פרשת השבוע עוסקת ב"וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ", וגם בסיפור על השבטים ראובן גד וחצי המנשה שביקשו להתנחל מחוץ לארץ כנען. התנחלות כזו בארץ רחוקה כמעט התרחשה גם במאה שעברה.

שנתיים לפני הקמת מדינת ישראל התיידדו דוד בן גוריון ומנהיג תנועת השחרור הוייטנאמית, הו צ'י מין. בן גוריון שיתף את ידידו הוייטנאמי בתסכולו וכעסו על השלטון הבריטי, שסוגר את שערי ארץ ישראל בפני יהודים פליטי השואה, ועל שעצרו את מנהיגי הישוב ב"שבת השחורה". הו צ'י מין הציע לבן גוריון להקים ממשלה יהודית גולה בוייטנאם, ובהמשך להפנות את ספינות המעפילים לוייטנאם, ולהקים בה את מדינת היהודים. חודשים אחדים לאחר מכן החל הו צ'י מין לכהן כנשיא וייטנאם, ואז הוא הקצה במרכז וייטנאם שטח אוטונומי עבור "נחלת שבט יהודה", בפרובינציות יה לאי Gia Lai ומחוז דאק לאק Dak Lak. מעין "תוכנית אוגנדה" חדשה. בן גוריון דחה את ההצעה מטעמים ציוניים.

רבים מקוראינו, ואני ביניהם, נולדנו למשפחות של מעפילים ניצולי שואה, שהבריטים גרשו למחנות מעצר בקפריסין. יתכן שאילו היה בן גוריון מקבל את ההצעה, הרי שגם אנחנו היינו כיום וייטנאמים. לכן יש לנו פינה חמה בלב לוייטנאם, והיא מעוררת ענין אישי מיוחד אצל ישראלים.

גלגל ההיסטוריה מסתובב, וכעבור כשלושים שנה שוב הפליגו ספינות עמוסות פליטים ששום מדינה לא הסכימה לקלוט אותם. הפעם היו אלה פליטים וייטנאמים. מנחם בגין, שנבחר לראשות ממשלת ישראל, הציע באצילותו לקלוט פליטים וייטנאמים בישראל. זאת מבלי שהכיר את ההצעות של הו צ'י מין לבן גוריון.

לאחרונה החל לכהן בישראל שגריר חדש של וייטנאם, לי דוץ' טרונג Ly Duc Trung, והוא פועל נמרצות לקדם את התיירות הישראלית לוייטנאם.

בפרשת "מסעי" אנו מפנים מבט על מסע לוייטנאם המדהימה שנהייתה יעד פופולרי לתיירים ישראלים. בעבר נחשבה יעד רק לתרמילאים, אך כיום היא מבוקשת על ידי הציבור הרחב, לרבות הציבור הדתי. השגריר טרונג אומר שלשומרי כשרות צפויים חיים קלים בוייטנאם לעומת המדינות האחרות במזרח הרחוק. משרד התיירות של וייטנאם מציע גם שירותים מיוחדים למטיילים דתיים, באמצעות בתי חבד בסייגון בהאנוי ובהוי יאן, שמספקים אוכל כשר במסעדותיהם ובמשלוחי קייטרינג.

הטיולים הכשרים זוכים למקום של כבוד בפרסומי משרד התיירות הוייטנאמי, גם בפרוספקטים באנגלית שמיועדים ללא-יהודים. משרד התיירות מציע גם רשימה של שפים מקומיים המבינים בכשרות, שיכולים להצטרף לקבוצות מאורגנות דתיות. יש בישראל חברות תיירות דתיות כמו 'שפיצר- המפתח למזרח' שמחזיקות בוייטנאם ארון סגור עם סירים וצרכי בישול, והמנהל חיים שפיצר מבשל לחברי הקבוצה. יש חברות כמו 'שי עולמי' שמצרפות מבשלת לקבוצות דתיות שמטיילות בוייטנאם. בעתיד הקרוב עומד להיפתח מלון כשר בוייטנאם. אחד מבכירי סיטונאי התיירות הדתיים בישראל מנהל מו"מ עם מספר מלונות כדי להכשיר את המטבח, ולהביא שף ישראלי בהשגחת אחד הרבנים המוכרים ביותר בציבור שלנו. השגריר טרונג מציין שקל יחסית לשמור כשרות בוייטנאם כי יש בה הרבה מאוד מסעדות צמחוניות. בנוסף, בסופרמקטים ברחבי המדינה אפשר למצוא מוצרים מיובאים עם הכשר OU.

