יש משהו אירוני בכך שדווקא הקיבוץ, אותו מוסד ישראלי שנבנה על שקיפות, שיתוף ואמון, מספק קרקע פורייה כל כך למותחנים. אולי משום שכל קהילה שמספרת לעצמה סיפור יפה מדי, מסתירה תמיד גם כמה פרקים פחות מחמיאים.
זהו חומר הגלם שממנו נבנה "קבור באדמה", ספר הביכורים של ר. מ. בלקווד, שם העט של רן מן.
מותחנים רבים נפתחים בגופה. מעטים מהם משתמשים בה כדי לחקור לא רק פשע, אלא גם את התפוררותם האיטית של ערכים ושל קהילה שלמה.
על פני השטח מדובר בסיפור מוכר: אלון שב לקיבוץ ילדותו בעקבות מוות הנראה כהתאבדות. במהרה הוא מגלה שכספים נעלמו, שהיחסים בין חברי הקהילה מורכבים מכפי שנדמה, ושמאחורי החזות הפסטורלית מסתתרת מערכת של אינטרסים, חשדות ופחדים. אולם הספר אינו מסתפק במנגנון העלילתי של תעלומה וחקירה. הוא מבקש לבחון כיצד קהילה שנבנתה על חזון של שותפות עלולה למצוא את עצמה לכודה במאבקי כוח, בהסתרת מידע ובפשרות מוסריות.
כוחו של הספר נובע בראש ובראשונה מן האותנטיות שלו. רן מן מביא עמו ניסיון חיים עשיר בעולם הקיבוצי, והיכרותו עם המערכת הזאת ניכרת בכל פרט. הקיבוץ המתואר כאן אינו תפאורה אקזוטית שנועדה לשרת את העלילה. זהו עולם חי ונושם, בעל היסטוריה, היררכיות פנימיות, זיכרונות קולקטיביים ומתחים כלכליים. הקורא חש כי המחבר מכיר היטב את המרחק שבין האידיאל לבין המציאות.
הישגו המרשים ביותר של הספר הוא האופן שבו הוא מסרב לחלק את העולם לטובים ולרעים. הדמויות אינן פועלות מתוך רוע טהור אלא מתוך חולשות אנושיות מוכרות: פחד מאובדן מעמד, רצון להגן על המשפחה, נאמנות עיוורת לאנשים הקרובים להן או אמונה שהמטרה מצדיקה את האמצעים. דווקא המורכבות הזאת מעניקה לסיפור את כוחו.
הספר מציע גם מבט מעניין על אחד המיתוסים המכוננים של החברה הישראלית. במשך שנים רבות נתפס הקיבוץ כסמל של סולידריות וערבות הדדית. בלקווד אינו מבקש להרוס את המיתוס הזה, אך הוא בוחן אותו בעין מפוכחת. הוא מזכיר לקורא שכל מערכת חברתית, גם זו שנולדה מתוך אידיאלים נשגבים, מורכבת בסופו של דבר מבני אדם. ובני אדם, כידוע, מביאים עמם תשוקות, קנאות, טעויות ופחדים.
העלילה עצמה בנויה היטב ושומרת על מתח לאורך הספר. הגילויים מגיעים בקצב מדוד, והמחבר יודע כיצד לחשוף מידע חדש מבלי לפגוע באמינות הסיפור. התוצאה היא ספר שקוראיו עשויים למצוא את עצמם מסיימים בפרק נוסף, ועוד אחד, הרבה אחרי שהתכוונו להניחו בצד.
הקיבוץ של "קבור באדמה" אינו גן עדן אבוד וגם לא גיהינום. הוא מקום אנושי. בדיוק משום כך הוא מעניין. המדשאות עדיין ירוקות, חדר האוכל עדיין עומד במקומו, אבל מתחת לפני השטח רוחשים חשבונות ישנים, עלבונות, מאבקי יוקרה ופחד מפני שינוי. בלקווד מבין שהדרמה הגדולה ביותר אינה מגיעה בדרך כלל מבחוץ. היא צומחת מבפנים.
גם מבחינה מבנית הספר עובד היטב. הקצב מהיר, התפניות מגיעות במינון נכון, והמחבר יודע מתי למסור מידע ומתי להתאפק. בעולם שבו לא מעט מותחנים נשענים על פעלולים עלילתיים מוגזמים, "קבור באדמה" בוחר בדרך קשה יותר: לגרום לקורא להאמין שהכול באמת יכול היה לקרות.
וזו אולי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר להעניק לספר כזה. בסיום הקריאה לא זוכרים רק את התעלומה, אלא גם את התחושה המטרידה שהסיפור אינו רחוק כל כך מן המציאות. שהאנשים הללו, על חולשותיהם, שאיפותיהם וטעויותיהם, מוכרים לנו הרבה יותר משהיינו רוצים להודות.
אולם מה שמעניק ל*"קבור באדמה"* את ערכו מעבר להנאת הקריאה הוא השאלות שהוא מעלה. מה קורה כאשר מערכת ערכים מתחילה להיסדק? כיצד מגיבה קהילה כאשר האמת מאיימת על יציבותה? ועד כמה רחוק מוכנים אנשים ללכת כדי להגן על עצמם מפני השלכות מעשיהם?
אלו שאלות שממשיכות להדהד גם לאחר שהעמוד האחרון נקרא.
קבור באדמה / ר.מ. בלקווד
הוצאת צמרת
מחיר 79 שקלים