ביום שישי הקרוב, בלב השרון, תאילנד תופיע לרגע בישראל. העיר ראיונג Rayong שוכנת מדרום לבנגקוק, וכעת גם דרום ראיונג מגיעה לדרום השרון.
באולם הכנסים D-One שבמועצה האזורית דרום השרון ייערך פסטיבל "סוואדי סבבה", חגיגה צבעונית של תרבות, אוכל, מוזיקה ומסורת תאילנדית. חברת התיירות 'טרהנובה' מבטיחה להביא אלינו ריח של חלב קוקוס המתבשל בסיר גדול. ריח של עשבי תיבול כתושים בעלי ומכתש. ריח של שמן חם מדוכן רחוב, כזה שמחזיר בבת אחת זיכרונות של סמטאות בבנגקוק ושל שווקי לילה בצ'אנג מאי.
"סוואדי" ("Sawasdee"), ברכת השלום התאילנדית, פוגשת את ה"סבבה" הישראלית. שתי מילים שבמבט ראשון אינן חולקות דבר, אך למעשה שתיהן מבטאות אותו רעיון פשוט: רצון טוב כלפי הזולת.
תאילנד וישראל הן מדינות שונות כמעט בכל מובן אפשרי. האחת טרופית, לחה וירוקה. השנייה ים תיכונית, יבשה יותר ומלאת ניגודים. אך במשך עשרות שנים נרקם ביניהן קשר אנושי יוצא דופן. צעירים ישראלים נודדים לאיי הדרום לאחר השירות הצבאי, ומשפחות משני העמים למדו להכיר אלו את אלו מעבר לכותרות ולמרחקים. אולי משום כך נדמה שפסטיבל כזה אינו רק אירוע תרבות. הוא מפגש מחודש בין מכרים ותיקים.
המבקרים יוכלו לשוטט בין דוכני "שוק רחוב" תאילנדי שיציעו מאכלים מסורתיים, חטיפים אקזוטיים, עבודות יד, בדים צבעוניים ומזכרות שהיו יכולות להימצא באותה מידה בשוק סוף השבוע של בנגקוק. יהיו שם הדגמות בישול, מופעי מוזיקה, עמדות עיסוי תאילנדי מסורתי ותצוגות של איגרוף תאילנדי, אותו שילוב מרתק של ספורט, טקס ומשמעת עתיקת יומין.
אבל כמו בכל מסע אמיתי, המעניין ביותר אינו תמיד מה שנמצא על הבמה. זה יהיה המבקר הישראלי שינסה לראשונה חטיף שמעולם לא פגש. המשפחה שתעצור להקשיב לכלי נגינה זרים. הילד שישאל מדוע הרקדניות לובשות תלבושות כה שונות מכל מה שהכיר. והמטייל הוותיק, זה שכבר ביקר בפוקט או בקוסמוי, שיחוש לפתע דקירת געגוע קטנה כשישמע מנגינה מוכרת או יריח תבשיל שכמעט שכח.
מאחורי החגיגה מסתתר גם סיפור דיפלומטי. השנה מציינות ישראל ותאילנד 72 שנות יחסים רשמיים. אלו שנים שבהן נבנו קשרים בתחומי התיירות, החקלאות, החדשנות והתרבות. יותר משישים אלף חקלאים תאילנדים עובדים בשדות ורפתות ישראליים, ויותר מ-410,000 תיירים ישראלים ביקרו בתאילנד אשתקד למרות המלחמה. אין עוד יעד במזרח הרחוק שהפך כה אהוב על הישראלים.
אולי משום שתאילנד מציעה משהו שהעולם המודרני מתקשה לספק: תחושת קלילות. חיוך שאינו ממהר לשום מקום. סבלנות. נדיבות יומיומית שאינה דורשת הסבר. לא במקרה מכונה המדינה "ממלכת החיוכים". לא משום שאנשיה מחייכים יותר מאחרים, אלא משום שהם הפכו את האדיבות לשפה.
השבוע מצטרפת ישראל לרשימה מצומצמת של ערים ויעדים בינלאומיים שבהם מתקיימים פסטיבלי תאילנד רשמיים, לצד לונדון, לוס אנג'לס וברלין. זו מחמאה לא רק ליחסים בין המדינות, אלא גם לקהל הישראלי, שאימץ במשך השנים את תאילנד בהתלהבות יוצאת דופן.
בסופו של דבר, פסטיבלים כאלה אינם עוסקים רק בתרבות זרה. הם עוסקים בסקרנות. ברצון להציץ מעבר לאופק. לטעום, להאזין, להריח ולגלות. וביום שישי אחד בשרון, בלי לטוס תשע שעות ובלי לעבור ביקורת דרכונים, אפשר יהיה לעשות בדיוק את זה. לכמה שעות בלבד, הדרך לבנגקוק תעבור דרך דרום השרון.
הפסטיבל, המתאים לכל המשפחה ופתוח לקהל הרחב.
מתי? 12 ביוני 2026 בשעות 13:00-22:00