בשנים שעברו התקיימו בפורים תהלוכות עדלאידה בחולון ובערים אחרות בארץ, ואף במקום מגוריי במושב חמד. העדלאידות הם מסורת ישראלית בת כמאה שנים, אבל הן מבוססות על מסורת דתית עולמית בת אלפי שנים.

העדלאידה הראשונה בתל אביב צעדה בשנת 1912 ביוזמת אברהם אלדמע, שראה את הקרנבל בברזיל, והלהיב את חבריו התל אביביים בתיאורים מחוויותיו. בין שומעיו היה גם ראש העיר, מאיר דיזנגוף, שהחליט שגם לעיר העברית הראשונה מגיע קרנבל. הקרנבל המקומי נקרא "עדלאידה", בהשראת דברי הגמרא "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע" (מגילה ז'). מאז הפכו העדלאידות להיות מסורת פורים ישראלית של מצעד המוני עם בובות ענק על עגלות ומשאיות. אבל לא הכל יודעים שהעדלאידות שלנו הינן, למעשה, "קרנבלים" קטנים.

הקרנבל המפורסם בברזיל אינו רק אטרקציה תיירותית של נערות המפזזות ורוקדות סמבה בתלבושות מדהימות, אלא יש לו שורשים דתיים הנטועים בעולם העתיק. יש להם זיקה גם לחג פורים שלנו.

הרקע: בתקופת המקרא לפני כ5,000 שנה, נערכו במצרים העתיקה פולחנים לכבוד אלת הפיריון, אָסֶת. המצרים נהגו לחגוג את פריון האדמה בזלילה מתנובת הארץ, ואת פיריון האדם ביחסי אישות פרועים, ובתהלוכות.

גם בתורה יש רמז לכך. שמעתי פעם בבית כנסת בברזיל דרשת פרשת השבוע בימי הקרנבל, שבה הסביר הרב שכאשר יוסף שליט מצרים אמר לאחיו "לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם" (בראשית מב/ט), הוא התכוון לתועבות הזימה לכבוד האלה המצרית אסת. כשנה לאחר שבני יעקב חזרו לכנען, אביהם שולח אותם שוב לשבור שבר במצרים, ואומר להם "קְחוּ מִזִמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם" (שם מג/יא). הרב פירש שהאוכל הזה נועד כדי להשתלב בחאפלות הזלילה במסגרת חגיגות אסת.

חגיגות אסת התפשטו ממצרים לרחבי העולם, עם התאמות ושינויים בכל עם. לאחר יציאת מצרים חנו בני ישראל בשיטים, שם נשכר בלעם לקללם. בלעם המליץ למלך מואב לשלוח נשים לפתות את בני ישראל. כתוב בתורה: "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב, וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן" (במדבר כ"ה). האל "בעל פעור" של מואב היה המקביל של אסת המצרית, והתורה מלמדת שפולחנו היה דומה.

טקסי אסת התפשטו גם לפרס ומדי, שם חגגו את "חג הנורוז". בשנת 350 לפנה"ס התרחש בפַּרָס נס הפורים. יש חוקרים שטוענים שמנהגי האכילה והתחפושות שלנו בפורים הושפעו מטקסי הנורוז שבהם הגויים המקומיים צעדו מחופשים. בהודו חוגגים הגויים את "חג ההולי" בדיוק בימי הפורים שלנו. גם זה חג של שכרון חושים ופריצת גבולות, שבו נוהגים לזרוק מים צבעוניים על הצועדים ברחוב.

בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את ארץ ישראל ומצרים. הפריצוּת של המצרים מצא חן בעיני הכובשים היוונים, והם המציאו אלָה מיתולוגית משלהם בשם "אִיזִיס". לכבודה קבעו חג ששמו Navigium Isidis. הטקס הדתי של החג הזה היה מצעד שבראשו הובילו עגלה שעליה דגם ספינה שנקראה "ספינת השוטים" Carrus Navalis.

במשך הדורות קיצרו את שם המצעד ל-Car-Nival , וכך נוצר השם "קרנבל". המיצגים הגרנדיוזיים בקרנבלים בברזיל בימינו, החלו בהשראת הספינה של איזיס. אל היצר והפיריון היווני היה דיוניסוס, שפולחנו היה חגיגות פרועות של יין ותירוש ויחסי אישות. היוונים שילבו את פולחני דיוניסוס עם מצעד איזיס לחג אחד. לאחר שהרומאים כבשו את האימפריה היוונית במאה הראשונה לפנה"ס, גם הם אימצו את הבסיס התיאולוגי של הקרנבל.

הגמרא מספרת שבתקופה הרומאית נהגו יהודי בבל טקס שנקרא "מִשְוַורְתָא דְפּוּרַיָא" (סנהדרין סד), בעברית: "מקפצת פורים". היהודים צעדו בפורים בתהלוכה שבראשה בובה גדולה של המן. התהלוכה הסתיימה במדורה שלתוכה השליכו את בובות המן, ורש"י מתאר: "והילדים היו קופצים ומדלגים מעליה". זה הרמז הראשון בהיסטוריה למעין קרנבל יהודי.

