28 מיליון איש השתתפו בשנה שעברה בהפלגות נופש. כמאה אלף מתוכם היו ישראלים. הציבור הדתי והחרדי באמריקה נוהגים מזה זמן רב לנפוש בהפלגות לאיים הקאריביים וליעדים אחרים. בשנתיים האחרונות גם הציבור הדתי בישראל גילה את עולם הקרוזים, ומידי שנה מתרבים מספר הדתיים שיוצאים לקרוזים. החברה המובילה בעולם הקרוזים הכשרים היא חברת 'כושריקה' (Kosherica) שבסיסה במיאמי. לאחרונה הם פתחו גם בישראל סניף לשווק קרוזים בכשרות מהודרת. 

זכיתי להשתתף בחבילת קרוז של כושריקה לים הבלטי, על האוניה 'קוסטה פסיפיקה'. בקרוז הזה זכינו לקיים בהידור את הפסוק מספר תהלים (צג/א) "אַף תִכּ֥וֹן תֵּבֵל בַּלְטִי מוֹט".

איך נראה קרוז כשר בים הבלטי?

כשאנו מגיעים לטרמינל הימי בנמל קיל בגרמניה, לפני הכניסה לוקחים לנו את המזוודות, ומבטיחים שיביאו לנו לחדר. נכנסים לאולם היוצאים, וממתינים זמן ממושך מידי. בערך שעה וחצי. בינתיים על האוניה מארגנים נציגי כושריקה ארוחה וסיור היכרות באוניה, במקומות החשובים לחברי הקבוצה. פספסתי את ההדרכה הזו.

לבסוף מגיע תורנו להגיע לדלפק הצ'ק אין, שם מצלמים אותנו ואנחנו מקבלים "כרטיס קוסטה". זה מעין כרטיס אשראי שמשמש לפתיחת דלת התא, ולכל הקניות שנרצה לבצע על האוניה. באוניה משלמים רק באמצעות הכרטיס הזה על כל השירותים כמו ספא, קניות, וחדרי כושר וכדומה.

האוניה קוסטה פסיפיקה מדהימה בגדולתה ובעוצמתה, ככל שמתקרבים אליה יותר. היא מתנשאת לגובה 12 קומות, ויכולה להכיל כ3,800 נוסעים, ועוד יותר מאלף אנשי צוות. יש בה כמעט פי 10 אנשים מאשר במושב שלי, ושטחה קטן במקצת מחלקת השדה הפרטי שלי מאחורי הבית.

אנו עולים בכבש האוניה, ומגיעים לתא שלנו באמצע קומה 6. המיטה נראית נוחה, אך תופסת את רוב שטח החדר. המקלחת והשירותים מצוחצחים ונוחים. התאורה בחדר רכה ונעימה.

המזוודה הראשונה הגיעה. פרקנו אותה ושמנו את תכולתה בארון. אבל לא ידענו מה לעשות עם המזוודה הריקה, שהחדר הצפוף גם בלעדיה. בסוף אשתי הבינה שיש לשים אותה מתחת המיטה. חבל שלא קבלנו הדרכה מראש. מזוודה שניה לא הגיעה. כעבור 3 שעות הלכתי לברר, והתברר לי כי עיכבו אותה בשיקוף, בגלל שראו "מכשיר חשמלי". מדובר במזלג חשמלי להכנת קפה. נדרשתי להוציאו ולהפקידו, ורק אז הורשיתי לקחת את המזוודה שלי. מתברר שמערכת החשמל באוניה מוגבלת, והפעלת מכשירים כמו מגהץ או מאוורר יכולים להעמיס על הרשת ולגרום לקריסתה. אבל למה לא הסבירו מראש? טיפ: אל תארזו מכשירי חשמל כמו מגהץ.

בתא שלנו היה רק שקע חשמלי אחד. יש לנו שני טלפונים ומחשב נייד, שדורשים הטענה מידי לילה. למזלי הבאנו גם מכפיל שקע, עם 3 כניסות. טיפ: הביאו לקרוז שלכם גם מכפילי שקעים. (עוד טיפים על מה כדאי לארוז לקרוז בלינק זה).

בינתיים מכריזים ברמקול על הדרכה למקרה של פינוי בחירום. כל הנוסעים מתבקשים ללבוש את חגורות ההצלה שבתחתית ארון הבגדים, ולהגיע מיד לסיפון שבקומה 4. שם מדגימים לנו איך לקשור את חגורת ההצלה, ולאיזו סירת הצלה יהיה עלינו להיכנס בשעת חירום. הבעיה שההסברים ניתנו תחילה בשפה איטלקית (קוסטה היא חברה איטלקית), אח"כ גרמנית, אח"כ צרפתית אח"כ ספרדית, ורק לבסוף גם באנגלית. כמעט חצי שעה הוציאו לנו את הנשמה בהמתנה ארוכה מבלי להבין מה אומרים לנו.

