"אמר ריש לקיש: גן עדן, אם בארץ ישראל הוא- בית שאן פִּתְחוֹ. ואם בין הנהרות [בבל] הוא- דומַסקנין פתחו. ואם בערביא [סעודיה]– בית גָרֶם פתחו". כך למדנו לאחרונה בדף היומי במסכת עירובין (י"ט ע"א). אילו היה ריש לקיש ממשיך להתקדם דרומה במסע הגיאוגרפי הזה, כנראה היה מוסיף: "ואם באוקיינוס ההודי- אִיֵי סֵיישֶל פִּתחו".

באיי סיישל יש 65 חופי ים מדהימים ביופים. האוקיאנוס שטוח, כמעט ללא גלים, בגווני טורקיז כהה עד בהיר. בקרבת החוף המים רדודים וחמימים (27 מעלות). מי האוקיאנוס כה צלולים שלא הצלחתי להבחין היכן מסתיים החול ומתחיל קו המים, עד שהרגשתי שאני דורך במים הרדודים.

ביבשה הכל ירוק. יערות של עצי קוקוס ודקלים מגיעים כמעט לקו המים, ובין המים ליער יש רצועות חול לבן צרות ברוחב של כ30 מטר. על גזעי עצי הקוקוס תלויים נדנדות וערסלים שעליהם שבהם אנו יכולים להתפרקד בהנאה מהשלווה האלוקית. את הדממה הפסטורלית מפרים רק רחש גלי האוקיאנוס וציוצי ציפורים הרחק בעומק היער.

בחוף דוכנים למכירת קוקטיילים ושייק פירות שמוגשים בתוך אגוזי קוקוס או בחלל אננס. באויר עומד ריח המלוח של המים, שמשתלב בניחוח עדין ומתקתק של פירות אקזוטיים טריים או חרוכים. בחופים יש דוכנים למכירת דגים או פירות, ובחלק מהדוכנים יש גם מנגלים שעליהם צולים שיפודים של פלחי פירות טרופיים. תענוג לחיך, וסיוט לדיאטה ולסוכרת.

מידי לילה נערכות בחוף מסיבות, שמהוות עיקר חיי הלילה בסיישל. המקומיים באים לחופים עם תופים מסורתיים בצורה של מחבת גדולה, שרים ומנגנים במקצבים קריאוליים, ורוקדים ריקודי המוטיה Moutya. אלה ריקודים כה חושניים, עד כי בתקופה הקולוניאלית היו אסורים בחוק. התיירים מצטרפים בחדוה ומתמסרים בהנאה לחגיגה הפולקלוריסטית הזו.

מזג האויר נעים מאוד. מידות החום במשך כל השנה הן 25-30 מעלות. קצב החיים רגוע מאוד. ממש ההיפך משגרת המולת היום יום הלוחצת שלנו. הפנטזיה הזו היא כמו חלום שמתגשם. אפשר להבין מדוע לאחרונה יש אצלינו ביקוש גדול לבוא לאיי סיישל, שנחשבת מדינה ירוקה ופתוחה לישראלים. בטיסה שבה הגעתי לכאן, היה המטוס מלא עד אפס מקום. אומנם רוב הנוסעים בחרו בסיישל "בדיעבד", בגלל שכיום אין לנו הרבה ברירות אחרות לנופש. אבל כאשר חוזרים ארצה, הכל מסכימים שסיישל ראויה להיות יעד "מלכתחילה".

מדינת סיישל היא ארכיפלג של 115 איים, שרק 33 מהם מיושבים. האיים נוצרו בהתפרצות געשית, ובכל מקום רואים סלעי גרניט גדולים בגווני חום כהה. ביבשה קשה להבחין בהם כי הם מוקפים בצמחה ועצים, אבל בחופי הים הם בולטים יותר.

כדי ליהנות כראוי מסיישל יש להתכונן לביקור של שבוע לפחות. רק כך אפשר לטייל לפחות בשלושת האיים העיקריים. אומנם יש חברות תיירות ישראליות שמציעות גם חבילות טיול של 3-4 ימים בלבד, אך הן מתאימות לחופשת בטן-גב, ולא כדי להכיר את האיים המקסימים.

