בפינה הכי חמה של רמת גן, בפינת מגדל בסר 1, שוכנת מסעדת גריל כשרה למהדרין שכדאי מאוד להכיר- פיתה בשר. להלכה, עוד מסעדת גריל. למעשה? גן עדן של בשרים עם נשמה. מסעדה זו נפתחה בחודש תשרי תשפ"ה, והיא חלק מרשת ארצית של 13 סניפים, ועד 2 שעומדים להיפתח בבתי החולים שיבא ומאיר.
הריח מושך אותך פנימה עוד לפני שהעיניים קולטות את השלט. במבט ראשון נראה כמו עוד מסעדת גריל עממית. אבל אז, כשאתה מתקרב, יש שובל משכר של בשר על האש, של שומן נמס ומתקרמל, של פיתה חמה שעברה אידוי בתנור מיוחד. המקום הזה לא מתיימר להיות גורמה, אבל יודע בדיוק מה הוא עושה, ועושה את זה עם הרבה אהבה, ובלי טיפת פוזה.
מקום שזוכר שאתה רעב
בשעות הצהריים, המסעדה רועשת. לא מרעש של מוזיקה, אלא מרחש של אנשים שחוזרים לכאן שוב ושוב. עובדי משרדים בבניינים הסמוכים, עם תגים תלויים על הצוואר, שלפני רגע עוד ישבו בזום עם לקוח בפרנקפורט, וכעת מזמינים "קבב בפיתה, עם חריף בצד". אין זמן למנות מתוחכמות. הכול מהיר, מדויק, מריח טוב. אפשר לשבת, אבל רבים מעדיפים לקחת Take Away.
אבל בערב – הערב זה סיפור אחר לגמרי. כשהשמש שוקעת, המסעדה מתפשטת מהביזנס הזריז של הצהריים. הכיסאות מתמלאים באיטיות, נורות רכות מתחממות, וריח העשן הופך מחוויה ממהרת לטקס איטי של תענוג.
כאן מתגלה הקסם האמיתי של המקום: הבשרים מוגשים עם הרבה סלטים קטנים, מטבלים ביתיים, שלשה סוגים של טחינה- טחינה חציל קלוי, טחינה ירוקה, וטחינה אמבה. שתי הראשונות- מעדן. התפריט כולל גם תפוח אדמה "מְדוּרָה" ובטטה מדורה, על האש כמו בקומזיץ של ל"ג בעומר.
כראוי למקום הנקרא "פיתה בשר", הבשרים מוגשים בתוך פיתות גדולות, ככתוב "נותן לחם לכל בשר". ממש לפני ההגשה, הפיתות עברו אידוי בתנור מיוחד שמעניק להן חום עמוק, רכות בלתי נתפסת, וניחוח שמרגיש כאילו מישהו חימם אותן בתוך חלה של שבת. אפשר לקבל מנות בשר גם בצלחת, עם פיתה בצד.
ואז… יש את הכנפיים. טעם של כנפיים מהגיהנום, אבל כזה שאתה מתפלל לחזור אליו. צלויות עד השחמה מדויקת, עם עור שנחרך למרקם קריספי-מלוח. אבל כשנוגסים – בפנים יש בשר רך, נימוח, מתובל בחריפות עדינה עם רמזים לפפריקה מעושנת ואולי קצת כמון. הכנפיים נחרכות בקצותיהן באהבה, ומוגשות כשהן עדיין לוחשות "גע בי". אבל כשאתה נוגס — בום! עסיס מטפטף החוצה ומניע את בלוטות הטעם שלך לצאת בריקוד. יש בהן שילוב נדיר: הן לא יבשושיות כמו כנפיים רגילות על האש, ולא שוחות ברוטב כמו בגריל אמריקאי. ללקק את האצבעות.
אגב, אין שם מגבונים לחים לנקות את השומן מהאצבעות. רק מפיות נייר רגילות. מצד שני, הופתעתי לראות שם דוכן הנחת תפילין. וכי יתכן שבין לקוחות המסעדה יש גם כאלה שאינם מניחים תפילין בעצמם מידי בוקר?
המנה הכי פופולרית בערב היא פלטת הבשרים הזוגית. היא כוללת את כל מה שטוב בחיים (על הגריל, כמובן): סטייק אנטריקוט, שיפודי קבב, פרגית וחזה עוף, מרגז פיקנטי, אסאדו עסיסי, כבד עוף עשוי היטב, והכנפיים שעליהן כבר דיברנו בהתרגשות.
'פיתה בשר' היא בהכשר מהדרין של הרבנות רמת גן, וגם בהשגחת בג"ץ 'יורה דעה' בפיקוח הרב מחפוד. הכשר זה מושך גם קהל דתי וחרדי מבני ברק הסמוכה. אבל יש כאן גם קלף מנצח נוסף- היא פתוחה עד 2 בלילה. המסעדה ממוקמת בשטח רמת גן בצד המערבי של רחוב בן גוריון. הצד המזרחי מעבר לכביש הינו בתחום המוניציפלי של בני ברק. בזמן שבתי אוכל בבני ברק מחויבים בחוק עירוני לסגור ב11 בלילה, כאן אפשר לאכול ולבלות גם בשעות הלילה המאוחרות. לא פלא שהיא מושכת בעיקר צעירים חרדים שמחפשים מקום לשבת בו אחרי אירוע או סתם ליל לימוד "סדר ערב" מוצלח.
בלי פוזה, עם הרבה נשמה
אלי צדוק, מבעלי המקום, לא יושב מאחורי שולחן במשרד עם לוגו נוצץ. הוא שם, בקו החזית. מגיש, מתבל, צוחק עם לקוחות, זוכר מי אוהב את הפיתה עם טחינה ומי עם מיונז. יש לו אנרגיה של מי שבאמת אוהב את מה שהוא עושה. וכשזה בא מהלב, זה גם מגיע לצלחת.
לסיכום, 'פיתה בשר' היא לא מסעדת שף. היא לא מתיימרת להיות. אבל היא שואפת -והיא מצליחה- להיות המקום שתחזור אליו שוב ושוב. כי לפעמים, כל מה שצריך זה ריח של עשן טוב, טעם של כנפיים מושלמות, ומפית נייר אחת שתזכיר לך שזה לא תמיד חייב להיות מתוחכם, כדי להיות מדויק. וכשאתה יוצא החוצה, אחרי עוד כנף, עוד ביס, עוד נשנוש של חמוצים חמצמצים, אתה מרגיש מסופק. לא רק בבטן. גם בלב.
הכתובת: רחוב בן גוריון 1 רמת גן, ממש בקו התפר עם בני ברק.
