חברת התעופה קתאי פסיספיק פתחה את הקו מהונג קונג לתל אביב לפני כשנתיים עם 4 טיסות שבועיות. הקו זכה להצלחה מסחרית, שגרמה להם להגדיל את תדירות הטיסות לטיסה יומית, חוץ מיום ראשון. מנכ"ל קתאי בישראל, ג'ונתן ביילי, אומר שהם חושבים להגדיל אף לשתי טיסות יומיות בחלק מימי השבוע. נראה שהקו לישראל הוא מהחשובים בעיני הנהלת קתאי. לפני כחודש אף קיימו בתל אביב את כנס המנהלים הבכירים שלהם בכל העולם.

בחודש יוני האחרון היתה קתאי חברת התעופה השניה בעולם שקיבלה את המטוסים החדשים ביותר מדגם אירבוס 350-1000. אחד מהם היא הקצתה לקו לתל אביב. זה מוכיח את חשיבות הקו לישראל בעיני ראשי החברה. בינתיים הדגם החדש טס לישראל רק בעונת הביקוש בקיץ. בחודשים מרץ עד מאי חזרו להפעיל את אחיו הקטן יותר מדגם 350-900. לקתאי יש 22 מטוסים מדגם 350-900, וכשתושלם ההזמנה יהיו להם גם 20 מטוסים מדגם 350-1000.

טסתי איתם להונג קונג לבדוק את הקו. בדרך מישראל להונג קונג טסתי בטיסה CX676 על האירבוס 350-900 במחלקת תיירים פרימיום, ובדרך חזרה ארצה במחלקת עסקים בטיסה CX675. את הטיסה שלי מהונג קונג לתל אביב בקתאי פסיפיק אפשר לסכם במילה אחת: ״חלום!״. בגלל שרוב הטיסה ישנתי שינה עמוקה ושלווה. זאת למרות שבדרך כלל אינני מצליח להירדם בטיסות.

הצ'ק אין

הטיסה מתוכננת ל1 ועשר דקות בלילה. הגעתי לשדה התעופה של הונג קונג בשעה 23:20. הבידוק הבטחוני והצ׳ק אין עברו במהירות וביעילות מפתיעים. התור היה קצר מאוד בשניהם. כנראה בגלל שהיו הרבה עמדות מאוישות. למשל, ביקורת הגבולות נמשכה פחות דקה כי הייתי היחיד בתור מול אותו פקיד. מול עמדות אחרת של ביקורת הגבולות עמדו מעט מאוד אנשים בתור. חוויה שונה מאוד מהמוכר לנו מהמקובל בנתב"ג.

הטרקלין

משם הלכתי לטרקלין של קתאי שנמצא מול שער 2. מחד, הטרקלין גדול יותר מהטרקלינים "דוד המלך" בנתב"ג, ומאידך יש בו תחושה אינטימית. הוא מתפרש על שתי קומות, כשבכל אחת מספר חדרים גדולים ואולמות עם מקומות ישיבת מרווחים לכשלושים איש בלבד.

בכל חדר בטרקלין יש גם בופה עם צלחות שעליהן אפשר להעמיס מכל טוב. ראיתי שם קדרות עם מרקים, סירים עם פסטות, קציצות בשר וכריכים. מטעמי כשרות אני אכלתי רק קוביות אבטיח ומלון, ושתיה קלה.

בטרקלין הזה היתה לאחרונה התחשבות מיוחדת בנוסעים דתיים, שראויה לצל"ש. לפני חודשים אחדים הם עשו "פיילוט" לנסות להקל על החיים של נוסעים שומרי כשרות במחלקות היוקרה. כידוע, הטיסה לישראל יוצאת לאחר חצות, וארוחת הערב מוגשת במטוס בערך בשתיים בלילה. לפיכך נתנו לנוסעים דתיים אפשרות לאכול את הארוחה הכשרה בטרקלין, כדי שבטיסה יוכלו לישון בלי הפרעה ובלי לחכות לאוכל. לפי בקשה בתיאום מוקדם היו מביאים את המנה הכשרה לטרקלין. במטבחי אחד הטרקלינים אף הציבו מיקרוגל מיוחד לחמם רק את מנות האוכל הכשר. אבל הניסיון נכשל והופסק. לא משתלם לחברה להעסיק משגיח כשרות בכל ערב, רק למקרה שאולי נוסע אחד או שניים יבקשו לאכול שם. בינתיים התברר שהעובדים בטרקלין הטריפו בשוגג את המיקרוגל, והיו בעיות לוגיסטיות להביא את המנות הכשרות לטרקלין. גם לדיילים על המטוס היתה בעיה להבחין בין מזמיני המנות הכשרות שכבר אכלו בטרקלין, לבין מי שהזמין כשר ועדיין לא אכל.

