עונת הפלגות הנופש מחיפה החלה לפני כשבועיים, בהפלגות סדירות של חברות 'מנו ספנות' ושל MSC, ובחודשיים הקרובים עומדות להצטרף לחגיגה גם חברות קרוזים נוספות. בין אלפי הנוסעים שחזרו כבר לחיפה, יש הטוענים שעבורם ההפלגה החלה ברגל שמאל. הם עלו לסיפון האוניה ממורמרים, בגלל שהליכי ה"אמברקינג"  היו ארוכים ומסורבלים יותר מבעבר ויותר מנתב"ג, וכרוכים בפקקים מעצבנים לאורך הויה-דולורזה אל האוניה. אנחנו הישראלים לא אוהבים לעמוד בתורים. שייט התענוגות החל בטרוניות. לא כך אנו רוצים להתחיל שייט נופש.

הנהלת נמל חיפה סגרה את בנין הטרמינל, והעבירה את הליכי הבידוק והצ'ק-אין לאוהלים בחוץ. לכן נוצרו בלגן גדול ותרעומת של הנוסעים. הנוסעים אינם מכירים את הנמל ואת משטרת הגבולות אלא את חברות הספנות שמהן קנו כרטיסי הפלגה, ומנקזים אליהן את הכעסים. אבל האמת היא שהבעיות האלה אינן באחריות חברות השייט.

חברת השייט הראשונה שפתחה את עונת הפלגות הנופש מחיפה היא 'מנו ספנות'. מנהל השיווק של החברה, גיל חשמונאי, אומר: "אני תקוה שתהליך עליית הנוסעים, שכיום הינו מסורבל, ישתפר במהרה לנוחיות נוסעינו".

מנהל תחום התיירות והקרוזים בנמל חיפה, זוהר רום, מסביר את הצד שלהם: "במסגרת ההערכות שלנו לפתיחת עונת הקרוזים הבאנו מומחים לביקורת, ביניהם גם מהנדס קונסטרוקציות. שבועיים לפני פתיחת העונה הוא גילה בעיה מיבנית, והכריז על הטרמינל כ'מבנה מסוכן' שאסור לכניסת אנשים. התארגנו במהירות להקמת שירותי עליה לאוניות מחוץ לטרמינל. לצורך זה רכשנו אוהלים וציוד בהשקעה של 9 מיליון שקלים. אני מרגיש שעשינו את המקסימום לטובת הנוסעים וחברות השייט, כי האלטרנטיבה היתה לבטל את כל הקרוזים".

נראה כי מנהלי נמל חיפה ניצבו בפני אתגר גדול, והצליחו להתמודד איתו. הכל נעשה בחיפזון ובלחץ, וברור שמתגלות תקלות. ועם זאת הם משפרים את הפתרונות תוך כדי תנועה.זוהר רום מבטיח: "בשבוע הבא נקצר את ההליכים".

חלק מהתיסכול והכעס של הנוסעים נובע מחוסר ידע. חברות השייט לא טרחו ליידע אותנו מראש על מסלול הייסורים של יותר משעה שאנו עומדים לעבור לפני העליה לאוניה (אמברקינג). למען הנוסעים שעומדים לצאת לקרוז בקיץ, מוגש בכתבה זו מידע על שלבי המסלול אל האוניה. אני מאמין כי אם נדע מה מצפה לנו בדרך, נקבל את התורים והעיכובים ביותר סבלנות ובפחות עצבים ודחיפות.

אז מה מחכה לנו בדרך אל סיפון האוניה?

ובכן, ממגרש החניה או מתחנת הרכבת הולכים על גשר רחב אל שער הנמל וממנו ממשיכים לטרמינל. המרחק הוא כחצי קילומטר. הליכה לא קלה בעליה ממושכת, במיוחד כשגוררים מזוודות בשמש הקופחת, ובמיוחד לאנשים מבוגרים או מוגבלים פיזית. היה מתבקש להעמיד לרשות הנוסעים עגלות למזוודות כמו בנתב"ג, אבל לא ראיתי בנמל חיפה עגלות כאלה. בנוסף, איש לא טרח לגלות לנוסעים שמתחת לגשר יש מעלית שיכולה להקל על הטיפוס בעליה, אם כי לא לקצר את הדרך.