גם חופשות בטן-גב לא חייבות להיות רק בטלה נעימה של שיזוף בחוף. למקומיים יש פתגם- "כשאלוקים ברא את סיישל הוא חשב על יורדי הים". בכל החופים יש גם שפע של ספורט ימי לסוגיו. ראיתי צעירים ישראלים משתעשעים על אופנועי ים, אחרים עוסקים בסקי מים או בגלישת גלים או עם גלשני רוח. תיירים מבוגרים מגרמניה עסקו בדייג. אני התנסיתי רק בצלילה. היופי במים הצלולים עוצר נשימה, ולא רק בגלל השנורקל שבפי. במים שטים לצידנו דגים בשלל צבעים, על אחדים מהם יש פסים צהובים זרחניים.

הרגשתי כאילו נכנסתי לאקווריום עם דגים אלקטרוניים. בחופים יש חנויות להשכרת ציוד לספורט ימי. אחד הבילויים הפופולריים הוא שייט בספינות קטנות שמפליגות לאורך החופים או בין האיים. אפילו בחופשת בטן-גב לא משתעממים שם לרגע.

ענף התיירות מהווה כמחצית מהתל"ג של סיישל, והמלונות והריזורטים ידועים באיכותם המפנקת. שירותי תיירות מפותחים מאוד, ומציעים שפע של אפשרויות. מוזיאונים, מתקני אומגה ארוכים, מסלולי הליכה מסודרים בהרים, מגרשי גולף, וכדומה.

ההתיישבות בסיישל החלה רק לפני כ250 שנה. המתיישבים הראשונים היו צרפתים ממאוריציוס, שכתבו הביתה: "מי שמכניס יד למי הים, מוציא אותה מלאה דגים. ומי שמכניס יד לתוך האדמה, מוציא אותה מלאה שורשים". בתקופה הקולוניאלית שלטו בתחילה הצרפתים. לאחר תבוסתם בקרב ווטרלו בשנת 1814 השתלטו הבריטים. אליהם הצטרפו הודים טמילים וסינים. המתיישבים האירופאים והערבים הביאו עבדים מאפריקה. האוכלוסיה כיום היא צאצאי התערובת האנושית המגוונת הזו. התושבים המקומיים אדיבים ומסבירי פנים לתיירים.

האי מָאהֶה Mahe

האי הגדול ביותר, מָאהֶה, אורכו 26 ק"מ ורוחבו כ6 ק"מ בלבד, נחשב "פתחו של גן העדן" של סיישל. במאהה נמצאים שדה התעופה הבינלאומי ועיר הבירה ויקטוריה. באי זה חיים כ80 אלף תושבים, שהם 90% מכל תושבי סיישל. במאהה אנו מתחילים את טיולנו.

חלוצת הטיסות הישירות מישראל לשם היא חברת התעופה אייר סיישל, ובעקבותיה גם ארקיע טסים לסיישל, וגם אל על עומדת להפעיל קו לסיישל עם 3 טיסות שבועיות החל מ9 לדצמבר. אייר סיישל ממריאים מנתב"ג בטיסות לילה שנוחתות במאהה מוקדם בוקר. כנראה נגיע עייפים, ולכן כדאי לנוח במלון ביום הראשון, ולקראת הצהריים לבקר באחד החופים המקסימים.

אם אנחנו מתארחים בדרום האי, מומלץ ללכת לחוף אָנְס לוּאִי או לחוף אָנְס אוֹנְטֶנְדוֹ Anse Intendance. אם המלון שלנו בצפון האי, כדאי ללכת לחוף בְּיוּ וָאלוֹן Beau Vallon, ולהשאר שם עד השקיעה המהממת. כך נראית השקיעה ממרפסת חדרי במלון הילטון נורסהולם Hilton Northolm Resort.

למחרת כדאי לטייל רגלית בויקטוריה, שהיא עיר הבירה הקטנה בעולם. לא ראיתי בה גורדי שחקים. בכיכר המרכזית בעיר עומד מגדל שעון כמו ביפו, אבל צנוע ונמוך יותר. המגדל נקרא "ביג בן", אך לדעתי מתאים לו יותר להיקרא "ליטל בן".

