ביום שלישי השבוע יחול ראש חודש ניסן. כתוב בתורה "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ/לג). השנה, ביום זה יציינו במושב חמד חנוכת מוזיאון המשכן וכליו.

הציבור הדתי לאומי התברך לאחרונה בשני מוזיאונים במושבי הפועמ"ז. הראשון הוא מוזיאון המורשת "בית הציונות הדתית" בכפר הרא"ה, וכעת נפתח מוזיאון המשכן וכליו "אור יקרות" במושב חמד (ליד נתב"ג).

ה' ציוה את משה "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ". ה' מינה את בצלאל בן אורי לעמוד בראש פרויקט המשכן, "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה". בדורנו, אורי גרינפלד ממושב חמד לקח את הציווי הזה באופן אישי, והקים דגם של המשכן לצורך המחשה לילדים ונוער וגם למבוגרים. אוהל המשכן וכליו נבנו במידות של הכלים במשכן משה במדבר, בדיוק של פרטי פרטים לפי מה שכתוב בתורה. מסדנת הבניה במחסן במושב הועברו הכלים לתוך אוהל בגודל של אוהל מועד המקורי.

המוזיאון עבר תקופת הרצה, כמו שמשה רבנו והכהנים ובני ישראל עשו "שבעת ימי המילואים" לצורך הכנות לפני חנוכת המשכן. מעתה הוא פתוח לקהל הרחב. הביקור במוזיאון ממחיש למבקרים איך היה נראה המשכן במדבר, ולכן הוא מתאים במיוחד למורים שמלמדים תורה בחומשים שמות ויקרא.

הסיור המודרך במשכן אורך כשעה. הסיור מתחיל ב"חצר המשכן", ככתוב "וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ, וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר". ליד שער החצר בחמד רואים את המעלות (המדרגות) שעליהן עמדו הלוויים והיו שרים את "שירי המעלות".

החצר החיצונית במשכן היתה מיועדת לכלל ישראל להקרבת קורבנות, ובמרכזה עומד המזבח. "וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ". המזבח בחמד בנוי בדיוק במידות אלה. (במקדש שלמה היה המזבח גדול יותר). אפשר לראות פה גם את "קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ".

ה' אומר למשה "וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו". כל הכלים האלה מוצגים כאן. כתוב "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה", אפשר לראות את העשן עולה מבין עצי המערכה שבראש המזבח.

המשנה אומרת "איזהו מקומן של זבחים? קדשי קדשים שחיטתן בצפון, ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב". אורי מדגים זאת כאשר הוא עומד בצד הצפוני של המזבח, ומראה גם סימני דם שנצבעו על קרנות המזבח ועל הדופן. לעומת זאת, קורבנות קלים היו נשחטים בכל מקום בעזרה.

המוצג שהרשים אותי ביותר היה קרשי המשכן. "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד". כל חיי למדתי את הפסוק ושמעתי אותו בקריאת התורה, אבל לא היה לי מושג במה המדובר. אורי גרינפלד בנה קרש אחד בדיוק במידות שבתורה, והופתעתי למראה גודלו.

כתוב "וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף תַּעֲשֶׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו". לא הבנתי מה זה "ידותיו" ואיך היו ה"אדנים", עד שאורי המחיש זאת בתצוגה, והראה איך הם משתלבים כמו לגו.

העמודים הוצמדו זה לזה בעזרת 2 בריחים חיצונים וגם בריח תיכון, שהיה מקיף את כל המשכן. כך היה עשויים קירות המשכן.

מהחצר עוברים לתוך אוהל מועד, שהוקם בדיוק במידותיו המקוריות בתורה. אורי מסביר שאוהל מועד זה מלשון התוועדות. הוא נבנה כדי שיהיה מקום שבו ידבר ה' אל משה. הכניסה לאוהל מועד היתה מותרת רק ללויים ולכהנים העובדים בפנים, ולבני ישראל זה היה מחוץ לתחום.

דגם האוהל במוזיאון מחולק לשני אזורים- "הקודש", שבו עמדו השולחן והמנורה ומזבח הקטורת. ו"קודש הקודשים" שבו שכן ארון העדות ומטה אהרון.

מול הכניסה עומד מזבח הזהב שעליו פחמים שהובאו מהמזבח החיצון, ולצידם מחתה וכף הקטורת. אורי מדגים איך הכהן מוריד קטורת לתוך ידיו ומפורר ומפזר אותה על הגחלים הלוחשות.

בכלי המשכן היו טבעות שלתוכן משחילים את הבדים כדי לשאתם בנדודי עם ישראל במדבר. כאשר מגיעות כיתות לביקור במוזיאון משכן חמד, כאן, ליד מזבח הקטורת, מזמין אורי תלמידים אחדים להשחיל את הבדים לתוך הטבעות, ולשאת את המזבח על כתפיהם, ולצעוד צעדים אחדים כדי להרגיש בעצמם "בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ".

כדאי לשים לב מיוחד למנורה. "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ". במנורה במשכן בחמד אנו יכולים לצפות בגביעים המשוקדים וכל כפתוריה ופרחיה. לפני המנורה יש דרגש קטן, כדי להמחיש ולקיים "בהעלותך את הנרות".

לצידה אפשר לראות את שולחן לחם הפנים.

משם עוברים לתוך קודש הקודשים. רואים את ארון הברית בדיוק בגודל המקורי עם כל פרטיו.

רואים את הכפורת, שזה המכסה של הארון. כאן הוא לא מכסה לגמרי את הארון, כדי להראות לילדים דרך חריץ את לוחות הברית ושברי הלוחות כפי שהיו מונחים בתוך הארון. רואים גם את נזר הזהב שמקיף את הכפורת. וכמובן גם את הכרובים "פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו". בצד עומד מטה הארון, ולצידו מונחת צנצנת המן.

משכן משה נבנה שנה לאחר יציאת מצרים. הוא נדד במדבר 39 שנה, וכשנכנסו בני ישראל לכנען העמידוהו בגלגל למשך 13 שנה. אח"כ הועבר לשילה, שם שכן כ400 שנה. לאחר מכן עבר לגבעון ומשם לירושלים. כאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש, הכניס לתוכו את רוב כלי המשכן, חוץ מהמזבח ומהכיור שבנה מחדש במידות גדולות יותר. שלמה המלך הוסיף עוד 10 מנורות, כנראה חלקן היו עם קנים ישרים וחלקן עם קנים מעוגלים.

הסיור בדגם המשכן בחמד הוא טיול פוקח עיניים בין השורות בחומש ובספר התורה. לי הוא עוזר גם להבין מה אני אומר בסדר הקורבנות בתפילת שחרית. ממש מרגש.

לקראת חג הפסח הוסיפו לסיור במוזיאון גם שיעור בסדר קורבן פסח. אורי פותח חומש שמות בפרק י"ב, ומקריא את פרשת קורבן פסח שמתחילה בפסוק "בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת, שֶׂה לַבָּיִת". הוא מדגים את ההקרבה, ומראה איך והיכן הוקרב, והיכן אכלוהו מנוייו. בדומה, יש גם שיעורים על הקטורת, על כלי המשכן, ועל סדר העבודה של הכהן הגדול ביום כיפור, אחרי הרצאה כזו אנו יכולים להבין טוב יותר מה אנו אומרים בתפילת מוסף על הקורבנות.

במשך 3 שנים בנה אורי גרינפלד את המשכן וכליו, בעזרת יוסי קוך, אהרון שלזינגר, יעקב וידר, וחברים אחרים ממושב חמד, שאותם הדביק בשגעון שלו. החברים יחיאל אהרוני ואילן שרעבי, תרמו מהונם למימון חומרי הבניה. ועד המושב תרם את השטח שעליו הוקם המוזיאון.

בתקופת ההרצה ביקרו במשכן כבר כמאתיים אורחים. רובם חברי המושב ומשפחותיהם, וגם תלמידי כיתות ו' בביה"ס האזורי 'מורשת משה', וגם תלמידי כוללים ציוניים וחרדים שמתעמקים בלימוד מסכתות זבחים ותמיד, ורוצים להבין טוב יותר את הגמרא והמפרשים.

מנהלת בית הספר במושב חמד עשתה פה "חוג משכן" לכל תלמידי כיתות ו'. 7 מהילדים שהשתתפו בחוגים אלה, חגגו פה במוזיאון המשכן את בר המצווה שלהם. משפחתו ובני כיתתו של חתן בר המצוה באו למשכן, והדרשה המסורתית של בר המצוה היתה כשהנער העביר להם סיור מודרך ומפורט של כשלשת רבעי שעה. דרך מרגשת לציון היום הקדוש בחיי הנער.

בתום הסיור העיתונאי שערכו לי, אני שואל את אורי גרינפלד איך נולד אצלו הרעיון לבנות את המשכן?

"זה שגעון ילדות שלי עוד מימי בית הספר היסודי. בבית הספר 'מוריה' בתל אביב היה בשנות ה60 "חדר תורה" שהקים המחנך משה ראפ ז"ל. באחת השנים הוא מינה אותי לאחראי על חדר התורה, והייתי גאה בזה. אחרי כשישים שנה, בתקופת הקורונה, אחי מיכה הביא לי במתנה משור, והתחלתי לנסר סתם קרשים. ובהמשך עברתי לנסר במידות של המשכן. כך התחלתי לבנות את המשכן כמו בצלאל ואהליאב".

לאחר הסיור העיתונאי שערכו לי, אני אומר לאורי גרינפלד: "עכשיו ירד לי האסימון. רק עכשיו הבנתי מה שלמדתי בבית הספר היסודי ובישיבה התיכונית". אורי צוחק ואומר שהוא שמע זאת כבר גם ממבקרים אחרים.

מוזיאון המשכן פתוח רק בתיאום מראש בטלפון: 052-2207508

צמוד למוזיאון יש מגרש חניה שמתאים גם לאוטובוסים