בעבר היתה בוייטנאם קהילה יהודית לא קטנה, ובתחילת המאה הקודמת פעלו שם מספר בתי כנסת עם רבנים, ושני בתי ספר יהודיים. בשנת 1940 אימצו הוייטנאמים את "חוק מעמד היהודים" האנטישמי של שלטון וישי, ורוב היהודים נטשו. הארגון הקהילתי התאייד, ולמוסדות היהודיים המפוארים לא נשאר זכר. כיום יש בוייטנאם קהילה יהודית קטנה שבה חברים רק 300 יהודים, רובם ישראלים לשעבר, וחיילים אמריקאים שנשארו בה לאחר סיום שירותם הצבאי.

השגריר לי דוץ' טרונג מציין בגאוה שוייטנאם זכתה לעצמאות על ידי היהודי פייר מנדס פראנס, שהיה ראש ממשלת צרפת שניהל את פינוי צרפת ממדינות הודו-סין. יש גם דימיון היסטורי מסוים בינינו לבינם, משום שגם דרכם עברו עמים רבים שחמדו אותה.

הטרנדים התיירותי החדש בוייטנאם הוא תיירות חקלאית. תיירים באים למטעי תה ופירות כדי לקטוף בעצמם ליצ'י ופרחים, ולטעום תוצרת חקלאית טריה ביותר שקטפו בעצמם. יש גם אפשרויות לצאת לדייג עם המקומיים. באתרי תיירות חקלאית רבים יש גם סדנאות בישול, ומציעים גם פולקלור אומנותי של שירה וריקודים מסורתיים.

אורכה של וייטנאם כ3000 ק"מ, כמו המרחק מירושלים למינכן בקו אוירי, והיא מתפרשת על 10 קוי רוחב. היא מחולקת לשלשה אזורים גיאוגרפיים: דלתת הנהר האדום ורכס הפנסיפן (בצפון), חוף הים המזרחי (במרכז), ודלתת המקונג (בדרום וייטנאם).

עיר הבירה היא האנוי שבצפון, הנחשבת "ירושלים של וייטנאם". גם בה רואים שילוב מקסים בין ישן לחדש בין פאר לפשטות, ובין מוטיבים מזרח אסייתיים אותנטיים ומוטיבים צרפתים קולוניאליסטים. האנוי הינה עיר עתיקת יומין, כמו שאנו אומרים בתפילת שחרית לשבת "הנוי והנצח לחי העולמים".

במרכז וייטנאם שוכנות הערים דה נאנג והו יאנג, הפופולריות מאוד על תיירים מישראל ומאסיה, וגם על הוייטנאמים עצמם. פעם אסור היה להם לעבור בחופשיות ממחוז למחוז, ורק בדור האחרון הם מתחילים לטייל בארצם. בעיר אלמה, במרחק 40 ק"מ מדה נאנג יש מלון ריזורט (לא כשר) בבעלות ישראלית, שהוא פופולרי מאוד על תיירים מבריה"מ לשעבר.

בדרום שוכנת הבירה הכלכלית הו צ'י מין סיטי, לשעבר סייגון, הנחשבת "תל אביב של וייטנאם". כיום היא מתהדרת בהרבה גורדי שחקים מודרניים, וגם בבניינים יפהפיים בסגנון קולוניאליסטי. אחד מהיפים שבהם הוא בנין הדואר המרכזי, ובקרבתו נמצאת הפגודה של טיין האו (Thian Hau). מוקדי התיירות החשובים הם  ארמון האיחוד ומוזיאון שרידי המלחמה, בהם נוכל ללמוד על מלחמת וייטנאם והצלקות שהותירה במדינה. כיום מתגוררים בעיר גם ישראלים רבים.

ממערב להו צ'י מין סיטי נמצאת דלתת נהר המקונג שאורכו 4,350 ק"מ, והוא נחשב ל-11 באורכו בעולם. זרימתו מתחילה בטיבט, ועוברת בסין, מיאנמר, לאוס, תאילנד וקמבודיה, עד לשפך בים המזרחי Bien Dong. כדאי לצאת לשייט על המקונג, ולראות את המסחר המתנהל על גבי סירות בלב הנהר. אחד האתרים המיוחדים על גדותיו הוא השוק הצף קאי ראנג, שבו נחשפים לוייטנאם הכפרית והמסורתית והטבע העוצמתי שיש לה להציע.