בקרבתו נמצא "שוק ויקטוריה" וגם שווקי לילה ציוריים. זה המקום לקנות דגים טריים לצלות לעצמנו ארוחות במלון. כמו כן אפשר לקנות ירקות ופירות טרופיים, ותבלינים מיוחדים לתיבול מאכלים ועוגות גם להכנה בארץ.

מול מגרש החניה של שוק ויקטוריה נמצא המקדש ההודי. מהמבנים היפים ביותר בויקטוריה.

במרכז העיר נמצא הגן הבוטני העשיר בצמחיה ועצים גבוהים מאוד. אך האטרקציה המרכזית בגן הבוטני היא האזור שבו מרוכזים צבי ענק. אנחנו יכולים להסתובב ביניהם, ולהאכילם עלים שמחולקים בצד הכניסה. משפחות עם ילדים קטנים יכולים אף להרכיב את הפעוט על אחד הצבים. צבי הענק הם אחד מהסמלים של סיישל.

אחרי חצי יום של שוטטות בויקטוריה אנו יוצאים אל ההרים בדרך סָנְס סוּסִי Sans Souci  שפירושה "חסר דאגות". בלב האי משתרע הפארק הלאומי סיישל מוֹרֶן Morne המהווה חמישית משטח האי. בתוך הפארק אפשר למצוא שבילי הליכה, ביניהם שביל מוֹרֶן בְּלָאן  Morne Blanc ושבילים המובילים אל הר קופוליה Mount Copolia. מיטיבי הלכת יכולים לטפס אל הפסגה הגבוהה ביותר באיי סיישל, שמהווה נקודת תצפית מהממת.

בפסגה מבקרים גם בבי"ס ישן של המיסיון לעבדים, ומשם ממשיכים במורדות ההרים דרך מטעי התה המפורסמים של סיישל. הכביש הזה חוצה את האי ומסתיים בחוף המערבי. מומלץ לטבול ולנוח באחד החופים המשגעים Grand Anse, Port Launay,  Baie Ternay

בדרום האי מאהה יש אטרקציות תיירותיות רבות. כדאי לבקר בחוות אַנְדְרֶה Plaine St. Andre, שם מייצרים מקני סוכר את הרום המקומי Takamaka במגוון טעמים. בסיור במפעל יש טעימות בחינם, ולא כדאי להפריז בשתיה החריפה מאוד. מניסיון.

במרחק כשתי דקות נסיעה נגיע אל Craft Village, בו רואים בעלי מלאכה מייצרים חפצים למכירה לתיירים. כאן אפשר לקנות מזכרות אותנטיות בזול יותר מאשר בחנויות המזכרות לתיירים במרכז העיר ובמלונות. אח"כ ממשיכים דרומה בדרך Grand Police אל החופים המרהיבים בקצה הדרומי של האי- Anse Bazarca, Anse Petit Police and Anse Grand Police. זה גן עדן של חופים לבנים. תיירים ממעטים להגיע לכאן, ומקומיים באים כמעט רק בסופי שבוע. לכן אם נגיע באמצע השבוע נוכל ליהנות מחוף פרטי.

חוף אנס פורבאנס Anse Porbanes ידוע גם בשם "מפרץ הפיראטים". לפי מסורת מקומית, במאה ה18 הגיע לכאן שודד ים מפורסם בשם לה-בוס, והטמין פה אוצר ששוויו מוערך כיום ב150 מיליון דולר. עד היום המקומיים חופרים ומנסים לגלות את המטמון, אך עדיין ללא הצלחה.

האי פְּרָלֵי Praslin

פרלי הוא האי השני בגודלו בסיישל, ושטחו פחות מ40 קמ"ר. חיים בו כ7,500 תושבים בלבד, פחות מעשירית מתושבי מאהה. האי מוכר בעיקר הודות לחופיו הבתוליים, שמורות הטבע, והאווירה הקסומה.