בגלל שהטרמינל סגור, הקימו אוהלים גדולים וממוזגים לבצע בהם הליכי העליה לאוניה. מדובר באוהלים ענקיים שכל אחד בשטח של 1200 מ"ר, ואורך כל אוהל כ70 מטרים. המקום הקרוב ביותר להקמת האוהלים נמצא במגרש חניה או אחסנה על רציף מרוחק מהאוניות העוגנות. לפיכך, מאחורי הטרמינל עומדים מיניבוסים להסיע אותנו אל האוהלים. השילוט וההסברים על השאטלים אינו ברור ואינו גדול די הצורך.

התחנה הראשונה היא אוהל הבידוק הבטחוני. השאטל מוריד אותנו במרחק כ50 מטר מהכניסה, ואנו הולכים לשם בשמש וגוררים את המזוודות שלנו. באוהל זה עלינו להכניס את המזוודות למכונות שיקוף, ואח"כ לעבור דרך שער מגנטי. בהמשך, מאחורי עמדות הבידוק הבטחוני עומדים נציגי חברת הספנות שאוספים את המזוודות הכבדות, כדי להעבירן הישר לדלת החדר שלנו על האוניה. שמעתי על מקרים שהמזוודות הגיעו לחדר לפני בעליהן. השלב הזה נמשך זמן קצר יחסית. הנוסעים חושבים שבזה תם הצ'ק אין, וכאשר מגלים שעליהם לעבור עוד דרך חתחתים, מתחילים להתרגז.

התחנה השניה היא אוהל הצ'ק-אין. כאן יש עמדות שבהן בודקים שהנוסעים עומדים בדרישות משרד הבריאות. בסשלב זה נוצרות רוב הבעיות. הבירוקרטיה חוגגת. משרד הבריאות דורש 'תעודת מתחסן', אישור בדיקת קורונה, וגם 'תו ירוק'. נוסעים רבים חושבים בטעות שמספיק אישור על בדיקת PCR  שלילית. הם ביצעו בדיקה כנדרש בתוך 72 שעות לפני העליה לאוניה. אבל אין להם עדיין 'תו ירוק' בתוקף, כי המחשבים של משרד הבריאות מתעדכנים רק כשבוע לאחר החיסון האחרון. וכאמור, בלי תו ירוק אי אפשר לעבור צ'ק אין.

בגלל הבירוקרטיה הזו נוצרים עיכובים, והבירור נמשך זמן רב מידי. בינתיים מאחור נוצר פקק תנועה, ומשתרך תור ארוך של אנשים חסרי סבלנות. אלה שבסוף התור אינם מבינים למה התור לא זז. אחדים מהם דוחפים או מנסים לעקוף את התור, ומתחילות צעקות ומריבות.

מנהלי נמל חיפה מפעילים וויי-פיי חופשי בתוך האוהל, כדי שהנוסעים יוכלו להוריד מהאינטרנט המסמכים החסרים. למען נוסעים שלא עשו בדיקת PCR הציבו בקצה האוהל הזה גם עמדה לבדיקת קורונה מהירה (במחיר מופרז).

בהפלגות של מנו ספנות העמידו בראש התור אנשי צוות משלהם, כדי שיבדקו אם לנוסעים חסר איזה מסמך, ועוזרים לנוסעים שאינם שולטים באינטרנט להעלות את המסמכים הדרושים. שירות מצוין שמקצר את התורים, אבל לא מספיק. כי הם העמידו לצורך זה רק 3 אנשי צוות, על כאלף נוסעים, אשר לרבע מהם חסר מסמך. ככל הידוע לי, בMSC לא מספקים את השירות הזה לקיצור התורים.

התור באוהל זה יכול להימשך שעה ויותר. אבל כנראה שהוא יתקצר דרמטית בתחילת השבוע הבא, כי היום הוא המועד האחרון שבו אנו נדרשים להציג בדיקות קורונה למיניהן.

התחנה השלישית היא אוהל ביקורת הגבולות. שם הציבו 20 דלפקים של משטרת הגבולות, ועוד 8 עמדות עצמאיות לזיהוי פנים לבעלי דרכון ביומטרי. השוטרות בודקות את תוקף הדרכון שלנו, והאם יש לנו עיכוב יציאה מהארץ. יש שם תור נסבל של דקות אחדות. ביום שבו עליתי לאוניה פעלו כל 20 העמדות, אבל העמדות האוטומטיות לזיהוי פנים היו מושבתות. השוטרות בודקות את הדרכון שלנו, ונותנות לנו כרטיס מעבר, שאותו עלינו לשים על קורא המסמכים שבשערים.

התחנה הרביעית היא אוהל הדיוטי פרי. אוהל בגודל 600 מ"ר, שיש בו אגף של 'פטור ושמור' למי שרוצים שישמרו עבורם את הקניות עד שובם ארצה. ראיתי שכל הנוסעים חוצים במהירות את האוהל הזה בלי להתעכב לקניות, כנראה שהסבלנות והחשק אבדו להם בתחנות הקודמות. זוהר רום אומר שבימים הקרובים יעבירו את אוהל הדיוטי פרי למיקום חדש.

מאחורי שורת האוהלים עומדים שאטלים שיסיעו אותנו אל הרציף בקרבת פתח האוניה, ליד היציאה מהטרמינל הישן. הנמל מפעיל גם שאטלים מיוחדים לנכים, עם רמפה אחורית עבור בעלי כסאות גלגלים.

בהנהלת הנמל אומרים שהדרך היא "רק 300 מטר", אבל להערכתי האישית היא פי שלשה. אולי הם מתכוונים רק לדרך הרגלית בחוץ עד לכניסה לאוהל הראשון, בלי להחשיב את הדרך המייגעת בתוך האוהלים וביניהם.

המסע לאורך ארבעת התחנות הללו יכול להימשך בין שעה לשעתיים וחצי. גם בנתב"ג פועלות כל התחנות האלה, אבל הן סמוכות זו לזו, והתהליך קצר יותר. מה עוד שכמות הנוסעים בנתב"ג בד"כ גדולה יותר. לכן קשה לנו להבין למה בנמל חיפה זה כה ארוך ומסורבל.

ומה מצפה לנו בירידה מהאוניה בסוף הקרוז?

לפני שחוזרים ארצה ארצה עלינו למלא 'הצהרת נוסע' וגם לשלם מראש על בדיקת קורונה. (אינני מבין למה הבירוקרטים במשרד הבריאות לא עושים זאת בטופס אחד?). לשמחתנו, דרישות הקורונה יבוטלו היום.

בלילה שלפני העגינה בחיפה, עלינו להניח את המזוודות שלנו מחוץ לדלת החדר, וצוות האוניה יורידו אותן עבורנו אל הרציף.

כשאנו יורדים מהאוניה מסיעים אותנו בשאטל אל אוהל ביקורת הגבולות, שם עלינו להציג דרכון ואישורי הצהרת נוסע. לפני דלפקי הביקורת יש תור לא קטן, אך הוא מתקדם די מהר. משם עוברים לאוהל הדיוטי-פרי לאסוף את המוצרים שקנינו לפני ההפלגה.

התחנה הבאה היא אוהל הPCR. אוהל זה ייסגר היום, ולכן אין טעם לכתוב על התורים והעיכובים שהיו בו.

אח"כ שאטל יקח אותנו אל היציאה, שם יחכו לנו כבר המזוודות שהכינונו אמש. משם נוסעים הביתה. פחות מחצי שעה לאחר שיצאנו מהאוניה, כבר היינו מחוץ לשער הנמל. בילדותנו היינו מסכמים טיולים שנתיים בבית הספר במשפט "חזרנו עייפים אך מרוצים". המסלול המייגע של האמברקינג והדיסאמברקינג בהחלט יכול לעייף. אבל כאשר מגיעים אליו מוכנים, הוא ירגיז פחות.

צילומים: דפנה צורף, ורהפטיג ונציאן, וגיאו דרונס

הכותב היה אורח חברת מנו-ספנות