ביקשנו מהשגריר טרונג להמליץ לנו על אתרי התיירות החשובים והמעניינים ביותר בארצו, והנה סיכום דבריו:

מפרץ הָא לוֹנְג (Hạ Long Bay) שבו המצוקים סלעיים ענקים המזדקרים מלב הים. הוא אחד מרשימת "7 פלאי עולם הטבע" הבינלאומית.

הוּאֶה (Hue) הבירה ההיסטורית של וייטנאם מתקופת שלטון שושלת נגויין במאות ה19-20. רואים בה מבנים ההיסטוריים ופלאי האדריכלות היפים בווייטנאם, כמו "העיר האסורה הסגולה" ומצודת "מגדל זימי הדגים", המשמרים את המורשת ההיסטורית של המדינה.

דאלאת (Da Lat) עיירת נופש מקסימה במרכז דרום וייטנאם, עם שפע אטרקציות. אחת הבולטות היא טיול אופנועים עם מדריכים מקומיים. אותנו כישראלים היא מעניינת במיוחד בגלל מיקומה במרכז הפרובינציה שבה רצה הו צ'י מין לשכן את היהודים ניצולי השואה. כשמבקרים בה אפשר לדמיין שזה היה יכול להיות נוף ילדותנו.

מנהרות קו צ'י (Cu Chi Tunnels) בלב היערות במרחק של כ35 ק"מ מסייגון. כאן נוכל להזדחל למנהרות תת-קרקעית באורך 300 מטר שהקימו הלוחמים הוייטנאמים למטרות הסתתרות והתקפות פתע על הצבא האמריקאי. אותנו זה מעניין במיוחד, בגלל שמכאן העתיקו החמאס והחיזבאללה את רעיון המנהרות לחדור לתוככי מדינת ישראל. בכלל, בוייטנאם יש מערות ארוכות רבות שאחת מהן הארוכה ביותר בעולם. אחדות מהן כה ארוכות שמגיעות עד לאוס וקמבודיה.

סאפה (Sa Pa)הגבוהה שבצפון מערב וייטנאם מוקפת בטרסות אורז ירוקות, וקהילות אתניות שונות.

השוק של באק-הא (Bac Ha Market) נמצא כ3 שעות נסיעה מסאפה, שופע חנויות ודוכנים שמציעים עבודות יד ומלאכות מקומיות, בגדים, וחפצי אמנות שמאפיינים את האזור. ישראלים אוהבים לקנות פה מזכרות מהטיול.

הוי אן (Hội An) עיירת נופש שמוכרת כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בשעות הערב מואר המדרחוב העירוני בפנסי נייר מקסימים. יש שם גשר יפני עתיק, שנחשב סמל העיר. הוי-אן ידועה כ"בירת החייטים" של וייטנאם, ואנחנו יכולים להזמין אצל החייטים המקומיים בגדים וחליפות מחוייטות בזיל הזול, והם תופרים אותם בזריזות בתוך שעות אחדות.

הפארק הלאומי פהונג נהא-קה באנג (Phong Nha-Ke Bang National Park)  יעד חובה לחובבי טבע, שמוכר גם כאתר מורשת עולמית של אונסקו. יש בו מאות מערות, ביניהן גם מערת סון דונג, שנחשבת המערה הגדולה בעולם.

כניסה לוייטנאם מחייבת ויזה בתוקף. את הויזות אפשר לקבל בשגרירות וייטנאם בתל אביב. זה עולה 300-400 שקלים תלוי בתקופה ובסוג הדרכון שלנו. השגרירות מעבירה הבקשות לאישור משרד החוץ בהאנוי, ולאחר כשבוע מקבלים אישור, והשגרירות בת"א מנפיקה ויזה בתוך 4 שעות.

בוייטנאם עדיין יש מגבלות קורונה, ומותר לטייל רק בקבוצות של יותר מחמישה אנשים, כדי שאפשר יהיה לאתר אותם אם מישהו יחלה. חובה לצרף לכל קבוצה גם מדריך מקומי, כי כל המדריכים קשורים למשרד הבריאות. השגריר טרונג מוסיף: "אני מקוה שבשנה הבאה נהיה פתוחים לטיולים חופשיים גם למטיילים עצמאיים".

כיום מגיעים לוייטנאם רק בטיסות קונקשן. בימים אלה מנהל השגריר טרונג מגעים עם חברת אל על להאריך את הקו שלה מישראל לבנגקוק, שימשיך הלאה לוייטנאם. מרחק הטיסה מבנגקוק להאנוי או לסייגון הוא פחות משעתיים.

הצילומים באדיבות שגרירות וייטנאם בת"א.