אפשר להגיע לאי פרלי בהפלגה בת כשעה במעבורת שיוצאת מנמל ויקטוריה, או לטוס כרבע שעה בטיסת פנים של אייר סיישל. העשירים שבינינו יכולים לשכור מסוק של חברת ZilAir, ולהאריך את הדרך לפרלי כדי לעבור מעל אזורים יפהפיים לחופי מאהה ופרלי. כמו שאמרו חז"ל: "בעל המאה הוא בעל ה…מָאהֶה"

מתחילים את הטיול בשמורת הטבע וָואלִי דֶה-מֶה Vallee de Mai, שמוכרת כאתר אונסקו. המקומיים מאמינים שבעמק זה שכן גן העדן המקראי, ושקוקוס הים הצומח כאן הוא "פרי עץ הדעת" שנזכר בפרשת בראשית, ופרי עץ הלחם הצומח כאן הוא "פרי עץ החיים".

עץ הדעת                                          ועץ החיים

במטעים אלה גדלים גם עצי קוקוס ענקיים שגובהם כמו בנין של 10 קומות, שפירותיהם נקראים "קוקוס הים" Coco de Mer. הפירות האלה ענקיים, ויכולים להגיע אף למשקל 30 ק"ג. כשמקלפים את הקליפה של קוקס הים, מגלים את הזרע הגדול, שצורתו האירוטית מלהיבה את הדימיון.

גם זרעי קוקוס הים מהוים את הסמל של סיישל. אילו ראש הישיבה שלי היה רואה את מה שאני ראיתי שם, היה אוסר להכניס אגוזים אלה לבית המדרש ולחדר האוכל.

למה ניתן לקוקוס הים שם זה? עצי הקוקוס גדלים גם קרוב לקו המים. חלק מהפירות נשרו ונסחפו עם הגלים עד לחופי מאלי באפריקה. המקומיים חשבו שהקוקוס הזה גדל במעמקי הים, ולכן קראו לו בשם "קוקוס הים". אחרי דורות גילו את היער בפרלי בו הם גדלים, אבל השם נשאר עד ימינו.

אחד המאכלים הלאומיים של סיישל הוא צ'יפס מפירות עץ הלחם. בסיישל אומרים שמי שיטעם מהצ'יפס הזה יזכה לחזור לסיישל בחייו. לפי אימרה מקומית אחרת, מי שאכל ממנו לא יהנה עוד מצ'יפס אחר. טעמתי, ולא התלהבתי.

סיישל היא גם יעד לחובבי ציפורים. ביערות הקוקוס באי מקננים ומעופפים גם תוכים נדירים בצבע שחור, שנחשבים הציפור הלאומית של סיישל. חפשו אותם כשתהיו כאן.

בפרלי נמצא גם חוף אָנְס לָצְיוֹ Anse Lazio שנחשב היפה ביותר בעולם.

יהדות בסיישל

כיום אין יהודים בסיישל, אבל פעם היו. בין המהגרים האירופאים הרבים שהתיישבו בסיישל לאורך ההיסטוריה, היו כנראה גם סוחרים יהודים לא מעטים. גדולי סוחרי התבלינים בעולם לפני כמאתיים שנה היו מהמשפחות היהודיות ששון וכדורי, ששלחו את בניהם לפתוח סניפים בקולוניות שונות של האימפריה הבריטית. גם סיישל היתה אז מושבה בריטית, וגידלו בה תבלינים של וניל וקנמון ועוד. לפיכך סביר שהסוחרים היהודים מבגדד הגיעו גם לכאן.

לפני מאה שנה הגיעו עוד יהודים לחיות ולעבוד בסיישל. משפחות רבות הגיעו מצרפת, ופיתחו בסיישל את ענפי הבנקאות והבניה. אליהם נספחה קבוצה קטנה יותר של משפחות יהודיות מבריטניה, שרובם היו רופאים ורוקחים. בשנת 1977 היתה באי הפיכה שלטונית, ובעקבותיה גורשו היהודים ורכושם הוחרם. זה לא היה אקט אנטישמי, אלא אקט אנטי קפיטליסטי. השליט הסוציאליסט החדש הורה להלאים את הנכסים והרכוש של העשירים ולחלקו לעניים ולמקורבי השלטון. הוא הוציא את המפלגה הדמוקרטית אל מחוץ לחוק, והורה גם לגרש את התושבים הזרים שאין להם שורשים באי. הוא התכוון לזרים עשירים בכלל, ולא רק ליהודים. אבל יצא שגם כל היהודים נכללו בקטגוריות של בעלי נכסים רבים וחסרי שורשים משפחתיים באי. כך בא הקץ על היהדות בסיישל. אין זכר לבית כנסת יהודי, למרות שסביר שהיה כזה. כיום לא נשארו שם יהודים מקומיים.