בשעה 6 בדיוק מתחילה האוניה להפליג. האוניה עוזבת את הרציף ונעה באיטיות רבה בתוך הנמל. ביי ביי קיל. שלום גרמניה. להתראות בעוד עשרה ימים בסוף הקרוז. אנחנו יוצאים להפלגת נופש בים הבלטי.

הנוסעים מוזמנים לסיפון העליון. רובם מנפנפים במרץ. לא ברור לי למי. הרי אף אחד לא בא להיפרד מהם ברציף, ורק עובדי נמל משועממים נראים שם. אבל זה מעין טקס מסורתי כזה. יש אומרים שזה מרגש. אותי לא.

מבפנים נראית האוניה כמו מלון פאר 5 כוכבים צף. במסדרונות שטיחים מקיר לקיר. הקירות מצופים טפטים יוקרתיים בסגנון איטלקי.

באמצע האוניה יש חלל מרכזי בגובה 8 קומות, שנקרא אוֹטָרְיוּם, והוא מעוצב בגוונים של אדום וכתום. חלק מהמעליות שקופות, ומהם נתן לראות את הלובי.

בקומות הגבוהות ביותר יש 3 בריכות שחיה. לאחת הבריכות משתרבבת מגלשת מים מעוקלת שלא תבייש שום פארק מים בישראל. בהמשך קומה 11 יש גם מכון כושר עם מיטב המכשירים, ולצידו חדרי טיפול ומסאז'ים. באותה קומה יש גם בריכות ג'קוזי, שבהן בילינו כמעט מידי ערב. המים חמימים ונעימים. כמו חיבור אל הטבע. רקע מושלם כדי להירגע. אשתי קוראת לג'קוזי הזה… "מיקווה מוגז".

במרכז האוניה יש אולם מופעים ענק, שיציע הקהל שלו מתפרס על פני 3 קומות. קומות 3 עד 5. מידי ערב מועלות בו הצגות וקברטים. צפיתי בכמה מהם, ולא נהניתי. המופעים היו בשפה האיטלקית, שאינני מבין. אבל האולם מרשים מאוד.

בקומה החמישית יש הרבה ברים לשתיה בסגנונות שונים. בכל אחד מהם יש מידי ערב הופעה מוזיקלית. נעים להסתובב ביניהם ולהתרשם מהמוזיקה, וגם מהנוסעים שעולים לרקוד ברחבת הריקודים.

באותה קומה יש גם קזינו. רובו מורכב ממכשירים להימורים, ומעט שולחנות למשחקי בלק-ג'ק או שולחנות רולטה וגלגלי מזל. בהפלגה שבה הייתי ראיתי מעט מאוד נוסעים מהמרים בקזינו. זה הפתיע אותי, כי בעבר קראתי שהקזינו הוא מקור ההכנסה הראשי של חברות השייט, והם מרוויחים ממנו יותר מאשר על כרטיסי הנסיעה שמוכרים לנו.

אנחנו נוהגים לברך "על הארץ ועל המזון". חלק חשוב מחוויית הקרוזים הוא הקולינריה. חברות השייט מתחרות זו בזו מי מציעה אוכל טעים יותר ורב יותר. לפיכך יש בהן שפע של מנות, וגם מזנונים בהגשה עצמית עם סוגים שונים של מאכלים. אבל אנחנו, שומרי הכשרות, לא יכולים ליהנות מהאוכל הזה ברוב הקרוזים. ברוב האוניות יש אפשרות להזמין מראש אוכל כשר. המזון הכשר מגיע בחמגשיות כמו במטוסים. הטעם שלו וצורת ההגשה נחותים מאוד בהשוואה לאוכל הרגיל שמקבלים שאר הנוסעים.

אבל חברת כושריקה הצליחה להתגבר על הבעיה. לקרוז שלנו הביאו שף שבישל מידי יום מטעמים טריים וכשרים. גם ההגשה על הצלחות היתה ברמה אסתטית מאוד. בנוסף לשף המיוחד, עבדו במטבחי האוניה 4 משגיחי כשרות, שצורפו לקרוז שלנו. הם הדליקו את התנורים מידי בוקר, והקפידו שלא יערבבו מוצרים כשרים עם מוצרים אחרים במטבח. וגם בדקו הפרדה של הצלחות והסכו"ם שלנו. שניים מהמטבחים שבאוניה הוכשרו עבור הקבוצה שלנו. מטבח בשרי רגיל, וחלק מהמאפיה ללחמים ולעוגות וקינוחים. בכל מטבח כזה שהה משגיח 24 שעות ביממה, והם התחלפו ביניהם במשמרות. בנוסף, חברת כושריקה העלתה גם רב שהוא סו-שף, הרב אורי איינהורן, הרב של כפר שמריהו.

חדר האוכל שהוקצה לנו היה נעים עם כסאות מרופדים, שטיחים ווילונות בגוונים של צבע בורדו וצבע שחור. עמודים מצופים בניקל כמו מראה. 6 כסאות מסביב לכל שולחן. תאורת תקרה נעימה מאוד, עם עשרות נורות קטנות ועמומות. כשהמלצרים רואים שאנחנו גומרים לאכול מנה, מיד אחד מהם צץ מאחורנו ומפנה את הצלחת. כאשר הם רואים שכוס מים או גביע יין מתרוקן, הם מיד מוזגים וממלאים אותו מחדש. המלצרים היו אדיבים מאוד, וגם יעילים בצורה מדהימה. למשל, המלצרית בשולחן שלנו למדה מהר איזו שתיה אני אוהב ומה אני לא אוהב, ומזגה לי בהתאם מבלי שביקשתי. בארוחת הבוקר הראשונה הזמנתי חביתת בצל, וזה מה שקבלתי אחר כך מידי בוקר מבלי לבקש. בארוחת הערב הראשונה אשתי ביקשה להחליף את קערת הסלט לסלט בלי רטבים, ומאז זה מה שהיא קבלה בכל ערב מבלי לבקש שוב. המלצרים יודעים להעניק לנו הרגשה של מלכים.

כושריקה פינקו אותנו בצורה מדהימה, ולא חסכו בכלום כדי שנהנה גם מהאוכל. נראה לי שהאוכל הכשר למהדרין שלנו היה טעים יותר מהאוכל הרגיל שהוגש באוניה. היצע האוכל היה בשפע גדול, והטעם היה כה משובח, עד כי איבדנו שליטה על הדיאטה. כשחזרנו ארצה אשתי גילתה שהיא עלתה ב3 ק"ג. אני הבחנתי כבר בהפלגה שמתחילה לצמוח לה… בטן אוניה.

לא רק במזון גשמי פינקו אותנו, אלא גם ברוחניות. בקומה הרביעית העמידו לרשות הקבוצה שלנו אולם ששימש בית כנסת ואולם הרצאות. גם ספר תורה הביאו לשם, לשבת ולימי שני וחמישי. אולם יפה ומרווח, אבל עם מערכת מיזוג אויר כושלת. היה חם ומחניק בתפילה, ונאלצנו לפתוח לרווחה את הדלתות משני הכיוונים. בכל יום התקיימו 3 תפילות במנין, שלאחריהן שמענו דבר תורה או דבר הלכה קצר מפי הרב סטיבן שמואל ווייל, מנכ"ל הOU. תענוג גדול. נעים ומרגש לראות קבוצה של כשני מניינים של גברים עטופים בטליתות ועטורים בתפילין, ומתפללים כמונו. האוירה כמו בשטיבל, אבל זה במקום מפואר מהשטיבלים המוכרים. יש בזה משהו מרגש שאפילו כאן אנחנו יכולים להרגיש בבית. כמעט. כי מתפללים פה בנוסח אשכנז. אבל מעל זה יש את תחושת הביתיות והפינוק.

בקרוז זכיתי לשמוע לראשונה את הרב סטיבן ווייל, והוא התגלה לי כנואם בחסד עליון. בכל יום ריתק את הקהל  בהרצאה על נושא אחר. ההנאה הרוחנית שלנו היתה בודאי גדולה מהנוסעים הלא יהודים שהלכו להופעות קברטים ולברים. בנוסף, מידי יום נתן הרב ווייל שיעור בדף יומי, וחסך לי את הצורך להתמודד בעצמי עם הסוגיות בגמרא.

על הפינוקים הרבים לנוסעי כושריקה היה אחראי מנהל הקרוז, פסח שיפמן, שתיקתק את התיאום בכל התחומים. הוא הביא לאוניה גם מבחר גדול של יינות כשרים למהדרין ולמהדרינק, ומותאמים לכל חיך מפונק. בכושריקה חושבים על כל פרט בקרוז. למשל, לקראת סיורי החוף, פסח שיפמן חילק לנו תיקי אוכל מיוחדים לכריכים שנכין בארוחת הבוקר, כדי לאוכלם בהמשך היום.

לקראת שבת הדביקו על הדלתות של חדרי הקבוצה מדבקות מיוחדות שמונעות מהדלת להינעל. זאת כדי למנוע חילול שבת בהפעלת הכרטיס האלקטרוני לפתיחת הדלת.

בשבת הוקצתה אחת המעליות רק לקבוצה שלנו, ושימשה אותנו כמעין מעלית שבת. בכל קומה היה שלט "כושריקה" ליד דלת המעלית. בתוכה עמד איש צוות שלחץ במקומנו על הכפתורים. הוא ידע באיזו קומה מתגוררים אחדים מאיתנו, ובאיזו שעה אנחנו הולכים לבית הכנסת או לחדר האוכל, ולחץ על הכפתורים בעצמו, מבלי לגרום לנו לעבור על חשש "אמירה לגוי". כאשר נכנס למעלית יהודי מקבוצתנו שהוא לא ידע את קומת מגוריו, הוא לחץ על כל קומות המגורים של האוניה. הופתעתי לגלות איך בכושריקה חשבו מראש על כל פרט.

     

זה היה תענוג "מעין עולם הבא".

אחרי הבילוי או ההרצאה של הרב ווייל הולכים לישון. קמים בבוקר, יוצאים מהחדר לסיפון, ורואים שהגענו למקום חדש. עיר חדשה בארץ חדשה. אני מקנא בנוסעים שקבלו חדרים חיצונים עם מרפסת או חלון החוצה. הם יכולים לראות את הנוף שבחוץ מיד כשהם פוקחים את עיניהם. לא צריכים להתקלח ולהתלבש ולצאת כמונו מהחדר אל הסיפון הקרוב. עשיתי טעות כשהסכמתי להסתפק בחדר פנימי. שם הרגשתי את משמעות הפסוק "וצוהר תעשה לתיבה". טיפ: בקרוזים שלכם הזמינו רק חדר עם מרפסת. לא משנה כמה זה יעלה יותר.

האוניה שלנו עצרה לעגון בגדנסק שבפולין, בקלייפדה שבליטה, בטאלין שבאסטוניה, בסנט פטרסבורג ברוסיה, בהלסינקי בפינלד, ושטוקהולם שבשבדיה. (הקשה על שם העיר תקשר אותנו בלינק לכתבה על הסיור בעיר זו).

השתתפתי בעבר בטיולי קבוצות ליעדים שונים. מידי בוקר היינו קמים במלון אחד, אורזים את המזוודות, עולים לאוטובוס לטיול היומי, ובסיומו מגיעים לישון במלון אחר. שם פורקים מחדש את המזוודות, וחוזר חלילה. היתרון הגדול של הקרוזים זה שאנחנו לנים כל לילה באותו חדר. משוחררים מהטרחה לארוז ולפרוק את המזוודות מידי יום, ובכל זאת מגיעים ליעדים מעניינים. כשאנחנו בהפלגת נופש, למעשה אתרי התיירות כאילו באים אלינו לאוניה, ולא אנחנו נוסעים אליהם. מידי בוקר עוגנות אוניות השייט בנמל אחר, והנוסעים יורדים לטייל. לפעמים סתם משוטטים בעיר, ולפעמים יוצאים לטיול מאורגן. סיורי החוף שמציעות חברות השייט הם יקרים יחסית לסיורי חוף של חברות תיירות שממתינות לנו על הרציף.

טיפ: הזהרו מחאפרים שעומדים על הרציף ומציעים לכם סיור במחיר מציאה. חלקם יקחו אתכם במיניבוס לחלוף על פני 3-4 אתרי תיירות בעיר, מבלי לרדת מהמיניבוס. הם יאפשרו לכם לרדת מהרכב רק בפתח חנות המזכרות או המסעדה של המשפחה שלהם.

כושריקה תכננו עבור הקבוצה שלנו גם סיורי חוף מיוחדים. סיורים שתפורים בדיוק לטעם הציבור הדתי. בסיורים של כושריקה לא הולכים לראות קתדרלות ובתי עבודה-זרה שהמקומיים גאים בהם. לעומת זאת, בסיורי החוף של כושריקה לוקחים אותנו לאתרי מורשת יהודית באותם יעדים. לא זכיתי להשתתף בכל סיורי החוף שכושריקה ארגנו לקבוצה שלנו, בגלל שהוזמנתי מראש לסיורים פרטיים על ידי משרדי התיירות המקומיים. כשחזרנו לאוניה לפנות ערב, הישוונו תמונות שצילמנו בטלפון עם תמונות שצילמו חברי הקבוצה. אני חושב שהטיול שלנו היה מעניין יותר, אבל אינני אובייקטיבי.

דוקא בסיורי החוף המעטים של כושריקה נהניתי מה"נשמה יתירה". ניהלו אותם מדריכי טיולים מקצועיים מקומיים, ובנוסף עליהם שמענו הסברים וסיפורים מפי הרב ווייל על הרקע היהודי של אותו מקום, ועל רבנים חשובים שחיו שם. בחלק מהסיורים ביקרנו גם בבתי כנסת ובבתי קברות יהודיים עתיקים.

כל מה שקשור בכושריקה, לא יכול להיות טוב יותר. אבל קשה לייחס זאת גם לחברת השייט קוסטה. מערכת מיזוג האויר שלהם דפוקה לגמרי. כבר כתבתי שבבית הכנסת נאלצנו לפתוח הדלתות כי נחנקנו החום. גם בחדר האוכל שבו ישבנו היה חם מידי. אחדים מהקבוצה שמו לב שלא היה חם בתחילת הארוחה, אלא רק לקראת סופה. אולי מנהלי האוניה רצו לזרז אותנו לפנות את המסעדה, כדי להכינה לנוסעים של המשמרת השניה. אבל הגרוע מכל היה בתא השינה שלנו. המזגן לא פעל כראוי.  לאחר הטיול היומי, נכנסנו בערב לתוך חדר חם ודחוס. הזמנתי איש תחזוקה, והבטיחו שהוא יגיע "בתוך שעה". חיכיתי יותר מ3 שעות לבואו, והוא לא הצליח לתקן. בלילה אחד התעוררתי שטוף זיעה בשעה שתיים בלילה, ונאלצתי להתלבש ולצאת לנשום אויר צח על הסיפון שבחוץ. בלילה אחר התעוררתי כשרגליי קופאות מקור. הזמנתי פעמיים איש תחזוקה, אבל לא תקנו כלום. נדמה לי שיש להם תקלה קבועה בגלל שהמערכת מיושנת, אבל הם מתביישים להודות בפני הנוסעים.

לסיכום, חברת השייט 'קוסטה' לא הצליחה לקלקל לנו את התענוג. הים הבלטי נחשב שקט מהמקובל. בחלק מהערבים שעלינו לסיפון החיצוני הוא נראה שטוח כמו מראה. תפאורת רקע נהדרת. כאשר רואים את נפלאות הטבע במלוא עוזם, זה מעורר בנו קצת ענווה. מה אנחנו מול הבריאה.

בקבוצה שלנו היו כ25 זוגות. על כ50 איש, הוסיפו כושריקה 7 אנשי צוות לאבטחת הכשרות למהדרין ולהנאתנו מהקרוז. מישהו צריך לממן את זה. ברור שההוצאות עליהם נוספו למחיר הקרוז שלנו. לכן ההפלגות  של כושריקה יקרות יותר מאחרות, אך אני מעיד שהתוספת שווה כל גרוש. זה היה מקסים ונפלא.

 

מחברת 'מד קרוזס', נציגת מכירות בלעדית של קוסטה בישראל, נמסר בתגובה:

"כשמזמינים דרכנו במד קרוזס, צוות המומחים שלנו דואג לתת מידע כמו אי הבאת מכשירים חשמליים וכן חשיבות מפצל. אוסיף ואומר, כי ישנו שקע מתאים נוסף שנמצא בחדר האמבטיה המיועד למכשיר גילוח אך מתאים גם למטען טלפון למשל. נציגינו תמיד מציגים את היתרונות שבחדר מרפסת אולם זה לא מתאים לכל לקוח, במרבית המקרים מטעמי עלויות. במקרה כזה, אני סבורה כי עדיף להפליג בחדר פנימי וליהנות מהחוץ ומהנוף דרך הסיפונים הציבוריים החיצוניים ובכלל מכל מה שיש בחוויית השיט.-מאשר לא להפליג כלל. באופן כללי, השהייה בחדר מסתכמת לרוב בשינה בלבד.

בעניין המזגן, במקרה הספציפי שלכם, ייתכן ובאמת הייתה תקלה ארעית. עם זאת, מפליגים דרכנו מאות אנשים בפסיפיקה ולא קיבלנו טענות דומות. בכל מקרה, זה לא מעיד על כלל האנייה וחווית ההפלגה  ובוודאי זו לא האנייה היחידה שיש בה בעיות טכניות כאלה ואחרות בדיוק כמו שיכול לקרות בבתי מלון".