נוסעים שהמתינו בשבוע שעבר בשער העליה למטוס, הסתכלו החוצה ופערו עיניים בתדהמה. לנגד עיניהם ראו את הטייס והדיילות יורדים מהמטוס, ומעמיסים את המזוודות לבטן המטוס. רק כך הטיסה יצאה במועד, וכל המזוודות הגיעו ליעדן. אבל זה היה מקרה נדיר יחסית למה שמתרחש כיום בנתב"ג ובנמלי תעופה אחרים בעולם.

כתוב בתהילים "כָּל כְּבוּדָה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה". אבל בימינו, כאשר בת מלך טסה לחו"ל אין וודאות שגם כל הכבוּדה שלה תעלה פנימה לבטן המטוס. מידי יום נשארות בנתב"ג מאות מזוודות. רוב אובדני המטען מתרחשים בנתב"ג או בטיסות קונקשן בשלב מעבר מטיסה לטיסה. כשאנחנו מתכננים חופשה, איננו חושבים על אובדן הבגדים והטלית והציוד האישי. זה מתסכל מאוד, והורס את ההנאה מהנופש.

אחת הרעות החולות של עולם התעופה בימינו זה המזוודות שאינן מגיעות איתנו ליעדנו בחו"ל. לפני הקורונה היה מקובל שחצי אחוז מהמזוודות אובדות בנמלי תעופה, אבל בחודשים האחרונים הסיכון לאיבוד מזוודה עלה ב24%. זה כבר לא מחלה קלה, אלא מגיפה אנושה ומשבר קשה. בגלל הבעיות האלה הודיע לפני שבועיים מנכ"ל נתב"ג, שמוליק זכאי, על התפטרותו בסוף השנה, והכריז: "מצוקת כוח האדם כיום היא ברמה כזו שיש טיסות שאנחנו יודעים מראש שהכבודה לא תעלה".

מה נשתנה? בתקופת הקורונה פוטרו גם הסבלים בנתב"ג, ולא כולם חזרו לעבודה. לפני הקורונה היה מקובל שלכל טיסה מגיע צוות של 4 סבלים להעמיס או לפרוק את המזוודות. כיום, בגלל המחסור בעובדים מצמידים לכל טיסה רק סבל אחד או שניים, לבצע עבודה של ארבעה אנשים. בעבר היה מקובל שמזוודות היו מועלות לבטן המטוס בתוך 20 דקות ממסירתן בדלפק הצ'ק אין, אך כיום תהליך ההעמסה נמשך זמן רב יותר, וגורם לאיחורים בהמראות. לפעמים הטייס מחליט לא לעכב עוד את ההמראה, ופוקד לסגור את כל דלתות המטוס אף בטרם הועמסו כל המזוודות. המטוס מעלה לאוויר את הנוסעים, ואילו את חלק מהמזוודות "תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ".

חז"ל אמרו "צרת רבים – חצי נחמה". אולי נתנחם בידיעה שיש ברחבי העולם מקומות גרועים יותר מנתב"ג. למשל, בנמל התעופה היתרו בלונדון המצב כה קטסטרופלי שהמציאו שם מושג תעופתי חדש של "הר המזוודות" שנשארו בשדה. ביום שני לפני שבועיים חברת התעופה דלתא העמיסה על אחד ממטוסיה יותר מאלף מזוודות של נוסעיה שנשארו בהיתרו בשבועות הקודמים, והוא המריא מאנגליה לדטרויט בלי נוסעים, רק עם מזוודות על המושבים ובמעברים. בנתב"ג המציאו "פתרון" אחר: עובדי חברת ניקיון קבלנית תועדו כשהם "מנקים" את מחסן המזוודות האבודות, ע"י השלכתן למיכלי האשפה הגדולים. אבל לפני כן פרצו ופתחו מזוודות, וגנבו מתוכן בגדים ותמרוקים ודברי ערך. בכך קיימו את הפסוק בפרשת השבוע שלנו "והיה המלקוח אשר בזזו" (במדבר לא/לב). בזמן כתיבת שורות אלה הנושא נמצא עדיין בחקירה.

החדשות הטובות- ברוב המקרים המזוודות נמצאות בתוך יומיים, ונשלחות למלוננו בחו"ל או הביתה. החדשות הרעות- זה קורה המון לאחרונה, והמצב עלול להחמיר עוד עם הגידול הצפוי בתנועת הנוסעים אחרי תשעה באב.

אמנת ורשה קובעת שחברת התעופה אחראית על הובלת הכבודה, ובמקרי אובדן מגיעים לנו פיצויים. האמנה מבחינה בין שני סוגים של מזוודות נעלמות: 1- "מטען חסר" (Missing bag) זה הגדרה של מזוודה שלא נמצאה בזמן הנחיתה. 2- אחרי שבועיים (או 21 יום, תלוי במדינה) הסטטוס שלה משתנה והיא מוגדרת "כבודה אבודה" (Lost bag). לכל סוג יש דינים אחרים. ההבדל מזכיר את הפרק "אלו מציאות" במסכת בבא קמא, שקובע דין שונה למציאה לאחר "יאוש בעלים".

מה מגיע לנו לפי החוק?

על 'מטען חסר' מציעות רוב חברות התעופה פיצוי מיידי של 75$ לקניית דברים בסיסיים כמו מזון ובגדים. נוסעים שאורזים גם אוכל כשר במזוודה, נאלצים לחפש חנויות כשרות ומסעדות כשרות, ומגיע לנו החזר גם על ההוצאות האלה.

חברת הביטוח פספורטכארד מעניקה מיידית 150$, וגם מאפשרת לבצע את הקניות באמצעות הכרטיס המגנטי של פספורטכארד. בעלי כרטיס אשראי אמריקאי זכאים לקבל 100$ על כל יום של איחור בהגעת המזוודה, עד 5 ימים.

'כבודה אבודה'- סעיף 10 לחוק התובלה האוירית התש"ם 1980, קובע שמגיע לנו פיצוי של 100 שקלים על כל ק"ג של כבודה. כלומר, על אובדן מזוודה שמשקלה 23 ק"ג, מגיע לנו פיצוי של 2,300 שקלים. לפי אמנת מונטריאול הפיצוי המירבי הוא 1,600$. מסכום זה מפחיתים את הפיצוי המיידי שקבלנו כאשר המזוודה היתה מוגדרת "מטען חסר".

הפיצוי יכול להיות גבוה יותר, כאשר לפני הטיסה אנחנו ממלאים טופס "הצהרת ערך" על פריטים יקרים כמו תפילין, תכשיטים, כלי נגינה, מוצרי אלקטרוניקה, וכדומה. במקרה כזה מגיע לנו הסכום שעליו הצהרנו. הצהרת ערך כרוכה בתשלום.

כאשר אנו רוכשים ביטוח נסיעות, יש אפשרות להרחיב את הפוליסה שתכלול גם סעיף 'אובדן כבודה'. במקרה כזה נקבל את הפיצוי מחברת הביטוח, שתתמודד במקומנו מול חברת התעופה. אי אפשר לדרוש כפל פיצויים משתי החברות.

טיפים:

כתוב בגמרא: "איזהו שוטה? זה המאבד מה שנותנים לו" (חגיגה ג). להלן טיפים שיעזרו לנו להיות חכמים יותר בנושא אובדן מזוודות:

מה עלינו לעשות לפני הטיסה?

• לארוז את כל המטען שלנו בתוך טרולי קטן ותרמיל גב, שמותר להעלותם למטוס. כך המטען שלנו בכלל לא יעבוד במסלול הבעייתי של שינוע המזוודות. בימינו, "הסבא משפולי" הופך להיות "הסבא מטרולי".
• להגיע בהקדם לשער העליה למטוס (בורדינג), ולתפוס כסא הכי קרוב לדלפק ולשער. מי שיתעכבו בדיוטי פרי ויגיעו אחרונים לבורדינג, עלולים להידרש להיפרד מהטרולי כי כל המדפים העליונים בתוך המטוס כבר מלאים. הצוות יעבירו את הטרולי שלהם לבטן המטוס, אם עדיין יש שם מקום. אם לאו, יש חשש שגם הטרולי יישאר בנתב"ג.
• אם בכל זאת אני מביאים גם מזוודה לטיסה, רצוי לארוז בתיק יד הצמוד אלינו את הפריטים היקרים והתרופות, ובגדים להחלפה לאחר הנחיתה.
• להצמיד למזוודה תג עם השם שלנו ועם הטלפונים והכתובות שלנו בארץ וגם בחו"ל, כדי שאפשר יהיה לאתר אותנו.
• ישנן בשוק תגים אלקטרוניים חכמים עם אפליקציה שמודיעה לנו על מרחק המזוודה מאיתנו עד 200 מטר. בעזרתם יכולים גם עובדי שדה התעופה לאתר אותנו ביתר מהירות.
• מומלץ להדביק את הפרטים שלנו גם לדופן הפנימי של מזוודה כבדה. זאת משום שלעתים הידית נתלשת, ואיתה נעלם גם התג שלנו. במקרים כאלה המדבקה הפנימית תאפשר לחברת התעופה למצוא אותנו.
• להסיר מהמזוודה סרטי ברקוד שהצמידו למזוודותינו בטיסות קודמות. הברקוד נועד לנווט את המזוודה במערכת השינוע. המערכת הממוחשבת עלולה לסרוק בטעות ברקוד לא אקטואלי, ולשלוח את המזוודה שלנו למקום אחר.
• כדאי לצלם את המזוודה הארוזה לפני שסוגרים אותה. התמונה תהווה עוד הוכחה ואסמכתא אם נאלץ להגיש תביעה נגד חברת התעופה.

מה עושים אחרי שזה קורה?

• יש לחפש את המזוודה שלנו גם במסועים אחרים (קרוסלות) באולם איסוף הכבודה, כי יתכן שהיא הגיעה בטעות למסוע אחר.
• עלינו לדווח מיידית על האובדן. באולם הנכנסים יש לחברות התעופה דלפק, ובכל נמל תעופה יש גם חדר אבידות ומציאות. לפני שנעזוב את נמל התעופה עלינו לדווח ולמלא טופס missing baggage report.
• לאחר הנחיתה יוצאים לקניות תחליפים לפריטים שבמזוודה החסרה, ושומרים קבלות על כל מה שנקנה, כמו בגדים, תמרוקים, מכונת גילוח וכיו"ב. להלכה, ההחזר והפיצוי נשמעים פשוטים. אבל למעשה, חברות התעופה והביטוח מנסות להקטין את סכום ההחזרים, ולפסול קבלות על חלק מהדברים שקנינו. עלינו להתכונן לתהליך מתיש מולם עד לקבלת ההחזרים והפיצויים.
• אם לא דיווחנו בנמל התעופה, לפי החוק יש לנו עדיין 21 יום לדווח. אבל כל איחור בדיווח מקטין את גובה הפיצוי שנקבל. אנו יכולים למלא טופס אובדן גם באתר האינטרנט של חברת התעופה.
• יש חברות תעופה שמודיעות לנו בטלפון שנמצאה המזוודה, ומזמינים אותנו לבוא לאסוף אותה משדה התעופה. אל תטרחו, כי לפי החוק הן חייבות להביא אלינו את המזוודה שנמצאה.
• יש לנו ארכה של שנתיים להגיש תביעה משפטית על אובדן כבודה.
• להצטרף לאחת מקבוצות הפייסבוק של בעלי המזוודות האבודות. לאחת מהן הצטרפו כבר יותר מ40,000 נפגעים. זה לא יפתור בעיות, אבל "צרת רבים – חצי נחמה".
• אמנת מונטריאול קובעת: "המוביל אינו אחראי אם יוכיח שעובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק, או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתם". יש חברות תעופה שמנצלות סעיף זה כדי להתחמק מפיצוי. אחדות מהן קבעו תנאי של הודעה עד 4 שעות מהנחיתה, ויש שקבעו תנאי של 24 שעות מהנחיתה. התנאים החד-צדדיים האלה אינם חוקיים.
• בכל התביעות על אובדן כבודה שראיתי, טענו חברות התעופה בכתב ההגנה שהאחריות אינה חלה עליהן, בגלל שאין להן נגיעה לתהליך השינוע של המזוודות שמבוצע על ידי נמל התעופה. טענות אלה נדחו תמיד בבית המשפט. אבל זה לא מונע מחברות התעופה להגיד זאת לנוסעים תמימים שמתלוננים.
• עלינו לבדוק את התנאים המצורפים לכרטיס הטיסה שלנו. אל תאמינו למידע שנציג החברה מוסר בעל פה.

חז"ל אמרו "כל עכבה לטובה". תתפלאו, אבל זה מתאים גם לסקנדל המזוודות. שמעתי על זוג שחזרו מטיול בחו"ל, וכאשר נשאלו "ומה עם המתנות?", הם השתמשו בתירוץ… "זה במזוודה שנעלמה בטיסה".

בצילום: מזוודות שנשארו בנמל התעופה באתונה. (חו"ל מהודר)