ההרצה הניסיונית של התוכנית הזו הופסקה אחרי טיסות מעטות. אבל עם זאת מגיעה ברכת "יישר כוח" לג'ונתן ביילי ולראשי קתאי פסיפיק על עצם ההתחשבות בנו, הנוסעים מהציבור הדתי. חז"ל אמרו "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה". אז גם אנחנו. הלוואי וגם חברות תעופה אחרות יפעלו ברוח גישה אוהדת זו.

בטרקלין יש גם אזור למקלחות, ושמחתי לנצל את ההזדמנות. פעם ראשונה שאני מתקלח בשדה התעופה, ואח״כ עולה לטיסה רענן וצח. תענוג.

על מסך גדול בטרקלין מוצג זמן התחלת הבורדינג ושער העליה למטוס. ראיתי שהבורדינג מתוכנן לשעה 00:30 בשער 44. השער מרוחק מאוד מהטרקלין, והדרך אליו נמשכה כמעט עשרים דקות של הליכה בין הטרמינלים, כולל נסיעה ברכבת פנימית. כשהגעתי לשער חמש דקות אחרי המועד המתוכנן של הבורדינג, ראיתי נוסעים רבים ממתינים בשני טורים ארוכים מול שער העליה. היה שם עיכוב. לבסוף עליתי למטוס רק בשעה 00:55, והייתי בין הראשונים.

המושבים

קבלתי מושב 11D שזה במעבר בשורה הראשונה במטוס, במחלקת העסקים. על סיפון המטוס פינוקים מהרגע הראשון. מיד כשאנחנו מתיישבים מגיעה דיילת עם מגש משקאות, ומציעה שמפניה, מיץ תפוזים, ומים. לא הספקתי לגמור את השתיה, וכבר מגיע דייל ומציע מגבות חמות להתרעננות. אח"כ עוברים הדיילים ומחלקים 'ערכת פינוק', שכוללת כיסוי לעיניים לשינה, גרביים עם סוליה מיוחדת להליכה, מברשת שינים ומשחה, ואטמים לאוזניים.

במחלקת העסקים יש 38 מושבים בתאים פרטיים. 4 תאים בכל שורה. כל מושב הוא גם כסא מעבר. המושבים מסודרים במיצוב של 1-2-1 בשורה. רוחב המושב 62 ס״מ נטו, וברוטו עם משענות היד הרוחב 80 ס״מ. (הבאתי מהבית מטר ומדדתי בעצמי). המושבים רכים מאוד, והריפוד נעים למגע. דומים לכורסאות בבית שלי, יותר מאשר למושבים במטוסים או באוטובוסים.

רוחב התא הפרטי הוא 118 ס״מ. המרחק בין השורה בה ישבתי אל הקיר הוא 64 ס״מ, וזה גם המרחק בין השורות האחרות במחלקת העסקים. מרווח מאוד. בכל תא יש כפתורים לשנות את תנוחת המושב. אפשר להרים את הרגליים, לכופף את משענת הגב, ולהזיז את המושב המרכזי קדימה ואחורה עד למצב של מיטה מאוזנת. בנוסף, יש בכל תא פרטי שתי ארוניות לשירות הנוסעים. המושבים הפחות טובים במחלקת העסקים הם 11D 11G כי הם ממוקמים מול דלת השירותים. לידם יש יותר תנועה של נוסעים, ויש רעש של פתיחת הדלת וסגירתה, וקולות הורדת המים בשירותים. זה לא עוזר לנו לישון בשקט.

הטיסה

המטוס נדחף מהשער בשעה 01:23 והחל להסיע לעמדת ההמראה. המראנו בשעה 01:49, באיחור של כ35 דקות.

על משענת המושב שלפנינו יש מסך מגע עם שפע של תוכניות בידור. יותר ממאה סרטים וסדרות טלויזיה. כל נוסע בוחר סרט לפי טעמו. התבלבלתי מהשפע. בחרתי בסוף בפרק מהסידרה של "מיסטר בין". בין תוכניות הבידור יש גם אלבומים מוסיקליים רבים. גם מוסיקת פופ וגם קלאסית שקטה ומרדימה. לא היה פסקול של ישי לפידות או של פרחי, אז העברתי את הזמן עם בטהובן. בין שפע אפשרויות הבידור יש גם סרטים רבים לילדים, וגם משחקי מחשב לילדים ולמבוגרים. בנוסף, יש שם כמאה מגזינים לקריאה אונליין. אף אחד לא בעברית. בקו ריווחי שכזה אולי היה מקום להוסיף גם עיתונים ישראליים ודף יומי בגמרא. לא מדובר בהוצאה גדולה עבור חברת תעופה ריווחית שכזו. רעיון לסניף הישראלי של קתאי: הוסיפו ערוצים ייעודיים לנוסעים דתיים, שרבים מהם טסים איתכם.

בתא הנוסעים יש גם גישה לאינטרנט, בתשלום נוסף. יש להם 3 מסלולי תשלום: א- 10 דולר אמריקאי לשעה, 13 $ למשך כל הטיסה שנמשכת פחות מ6 שעות, ומסלול של 20 $ למשך כל הטיסה שאורכת יותר מ6 שעות. בכל מושב יש שתי ארוניות, שבאחת מהן שקע וUSB להטענת טלפונים או מחשבים, לצד אוזניות שמע איכותיות.

