קָרִינְתִּיָה היא המדינה הדרומית בפדרציה של אוסטריה. זה אזור תיירות פופולרי באזור הדרומי של הרי האלפים, עם אתרי נופש מקסימים בקיץ, עם אויר הרים צלול, יערות ונחלים רבים. בחורף, קרינתיה היא מוקד עולמי לסקי. גם ישראלים מתחילים לגלות את האטרקציות התיירותיות של קרינתיה.

בקיץ האחרון רכשה חברת נדל"ן את שדה התעופה של קְלַגֶנְפוּרְט, בירת קרינתיה. ההנהלה החדשה מתכוננת להקים שם בתי מלון, מרכז קונגרסים, ופארק לתעשיית ההייטק. מנהלת השיווק של השדה, ברברה שמוכצר, אומרת שבקרוב יתחילו טיסות ישירות מישראל לקלגנפורט.

ישראלים רבים מגיעים לקרינתיה לטיול של שבוע, או לטיול של יום אחד במסגרת טיול לסלובניה השכנה.

הסמל של העיר קלגנפורט הוא דרקון. פסל של דרקון גדול נמצא ב"כיכר החדשה" ליד בנין העיריה. המקור לדרקון הוא באגדה מקומית מתולדות העיר: מייסדי המקום הגיעו לאזור פורה שהיו בו גם ביצות. באחת הביצות חי דרקון ענק ונוראי, שהיה טורף חיות משק ואף בני אדם. כדי לחסלו, בנו המתיישבים מגדל ליד הביצה, ושלשלו ממרומי המגדל חבל שבקצהו פיתיון של עגל. כאשר הגיע הדרקון לטרוף את העגל, נתקע הקרס בגרונו. אז ירדו הגיבורים מהמגדל, קשרו את רגלי הדרקון והרגוהו. אחרי חיסול הדרקון הגיעו עוד מתיישבים לאזור, והמקום התפתח ונהיה עיר. בשנת 1593 הציבו בכיכר העיר את הפסל.

כעבור 40 שנה הוסיפו לצד הדרקון פסל נוסף של "הרקולס", מסתיר מאחורי גבו נבוט עם כדור ברזל ומסמרים. ישראלים חדי עין יבחינו שהפנים בפסל של הרקולס דומים מאוד ל… עמיר פרץ.

בצד הצפוני של הכיכר נמצאת העיר העתיקה. ברחובותיה אין תנועת רכבים. בתים צבעוניים מקסימים מתקופת הרנסנס, חלקם בסגנון באוק או נובו-ארט. נעים לשוטט ברחובות הצרים והיפים. בימי שמש מוציאים בתי הקפה שולחנות וכסאות לרחוב.

בעיר העתיקה יש גם מבנים היסטוריים, כמו בית העיריה הישן שנבנה ב1582, ארמון, אנדרטה לחללי מלחמת האזרחים ב1918-20 ועוד. בפינות רבות רואים פסלים יפים.

ברחוב המרכזי יש כיכר מרוצפת, שבה יש פסיפסים עם סמלי ערים תאומות של קלגנפורט. אנו יכולים לראות שם גם את הסמל של נצרת עילית, שכיום נקראת 'נוף הגליל'. ברחבי קלגנפורט יש גם מוזיאונים רבים.

העיר שוכנת לחופי אגם וֶורְטֶר הציורי, וכדאי מאוד לבלות לפחות יום אחד באגם, להפליג בספינת תיירים, לשכור סירה, וגם לטבול באגם. לחופיו יש מסעדות מעולות, שממרפסותיהן נשקף נוף מדהים.

©FRANZGERDL

משפחות עם ילדים הולכות ל'מִינִימוֹנְדוּס', שזה כמו 'מיני ישראל' בלטרון. יש שם מבנים מוקטנים של בתים מפורסמים בעולם, כמו הטאג' מאהל, מגדל אייפל וכדומה. בתקופה זו מתקיים באיצטדיון העירוני מיצג שנקרא FOR FOREST. במגרש הכדורגל הציבו 300 עצים שונים, שחלקם נמצאים בסכנת הכחדה. המיצג נועד להמחיש את סכנת התחממות כדור הארץ, וגורם לאנשים ולילדים לחשוב על כך שאולי בעתיד הלא רחוק נראה עצים במקומות שמורים בלבד, כמו שאנחנו רואים חיות בגני חיות. המיצג הזה מסתיים בסוף חודש אוקטובר.

יהדות בקלגנפורט

אם אנחנו כבר מגיעים לקלגנפורט, כדאי להקדיש לפחות חצי יום לסיור גם באתרי מורשת יהודיים, המוכרים רק למעטים. הרב באבד חיבר בשנת 1935 ספר על קרינתיה. הרב באבד היה חבר בתנועת המזרחי, ומספר לנו שפעלו בקלגנפורט סניף פעיל של המזרחי ובני עקיבא, וגם תנועת הנוער בית"ר, והיה שם גם מועדון של נשות ויצו. יהודי העיר היו שולחים את בניהם ללמוד בישיבה הגדולה בעיר המחוז גראץ, והמצטיינים שביניהם הלכו לכהן כרבנים במקומות אחרים.

המקור הראשי שלי ליהדות קלגנפורט היא ד"ר נדיה דנגלמי. את הסיור שלנו בעקבות היהדות בקלגנפורט כדאי להתחיל בבית העלמין היהודי. מתחילים מהסוף. המצבות יכולות לספר לנו סיפור מרתק על תולדות היהדות באזור.

המצבה העתיקה ביותר היא משנת 1130, והובאה לכאן מהעיירה הסמוכה פֶלְקֵרְמָרְקְט Volkermarkt. מהמצבה הזו אנו למדים שכבר אז חיו יהודים בקרינתיה. כ300 שנה אחרי פטירתו, היה פוגרום ביהודי פלקרמרקט, והיהודים הניצולים גורשו משם. המקומיים הרסו את בית הקברות היהודי שהיה שם, והשתמשו במצבות לבניה. אבן המצבה הזו התגלתה בקיר בכנסיה העתיקה של העיירה. הוא הוצאה ממקומה בזהירות, והובאה לקלגנפורט, לבית העלמין היהודי היחידי במחוז. המצבה ניצבת באויר כאילו תלושה מהמקום, כדי להבהיר גם לדורות הבאים שהנפטר הזה לא קבור תחת מצבתו.

פעם קברו את יהודי קלגנפורט מחוץ לגדר בית הקברות הנוצרי של העיר. הקבר הראשון שנכרה כאן הוא משנת 1841, של אליעזר ב"ר יוסף בלאך. בשנת 1895 רכשה הקהילה היהודית את שטח האדמה שבחלקו היו כבר קברים יהודים, וקידשה אותו. מאז קוברים פה את יהודי הסביבה המעטים.

        

באמצע בית העלמין אנו רואים 3 שורות של מצבות צבאיות. אלה קברים של 17 חיילים יהודיים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. אף אחד מהם אינו בן המקום. בקלגנפורט היה בית חולים של הצבא האוסטרו-הונגרי. אחדים מהפצועים שהובאו לבית החולים הצבאי, לא שרדו ונפטרו. יש פה גם מצבה אחת של אחות יהודיה שעבדה בבית החולים הזה. הצבא הביא את חייליו היהודים לקבורה בבית העלמין היהודי הקרוב. על הקיר ליד השער יש מצבה ובה שמות כל החללים האלה.

אנו שמים לב למצבה מיוחדת  של רוברט פְּרַייס. אנו רואים עליה עיטור גבורה מהמלחמה נגד בולגריה בסוף מלחמת העולם הראשונה. בזמנו הוא היה גיבור נערץ בקלגנפורט כמו מאיר הר ציון אצלנו. מצבתו מלמדת אותנו על מצב יהודי קלגנפורט בתחילת המאה הקודמת. הם היו מעורים בחיי התושבים, וזכו לכבוד ויוקרה ושוויון. אבל זה היה גם בעוכריהם, כי זה גרם להם שאננות ובטחון עצמי מוגזם. הם חשבו שמעמדם בטוח, ולא ייפגעו מהנאצים. כאשר המפלגה הנאצית זכתה בבחירות, באו ללשכת ראש העיר רוברט פרייס ועוד שני קצינים יהודים בכירים, ותלשו את דרגותיהם וזרקו אותם על שולחנו בהפגנתיות. אירוע שזכה לכיסוי תקשורתי גדול.

בצמוד לקברו אנו רואים את הקבר של אביו, שהיה גם ראש הקהילה היהודית, ומעשירי העיר. נסתכל גם על גב המצבה, שם חרותים שמות בניו האחרים שנרצחו בשואה. עוד נפגוש את שמותיהם בהמשך הסיור בעיר.

בית הכנסת

אתר יהודי חשוב הוא מקומו של בית הכנסת שהיה בקלגנפורט. ברחוב פלאץ עמדו 4 בתים זהים. בצילום הימני אנו רואים אחד מהם שעומד על תילו עד היום. הקהילה היהודית רכשה בעבר את הבית שלצידו, שנראה בצילום השמאלי:

    

 את הקומה הראשונה הסבו לאולם תפילה, והקומה השניה שימשה למגורי הרב ולמשרדי הקהילה. כך היה נראה בית הכנסת מבפנים:

בליל הבדולח בנובמבר 1938 שרפו הנאצים את בית הכנסת. את ספרי התורה הוציאו לכביש, ושם שרפו אותם. הריהוט והתכולה נשרפו, אך מבנה האבן החרוך נשאר על עומדו. ב1944 נהרס חלק מבית הכנסת בהפצצה במלחמה. אחרי המלחמה פלש מכונאי מקומי לביכנ"ס, פינה את ההריסות, והפך את מה שנשאר למוסך לתיקון מכוניות. ב1959 הועברה הבעלות לקהילה היהודית בוינה, כי בקלגנפורט לא נשארו יהודים. למבנה לא נמצא שימוש ראוי, אז הקהילה של וינה מכרה את המקום לקבלן, שהפך אותו למגרש חניה של מרפאה וטרינרית שפעלה בבנין הסמוך.

בשנת 1988 הקימו מצבת זכרון על המדרכה מול מקום בית בית הכנסת. בתחילה הוצבה רק האבן האמצעית. המצבה הזו עוררה תרעומת אצל היהודים, בגלל שהתרגום לגרמנית אינו תואם לטקסט העברי, וממעיט באסון של העם היהודי. הימים היו ימי שלטונו של הנשיא הנאצי קורט ולדהיים שהשתדל להסוות את השואה.

ליהודים הותר לשנות את האנדרטה רק לאחר שמושל קרינתיה האנטישמי, יורג היידר, התפגר בתאונת דרכים. בשנת 2015 הוסיפו לאנדרטה עוד שני אבני מצבה עם טקסטים ותמונות שהולמים את קדושת בית הכנסת. באותה הזדמנות הסירו את הגדר והשיחים שחסמו את הגישה לאנדרטה, ושהפרידו בין האנדרטה למדרכה.

המאבקים על האנדרטה נמשכים גם כיום. לא קל לתיירים כמונו למצוא את האנדרטה הצנועה, בגלל שמכוניות החונות לידה ומסתירות אותה מעיני העוברים ברחוב. היו פניות רבות לעיריה בבקשות לאסור חניה בצמוד לאנדרטה, אך היא מתעלמת מהבקשות. גם אני פניתי לראש העיריה, אך היא לא טרחה להגיב. הייתכן שרוחו האנטישמית הטמאה של יורג היידר עדיין נושבת במסדרונות העיריה ומזהמת אותם?…

מרכז העיר

את סיורנו הרגלי בעקבות יהדות קלגנפורט אנו ממשיכים במדרחובים היפהפיים בעיר העתיקה. מהמדרחוב הראשי יוצאות סמטאות שונות. אחת מהן, בַּאדְגָאסֶה Badgasse, מובילה למה שהיה הרובע היהודי. הסמטאות ברובע נזכרות במסמכים עתיקים. כיום אין שם סממנים יהודיים, אבל נעים לטייל בסמטאות מימי הביניים, ולשאוף את ניחוח הרובע היהודי העתיק.

מול בתים אחדים במרכז העיר הוטבעו במדרכה אַבְנֵי-נֶגֶף קטנות מנחושת (שטופלרשטיין) לזכר יהודים שנלקחו מהבית הזה אל מותם בשואה. על כל אבן נגף חרות שמו של יהודי שהיה גר בבית הזה, שנת לידתו ובאיזה מחנה השמדה נרצח. מול אחד הבתים אנו רואים 4 אבני נגף עליהם חרותים שמות בני משפחת פרייס המכובדת, שבנם, החייל המעוטר רוברט פרייס, היה גאוות העיר. לא עזר להם מעמדם הנכבד.

מול בית אחר במיקום הטוב ביותר העיר אנו רואים אבן נוספת לזכר אם המשפחה, הרמינה פרייס, שהתגוררה כאן. הנאצים החרימו את הבית לצרכיהם, אך התירו לה להמשיך להתגורר בחדר אחד בלבד מדירתה המפוארת. כעבור חודשים אחדים לקחו אותה מכאן לאושוויץ.

מול בית אחר ברחוב הראשי אנחנו רואים אבן זכרון לזכר מרים האוזר, אשת רב העיר. היא היתה רופאת שיניים במקצועה, וכאן היתה הקליניקה שלה. באמצע עבודתה נלקחה למתקן מעצר. עד ראיה מיהר להודיע על כך לרב העיר, שמיד הסתתר עם ילדיו מחוץ לביתם. כעבור שעה קלה הגיעו הנאצים לאסוף גם אותם, אך לא מצאו אותם. כעבור זמן הצליחו לעלות לישראל. אחד מבני הרב, עמנואל האוזר, היה בישראל הפסנתרן והמלחין הידוע, שהקים את הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה. יש בעיר עוד אבני נגף לזכר קורבנות שואה אחרים.

בכיכר הישנה במדרחוב Alter Platz נמצא בית העיריה הישן. בבית הצמוד אליו אנו רואים חנות בגדי מעצבים OTTO GRAF. מתחילת המאה הקודמת היתה בקומה הראשונה חנות בגדים פופולרית של משפחת פרייס. שניים מבני המשפחה חזרו מהמחנות בשואה, ופתחו את החנות מחדש. בתוך החנות הם ערכו גם תצוגות אופנה יוקרתיות. כשהם נפטרו בשנות ה70 יורשיהם מכרו את הבנין. אבל המבוגרים המקומיים ממשיכים לקרוא לבית הזה עד היום "בית פרייס".

אתר נוסף הקשור ליהדות הוא 'טירת קלגנפורט' Klagenfurt Burg. כיום הרחבה הפנימית של הטירה משמשת בית קולנוע פתוח, והקומה השניה היא מוזיאון לאומנות מודרנית.

בתקופת השואה שימשה הטירה מטה הגיסטפו. המרתף מתחת לרחבה שימש בית מעצר, בו נכלאו גם יהודים לפני שנשלחו למחנות. במרתף הזה הנאצים חקרו ועינו יהודים כדי לגלות היכן החביאו נכסים, והיכן ישנם עוד יהודים בעיר. זעקות הכאב של העינויים נשמעו עד הרחוב, והשכנים התלוננו על הרעש.

הגברים נשלחו למחנה דכאו כבר בשנת 1938-9, וחלקם שוחררו כעבור כחצי שנה. כשחזרו לבתיהם מיהרו לעזוב את העיר, ורובם עלו ארצה. כך רוב יהודי קלגנפורט שרדו את השואה.

שנים רבות הוסתרו מידיעת הציבור זוועות הכלא הנאצי. רק בשנת 2015 צבעו בצבע שחור את קירות המדרגות שהובילו למרתף הכלא, ותלו על הקיר לצידו שלט שבו כתוב בגרמנית: "משנת 1938 עד 1945 זה היה מפקדת הגיסטפו. כאן עינו אנשים בגלל אידיאולוגיה ובגלל מוצא אתני. מה שקרה להם צריך להיות עבורנו סיבה להילחם לחופש, לדמוקרטיה ולזכויות אדם". אף מילה מפורשת על יהודים. רק "מוצא אתני". שיתביישו!

אנחנו יוצאים ממבצר קלגנפורט, ומחוצה לו רואים את מלון 'מוֹזֶר וֶרְדִינוֹ'. זה מלון פאר 5 כוכבים, שהיה המלון היוקרתי בכל קרינתיה. מאחורי יופיו החיצוני מסתתר כיעור פנימי. בעלת המלון בתקופת השואה תלתה בכניסה שלט גדול "הכניסה ליהודים ולכלבים אסורה". כאשר אתם שוקלים להזמין חדר ללינה בקלגנפורט, תשקלו היטב אם אתה מוכנים להעניק מכספכם ליורשי הכלבה האנטישמית הזו.

נראה שהיהדות בקרינתיה מתה. מעשרות בתי כנסת שהיו בקרינתיה, כיום אף אחד מהם אינו פעיל. אין אף מסעדה כשרה בכל המחוז. כיום אין בקלגנפורט קהילה יהודית מאורגנת, אבל כנראה שחיים פה מספר יהודים שמסתירים את יהדותם. שמעתי על אחת מהם, נכדה ממשפחת פרייס שהוטבלה לנצרות, אך מטפחת בקביעות את קברי משפחתה בבית העלמין היהודי. אם אנחנו רואים שם פרחים, כנראה היא ביקרה שם לפנינו. אם ייפתח בית חב"ד בקלגנפורט, תהיה לשליח עבודה רבה לחשוף ולגלות את יהודי העיר ולהחזירם ליהדות. כנראה שבית חב"ד ייפתח בקלגנפורט רק אם אנחנו ועוד ישראלים רבים יבואו לטייל בקרינתיה. לפיכך, טיול כזה יכול להיות שילוב של הנאה ומצווה.

Thanks to the ladies Alena Van Dijk, Barbara Schmoczer-Kuchling, Dr. Nadja Danglmaier, Martha Mann, and the KRALL hotel for assisting in the research for writing this article