טיול בזלצבורג הוא מפגש מסקרן בין מוזיקה קלאסית, היסטוריה אירופית ושכבות פחות מוכרות של עבר יהודי. העיר האוסטרית המפורסמת בזכות וולפגנג מוצרט וסרט "צלילי המוזיקה" מציעה הרבה מעבר לגלויות מוכרות, עם סמטאות בארוקיות, סיפורים אנושיים נוגעים ללב ופינות נסתרות שמגלות צד אחר של זלצבורג.
האסוציאציה הראשונה שמעורר השם זלצבורג היא… מוזיקה. כי כאן נולד המלחין וולפגנג מוצרט, וכאן הוקרן הסרט ההוליוודי הקאנוני 'צלילי המוזיקה'. רובנו מבקרים בזלצבורג בקיץ, אבל מתברר שיש לה מה להציע גם בעונת החורף. לאחרונה חזרתי מטיול בזלצבורג שכלל גם חופשת סקי בSaalbach במחוז זלצבורג, והקדשנו יום אחד לטייל גם בזלצבורג המקסימה.
העיר העתיקה של זלצבורג
העיר העתיקה של זלצבורג, האלשטאט Altstadt, היא קטנה וקומפקטית, ואפשר לבקר במכמניה ובאתריה בהליכה של חצי יום. אין צורך ברכב. הסמטאות הצרות מקסימות ביופין, משתלבות זו בזו, וגם בכיכרות מרהיבות ומפתיעות. הבתים עתיקים ושמורים היטב, רבים מהם בסגנון הבארוק. מי שנחשב אחראי לעיצוב של זלצבורג בסגנון הבארוק הוא הנסיך וולף דיטריך פון רייטנאו. יורשו, מרקוס סיטיקוס, כלא אותו במבצר הוהנסלצבורג עד מותו. יש בזלצבורג אגדה שוולף דיטריך נקבר זקוף, יושב על כיסא, מוקף שרטוטים וסקיצות, כדי לתכנן בניית מבנים נוספים בזלצבורג. אומרים שהוא יֵשב כך עד יום הדין, אז יעמוד ויבקש מהאל רחמים על עצמו ועל אויביו.
כיכר מוצרט והמורשת המוזיקלית
וולפגנג מוצרט נולד בזלצבורג לפני כ270 שנה, ועד היום הוא הבן האהוב של זלצבורג. לכן שמו מונצח במקומות רבים בעיר העתיקה. סיורנו הרגלי בעיר זלצבורג נפתח בכיכר מוצרט, שבמרכזה ניצב פסל גדול של המלחין שהעיר כה גאה בו. הכיכר מוקפת בבתים ישנים ויפים. בבית מספר 8 בכיכר התגוררה אשתו של מוצרט. בחורף יש בכיכר זו גם מגרש להחלקה על קרח.
פסל מוצרט בכיכר על שמו
רחוב היהודים ובית הכנסת העתיק
יש בעיר עוד כיכרות שהופכות שווקים בימי ראשון ובחודשי הקיץ. המדריך שלנו, ריינהרד אוברהולצר, בחר להתחיל בכיכר זו היא בגלל שאחד הרחובות היוצאים ממנה הוא "רחוב היהודים".
לפני כ600 שנה התקבצו יהודים לרחוב הזה ובנו בו בתים או רכשו דירות מהמקומיים. גם גויים גרו ברחוב זה, אבל זה היה המקום היחיד למגורי יהודים, ולכן נתן לו את שמו. כיום זה רחוב מרכזי לקניות. הבתים עתיקים, אך החנויות חדישות ויוקרתיות שמוכרות מותגים בינלאומיים.
אחרי הכניסה לרחוב רואים מימין בנין מרשים בצבע ורוד עם מסגרות חלונות צבועים לבן. הבנין הזה היה בית הכנסת העתיק של זלצבורג. מבנה גדול מאוד ומרשים, שמעיד על עושרה של הקהילה היהודית המקומית.
יש עדות משנת 1370 לקיום בית כנסת ברחוב היהודים, וכנראה מדובר בבנין זו או במבנה צנוע יותר שהבנין הזה נבנה על שטחו. בשנת 1400 חי כאן רב בשם יהודה שחיבר ספר על הלכות שחיטה ובדיקה. כיום המבנה משמש מלון Altstadt ברשת מלונות רדיסון. חיפשתי סימנים למזוזה על משקוף הכניסה המאסיבי, ולא מצאתי.
תיאודור הרצל ואלברט איינשטיין בעיר
רחוב היהודים מוביל לכיכר האוניברסיטה. בפקולטה למשפטים של אוניברסיטה זו למד גם צעיר יהודי בשם תיאודור הרצל, שנהיה לימים חוזה המדינה. לא ידוע היכן הוא התגורר בעיר, כי אז עדיין היה סתם עוד סטודנט ולא אישיות מפורסמת. אך נעים להיכנס ולצאת מבעד שער הפקולטה, בידיעה שאנו בעקבות הרצל צועדים על אותם אבנים. בשנת 1901 הציג פה אלברט איינשטיין לראשונה בפומבי את תורת היחסות שלו.
כיכר רזידנפלאץ Residenzplatz היא הפופולרית ביותר. במרכזה מזרקה גדולה, והיא מוקפת בגלריית רזידנץ, במוזיאון הפנורמה, ובקתדרלת זלצבורג שנבנתה בשנת 774. המקומיים אומרים בגאווה ששם הוטבל מוצרט בשנת 1756. הארכיטקטורה בארוקית מדהימה, עם פרטים מגולפים וציורי קיר מדהימים.
זיכרון השואה בלב העיר
אבל יש לכיכר רזידנפלאץ גם היסטוריה אפלה. היטלר צעד לכיכר זו והשמיד כל מסמך הקשור ליהודים שהיה בארכיון העירוני פה.
השער הארור ומטה הגסטפו
בהמשך הסיור מגיעים לסמטה שבקצהָ רואים את "השער הארור". זה שער הכניסה לבנין שבו התמקם מטה הגיסטפו בתקופת השואה. השער הזה היה הדבר האחרון שראו עיניהם של יהודים שהובאו לכאן לחקירה, שבסופה הוצאו להורג. מי שנכנס לכאן לא יצא בחיים. משמאל לשער תלוי שלט הסבר בגרמנית על גורלם שהיקנה לשער את השם "השער הארור". במהלך תכנון טיול בזלצבורג לפני שנים רבות, אמר לי שליח בני עקיבא בוינה כי חניכים שלו עוברים בשער הזה שלש פעמים הלוך וחזור ובועטים בדלת העץ. זאת כדי לציין את נצח ישראל ושהעם היהודי חי ובועט, למרות מה שרצו עובדי הבית הזה.
אבני הנגף וסיפורי היהודים
במקומות שונים ברחבי זלצבורג מוטבעים במדרכות 'אבני נגף' שעליהם שמות של יהודים שנלקחו ממקום זה אל מותם. כ150 אבני נגף כאלה יש בעיר. שניים מהם אנו רואים בכניסה למנזר סנט פיטר, שנבנה בשנת 1500.
רחוב הקניות והמוזיאון של מוצרט
ממשיכים הלאה לכיכר מרקטפלאץ Markartplatz שממנה יוצא רחוב גטרידגאסה Getreidegasse שכיום הוא רחוב הקניות הראשי של זלצבורג. לכל חנות יש "שלט" מעוצב ביציקה של מוצרים כמו סירים, נרות, דגים, או נעליים וכדומה. אלה שלטים עתיקים שהציגו בעבר את תחום העיסוק של החנות, בתקופה שרוב התושבים היו אנאלפתיים, וכיום שומרים ברחוב הזה על המסורת.
הבית שבו נולד מוצרט
ברחוב Getreidegasse מספר 9 נמצא הבית שבו נולד מוצרט. בית בולט בצבע אפור עם מסגרות חלונות בצבע כתום עז. משפחתו התגוררה בקומה השלישית ושם הוא נולד. כיום כל הבנין הפך למוזיאון מוצרט. בקומה השלישית מוצג בית הוריו וחדרו. בקומות אחרות מציגים כלי נגינה שעליהם התאמן וולפגנג הצעיר לפני שהתפרסם, וגם מחברות תווים שבהן כתב את יצירותיו הראשונות.
באחת הסמטאות היוצאות מרחוב גטרידגאסה נמצא הבנין של בנק גוטמן, בבעלות יהודים.
חוויות קולינריות בזלצבורג
בבנין הסמוך יש חנות לממכר עוגיות מוצרט Mozartkugeln מקוריות. אומרים שיש איסור מדרבנן לעזוב את זלצבורג בלי לטעום עוגיות מוצרט. אלה כדורי מרציפן עם פיסטוק ונוגט, מצופים שוקולד מריר. אפשר לקנותם בהרבה חנויות, אבל רק קונדיטוריה אחת בעיר העתיקה של זלצבורג מוכרת את מוצרטקוגל המקורי. הם עושים את זה בעבודת יד, והטעם שונה מהעוגיות התעשייתיות.
במרכז המנזר יש רחבה גדולה מוקפת בתים. בפינה השמאלית נמצאת מסעדת Stiftskeller שהינה המסעדה הוותיקה ביותר באירופה. מעל שער הכניסה יש שלט שמעיד שהמסעדה נפתחה בשנת 803, ומאז היא משרתת סועדים עד היום.
בפנים יש אוירה מקסימה שמעניקים הקירות המצופים עץ מהגוני עתיק וכבד, עליהם קישוטים יפים ופרחים. רצפת העץ חורקת מעט, ומוסיפה לאוירה המיוחדת. זו נחשבת המסעדה מספר אחת בזלצבורג, והיא גם היקרה שבהן. חבל שהיא לא כשרה.
הוזמנו לטעום זלצבורגר נוקרל, הקינוח המפורסם ביותר של זלצבורג, שאין בו בעיות כשרות. זהו סופלה פירמידלי, מאכל של קצפת חמה מחלבוני ביצה, שמזכיר קרמבו בלי ציפוי השוקולד. זה מוגש על שכבת קצף ביצים קרה ומתוקה עם דובדבנים, כמו מרנז'. תענוג אמיתי. מנת קינוח זלצבורגר נוקרל מורכבת משלש "גבעות" בגודל כחצי כיכר לחם כל אחת, והן מסמלות את שלושת ההרים המקיפים את זלצבורג מנשברג, קפוזינברג, גייסברג. הצילחות נעשה לעיני הסועדים על שולחן הגשה קטן שמובא לאולם המסעדה.
ברחוב מחוץ למנזר סנט פיטר הוקם 'מרכז הפסטיבלים'. בבנין זה מתקיים מאז 1920 פסטיבל בינלאומי חשוב מ20 ביולי ועד סוף אוגוסט. מכל העולם מגיעים כרבע מיליון חובבי מוזיקה קלאסית לשמוע יצירות ישנות וחדשות, עם דגש על יצירות של מוצרט, אבל לא רק. בסה"כ מתקיימים בפסטיבל 200 הופעות וקונצרטים ברחבי זלצבורג. מייסדי הפסטיבל הבינלאומי הזה היו שלשה יהודים מקס ריינהרדט, הוגו פון הופמנשטאל, וריכרד שטראוס.
אתרים מרכזיים בעיר
גשר האהבה על שם מרקו פיינגולד
את זלצבורג חוצה נהר זלצך Salzach. בין שתי גדותיו עובר גשר שנקרא בעבר Makartsteg או Love Lock. זה גשר להולכי רגל ולאופניים בלבד. על מעקות הברזל של הגשר תלויים אלפי מנעולים של זוגות שרצו לקבע את אהבתם לתמיד. נעלו את המנעול על המעקה, והשליכו את המפתח לנהר.
כיום הגשר נקרא "גשר מרקו פיינגולד", על שם נשיא הקהילה היהודית משנת 1977 ועד פטירתו לפני שנתיים בגיל 106. בכניסה לגשר משני צידיו מוטבעים ברצפה לוחות ברזל שעליהם שם הגשר והסברים מי היה מרקו פיינגולד.
מרקו פיינגולד גדל בוינה, ואחרי השואה הגיע לזלצבורג במקרה. כאן הוא ארגן את תנועת 'הבריחה' שעסקה בהבאתם של כ250 אלף יהודים ניצולי שואה, ממחנות העקורים לארץ ישראל. "עזרתי לכ100,000 יהודים לעלות לארץ ישראל. רובם אפילו כיום לא יודעים שלי היה חלק בזה" הוא אמר בריאיון עיתונאי ליום הולדתו ה101.
כאשר החליטה העיריה לכבד את זכרו של מרקו פיינגולד בקריאת הגשר על שמו, קמו מקומיים אנטישמיים שהתנגדו להנצחת יהודי בעירם. לא עזר להם.
גני מיראבל והסצינה מ"צלילי המוזיקה"
הגשר מוביל אותנו לגני מיראבל Mirabell היפהפיים. הגנים מוקפים עצים וביניהם פסלים יפים. הגינון באביב ובקיץ מזכיר את ארמון וורסאי, אבל עכשיו בחורף הכל מכוסה שלג. מי שמגיע לטיול בזלצבורג בעונת החורף מקבל כאן רגע שקט לבן כמעט לא מציאותי.
במרכז גני מיראבל נמצאת מזרקת מים, שלידה צולמה הסצינה הבלתי נשכחת בסרט צלילי המוזיקה, שבה המטפלת מריה וילדי ואן טראפ רוקדים ושרים את השיר דו רה מי, שנהיה חלק מהפסקול של ילדותנו. מומלץ לצפות שוב בנטפליקס בסרט לפני הביקור בזלצבורג. חבריי לטיול ואנוכי הלכנו למזרקה, וניסינו לשחזר ולשיר את הפזמון דו רה מי, עד כמה שזכרנו מעט מהמלים. זה היה זיוף נוסטלגי ומרגש.
בקצה הגנים נמצא ארמון מיראבל שנבנה בשנת 1606 ובו אולם חתונות יוקרתי. מכל העולם מגיעים עשירים להתחתן דוקא במקום זה. מאחורי הארמון רואים את גן המעוז Bastionsgarten שבו צריף קטן. בתוך הצריף הזה ישב מוצרט וחיבר פה את האופרה חליל הקסם.
מצודת הוהנזלצבורג והתצפית
בסיום הסיור הרגלי בעיר העתיקה של זלצבורג כדאי לעלות לבקר במצודת הוהנזלצבורג Hohensalzburg Fortress שנחשבת הסמל של זלצבורג. היא מתנשאת לגובה 400 מטר, ובולטת בקו הרקיע של העיר. אפשר להגיע אליה בהליכה ברגל או על רכבת פוניקולר Festungsbahn. במצודה יש מוזיאונים אחדים, אך אנחנו התעניינו יותר בתצפית מרהיבה של 360 מעלות. אני ממליץ לעלות למצודה בנסיעה של כדקה אחת בפוניקולר, ולרדת בשביל הליכה שגם ממנו נשקף נוף יפה של גגות העיר.
מצודת הוהנזלצבורג החולשת על העיר. צילום דוד נוסבאום
לפני הטיסה חזרה ארצה כדאי להקדים להגיע לשדה התעופה של זלצבורג בגלל שבהאנגר 7 שוכן מוזיאון רד בול. אפשר לראות בו אוסף מטוסי ה Flying Bulls ההיסטוריים ואוסף מכוניות המירוץ של פורמולה 1. משקה האנרגיה המפורסם בעולם רד בול נוצר בשנת 1987 בזלצבורג בהשראת משקה האנרגיה התאילנדי המקורי Krating Daeng.
טיפ: כדאי לקנות זלצבורג כארד Salzburg Card. הוא מעניק נסיעות חינם בתחבורה הציבורית וכניסה חינם למוזיאונים, קונצרטים ואטרקציות. יש כרטיסים ל 24, 48 או 72 שעות.
טיפ 2: אם אתם נשארים ללון בזלצבורג, כדאי ללכת לקונצרט. בכל ערב נערכים קונצרטים אחדים של מוזיקה קלאסית, עם דגש על יצירות של מוצרט.
הקהילה היהודית כיום
בית הכנסת היחיד בזלצבורג נמצא ברחוב Lasserstrasse 8 ברובע שלמוס. הוא נבנה במרחק כעשרים מטרים מהמדרכה, כי העיריה דרשה שהוא לא יבלוט לעיני העוברים ושבים ברחוב. ביהכ"נ נחנך בראש השנה תרס"ב 1901, ונהרס בליל הבדולח ב1938. הנאצים המקומיים הכריחו את הקהילה היהודית למכור למשטרה את מבנה ביהכנ"ס תמורת 20,000 מארקים בלבד, ואפילו סכום פעוט זה לא שולם מעולם. אחרי השואה הושב בית הכנסת לקהילה, ונפתח מחדש ב1968 לאחר שיפוץ ושיחזור.
בחוץ הוא צבוע באפור, עם חלונות קשתות במסגרת לבנה. בצד המזרחי של בית הכנסת יש מקווה, שכיום הוא מוזנח בגלל חוסר שימוש וביקוש. זה בית כנסת אורתודוקסי שמתקימות בו רק תפילות קבלת שבת ושחרית לשבת. יש בו 128 מקומות ישיבה בעזרת גברים ובעזרת נשים.
בחזית ביהכנ"ס יש אנדרטה לליל הבדולח עליה כתוב:
"זכרוני ולא תשכחוני
יום שואת ימשל אחי
קריסטאל נאכט
10 נובמבר 1938"
הקהילה מחזיקה גם בית עלמין יהודי ברובע אייגן מחוץ למרכז העיר. בתקופת השואה חיללו הנאצים את בית העלמין ושדדו מצבות קבורה לשימוש כחומרי בניה. ליד הכניסה יש אבני זכרון להנציח את מצבות הקברים שנהרסו ונגנבו בתקופת הנאצים. יש בבית הקברות גם חלקה שבה כ200 קברים של אנשים שנפטרו במחנות העקורים שהיו מסביב לזלצבורג. רוב המצבות בחלקה זו של נשים וילדים.
בתקופת השואה הוקם בעיירה האליין הסמוכה מחנה ריכוז שהיה מסונף למחנה דכאו. אחרי השואה המחנה הוסב להיות מחנה עקורים, והוקם מחנה נוסף. שני המחנות קיבלו שמות עבריים בית ישראל וגבעת עבודה. רוב העקורים נהיו מעפילים שעלו ארצה לפני הקמת המדינה.
בקהילה היהודית של זלצבורג רשומים רק כמאה חברים, אבל נראה שלא תמיד הם מסתדרים ביניהם. לפני כחודש נבחר נשיא חדשה לקהילה היהודית, אלי רוזן. למשלחת העיתונאים שלנו נקבעה פגישה עימו, בבית הכנסת המקומי שבו גם משרדי הקהילה. הזמנתי לפגישה גם את השליח המקומי של חבד, הרב מנחם גרוזמן. אלי רוזן כעס על נוכחות הרב וביטל את הפגישה. למרות זאת הגענו לבית הכנסת, והנשיא סירב לפתוח לנו את השער.
לבסוף נתרצה אלי רוזן, ונתן רק לי רשות להיכנס לצלם את בית הכנסת מבפנים, אבל לא הרשה לשאר העיתונאים והעיתונאיות. אולי בגלל שרק אני חבשתי כיפה. כואב הלב לראות יהודים יקרים שאינם מצליחים להסתדר ביניהם אפילו בקהילה כה קטנה. התרשמנו שהקהילה היהודית של זלצבורג אינה אוהבת אורחים יהודים מישראל. באתר האינטרנט של הקהילה כתוב: "מטעמי ביטחון השתתפות בתפילות אפשרית רק לאחר הרשמה מראש ואישור משרדנו. ביקורים פרטניים ובלתי מוקדמים בבית הכנסת אינם מותרים מסיבות ארגוניות".
נשיא הקהילה, אלי רוזן, בתוך בית הכנסת של זלצבורג
אין בזלצבורג אף מסעדה כשרה או חנות כשרה. עלינו להביא אוכל מהארץ או לקנות בסופרמרקטים. מחוץ לעיר נמצא בית הנופש הכשר של משפחת נוסבאום. מקום מקסים שכדאי לבקר בו גם במהלך טיול בזלצבורג, במיוחד לשבת.
כשעוזבים את זלצבורג, קשה להחליט מה נשאר חזק יותר בזיכרון. הצלילים של מוצרט שמתנגנים כמעט מכל פינה, השלג שמכסה גנים בארוקיים בשקט מהורהר, או דווקא הסיפורים היהודיים שנחבאים בין חנויות יוקרה וסמטאות ציוריות. אולי זה השילוב ביניהם. עיר שמצליחה להיות גם גלויה תיירותית מושלמת וגם מקום שבו ההיסטוריה ממשיכה ללחוש למי שמוכן לעצור ולהקשיב.