העיר פרנקפורט תופסת מקום של כבוד על מפת התיירות של הישראלים, בזכות אטרקציות תיירותיות, מבנים עתיקים ומוזיאונים רבים. לאחרונה נפתח בפרנקפורט עוד מוזיאון יהודי חדש ומרשים. למעשה, הוא נחנך כבר לפני שנתיים, אך כעבור כשבועיים נסגר בגלל הקורונה, ורק כעת נפתח מחדש. המוזיאון שוכן ברחוב Bertha-Pappenheim-Platz 1, צמוד לכיכר וילי ברנדט, וקרוב לגדת נהר המיין. הבנין היה בעבר ארמון המגורים של משפחת רוטשילד. המנהלת, מרים וונצל, ומנהלת התקשורת, רבקה גיבל, מזמינות אותנו לבקר במוזיאון.

הנה חלק ממה שאפשר לראות שם:

ברחבת הכניסה למוזיאון ניצב פסל שבו רואים שני עצים בשלכת אחד מעל השני. התחתון שורשיו בקרקע וענפיו הערומים פונים למעלה. מעליו עץ דומה עקור ממקומו ועומד הפוך כששורשיו תלושים ותלויים באויר, וענפיו פונים כלפי מטה ושזורים בענפי העץ התחתון.

האומן אריאל שלזינגר נתן לפסל את הכותרת "ללא שם". אך יש פרשנויות שונות לפסל. יש האומרים שהוא עקור ממקומו כמו פרנקפורט היהודית, אחרים אומרים שהוא מייצג את יהודי פרנקפורט המקוריים נושאים מעליהם את ה"אוסטיודן" שהיגרו מהמזרח. הרבנים אומרים שהפסל מייצג את דור ההורים הנטוע ביציבות בקרקע ומנסה לאחוז בדור הבנים התלוש מהמקורות. יש הגורסים שהפסל מייצג את הקהילה הדתית המקורית לעומת הקהילה הרפורמית שנוסדה בפרנקפורט ורוב צאצאיה התבוללו.

בקומת המרתף יש תערוכות מתחלפות. בקומות מעליה יש אולמות עם תערוכות בנושאים שונים. את סיורנו במוזיאון אני ממליץ להתחיל בקומה השלישית המוקדשת לחיים היהודיים בפרנקפורט. ש בה איורים של חיי הקהילה והרובע היהודי הישן, וספרים שחוברו בפרנקפורט. המוזיאון מציע לקבוצות ומשפחות ישראליות גם מדריכה בעברית, גבריאלה שליק. מומלצת!

שני חדרים מוקדשים לציורים של דניאל אופנהיים, שהיה הצייר של משפחת רוטשילד. על הקירות תלויים ציוריו של פרוטרטים של ראשי משפחת רוטשילד, ושל אחדים מיהודי העיר במאה ה19. גם במוזיאון ישראל בירושלים מוצגים ציורים שלו.

בחדר אחר רואים תצוגה של רבני פרנקפורט שעזבו את העיר עם עליית הנאצים לשלטון, והלכו להקים קהילות חדשות בעולם, בניו יורק, לונדון, וריו דה ז'נרו. אחד החדרים המעניינים ביותר מוקדש לנושא "אנטי-אנטישמיות". מוצגים בו ספרים וכרזות על תופעת האנטישמיות שיצאו לאור מ1900 עד 1935.

יורדים לקומה השניה לתצוגות על הקודש בפרנקפורט. בדרכנו כדאי להפנות מבטים גם לציפויי הקירות והתקרות והקרניזים המקוריים של ארמון משפחת רוטשילד.

 

בקומה השניה יש תצוגה של דגמים ותמונות של בתי כנסת מהמאה ה19 ומסמכים היסטוריים הקשורים בהם. בחדר נוסף תצוגה של תשמישי קדושה מבתי כנסת, כמו גביעים לקידוש, כתרי תורה מכסף, פעמונים, אצבעות וכדומה.

החדר הפופולרי ביותר בקומה זו נקרא "שאל את הרב". יש בחדר כסאות ולצידם מכשירי טאבלטים, שבהם עשרות (או מאות) שאלות בנושאי יהדות והלכה. על הקיר מסכים גדולים עם תמונות של רבנים מימינו. המבקרים בוחרים שאלה שמופיעה בטאבלט, מקישים עליה, ואז רואים על המסך את אחד הרבנים משיב עליה בשפה עממית תשובה קצרה של דקה עד שתי דקות. רבקה גיבל אומרת שהחדר הזה פולפולרי ביותר, וצעירים סקרנים יושבים בו זמן רב לשמוע תשובות על הרבה שאלות שמעניינות אותם, ומופיעות בטאבלט.

הקומה הראשונה, והאחרונה בסיורנו, מוקדשת למשפחת רוטשילד. על הקירות תלויות תמונות של בני המשפחה שאביהם פיזר אותם במדינות אירופה, ויחדיו הקימו את האימפריה העסקית. ליד כל תמונה הסברים. למשל, ליד התמונה הגדולה של סלומון מאיר רוטשילד מוסבר שהוא נשלח לוינה, ונהיה האדם העשיר ביותר באירופה. הוא מימן גם את הקיסר. כיהודי, אסור היה לו לרכוש בית באוסטריה. לכן הוא התארח במלון, וכעבור זמן רכש אותו והפכו לביתו הפרטי. מבחוץ המקום המשיך להיראות כמלון רגיל, אבל אורחים רגילים לא התקבלו בו ללינה.

באחד החדרים בקומה זו רואים פסלונים שמייצגים את תחומי העיסוק של משפחת רוטשילד. הכל יודעים על עסקי הבנקאות שלהם, אך כאן אנו למדים שהמשפחה עסקה גם בתחבורה ורכבות, בקידוחי נפט, תעשיית הין, תרופות, ואפילו במוזיקה.

חדר אחר מסביר את התקשורת המשוכללת בין סניפי המשפחה ברחבי אירופה לפני מאתיים שנה. היתה להם מערכת פרטית של יוני דואר. את ההודעות היו כותבים זה לזה בגרמנית באותיות עבריות. אם אחת היונים היתה נתפשת בדרכה ליעד, האנשים הזרים לא ידעו לפצח ולהבין מה כתוב בהודעה.

החדר האחרון בקומה זו מוקדש לאנה פרנק. היא נולדה בפרנקפורט והיתה בת יחידה להוריה. הם הורישו למוזיאון היהודי כל רכושם ומטלטליהם, בגדים וכלי בית, צעצועים וספרי ילדים של אנה. באחת התצוגות רואים דפים בכתב היד של אנה פרנק, לצד מכונת כתיבה שבה העתיק אביה את יומנה.

היומן של אנה פרנק יצא לאור בשפות רבות ובמהדורות רבות. בארון בחדר זה מוצגות הכריכות של ספרי אנה פרנק ב42 שפות, כולל בעברית.

בהמשך הקומה יש ספריה גדולה על יהדות גרמניה שמיועדת במיוחד לחוקרים באקדמיה. יש בה גם אגף לילדים. בהמשך הקומה ישנה מסעדה כשרה.

בכניסה לכל אולם תצוגה במוזיאון תלוי על הקיר מתקן למידע נוסף. מצמידים אליו את כרטיס הכניסה, והברקוד המקומי מעלה לינקים לאתרי אינטרנט רלבנטיים לתצוגה בחדר זה. האוצרים התחשבו גם במבקרים עיוורים ועל כל שלט הסבר הוסיפו תקציר בכתב ברייל. יש במוזיאון גם אפשרויות למישוש חלק מהתצוגה, וגם תבליטים של מוצגים במיוחד לעיוורים.

התצוגות מעניינות מאוד, אבל לנו יש בעיה איתן: כל ההסברים רק בגרמנית. אין שלטים בעברית או באנגלית, ולנו קשה להבין בלי הדרכה צמודה. רבקה גיבל אומרת שהיא מכינה הדרכת אודיו גם בעברית ובשפות אחרות שתאפשר למבקרים להסתובב חופשי ולשמוע הסברים על מה שמעניין אותם.

כדי לראות את כל התצוגות, יש להקדיש לביקור במוזיאון יותר מיום אחד. לפיכך מומלץ להכין שיעורי בית ולבחור מראש מהקטלוג מה מעניין אותנו ביותר, וללכת לבקר תחילה רק באולמות האלה.

מוזיאון Judengasse  

יש בפרנקפורט מוזיאון יהודי נוסף, שנחשב כמו אגף של המוזיאון החדש. המוזיאון הישן נחנך ע"י הקנצלר קוהל בשנת 1988, ביום השנה החמישים לליל הבדולח. המוזיאון נמצא ברחוב Battonstraße 47 במרתף של בנין משרדים של חברת הגז. חלק מהגטו היהודי של פרנקפורט שכן פעם במקום זה.

ממסמכי העירייה ידוע שבמאות ה17-18 הורשו רק 500 משפחות לגור ברובע היהודי. למשפחת רוטשילד נולדו 20 ילדים, ורק עשרה מהם שרדו. החוקרים מניחים שמשפחה יהודית ממוצעת כללה 6-10 נפשות, ולכן מעריכים שברובע גרו 3,000 עד 5,000 יהודים.

פרנקפורט היתה המרכז המסחרי של גרמניה. במאה ה15 התקיימו בה מידי שנה שני ירידים חשובים שכל אחד נמשך שלשה שבועות. גם סוחרים יהודים הגיעו לירידים, וחלק מהם החלו להתיישב בעיר, ובנו את הרובע היהודי. באותה תקופה נהוג היה לקבוע על כל בנין שלט שבו נכתב שם הבית. שמות המשפחה של הדיירים נקבעו לפי השם על השלט. למשל, היה שם בית שנקרא Rot schild, שזה "שלט אדום", והוא נתן למשפחת רוטשילד הידועה את שמה. כך גם משפחת שווארצשילד, שזה "שלט שחור", וכיוצא בזה.

בשנת 1987 חפרו שם כדי לבנות את היסודות לבנין חברת הגז. כאשר הדחפורים נתקלו בעתיקות, עצרו את עבודות הבניה לצורך סקר אכיאולוגי. התברר שנתקלו בבתי מגורים, שזוהו של יהודים בגלל שני מקוואות שהתגלו שם. זה היה חידוש גדול משום שעד אז חשבו שכל הבתים ברובע היהודי העתיק נבנו מעץ, והם נשרפו בשריפה הגדולה בשנת 1711, ולא נותר זכר מהרובע היהודי. התברר שהיו ברובע גם בתי אבן של עשירים. הבית שנחשף היה שייך לרבי נתן אופנהיים. על עושרו מבינים מכך שהיה בן 3 קומות, ובתוך הבית היו לו מקווה ובאר פרטיים. באחד החדרים מצאו הארכיאולוגים כלי אוכל, שעל חלקם היה כתוב "בשר" ועל אחרים "חלב".

לבסוף בנו את בנין המשרדים על עמודים עבים וגבוהים, כאשר הקומה הראשונה לא נבנתה על הקרקע כמקובל. בחלל שנוצר מתחת לבנין אפשר לראות את שרידי קירות הבתים, והמרתף הפך להיות המוזיאון היהודי של פרנקפורט. הוסיפו להם תצוגה של תשמישי קדושה יהודיים, והדמייה של הרובע היהודי העתיק.

למעשה, בפרנקפורט היה מוזיאון יהודי ישן עוד יותר, שנפתח בשנת 1922. בליל הבדולח ב1938 הנאצים הרסו גם אותו, אך חלק מהמוצגים ניצלו, והם מוצגים כיום במוזיאון יודנגאסה.

בית הקברות היהודי

מחוץ לגטו היהודי הישן הוקם בית הקברות היהודי, ששרידיו קיימים עד היום. אחרי השואה הדביקו על גדר האבן 1,300 קוביות מתכת קטנות (בגודל 6 על 4 ס"מ) שעל כל אחת שם של יהודי שגורש מפרנקפורט בשואה, אף אם כבר לא התגורר בעיר.

כך אנו מוצאים על הגדר גם קוביות לזכר אנה פרנק ואימה שנולדו בפרנקפורט וגורשו מאמסטרדם.

בבית עלמין זה נקברו יהודי פרנקפורט. המצבה הראשונה משנת 1272 והאחרונה משנת 1888. בתחילת המאה ה20 נסגר בית הקברות משום שלא נותר בו עוד מקום פנוי. במלחמת העולם השניה הופצצה פרנקפורט, וגם בית הקברות נפגע. מצבות התפזרו לכל עבר, ומקצתן נשברו לחלקים קטנים. חלק מהמצבות שוחזרו, והוצבו בצד הפנימי של הגדר. אנו רואים שם גם גלי אבנים של מצבות. סטודנטים וחוקרים אספו שברי מצבות וזיהו למי היו שייכות. שברים של כל מצבה הניחו בערימה נפרדת, עד לשיחזור ולשיפוץ אי פעם בעתיד.

לאזור מיוחד בתוך בית הקברות נאספו מצבות של גדולי ישראל. גם ישראלים רבים באים לכאן לפקוד את קבריהם, להתפלל ולהניח קוויטלעך עם בקשות. במתחם הזה אנו רואים את מצבותיהם של ה"פני יהושע" ורבו נתן אדלר, ר' פנחס הורוביץ "בעל הפלאה" ועוד.

מצבת הפני יהושע מימין, ולידה מצבת בעל הפלאה

מצבותיהם גדולות ומפוארות, ובצידן מונחת מצבה אחת צנועה יותר של האיש העשיר ביותר, רבי אנשיל רוטשילד.

בקרבתם ניצבת מצבה חדשה של אימו של החתם סופר. לרגליה הוסיפו אבן עליה כתוב "מקום קבורתה מוחזק בסביבות מקום זה". את מצבתה נוהגות לפקוד נשים רבות, בעיקר עקרות ומעוכבות שידוך.

עוד אתר יהודי בפרנקפורט הוא בית הכנסת ווסטאנד. 4 בתי כנסת גדולים היו בפרנקפורט לפני השואה. רק אחד מהם הצליח לשרוד איכשהו את ליל הבדולח. זה היה בית הכנסת הרפורמי, וכיום הוא משמש בית כנסת אורתודוקסי שבו מתפללים בנוסח אשכנז. האולם הראשי יפהפה ושווה ביקור.

במתחם ישנו  בית כנסת קטן יותר (שטיבל), שבו מתפללים בנוסח ספרד, ובו התפללתי גם אני בצעירותי כשהייתי מגיע לפרנקפורט.

הכותב היה אורח לשכת התיירות של גרמניה בישראל