הנצרות החלה להתמסד בערך בשנת 300 לספירה. בתחילה אסרו הכמרים את פולחני הניאוף, אבל התברר שזו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה. לפיכך החליטו ראשי הנצרות לשחרר את הלחץ שהטילו על המאמינים, ושילבו את הפולחן הישן גם בדת הנוצרית המתחדשת. הם קבעו 'תקופת לֶנְט' של 40 ימי תענית, לזכר 40 ימי ההתבודדות של ישו לפני חג הפסחא. הלנט מתחיל במועד דתי ששמו Ash Wednesday "יום רביעי של האפר". יום רביעי של מה? של ארבעה ימי הוללות ופריקת עול לפני שמתחילים את תקופת התענית והחזרה בתשובה. בימי הלנט אסור לנוצרים לאכול בשר. בלטינית 'בשר' זה Carne ו'פרדה' זהVale , וגם מכאן השם "קרנבל", שפירושו היפרדות מבשר. (אחרי כאלף שנים העתיק מוחמד את מנהגי הלנט הנוצריים כשקבע את מצוות הרמדאן).

מהעבר להווה

עד ימינו מקיימים באמריקה הלטינית את המסורת של הקרנבלים, אבל בלי הסממנים הדתיים העתיקים. מה שנשאר זה תהלוכות ה"בלוקוס" הצבעוניות ברחובות, עם העגלות שעליהן תפאורות ענק, הריקודים החושניים, והשתיה. מידי שנה מתחילים הקרנבלים 4 ימים לפני תחילת הלנט, מיום שבת עד יום שלישי, במהלך חודש פברואר או מרץ, שזו עונת הקיץ בחצי הכדור הדרומי. התאריך המדויק משתנה משנה לשנה. השנה נדחה הקרנבל לחודש יולי בגלל הקורונה.

במשך חודשים לפני הקרנבל בוחנים צוותי שיפוט את בתי הספר לריקוד בעיר ריו, ומתוכם בוחרים את 12 המצטיינים בכוריאוגרפיה. הזוכים מתחילים לעצב תלבושות מרהיבות ומיצגים ססגוניים, שיובילו בקרנבל על עגלות גדולות בריקודי סמבה ושירה.

למצעד מצטרפים תושבים מקומיים שרוקדים עד אור הבוקר במועדונים וברחובות בתלבושות גרנדיוזיות, גומעים כמויות אלכוהול, והגברים מתחפשים ולובשים בגדי נשים. זו המסיבה הגדולה בעולם, ומשתתפים בה כחמישה מיליון חוגגים.

     

שיא הקרנבל בריו זה "מצעד המנצחות", שמתקיים במוצאי השבת שאחרי התהלוכות. שש הנבחרות הטובות ביותר מוזמנות לצעוד שוב באצטדיון סמבודרומו, עם מיטב הרפורטואר שלהן. זו החגיגה הצבעונית ביותר שראיתי בחיי. היא מתחילה ב9 בערב, ומסתיימת בבוקר למחרת. כרטיסים למושבים קרובים למסלול עולים 150$, שזה כמו משכורת חודשית ממוצעת. מניסיוני, זה שווה כל סנט.

באותם ימים מתקיימים קרנבלים גם בערים אחרות בברזיל ובמקומות אחרים בעולם. מביניהם ראוי לציין את "קרנבל השטן" (דיאבלדה) בעיר אורורו בבוליביה, שהתלבושות והתחפושות שלו מזכירות את "ארור המן".

הקרנבל השני בגודלו נערך בברנקיה בקולומביה. ישנם עוד קרנבלים גם בסלבדור, בטרינדד טובגו, בטנריף, ועוד קרנבלים ברחבי דרום אמריקה וגם באירופה, כמו קרנבל המסכות בונציה. לכולם אותם שורשים דתיים היסטוריים.

פוליטיקה בקרנבלים

בעשור האחרון נוספו לקרנבלים גם מיצגים פוליטיים. המיצג היפה ביותר בקרנבל לפני שנים אחדות היה של קבוצה בשם "יונק הדבש". ראינו בו עכבר גורר את בנין העיריה, שבמשרדיו השקופים עוסקים פקידי העיריה במעשי שחיתות. הם זכו במקום הראשון, אבל הודחו ממנו בגלל שראש העיר נעלב שהציגוהו כעכבר.

בקרנבל בגרמניה ראיתי מיצג של ראש ממשלת בריטניה יולדת את מפלצת הברייקזיט. בקרנבל בניס בצרפת ראינו לפני שנתיים בובות ענק נלעגות של פוטין וארדואן.

הפוליטיקה בקרנבלים הגיעה גם לישראל. על אחת המשאיות בעדלאידה בחולון ראינו בובות בדמויות של ביבי, הילארי קלינטון, אובאמה, פוטין, ורוחאני.

לסיכום, אנו חוגגים את חג פורים בימים מקבילים לקרנבלים בברזיל ובעולם, ויש דימיון מסוים בין מסורת החג שלנו למנהגי הקרנבלים של הגויים. גם היהודים נוהגים בפורים לצעוד ברחובות לבושים בתחפושות, מעלים הצגות מיוחדות שנקראות "פורים שפיל", בישיבות עושים חילופי תפקידים כשממנים את אחד התלמידים להיות "רב פורים" ולשאת דרשה היתולית, אוכלים "סעודת פורים" דשנה, ושותים יין לשוכרה. מאיר דיזנגוף הוסיף בזמנו גם את התהלוכה. חודש אדר מקביל בד"כ לחודש פברואר, וגם העדלאידות שלנו בישראל הן, למעשה, קרנבל יהודי מהוגן.

צילומים: יעקב מאור, וגילי חסקין (בלוג "מדריך חובק עולם") www.gilihaskin.com

 

 

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן