לפני כ-20 שנה מצא הבישוף אברהם מקרטצ'אן בארמניה שרידים יהודיים מובהקים.
היה זה במקרה. במהלך קייטנה לילדים קטועי רגליים פצועי המלחמה שהיתה בחבל נגורנו קרבאך, טייל הבישוף עם חניכיו סמוך לנהר יראגיס. שם מעבר לנהר על שלוחת הר בשטח כ-100 מ', המתרוממת מעל גדתו הדרומית של הנהר, הוא מגלה בתוך סבך שיחים 40 מצבות מרשימות עליהן חקוקות כתובות בעברית עם תאריכים מדויקים מלפני 700 שנה ויותר.
למרות השנים שחלפו נותרו אותן עדויות בגדר תעלומה.
"אמר הקב"ה, אם אני מגלה אותם דרך מדבר הם מתים ברעב ,אלא הריני מגלה אותם דרך ארמניה שהם כרכים ומחוזות ומאכל ומשתה מצוי להם"(מדרש איכה).
על רקע אחד המדרשים הפחות מוכרים, יצאתי אל נתיב הנדודים הגלותי הפחות ידוע, לחפש האם נותרו שם שרידים יהודים מתקופת הגלות, או אולי היתה ארמניה אחד המחוזות שם התיישבו חלק מהגולים שגורשו מארץ ישראל.
המדרש הזה והעובדה כי בשפה הארמנית יש הרבה מילים בעברית, וגם העובדה כי יש לא מעט שמות פרטיים עבריים בארמניה, שופכים מעט אור ומנסים לפענח את התעלומה.
מסתבר כי בארמניה, בניגוד למה שהיה ידוע , היתה קהילה יהודית לפני כ 700 שנה. ע"פ מה שהיה ידוע הקהילה היהודית האחרונה שהיתה בארמניה (מלבד הקהילה היהודית הקטנה והחדשה שנוסדה לפני כ-100 שנה) היתה מלפני כ-1650 שנה. מה שלא תואם ולא קשור למצבות שנמצאו.
20 שנה חלפו מאז התגלו המצבות ההם. עד היום לא ברור מי היו אותם יהודים שהתגוררו ונקברו באותו איזור הררי נידח? מה מוצאם? איך הם נעלמו? ומדוע אין תיעוד ועדות לאותה קהילה?
יתכן כי אותן מצבות הן שריד ועדות לאותם יהודים גולים מארץ ישראל.
"וקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ"
יצחק כרמלי
עיתונאי מרצה וחוקר תפוצות ישראל