חוקר היהדות יצחק כרמלי הסב תשומת ליבי שסמוך לגן הבוטני בויקטוריה שוכן מבנה "כמו בית כנסת". בחזית הבנין מתחת לגג מוטבע סמל מגן דוד, ובתוכו המילה "שלום" בעברית. כיום זה בית מגורים, שבקומת הקרקע שלו פועלת חנות יינות. האשה שגרה שם הסבירה שאת הבית הזה בנה בתחילת המאה הקודמת רופא יהודי בשם ד"ר בירינבוים, שנפטר לפני עשרות שנים. קומת הקרקע שימשה את הקליניקה שלו, ובקומה מעליה הוא התגורר. הוריה רכשו את הבית, והשאירו את הסימנים מתוך כבוד לרופא הנערץ.

את הבאים לסיישל אופפת אוירה פסטורלית. בכל בוקר השתרעתי על ערסל או כסא נח בחופי האוקיאנוס, ולמדתי להנאתי את הדף היומי.

וכך סיימתי את מסכת עירובין:

נדמה לי שזה היה האידישקייט היחיד בסיישל באותו שבוע. הרגשתי "מעין עולם הבא". נזכרתי בגמרא שמתארת את גן העדן במשפט "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה" (ברכות י"ז). כשהבנתי שהגעתי לגן העדן, התחלתי לחפש את אותם צדיקים, אבל לא מצאתי. אין בסיישל רב, אין בית כנסת, לא ידועים יהודים מקומיים, אין חופי רחצה נפרדים, ועל מקווה או תלמוד תורה אין מה לחשוב בכלל. שממה רוחנית. למרות זאת, בשבת שעברה התארגן ספונטנית מנין לתפילות שחרית ומוסף באחת הבקתות בריזורט אפיליה Constance Ehilia.

אפילו מסעדה כשרה אין בסיישל, אבל אנחנו יכולים להסתדר עם תחליפים. יש שם שפע של פירות טרופיים וירקות מזינים ומשביעים. ליד החופים עומדים דייגים ומוכרים דגים טריים. מומלץ לקנות דג עם סנפיר וקשקשת, לבקש מהדייג לנקות, ולהביאו לשף המלון שיאפה אותו למעננו בתנור, עטוף בנייר אלומיניום. לפעמים מגיעים טיולי יוקרה של דתיים, אליהם מצטרף גם שף ישראלי שמכשיר פינה במטבח המלון ומבשל לקבוצה.

אבל יש תקוה. אולי הנופשים הרבים שמתחילים להגיע מישראל לאחרונה, יצדיקו פתיחת בית חבד גם בסיישל, ואולי אפילו מסעדה כשרה. במהרה בימינו, אמן. בינתיים אנחנו יכולים להסתדר שם בתפילה ביחידות, ובלימוד דף יומי בלי חברותא ובלי שיעור. גם עם כשרות אפשר להסתדר שם בעזרת פסטרמה ושימורי טונה שמביאים מהארץ. אם אי אפשר למלא שם את כרסינו בש"ס ופוסקים, לפחות אפשר למלא את הבטן באגוזי קוקוס, אננס, פפאיה, תמרים, מנגו ועוד פירות טרופיים משביעים, שנמכרים במחירים מצחיקים בשוק ובדוכני רחוב. זה משביע מאוד, וגם בריא יותר מאסאדו.

לאחר נופש כזה, גם עבורנו חופים הם לפעמים געגועים ל…סיישל.

צילומים: יעקב מאור, אמיר גור, ו STC

הכותב היה אורח של חברת התעופה אייר סיישל Air Seychelles ושל STC Seychelles Tourism Board

 

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן