהחקירה אל תאו בכלא, פתאום התפזרו העננים ונגלה הירח. הרבי ביקש לעצור כדי לברך 'קידוש לבנה', אך הקצין הרוסי סירב. לפתע מנוע הסירה שבק חיים. השוטרים ניסו להפעילו מחדש פעמים אחדות שוב ושוב, אך לא הצליחו. בינתיים הרבי נעמד בסירה ואמר את קידוש הלבנה בדבקות. כשסיים הרבי, התיישב במקומו, ואותת בעיניו לקפטיין להמשיך בהפלגה. הימאים ניסו שוב להתניע את הסירה, ואז המנוע נדלק מיד ובקלות. השוטרים והימאים הבינו שקורה פה נס גלוי. קצין המשטרה הבכיר ביקש מהרבי שיברך אותו. מאז גם הסוהרים שבמבצר התייחסו לרבי בכבוד ובחרדת קודש.

כאמור, החוקרים השתכנעו שהרבי חף מפשע, ושלחו אותו לחופשי כעבור 53 ימים. יום השחרור היה בי"ט בכסלו. וחסידי חב"ד קבעו אותו "חג הגאולה".

השחרור היה לא רק שחרור אישי של הרבי אלא אירוע בהיסטוריה היהודית. ההכרה של השלטונות בתורת החסידות העניקה לחסידות ולספר התניא לגיטימיות ציבורית. גם החשיפה התקשורתית של השחרור גרמה ליהודים רבים בעולם להכיר שיש בכלל ספר תניא. עקב זאת החלו האדמו"ר הזקן ותלמידיו להפיץ את תורת החסידות ביתר שאת. לא עוד במסתרים. לכן חסידי חב"ד חוגגים ביום הזה גם את "ראש השנה לחסידות".

כאן באי הארנבים החל הכל, בדיוק היום לפני 221 שנים.

על מי שחוגגים את "חג הגאולה" אמר האדמו"ר הזקן: "מי שישמח בשמחתי, אוציאנו מן המיצר אל המרחב". היום בערב עורכים החסידים התוועדויות (פאַרברענגען) בכל העולם. ביום זה נוהגים החבדניקים לברך זה את זה: "לשנה טובה בלימוד החסידות, ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו".

מסעדות כשרות בסנט פטרסבורג:

לחיים– הכתובת: 2, Lermontovsky avenue  טלפון: ‎+7812.572.56.16

Kosherno- בהשגחת אב"ד פנחס גולדשמיט. הכתובת: Ulitsa Aleksandra Matrosova, 20,  טלפון: ‎+7 905 222 44 34

Golden– בהגחת הרב גולדשמיט. הכתובת: W79W+F6 Admiralteysky District, טלפון: ‎+7 812 714-45-91

חנות מינימרקט כשר- בכתובת: Lermontovskiy Prospekt, 2.

טלפון: ‎+7 812 575-38-59