היום עשרה בטבת, המועד שנקבע על ידי הרבנות הראשית גם כיום הקדיש הכללי, שבו אומרים קדיש לזכר קורבנות השואה שיום מותם לא נודע ואין להם קבר ומצבה. אושוויץ הפך לסמל המוכר ביותר של השואה, אבל ישנם עוד אתרי שואה בפולין ובאירופה, שבהם האדמה, היערות והמבנים עדיין נושאים את זיכרון הרצח. שניים מהם, מחנה שטוטהוף בפולין ויער רומבלה ליד ריגה, מאפשרים להתקרב אל סיפורי הקורבנות דרך מקומות שנותרו בהם עדויות מוחשיות לזוועה.
מחנה שטוטהוף: אתר שואה ליד גדנסק
במרחק כשעה נסיעה מהערי הפולנית גדנסק נמצא מחנה הריכוז שְטוּטְהוֹף Stutthof. אתר שואה זה היה קודם בית כלא לפושעים פליליים ופוליטיים. ביום השני למלחמת העולם, ב2 לדצמבר 1939, הנאצים הפכו אותו למחנה ריכוז. חלק מהמבנים והצריפים נשמרו עד היום, ומגדל השמירה והשער שוחזרו.
האסירים היהודים צעדו ברגל מתחנת הרכבת לחזית הבנין הגדול עם הלבנים האדומות. שם החליפו את בגדיהם במדי אסירים, נעליהם נלקחו מהם. בצריף הראשון משמאל אנחנו רואים ערימה גדולה של נעליים, באורך כ30 מטר ובגובה מטר וחצי. מאחוריה תמונה גדולה של "גבעת הנעליים" שהיתה במחנה, בגובה של בית. המראה הזה ממש מהלך אימים על המבקרים.
שער הכניסה הסמוך היה נקרא "שער המוות". לאסירים נאמר שדרך השער יש רק כניסה למחנה, ואילו היציאה היא דרך הארובות של התנורים. בבנין המפקדה התגלה ארכיון מסודר של הגרמנים, ובו שמות ופרטים והעבודות שבהן הועסקו האסירים. בשורה התחתונה: 110,000 אסירים נכלאו במחנה, ו65,000 מהם לא יצאו ממנו.
באחד הצריפים אפשר לראות את תנאי המגורים והצפיפות של האסירים. בחדר של כ8 על 4 מטר יש עשרים מיטות תלת קומתיות. בנוסף עליהן היו אסירים שישנו על הרצפה בין המיטות. זוועה!
בתוך המחנה היה גם "בית חולים". הטיפול הרפואי היה שאם חולה אינו משתפר ומבריא בתוך יומיים, היו הורגים אותו בזריקת מוות.
כמו באתרי שואה אחרים, בשלבים מאוחרים של השואה בנו הנאצים בקצה המחנה גם חדר גזים, שבו רצחו את בני עמנו. לצידו בנו בית שבתוכו בנו תנורים לשריפת גופות הקדושים שנרצחו ונחנקו בחדר הגזים הסמוך. כאשר התקרבנו לאזור תאי הגזים, שמענו ממרחק חזן שר תפילת "אל מלא רחמים". חשתי צמרמורת לשמוע זאת במקום הארור הזה. התברר שהיתה זו קבוצת מטיילים אורתודוקסים מארה"ב שהגיעה לכאן לפנינו.
אנו מתקרבים אל אזור ההריגה. בצד שמאל מבנה קטן בגודל כ10 על 4 מטר. בלי חלונות. רק דלת, ולצידה מתקן שנראה כמו תנור שהעשן מהאש שלו מוזרם לתוך החדר של תא הגזים. בכל "סיבוב" נדרשו 80 יהודים לפשוט בגדיהם, להיכנס לתוך החדרון הזה, ולעמוד בו דחוסים. אחרי כרבע שעה כולם היו מוטלים מתים על הרצפה. כך הומתו אבותינו בתא הארור הזה. "מי באש, ומי במים. מי בחרב ומי ב…חניקה". אין עוד הרבה אתרי שואה שבהם נראית הפרקטיקה הזו בצורה כה מוחשית.
במרחק כעשרה צעדים מדלת תא הגזים נמצא הפתח של אולם התנורים. לשם היו מעבירים את גופות היהודים שהומתו קודם בתא הגזים, ומכניסים אותן לתנורים. תריסר תנורים כאלה היו במבנה הזה, ולקראת סוף המלחמה הנאצים ניתצו אותם להסתיר פשעיהם. שלשה מהתנורים שוחזרו בעזרת עדויות של ניצולים יהודים שהיו שם בתקופת השואה. כיום יש בשאר שטח המבנה אנדרטאות לקהילות שונות, ומצגת של תמונות מהשואה.
כשנהיה בשטח המחנה כדאי לעצור לרגע, לעמוד בשקט, ולחוות חוויה מדהימה של… דממת מוות. המחנה מוקף עצים שבענפיהם מקננות ציפורים. ציפורים נוהגות לצייץ בכל מקום, ובמיוחד בשעות בין הערביים לקראת חזרתם לקן לשינה. אבל בשטח מחנה הריכוז וההשמדה הציפורים אינן מצייצות. כאילו גם הן מכבדות בדומיה את קדושת המקום המזוויע הזה. "רק בני אדם עושים פה רעש" אומר לנו המדריך ארקדיוס. בשולי המחנה יש יער, ובצד אחר שכונת מגורים, שבשניהם שומעים ציוצי ציפורים במרחק של כמאתיים מטר מהמחנה, אבל לא בתוך המחנה עצמו. מדהים! בתקופה זו מתנהל מחקר מדעי להבין את התופעה, אך לפי שעה לא פורסמו מסקנות.
עוד מידע בהאתר הרשמי של מוזיאון שטוטהוף.
יער רוּמְבָּלָה Rumbala: קבר האחים הגדול ליד ריגה
יער רומבלה הוא אחד מאתרי השואה החשובים בלטביה, וביקור בו מעניק ממד מוחשי במיוחד לסיפור השמדת יהודי ריגה.היער שוכן בשולי העיר ריגה בלטביה ובו נמצאים קברי האחים מהגדולים בעולם אי פעם. בתקופת השואה היה היער מרוחק מהעיר, שבינתיים התפשטה עד אליו. הנאצים הטילו על עוזריהם המקומיים ועל שבויים רוסיים לחפור ביער רומ בלה 4 בורות ענקיים, בצורה של פירמידה הפוכה, שכל צלע שלה באורך כ50 מטר, ובעומק של כ5 מטר.
ב-30 בנובמבר וב8 בדצמבר 1941 הוליכו הנאצים ועוזריהם הלטבים את 25,000 היהודים שנשארו בגטו של ריגה במסע רגלי מפרך ובקור מקפיא ליער רומבלה. רבים מתו בדרך מאפיסת כוחות. כשהגיעו לבורות שהכונו מראש, העמידו על שפת הבור קבוצות של עשרים איש, וירו בהם למוות. הנרצחים נפלו אחורנית לתוך הבור. כך התמלאו הבורות בגופות.
בשנות הששים אותרו קברי האחים ברומבלה. היהודים גידרו אותם באבן נמוכה, ושמו אבן מצבה גדולה על כל בור. כך נראה כיום אחד מארבעת הבורות:
אחרי מאבק עם השלטונות הסובייטים הוצבה במקום מצבת אבן שחורה שעליה חקוקות בלטבית ויידיש ורוסית המלים "קורבנות הפאשיזם". שום איזכור לקורבנות היהודים.
רק בשנת 2002 נבנתה ביער אנדרטה מרשימה יותר שאיננה מתעלמת מהקורבנות היהודים. במרכזה רואים מנורת שבעת הקנים, והיא מוקפת במאות סלעים קטנים, עליהם חקוקים שמות.
מידי שנה נערך באתר השואה הזה טקס בהשתתפות יהודים מריגה ומישראל, וגם אנשי ממשל לטביים ונבחרי הסגל הדיפלומטי. בשנת 2005 אורח הכבוד היה נשיא מדינת ישראל, משה קצב, ולכבוד הביקור הממלכתי הציבו אבן מצבה בכניסה לאתר.
ביער רומבלה שוררת דממת מוות, תרתי משמע. אדמת המקום הזה ספוגה בדם יהודים. האויר מצמרר, ולא רק בגלל הקור. העצים הגבוהים מסתירים את אור שמש. עמדתי ליד האנדרטה שקוע במחשבות. חשבתי על אחינו היהודים שנרצחו כאן באכזריות מדהימה. ליבי נחמץ. רציתי לנסות לשחזר את החלק האחרון במסע שלהם מריגה לכאן, ולצעוד בעצמי את שני הקילומטרים האחרונים כדי לנסות להבין מה עבר עליהם. עמדתי שם משותק, ולחשתי את תפילת "אל מלא רחמים". לא רציתי להחריד את הדממה.
מישהו שביקר שם לפני כן תלה דגלוני ישראל על המנורה שבאנדרטה. (הדגלונים אינם חלק מהאנדרטה). הבטתי וחשבתי: היכן היינו, ולאן הגענו. לפני שני דורות היו היהודים הפשוטים בשפל נוראי, והיום יהודי פשוט כמוני עומד כאן זקוף קומה וחובש כיפה. כל גוי לטבי יודע כיום שאם יעז שוב להניף יד על יהודי, אנחנו נקטע את ידו. כולנו שמענו דיבורים על המשמעות הערכית של העוצמה של מדינת ישראל ושל צה"ל. אבל פה גם מרגישים את זה. רק במקומות כאלה פתאום "המובן מאיליו" מקבל משמעות מוחשית. תודה לאל!
מי שרוצה להעמיק בסיפור יהדות לטביה ובאתרי הזיכרון של ריגה, מוזמן לקרוא גם על אתרי המורשת היהודית בריגה.
אתרי שואה בפולין ובאירופה אינם עוד תחנות במסלול טיול, אלא מקומות שבהם ההיסטוריה מקבלת פנים, אדמה ושמות. בשטוטהוף וביער רומבלה אין צורך בהרבה מילים כדי להבין מה התרחש כאן. לפעמים די לעמוד בשקט, לומר "אל מלא רחמים", ולהבין עד כמה הזיכרון אינו שייך רק לעבר, אלא גם לנו.
שאלות ותשובות FAQ
מהם אתרי השואה החשובים בפולין?
אושוויץ הוא ללא ספק האתר המוכר ביותר, אבל קיימים בפולין אתרי שואה נוספים, ובהם מחנה שטוטהוף ליד גדנסק. ביקור באתרים אלה מאפשר להכיר גם פרקים פחות מוכרים בסיפור השואה ולהיחשף לעדויות שנותרו בשטח.
מהו מחנה שטוטהוף?
מחנה שטוטהוף היה מחנה ריכוז נאצי שהוקם בשטח שסופח לגרמניה לאחר הפלישה לפולין. במהלך שנות פעילותו עברו בו אסירים רבים, ובאתר נותרו כיום מבנים, צריפים ומתקני מחנה המשמשים כאתר הנצחה.
היכן נמצא יער רומבלה?
יער רומבלה נמצא סמוך לריגה, בירת לטביה. במהלך השואה נרצחו במקום אלפי יהודים, וכיום נמצאים בו קברי אחים ואנדרטה המנציחה את קורבנות הרצח.
מדוע כדאי לבקר באתרי שואה פחות מוכרים?
הביקור באתרי שואה כמו שטוטהוף ויער רומבלה מאפשר להכיר את השואה גם מחוץ לאתרים המפורסמים ביותר. דווקא המקומות השקטים והפחות עמוסים יכולים ליצור מפגש אישי וחזק עם זיכרון הקורבנות.