האוכל

לאחר כ20 דקות הגענו לגובה השיוט, והקברניט כיבה את השלט להדק חגורות. הדיילים מיד החלו להתארגן לארוחת ערב. פתחו את השולחן לכל נוסע, ופרסו עליו מפת בד לבנה. ארוחת הערב החלה בשעה 2 וחצי. אני הזמנתי מראש אוכל כשר גלאט, אך ויתרתי עליו כי הייתי עדיין שבע מהאוכל בטרקלין. הדייל האדיב הבטיח לשמור לי את המנה, ולחמם אותה עבורי בכל עת שארצה. אגב, הדייל הסיני הציג את עצמו בשם אייסק, וביקש שאפנה אליו בשמו הפרטי. עוד ביטוי מעשי של היחס האישי לנוסעי קתאי פסיפיק.

האוכל הכשר למהדרין שמוגש בטיסה זו הוא מתוצרת ״הרמוליס״ בלונדון בהשגחת בד״ץ כדתיא. המגש הכשר גדול ומלא בכל טוב. למנה ראשונה הגישו דג סלמון אפוי עם אטריות וירקות. המנה העיקרית היתה בשר גולש עם קוסקוס וירקות מבושלים. בצלחת נפרדת היו אפונים מבושלים בטעם חמין. היו במגש 3 סוגים של קינוחים- עוגת שוקולד ולצידה קרם חלבה, עוגיות מאקרון, ולפתן פירות. הכל היה טעים מאוד ובשפע. הרבה יותר ממנות האוכל הרגיל שקיבלו הנוסעים שאינם שומרי כשרות.

הצצתי גם למנת האוכל שהוגשה לנוסעים שאינם שומרי כשרות. נתנו להם לבחור בין עוף לסטייק עסיסי. מנה ראשונה היתה דג מטוגן. הנוסע שישב לצידי אמר שהאוכל שלו היה טעים לחיכו, אבל הוא התקנא בי בגודל המנה שאני קיבלתי.

בשעה 3 בלילה התארגנתי לשינה. הפכתי את המושב למיטה בעזרת הכפתורים הייעודיים. התכסיתי בשמיכה נוחה ועבה, חגרתי מעליה את החגורה, וחבשתי את מסיכת השינה שבתוך ה״קיט פינוק״ שחילקו הדיילים בתחילת הטיסה. כך נרדמתי מיד לשנת ישרים. כמעט. כי התעוררתי פעמים אחדות כאשר המטוס היטלטל במערבולות אויר, אך מיד נרדמתי שוב. אני מניח שהטייס הדליק את השלט ״להדק חגורות״, והדיילים עברו בין הנוסעים לבדוק. אבל אותי לא העירו כי ראו שאני חגור.

התעוררתי בשעה 8 וחצי בבוקר לפי שעון הונג קונג, רענן כפי שלא הייתי מעודי באף טיסת לילה ארוכה. הזמנתי מהדיילים את ארוחת הערב של אמש, שלא רציתי לאכול עם כולם כי הייתי מלא ושבע. לאחר השינה הרגשתי רענן ומרוכז, ופתחתי את המחשב והתחלתי לכתוב את כתבת המשוב הזו על הטיסה.

כשעתיים לפני הנחיתה, בשעה 5 וחצי לפי שעון ישראל, הגישו את ארוחת הבוקר. לשומרי כשרות גם ארוחה זו מתוצרת הרמוליס. הוגש בה דג סלמון מעושן עם 3 פרוסות של גבינות צהובות מסוגים שונים, דגני בוקר עם חלב, יוגורט פירות, לחמניות, ופלחי תפוזים ואשכוליות מקולפים. טעים מאוד ובכמות יפה.

הנמכה לנחיתה

בשעה 6:40 הכריז הטייס שאנחנו מתחילים להנמיך לקראת נחיתה. גלגלי המטוס נגעו במסלול של נתב"ג בשעה 07:04. איחור לא רציני של 9 דקות לעומת הנחיתה שהיתה מתוכננת לשעה 06:55. הטיסה נמשכה 11 שעות ו20 דקות.

סיכום

זו היתה טיסה מהנה מאוד. כשנפתחה דלת המטוס, יצאתי מהמטוס לטרמינל כאילו היתה זו טיסה קצרה מקפריסין או מיוון. לא הרגשתי ג'ט לג, ויכולתי להתחיל יום עבודה כרגיל. הדיילים אדיבים יותר מהמוכרים לנו באל על. המחיר יקר מעט יותר מאל על, אך הוא שווה כל גרוש. בדוק ומנוסה!

כפי שכתבה המשוררת נעמי שמר: "החיים יפים,  קתאי לכם לחיות".

המחבר היה אורח של חברת התעופה קתאי פסיפיק Cathay Pacific