סימני השאלה שמפליגים עם Legend of the Seas

לפני כחודש השיקה חברת רויאל קריביאן את האונייה החדשה Legend of the Seas. להשקה הוזמנו סוכני נסיעות, עיתונאים ומשפיעניות רשת מישראל, שמילאו את הרשתות החברתיות והעיתונים בתיאורים נלהבים של הפלא החדש: עיר נופש צפה, פארק מים בלב ים, עשרות מקומות אוכל ובילוי, מופעי ענק, בריכות ואטרקציות ושמונה "שכונות", שכל אחת מהן אמורה להיות עולם בפני עצמו.

על הנייר זה נשמע כמו דיסנילנד שפגש מלון חמישה כוכבים, בלע קניון ענק, והחליט לצאת לקרוז.

אבל מאחורי גלי הסופרלטיבים והתמונות הנוצצות מסתתרת שאלה הרבה פחות פוטוגנית: האם רויאל קריביאן עדיין יודעת להעניק חופשת שייט, או שהיא כבר עוסקת בעיקר בבניית פארקי שעשועים צפים, שבהם אלפי נוסעים מתחרים על מקום בבריכה, מחכים למעלית, עומדים בתור למגלשה ומגלים שוב ושוב שהמחיר ששילמו עבור הקרוז היה רק דמי הכניסה לממלכת התוספות?

התרשמתי שחלק מהמוזמנים הישראלים להשקת האונייה אינם קרוזונרים מנוסים. הם התרשמו, ובצדק, מהממדים ומהאטרקציות. אבל מי שהפליג לא מעט, יודע שהמבחן האמיתי של אוניית נופש אינו כמה יפה היא נראית בסיור לעיתונאים, אלא איך היא מתפקדת כאשר אלפי נוסעים רעבים רוצים לאכול באותה שעה. כאשר כולם מנסים להגיע במעלית לאותם סיפונים, וכאשר המשפחה כולה רוצה לבלות באותה אטרקציה שמככבת בפרסומות.

את החלק הזה של התמונה כדאי להשלים.

כשאונייה הופכת לעיר

Legend of the Seas  היא האחות השלישית בסדרת Icon Class . קדמו לה Icon of the Seas  וStar of the Seas  . אוניות הענק האלה נועדו לארח עד כ-7,600 נוסעים ועוד כ-2,350 אנשי צוות. כשמצרפים את הנוסעים ואנשי הצוות של הלג'נד החדשה, היא למעשה כמו עיר ישראלית קטנה, עם אוכלוסייה בסדר גודל של ירוחם או קרני שומרון. רק שכאן העיר הזאת צפה באמצע הים.

זה נשמע מרשים מאוד, עד שמתחילים לחשוב על המשמעות המעשית. אלפי אנשים צריכים לאכול. אלפי אנשים צריכים להשתמש במעליות. אלפי אנשים רוצים להיכנס לבריכות. אלפי אנשים רוצים לראות מופעים. אלפי אנשים רוצים להגיע למגלשות, למסעדות ולמוקדי הבילוי.

רויאל קריביאן הפכה את הגודל לאחד מכלי השיווק המרכזיים שלה. אבל בשלב מסוים צריך לשאול אם הגודל הוא עדיין יתרון, או שהפך לבעיה שהחברה מנסה לפתור באמצעות עוד מתקנים, עוד סיפונים ועוד טכנולוגיה.

בתמונות מהפלגת ההשקה נראה קיר של קומות אחדות צבוע בגוונים כמו החזית של מלון דן תל אביב, ביצירה של יעקב אגם. (מעניין אם רויאל ביקשו רשות להשתמש בזכויות היוצרים?). הניסיון שהצטבר באוניות אחרות של החברה ובאחיותיה של הלג'נד אינו מאפשר להסתפק בתמונות היח"צ. בשנים האחרונות פורסמו דיווחים על אירועי בטיחות שונים באוניות של רויאל קריביאן, והוגשו נגד החברה תביעות בטענות הנוגעות, בין היתר, להחלקות, מפגעי בטיחות וטיפול רפואי.

לפני כשנתיים, חודשים ספורים לאחר השקת האוניה אייקון אוף דה סיז, פרצה בה שריפה בעת שהאונייה עגנה בקוסטה מאיה במקסיקו. הצוות השתלט על האש. גם בעבר אירעו שריפות באוניות אחרות של החברה, ובהן Grandeur of the Seas. באוניות שונות של רויאל קריביאן דווחו לאורך השנים גם מקרים של נוסעים ואנשי צוות שנפלו לים או נעלמו, וכן תאונות שבהן נהרגו אנשי צוות.

יש להבהיר: מקרים כאלה מתרחשים גם בחברות שייט אחרות. הם אינם מוכיחים שקיימת בעיה כלשהי בLegend of the Seas  החדשה. אבל הם כן מזכירים אמת פשוטה שהפרסומות מעדיפות להצניע: אוניית קרוז אינה פארק שעשועים שנבנה על קרקע מוצקה. זו מערכת מורכבת שנושאת אלפי בני אדם בלב ים. וככל שמעמיסים עליה יותר אנשים, יותר מתקנים ויותר אטרקציות, כך מתבקשת השאלה כיצד מתמודדים עם מצב חירום שבו יש צורך לטפל באלפי בני אדם בעת ובעונה אחת.

הלג'נד חדשה מכדי לייחס לה היסטוריה של תקלות. גם אין לבלבל אותה עם האונייה הקודמת שנשאה את אותו שם, שהושקה ב-1995 ונמכרה לפני שנים. אבל את הניסיון שנצבר באוניות אחרות אסור להשאיר על המזח.

הפרדוקס של אוניות הענק

בשנים האחרונות אנו רואים טרנד של בניית אוניות נופש ענקיות. הפרדוקס הגדול שלהן פשוט מאוד: ככל שהאונייה גדולה יותר, היא מציעה יותר. וככל שהיא מציעה יותר, יותר אנשים רוצים להגיע בדיוק לאותם מקומות ובדיוק באותו זמן.

פארק מים הוא אטרקציה נהדרת, עד שאלפי נוסעים רוצים לגלוש אחר הצהריים. בריכה היא פינוק, עד שמתחיל החיפוש אחר כיסא פנוי. עשרות אפשרויות אוכל נשמעות כמו גן עדן קולינרי, עד שהמסעדה שרציתם מלאה, או מתברר שהמקום שממש התחשק לכם לנסות כרוך בתשלום נוסף.

בביקורות שפרסמו נוסעים באתר הצרכנות Cruise Critic, באתר הביקורות Trustpilot ובדיונים בקהילת הקרוזים ברשת Reddit, חוזרות תלונות על עומסים במוקדי המשיכה, תורים למתקנים, המתנה של כרבע שעה למעלית בשעות הארוחות, צפיפות במסעדות, וקושי למצוא פינה שקטה. גם כתבי קרוזים מקצועיים שזכו להזמנה להשקת האוניה לג'נד, ציינו כי ממדי האונייה יוצרים לעיתים "צווארי בקבוק" במוקדים הפופולריים.

גם אם לא כל נוסע חווה זאת, עצם החזרה של תלונות דומות צריכה להדליק נורה אצל מי ששוקל לשלם אלפי דולרים עבור החופשה.

עבור משפחות עם ילדים, כל זה עשוי להיות נפלא. מי שמחפש אקשן בלתי פוסק, מוזיקה, מגלשות והמולה, עשוי למצוא כאן את החופשה המושלמת. אבל מי שמחפש את הרומנטיקה הישנה של השייט, כיסא נוח מול האופק, ספר ביד וקול הגלים, עלול לגלות שהים הוא דווקא אחד הדברים שהכי קשה למצוא באוניית הענק. כי Legend of the Seas אינה רק אונייה. היא לאס וגאס שיצאה לים.

האוכל: עשרות אפשרויות, אלא אם אתם שומרי כשרות

רויאל קריביאן משווקת את הקולינריה כאחת מגולות הכותרת של אוניות Icon Class.  עשרות אפשרויות אוכל הן חלק מההבטחה.

אלא שכמות אינה בהכרח איכות. לצד נוסעים מרוצים, אפשר למצוא בביקורות גם טענות על אוכל בינוני, מזנונים שחוזרים על עצמם ושירות שאינו תמיד תואם את המחיר הגבוה של החופשה.

עבור הציבור הדתי שלנו קיימת בעיה נוספת. שאלת האוכל הכשר בקרוז אינה פרט שולי. היא יכולה לקבוע אם החופשה תהיה חוויה קולינרית או שבוע של הישרדות.

בקיץ 2022, כאשר רויאל קריביאן הפעילה הפלגות מנמל חיפה, יזמה החברה את פרויקט .'Fresh Kosher' הרב דוד ווברמן מקהילת 'אוהב שלום' במיאמי עסק בחיטוי ובהכשרת אחד המטבחים באונייה, ובהדרכת עובדי המטבח בענייני כשרות.

החברה הפסיקה להפליג מחיפה. בשנה שעברה הודיע אודי שנבל, מנכ"ל סנורמה ונציג רויאל קריביאן בישראל, כי החברה תפעיל שוב מעת לעת את תוכנית Fresh Kosher בהפלגות נבחרות.

ההודעה עוררה עניין ושמחה בציבור שומר הכשרות. ביקשתי לבחון בעצמי את המטבח הכשר ואת האוכל המוגש בו ולראיין את משגיח הכשרות. חלפה כשנה. עד היום לא התאפשר לי לעשות זאת. וכאשר חברה משווקת מוצר לציבור מסוים, אבל עיתונאי המבקש לבדוק אותו מקרוב אינו מצליח לקבל גישה במשך זמן כה רב, מותר לפחות לשאול מדוע.

יתירה מזו, חברת רויאל קריביאן גובה תוספת של כאלף דולר לשבוע עבור אוכל כשר טרי. לעומתה, חברות תיירות ישראליות שמארגנות קרוזים כשרים, כמו חברת Kosher Sea של לוי יצחק יפרח, גובות פחות על ארוחות כשרות (ומציעות הרבה יותר).

שאלנו את סנורמה האם גם באוניה לג'נד יוכשר מטבח?

אודי שנבל משיב: "אין בשלב זה מטבח כשר באוניה או צפי עתידי. פתרונות האוכל הכשר הם חמגשיות ללא עלות. הקייטרינג הוא הרגיל של רבי ברוורמן" (הטעות בשם הרב היא בתגובה המקורית). כלומר, בזמן שנוסעים אחרים יכולים לבחור בין שפע מסעדות ומנות טריות, שומר הכשרות שאינו במסגרת קבוצה מאורגנת של 'קרוז כשר', עלול למצוא את עצמו מול פתרון שונה לחלוטין.

מניסיוני האישי בקרוזים, אכלתי לא מעט ארוחות כשרות קפואות שחוממו עבורי באוניות. זו אינה חוויה שאני מתגעגע אליה. לא מבחינת הטעם ולא מבחינת ההגשה. יש משהו כמעט אבסורדי בישיבה בחדר אוכל מפואר, מול ים כחול וכלי אוכל נוצצים, כאשר סביבך מוגשות מנות טריות ומעוצבות, ואתה מקבל מנה בתוך חמגשית פלסטיק שהיתה קפואה וחוממה מחדש. הים הוא אותו ים. הכרטיס עלה כסף אמיתי גם לנוסע שומר הכשרות. אנחנו שילמנו על אותו קרוז, וגם אנחנו זכאים לאוכל מכובד, טעים ואסתטי.

כאשר חברת קרוזים מבטיחה "חוויה קולינרית" ועשרות אפשרויות אוכל, אסור ששומרי הכשרות ירגישו כאילו עלו בטעות למחלקה אחרת. לכן אני ממליץ לשומרי כשרות לא להסתפק במשפט המרגיע "Kosher Meals Available". לפני ההזמנה צריך לדרוש תשובות: האם יש מטבח כשר פעיל? מהי הכשרות ומי מפקח עליה? האם נמצא משגיח באונייה? האם האוכל מבושל טרי על הסיפון או מגיע קפוא? ומי מספק אותו?

אלה אינם פרטים קטנים. כשמשלמים אלפי דולרים עבור "החופשה המשפחתית האולטימטיבית", יש הבדל גדול בין ארוחה שבושלה עבורכם לבין חמגשית שהופשרה עבורכם.

פארק מים ענק. בתנאי שהמגלשות עובדות

אחת מגולות הכותרת של Icon Class היא פארק המים .'Category 6' הוא נראה נפלא בפרסומות. אלא שבחודשים האחרונים התפרסמו תלונות של נוסעים ב-Icon of the Seas וב-Star of the Seas על מגלשות שלא היו זמינות בשל עבודות תחזוקה. חלק מהנוסעים טענו שהסגירות גרמו לעומסים במתקנים שנותרו פתוחים וכי לא קיבלו הודעה מספקת מראש. הנהלת רויאל קריביאן אישרה שחלק מהמגלשות בשתי האוניות נסגרו לצורכי תחזוקה.

העניין מקבל משמעות נוספת בעקבות אירוע מאוגוסט בשנה שעברה, כאשר נוסע ב-Icon of the Seas  נפצע כאשר לוח אקרילי במגלשת מים נשבר במהלך השימוש. תלונות נוסעים על האירוע פורסמו בהבלטה בכתבות שפורסמו ב-New York Post (23/4/26) ובMarketWatch- (18/8/25). רויאל קריביאן מסרה אז כי העניקה לנוסע טיפול רפואי וסגרה את המגלשה להמשך ההפלגה עד לבדיקת האירוע.

חשוב להדגיש כי החברה הבהירה שסגירות המגלשות שעליהן דווח ב-2026 היו לצורכי תחזוקה ואינן קשורות לאותו אירוע. עם זאת, למען ההגינות אני מציין שהיו גם נוסעים שהזכירו, בצדק, כי כאשר קיים חשש בטיחותי מוטב לסגור מתקן מאשר להסתכן.

אבל מבחינת הנוסע קיימת שאלה אחרת. אם פארק המים הוא אחד המוצרים המרכזיים שבאמצעותם מוכרים לכם את החופשה, ואם בגללו בחרתם דווקא באונייה הזו ושילמתם את המחיר שהיא דורשת, האם לא מגיע לכם לדעת מראש אם חלק משמעותי ממנו אינו פעיל?

בנוסף, בשנים האחרונות הוגשו נגד רויאל תביעות שונות בנושאי החלקות, טיפול רפואי ומפגעי בטיחות. עם זאת, עצם הגשת תביעה אינה מעידה על אחריות החברה, ורבות מן התביעות מסתיימות בפשרה או נדחות בבתי המשפט. אין בכך הוכחה לבעיה באוניה לג'נד החדשה. אבל כאשר פארק המים הוא אחד ממוצרי הדגל שעליהם נשען השיווק של סדרת אייקון, זמינות המתקנים הופכת לחלק מהותי מהתמורה שהנוסע מצפה לקבל.

מגלשה סגורה היא עניין פעוט באונייה רגילה. באונייה שמוכרת מגלשות כחלק מהחלום, היא כבר חלק מהמוצר.

אגב, מחלקת היח"ץ של רויאל קריביאן מתחמקת במשך יותר משבועיים להשיב על שאלותינו, אבל כאשר אותן שאלות הועברו אליה באמצעות עיתונאית אמריקאית, התקבלה תגובה בתוך חצי יום. גם זה אומר דרשני.

ברוכים הבאים לממלכת התוספות

ואז מגיע החשבון. אחת הבעיות המעצבנות בעולם הקרוזים המודרני היא התחושה שהמחיר ששילמתם עבור ההפלגה היה רק מחיר הכניסה לאוניה. רוצים חבילת משקאות? תוספת. אינטרנט? תוספת. מסעדה מיוחדת? תוספת. סיור חוף? תוספת. שירות פרימיום? ובכן, כבר הבנתם את הרעיון.

באתר הקרוזים  Cruzely פורסם לאחרונה שההכנסות של חברת רויאל קריביאן מכל אחת מהאוניות בסדרת ICON מסתכמות בכ2 מיליון דולר ליום. כרטיסי ההפלגה הם רק חלק מההכנסות האדירות האלה. הרוב מגיע מה"תוספות". לפחות כרטיס האשראי שלכם לא ירגיש מוזנח במהלך ההפלגה.

זהו מודל עסקי מקובל בענף הקרוזים ואינו ייחודי לרויאל קריביאן. אבל דווקא משום שהאונייה משווקת כחופשה האולטימטיבית, ראוי לשאול כמה באמת עולה אותה "חופשה אולטימטיבית" אחרי שמוסיפים למחיר הבסיס את הדברים שנוסע סביר עשוי לרצות במהלך שבוע בים.

וכאן נמצא אולי השינוי הגדול ביותר שעובר עולם הקרוזים. פעם האונייה הייתה כלי שהוביל אותנו אל היעד. היום, בסדרת Icon, האונייה היא היעד. וכאשר היעד הופך לקניון עצום של חוויות, אפשר למכור לנוסע עוד ועוד חוויות. הוא הרי כבר על הסיפון. לקוח שבוי.

הקרוז נגמר. עוגמת הנפש לא תמיד

גם שירות הלקוחות של רויאל קריביאן סופג ביקורת מצד חלק מהלקוחות. באתרי ביקורות ובפורומים בינלאומיים מופיעות תלונות על קושי להשיג נציג שירות לקוחות, זמני המתנה, העברה בין מחלקות וטיפול ממושך בבקשות להחזרים לאחר ההפלגה. חלק מהלקוחות טוענים שנאלצו להסביר את אותה בעיה שוב ושוב לנציגים שונים. אחרים מספרים על המתנה ממושכת לקבלת תשובות בנושאי החזרים.

נוסע שחזר מהפלגה ברויאל קריביאן כותב: "אף פעם לא הרגשתי שמתייחסים אליי כאזרח סוג ב' כמו בהפלגה הזאת." הכותב הוסיף שהאוכל, השירות והיחס היו מאכזבים והמליץ להימנע מהחברה.

אלה, כמובן, עדויות של לקוחות ולא הוכחה לכשל מערכתי. חברה שמשיטה מיליוני נוסעים תצבור בהכרח תלונות. אבל כאשר נושאים דומים חוזרים בביקורות רבות, אי אפשר לפטור אותם אוטומטית כסתם רעשי רקע. במיוחד כאשר מדובר בחופשה יקרה, שבה טעות בחיוב או בעיה בהזמנה עלולות להפוך את השבוע שאחרי הקרוז למסע אחר לגמרי, בין מוקדי שירות ונציגים. וזו אינה בדיוק המזכרת שרצינו להביא הביתה מהים התיכון.

זה אולי מסע מרתק. רק חבל שהוא לא מופיע בברושור.

האם הגודל הפך למטרה בפני עצמה?

Legend of the Seas  היא הישג הנדסי מרשים. על כך אין ויכוח. רויאל קריביאן יודעת לבנות אוניות שמעוררות השתאות. אבל נדמה שבשלב מסוים מישהו שכח לשאול שאלה פשוטה: למה?

האם אנחנו באמת צריכים עוד מגלשה? עוד מסעדה? עוד שכונה? עוד אלף נוסעים? האם אונייה גדולה יותר היא בהכרח אונייה טובה יותר? או שאולי תעשיית הקרוזים נכנסה ל"מרוץ חימוש" שבו כל חברה חייבת לבנות את האונייה הגדולה, הרועשת והעמוסה יותר, רק כדי שתוכל להכריז בפרסומת שיש לה משהו שאין למתחרים?

מי שמגיע עם ילדים ומחפש אקשן בלתי פוסק עשוי להתאהב בלג'נד. מי שרוצה לקום בבוקר ולבחור בין עשרות פעילויות, כנראה ימצא בה גן שעשועים בלתי נגמר. אין ספק שגם יהיו נוסעים רבים שיחזרו ממנה מוקסמים כמו העיתונאים הישראלים שהוזמנו להפלגת ההשקה. אבל מי שמחפש שקט ומרחב, שירות אישי, אוכל מוקפד, כדאי שיבדוק היטב אם זה הקרוז שמתאים לו. הוא עלול לגלות שהוא שילם אלפי דולרים כדי לבלות שבוע בתוך קניון צף עם נוף לים.

רויאל קריביאן ממשיכה להיות אחת מחברות הקרוזים הפופולריות בעולם. אולם לצד החדשנות וההשקעה באוניות הענק, מצטברת גם ביקורת עקבית מצד חלק מן הלקוחות על עומסים, שירות, תמחור ותוספות בתשלום. השאלה שנותרת פתוחה היא האם מרוץ הגודל משפר את חוויית ההפלגה, או שמא הוא גובה מחיר באיכות השירות ובתחושת החופשה?

והשאלה שצריך לשאול אינה כמה גדולה האונייה הבאה תהיה. השאלה היא מתי גדול הופך לגדול מדי.

אז למי מתאימה הלג'נד?

בקיץ הנוכחי, האוניה לג'נד מפליגה בים התיכון בין ברצלונה ורומא. מסלול שנחשב חביב על ישראלים "טירונים" בקרוזים. לפני שאנו קונים כרטיס לקרוז עלינו לבדוק שלוש שאלות מרכזיות:

• האם חוויית היוקרה שמבטיחה רויאל קריביאן עומדת במבחן המציאות, או שמספר הנוסעים הגדול פוגע באיכות השירות?
• האם אוניות הענק החדשות מספקות תמורה למחיר הגבוה, או שהן יוצרות עומסים, רעש ותורים ארוכים?
• כיצד מתמודדת החברה עם תלונות נוסעים, תביעות משפטיות ואירועי בטיחות, והאם המדיניות שלה מספקת מענה הולם?

המלצתי: אם אין לכם ניסיון בקרוזים- קפצו למים האלה. לכו על זה. תהנו מהקרוז, ובקרוזים הבאים על אוניות אחרות תהנו עוד יותר. כי תדעו כבר להעריך מה אתם מקבלים לעומת מה שעברתם בלג'נד. אבל אם אתם קרוזונרים מנוסים, התכוננו גם לאכזבה עמוקה ולעוגמת נפש.

כי בסופו של דבר, השאלה המעניינת לגבי Legend of the Seas אינה אם היא החדשה ביותר, הגדולה ביותר או המתקדמת ביותר. השאלה היא אחרת: במרוץ לבנות את החופשה הגדולה ביותר בעולם, האם לא שכחנו לפעמים את הדבר הפשוט ביותר שביקשנו כשיצאנו לחופשה?

לנוח!…