אגדה סינהלית עתיקה מספר שכאשר אדם וחווה גורשו מגן העדן, אלוקים רצה להקל עליהם את הטראומה, ולכן הביא אותם לסביבה הדומה ביותר לגן העדן המקורי, לסרילנקה. ואכן גם המטיילים בימינו באי הפסטורלי מרגישים כמו בגן עדן.

לפי הדת הסינהלית, הר אררט שעליו נחתה תיבת נח אחרי המבול הוא הר אדם  ADAM PEAK במרכז האי סרילנקה, שם ישנם הרים גבוהים וג'ונגלים, שביניהם עיירות ואתרי מורשת בודהיסטית מגוונים. כעת גם אנו יכולים להגיע אליהם בזכות טיסות ישירות שהחלה להפעיל חברת התעופה ארקיע.

אם נחבר על המפה קו בין הערים ההיסטוריות קנדי, אנורדהפורה, ופולונארואה, נקבל משולש שמכונה "משולש התרבות". במשולש התרבות יש שפע של מקדשים ואתרי מורשת בודהיסטים והינדים יותר מאשר באזורים אחרים בסרילנקה. זה מקום מתאים ללמוד על הדת הבודהיסטית שנהוגה כאן ועל התרבות הסרילנקית.

הנה היעדים המעניינים ביותר במשולש התרבות:

קָנְדִי  KANDY

קנדי היא עיר הקודש של הבודהיסטים בכל העולם, כמו שירושלים היא עיר הקודש של כל היהודים בתבל.

העיר קנדי נוסדה באמצע המאה ה14, ובמשך כ400 שנה שימשה בירת הממלכה. אפילו כאשר הפורטוגזים וההולנדים כבשו את אזורי החופים של סרילנקה, הם לא הצליחו לכבוש גם את האזורים ההרריים במרכז האי. רק אחרי כ300 שנים הצליחו הבריטים לכבוש גם את ההרים במרכז ציילון.

על שפת אגם קנדי שוכן "מקדש השן" (Sacred Tooth Relic). זה המקדש החשוב ביותר לבודהיסטים בעולם. בעצם, לא רק להם. יש בסרילנקה אמונה שמי שמחזיק את השן של בודהא, מחזיק בידיו את סרילנקה. זו הסיבה שמלכים בודהיסטים והודים ניסו לכבוש את קנדי ואת מקדש השן. אפילו בדורנו ניסו המוסלמים חברי ארגון הטרור 'הנמרים הטמילים' לגנוב את השן, לא בגלל קדושתה אלא בגלל רצונם להשתלט על סרילנקה. בחצר המקדש ארעו פיגועי טרור אחדים של ירי ושל התאבדות עם פצצה, שבהם נרצחו אזרחים רבים.

בודהא נפטר במאה השישית לפני הספירה, וגופתו נשרפה. שתי שיניים שרדו את השריפה, והונחו למשמרת במקדש בהודו. כעבור כאלף שנים קם בהודו מלך שהתכונן להרוס את המקדש שבו נשמרה השן. לכן השן הוברחה לעיר קנדי. בשנת 1595 נבנו שני מקדשים לאחסון השן. היא שמורה עד היום בתוך Sugandha Kutiya ("ארון קודש") במקדש השן. כיום רק בודהיסטים רשאים לראות בעיניהם את השן, אבל בני דתות אחרות כמונו מורשים לראות לפחות את המקדש.

מחוץ למקדש ישנם דוכנים רבים שמוכרים עלי גביע של פרחי לוטוס בצבעים לבן או סגול ופרחי יסמין, להגישם כמנחה בתוך המקדש.

המבנה הראשון שאנו רואים בכניסה למתחם הוא האוקטגון, מבנה מתומן צבוע לבן, שכיום מכיל ספריה. הוא נבנה במאה ה18. בקומתו העליונה ישנה מרפסת שבה עמד המלך לנאום באוזני העם שעמדו למטה, בשטח שהיום יש בו מדשאה גדולה.

נכנסים למבנה הראשי דרך מסדרון ארוך שקירותיו ותקרתו מאויירים בציורים צבעוניים ומלאי פרטים שמתארים מצעד מסורתי עם השן, שבראשו צועדים שלשה פילים.

בקומה הראשונה אולם הטקסים שבו אנו רואים שטח מגודר במעקה עץ שבקצהו פרוכת צבעונית מאוד הדומה בצורתה לפרוכות בבתי הכנסת שלנו. מאחוריה חדרים שבהם שמורות מתנות שהביאו מבקרים אח"מים מרחבי העולם.

בקומה השניה ישנו אולם מקביל עם פרוכת דומה. היא מכסה על ארון שבתוכו קופסת זהב שבתוכה שמורה השן. לפניה שולחן גדול שעליו מניחים המבקרים את מנחת פרחי הלוטוס.

ליד הקיר האחורי יושבים על הרצפה המאמינים, ומתפללים חרישית בתנוחה שכפות ידיהם צמודות לפני החזה. באויר עומד ריח חזק של קטורת, שעולה ממקלונים בריחות שונים שהדליקו המבקרים.

שלש פעמים ביום מתקיימת במקדש השן תפילת "טֶבָנָה" שבמהלכה מאמינים רבים צועדים בחזית הארון שהשן בתוכו, ומניחים ביראה את מנחתם, קדים קידה, נושאים בליבם תפילה חרישית, וממשיכים החוצה. בצד עומדים עשרות נגנים עם כלי נשיפה ותופים שמשמיעים מוזיקה דתית קצבית. מחזה פולקלוריסטי אותנטי ומעניין.

מאחורי הבנין הראשי של מקדש השן נפתח בשנת 1982 אולם תפילה חדש, כדי להקל על הצפיפות. בתוכו מוצגים פסלי בודהא רבים שתרמו מדינות אחרות.

כדאי לשים לב למשקופי הכניסה. חרוטים בהם מגיני דוד. המדריך שלנו הסביר שזה סמל גרפי בלבד, ללא שום קשר ומשמעות ליהדות ולישראל.

בחצר רואים מזבחי קטורת. מעבר להם "היכל הקהל המלכותי" ששימש בית משפט ומועצה פרלמנטרית. מבנה ללא קירות, עם עמודי עץ רבים שתומכים בגג. לפי הארכיטקטורה של המבנה הזה, הוקם בקולומבו מבנה הראשי של אנדרטת העצמאות.

כשיוצאים מהמקדש רואים על שפת האגם את אולם הרחצה המלכותי לנשים. המבנה בנוי על המים שממלאים את קומתו הראשונה, ובקומתו השניה חדרי הלבשה. זה היה ה"מקווה" שבו טבלו נשים מיוחסות לפני כניסתן למקדש השן. כשמסתכלים על האגם מכיוון העיר, זה המבנה הבולט ביותר בשטח.

באזור אחר באמצע העיר קנדי נמצא גן בוטני ((Royal botanical gardens ענק בשטח של כמעט 150 דונם. צומחים וגדלים בו יותר מ–4,000 סוגי צמחים שונים. ליד הכניסה יש אזור של פרחים טרופיים, גן ורדים, וחממת סחלבים גדולה.

בהמשך נכנסים לתוך יער של עצים מסוגים רבים. חלקם בעלי גזע גדול ורחב מאוד, ומקצתם גבוהים ביותר. למשל, יש שם אורן בגובה בנין של יותר מעשר קומות.

רוב שטח הגן מוצל, ולכן פחות חם מהסביבה. ציפורים שמקננות על עצי היער מנעימות את הטיול בציוציהן. באזור השער שמעתי בעיקר קולות של עורבים, בהמשך ציוצים שקטים שלא זיהיתי, ובאזור עצי הבמבוק בעיקר ציוצי עטלפים. כשאנו משוטטים להנאתנו בתוך היער, אנו קולטים טוב יותר מדוע המקומיים מאמינים שאדם וחווה הגיעו לכאן לסרילנקה אחרי שגורשו מגן העדן. כנראה שהגן הבוטני בקנדי די דומה.

 

סיגיריה Sigiriya

אתר התיירות החשוב ביותר בסרילנקה הוא סִיגִירִיָה שפירושו "סלע האריה". בצורתו החיצונית הוא מזכיר את הר המצדה שלנו. משטח סלע ישר על הר בגובה 200 מטר שבולט בסביבה. מאחוריו סיפור שמזכיר קצת את הסיפור התנכי על דוד ואבשלום. הנסיך קָאשִיָפָּה רצח בשנת 477 את אביו המלך, כדי לרשת את הכס בממלכת אנוראדהאפורה. הוא ידע שזה לא יעבור בקלות, והוא צפוי להתנגדות מצד אחיו ומצד אוהדי המלך. כדי להגן על עצמו הוא בנה את ארמונו על פסגת ההר הזה. התברר שחששו היה מוצדק. אחיו הבכור, שהיה יורש העצר, ברח להודו והקים שם כוח צבאי מאומן. כעבור 18 שנים חזר לסרילנקה בראש צבאו לחסל את אחיו.

המלך החדש העביר את עיר הבירה למרגלות הצד המערבי של הסיגיריה. בתחתית ההר הוא בנה חומות וביניהם תעלת מים רחבה שורצת תנינים. השטח בתוך החומות נקרא "גן מים". גן ירוק ויפהפה של דשאים ועצים. יש בו גם אגמים קטנים עם אי מלאכותי בכל אגם, שעל כל אחד היה בנוי ארמון קיץ. הדרך אל ההר עוברת בגנים מקסימים עם שבילים שמזכירים את העיצוב בארמון ורסאי בצרפת. ביניהם בריכות מים עתיקות ושרידי מבנים.

בסוף השביל מתחילים לטפס במדרגות. הדרך למעלה היא באמצעות 1,400 מדרגות. אתגר לא פשוט, במיוחד בגלל שהמדרגות אינן אחידות. יש גבוהות ויש נמוכות, יש עם מפתן דריכה רחב, ויש עם מפתן צר מאוד. (למה לא בנו מעלית, או לפחות רכבל כמו במצדה?).

אל תיבהלו מהאתגר והמאמץ של 1400 מדרגות. לאורך השביל עומדים HELP BOYS שתפקידם לסייע למתקשים בטיפוס. הם יודעים לזהות את הפדלאות, להיצמד אליהם ולדחוף אותם מאחור במעלה המדרגות, או למשוך אותם למעלה. השם "נערי עזרה" לא מתאים להם. ה"נער" שבא לסייע לי נראה בן 60, ובדרך הוא סיפר לי שהמקצוע הזה הוא מסורת משפחתית וגם אימו ואחותו עובדות במקצוע.

(טיפ: עדיף לסגור איתם מחיר מראש, למרות שלאחר הירידה הם ידרשו עוד כסף בגלל שעבדו קשה מידי, ועל כך שיש לו ילדים רעבים בבית. המחיר המומלץ הוא 2000-3000 רופי שזה כ7$. אם לא סגרתם מחיר מראש, בסוף הטיפוס והירידה תתכוננו לדרישה של 15,000-20,000 רופי, שזה כמעט משכורת חודשית ממוצעת בסרילנקה).

בערך באמצע העליה נמצאת "מרפסת האריה", שמזכירה את המפלס הצפוני של המצדה. היא נקראת כך בגלל שפעם נחצבה בצלע ההר דמות של אריה בגובה קומות אחדות, והכניסה להמשך המדרגות עברה דרך לוע האריה. כיום נותרו מהאריה רק הטלפיים משני צידי המדרגות. ממרפסת האריה נשקף נוף מדהים על הג'ונגלים שלמטה.

כאן אנו נפרדים מהקשישים ובעלי כושר נמוך, שמתחילים לרדת מההר בשביל אחר. אני ממליץ להתאמץ ולהמשיך לטפס עד פסגת ההר. כשנגיע למעלה נוכל לצפות בנוף עוצר נשימה (אם נשארה לנו בכלל נשימה לאחר מאמצי הטיפוס). מכל עבר נראים ג'ונגלים. הכל ירוק מאופק עד אופק. מולנו נראה עוד הר Pidurangala שבולט במישורי הג'ונגל כמו הר תבור שלנו.

יש למעלה גם שרידי קירות הארמון והמחסנים, אבל בכמות פחות מאשר במצדה שלנו. בצד הארמון יש גם בריכה לאגירת מי גשם, שנשמרה כמעט בשלמותה. הוא יכלה לשמש גם מקווה מלכותי, בגלל שכל המים אינם שאובים או זוחלים. ליד הפסגה ניתן לראות גם גנים מדורגים שמראיהם מזכירים את מאצ'ו פיצ'ו בפרו.

אחרי בילוי של כשעה בפסגה אפשר להתחיל לרדת באותן מדרגות עד למרפסת האריה, ומשם ממשיכים בשביל אחר מזה שבו עלינו. במורד השביל יש מערה עם פרסקאות של ציורי נשים חשופות, שלא מומלץ להיכנס אליה על ילדים.

 

אֲנוּרָדְהַפּוּרָה Anuradhapura

אנורדהפורה היא עיר המקדשים, החשובה מאוד לחובבי ארכיאולוגיה והיסטוריה. יש בה ריכוז של הכי הרבה הריסות מנזרים, פסלים, ארמונות, ומקומות קדושים אחרים. אחדים מהם משנת 900 לפנה"ס.

הסיור נפתח בביקור במוזיאון קטן שמסביר לנו את שושלות המלוכה העתיקות. מהמוזיאון יוצאים לסיור בין מבנים מרתקים, שהעתיקים שבהם מהמאה התשיעית לפני הספירה.

אחד האזורים המעניינים הוא ספרית Pothgul Vihara והמבנים הקשורים בה. בלב המתחם יש שרידים של מבנה עגול שבתוכו היו מדפים עמוסי ספרים חרוטים על עלי קוקוס. מדובר בתקופה שלפני המצאת הדפוס, והספרים היו מועתקים בכתב יד. נזירים בודהיסטים היו באים לכאן לימים אחדים כדי ללמוד מהספרים, ואחר כך היו חוזרים למקומותיהם לשתף בידע החדש את חבריהם הנזירים או את קהל פשוטי העם.

למען הקוראים הוקמו חדרי קריאה מחוץ לספריה, ומאחוריהם גם ביתני מגורים לנזירים שבאו ליותר מיום אחד. העמודים שהחזיקו את גגות המבנים האלה נותרו כעדות אילמת.

במתחם אחר באותו אזור עמד הארמון של המלך Parakkrama. מבנה ענק בצורה של פירמידה, שהתנשא לגובה של 7 קומות, ובתוכו היו אלף חדרים. המבנה היה עשוי מאבנים וסלעים, שביניהם קורות עץ עבות מאוד. אחד מאויבי המלך שרף את הארמון, ובקירות נותרו שקעים במקומות שהאש כילתה את העצים.

בצד יש לוח הסברים עם איור אדריכלי של תוכנית הקירות בארמון. כל יהודי דתי יופתע מהדימיון של הארמון לעיצוב של בית המקדש או המשכן.

במתחם אחר אפשר לראות את שרידי הפרלמנט ובית המשפט העליון. יש למבנה 3 מדרגות בגובה כ70 ס"מ, שעליהן הודבקו תבליטים לכל אורכם. במפלס העליון אנו רואים עמודים רבים שתמכו בגג העץ שאינו קיים עוד. ליד כל עמוד כזה ישב חבר פרלמנט או  שר בממשלה, ועוזריו ישבו על ספסלי האבן מאחוריו. ספסל האבן הרחב בקצה המבנה היה שמור למלך בלבד. היו ימים ושעות שהמבנה הזה שימש גם בית משפט עליון. בזמנים ההם שתי הרשויות יכלו לפעול בהרמוניה, בלי שביהמ"ש העליון יגביל ויחסום את הפרלמנט.

במרחק מה נמצאים שרידי מקדש "בית השן". עולים אליו במדרגות. בנין עגול, ללא גג כיום. בתוכו פסלי בודהא שונים.

בסך הכל יש מבנים רבים באנורדהפורה. ליד אחד מהם סְטוּפָּה מרובעת בסגנון קמבודי, ולא סרילנקי. רחוק יותר נמצאת סטופה ענקית ששמה Rankoth Vehera. קוטר הבסיס שלה 170 מטר, וגובהה 33 מטר. מבנה ענק. היא נבנתה בשנת 1187 מלבנים אדומות.

כאן ראוי להבהיר מהי סטופה. לאחר ששרפו את גופתו של בודהא, הכניסו את אפרו לשמונה כדים, ושלחו לקבורה בקהילות בודהיסטיות שונות. בכל מקום כזה בנו מצבה מקודשת בצורה של פעמון לבן גדול שנקראת 'סְטוּפָּה'. אחר כך בנו סטופות כאלה גם מעל אפר תלמידי בודהא ותלמידיהם. במשך אלפי שנים בנו מאות אלפי סטופות כאלה גם במקומות סתמיים שאין להם קשר או זיקה לאפרם של הקדושים. בסרילנקה אפשר לראות סטופות קטנות בפינת רחובות ובחצרות פרטיות.

אפשר לבלות באנורדהפורה יום שלם ועדיין לא להספיק לראות הכל. תלוי מה מעניין אתכם ביותר.

דמבולה  DAMBULA

סמוך לסיגיריה שוכנת העיירה דַמְבּוּלָה וגם בה יש מקדשים ואתרי מורשת. המעניין והחשוב בהם הוא מקדשי המערה (Golden Rock Cave Temple). על הר בגובה 160 מטר שנוצר מפעילות וולקנית יש הרבה מערות. חציבת המערות האלה החלה כבר במאה השניה לפני הספירה בעיקר לצורך מגורי נזירים. יש שם גם 5 מערות באותו מפלס שהפכו להיות מקדשים. שטחם המשותף הוא 2,100 מ"ר. בחזית שלהם בנו גזוזטרה משותפת בצבע לבן בוהק.

לאורך ההיסטוריה כל מלך חש חובה לתרום למקדשים האלה עוד פסלי בודהא, וכיום יש שם כבר 153 פסלים בגודל ובצבעים שונים. המערה הראשונה היא הגדולה ביותר. יש בה פסל של בודהא שוכב באורך 15 מטר.

התקרות של כל אחת מהמערות מכוסות ציורים מרהיבים. הציורים נשמרים כבר כאלפיים שנה, בזכות הטכניקה המיוחדת. האומנים ציירו על התקרה כאשר הטיח היה לח, ועדיין לא הספיק להתייבש. כך הצבע נספג בתוך הטיח והמלט שמכסים את התקרה.

הדרך אל המקדש במעלה ההר היא בשביל הליכה עם המון מדרגות. צעירים יעשו אותן בריצה ובקפיצות, אבל גם מי שאינם מטיבי לכת יכולים לעלות בהן. מידי מטרים אחדים יש מדרגה רחבה מאוד שמתאימה למשטח ישיבה ומנוחה, כדי לצבור כוח להמשך הטיפוס. את פנינו מקבלים עשרות קופים שמתבוננים וממתינים שניתן להם חטיף, הם זהירים והצליחו לחטוף את הבננה שהבאנו. ראינו קרב קופים שניסו לחטוף אגוז קוקוס מידיו של  קופיף חמוד.

לפני הכניסה יש לחלוץ נעליים ולהסיר כובעים וכיפות. שם הבעיה, כי פני הסלע לוהטים בשעות הצהריים, מחוספסים ודוקרניים, ואינם מתאימים לבעלי כפות רגליים עדינות. אולי רק לבדואים.

(טיפ: להביא זוג נוסף של גרביים שאותם תזרקו בתום הביקור במערה).

בדומבלה נמצא קרוב לשם גם המקדש המוזהב (Golden Temple). ניצב שם פסל בודהה בגובה 30 מטר שכולו מצופה זהב. מחזה מדהים ביופיו ששווה ביקור גם שם.

 

מקדש הדמויות Thivanka

 לאחר שנוסעים מאנורדהפורה, כדאי לעצור בדרך במבנה מעניין בפולונוארווה Polonnaruwa הסמוכה. הוא נבנה בשנת 1153 ע"י המלך פאראקראמהבאו. קירותיו החיצוניים מכוסים עיטורים ותבליטים מעניינים מאבן, שחלקם סותתו בקיר עצמו. מבפנים זה מקדש בודהיסטי קטן ושגרתי, אך מבחוץ הוא מרהיב. רוב התיירים נוהגים להסתכל עליו מהכיוון של מגרש החניה, אבל אני ממליץ ללכת גם לצד השני של המבנה, שם התבליטים ברורים ומדוייקים יותר.

 

אלה  ELLA

בלב ההרים במרכז סרילנקה יש אזור קריר שנקרא Hill Country ובליבו עיירה בשם אֶלָה ELLA. זה מהאזורים היפים ביותר באי. הוא מושך תיירים רבים, גם ישראלים, בזכות אויר ההרים הצלול והנעים שמזכיר את שווייץ יותר מאשר את סרילנקה. הנוף ההררי הירוק מהמם.

מול העיירה לכיוון דרום ישנו עמק עמוק וירוק. יש שם טרקים רבים להליכה רגלית, מקצתם אתגריים וכוללים טיפוס על מצוקי Ella Rock שגובהו 1,350 מטר, בצד הימני של הוואדי העמוק. הטיפוס עליו רק בליווי מדריך מקצועי. הדרך מההר אל תחתית הצוק מדהימה ביופיה הפסטורלי, וחוצה נחלים וגשרים ופסי רכבת.

בצד השמאלי של העמק יש רכסים של שלשה הרים עם אוכפים ביניהם, והימני הוא הר "אדם הקטן"  (Little Adam's Peak) שגובהו 1,140 מטר. הטרק עליו הוא הפופולרי ביותר בזכות העליה המתונה.

(טיפ: למסע היומי הזה יש לבוא עם נעליים גבוהות וסגורות מחשש לעלוקות שחיות בתוך יובלי המים המפכים במקומות רבים לאורך המסלול).

מזג האוויר והנוף מושכים לכאן גם יוצרים וסופרים שבאים לאלה לשבוע-שבועיים, וזוכים להשראה לכתיבה יוצרת. אם אינכם ממהרים, מומלץ גם לכם להישאר כאן לפחות שבוע.

מהכביש היחיד והראשי של אלה יוצאים שבילים לתוך היער. אחד מהם מוביל לבית חבד, שעליו אפשר לקרוא בקישור זה.

מורדות ההרים באזור תלולים יחסית. הם ירוקים בגוונים שונים לפי השיחים והעצים שגדלים במקום. במורדות יש חריצי נחלים קטנים, והרבה מפלי מים, חלקם גדולים ומהממים. הגדול והיפה מכולם הוא מפל רוואנה (Ravana Waterfall). הדרך הנוחה ביותר לראותו היא מעיקול חד בכביש היורד דרומה במרחק כ6 ק"מ מהעיירה.

ההרים מסביב לאלה מכוסים במטעי תה שמשתרעים על מאות אלפי דונמים. מזג האויר הקריר עם שפע גשמים ושמש הופכים את אדמת האזור מתאימה לגידול תה משובח ביותר. התה הוא ענף היצוא הגדול ביותר בסרילנקה, שמשווק בכל העולם מהמאה ה19 ועד ימינו.

המקומיים נוהגים להכריז בגאווה שהתה הציילוני הוא "מתנת סרילנקה לַעולם". אבל, למעשה, מי שהעניק את המתנה הזו לציילון היו אחים יהודיים, מוריס, גבריאל וסלומון ממשפחת וורמס de Worms. הם היו בני דודים של משפחת רוטשילד.

הנחלה הענקית של רוטשילד קיימת עד היום מחוץ לאלה, ויש שם מרכז מבקרים. ממשלת סרילנקה הלאימה את כל החוות הפרטיות, אך שמותיהן ושם בעליהם נשמרים על שלטים באזור.

נוּאָרָה אִלְיָה Nuwara Eliya

עיירת נופש בריטית יפהפיה על גבעות בגובה כמעט אלפיים מטר, שמושכת גם תיירים ישראלים בזכות מזג אויר קריר ונעים, ובזכות מטעי התה בגבעות המקיפות אותה. היא מכונה גם "עיר האורות". לא הבנתי למה, מפני שבלילות העיר נראתה לי די שוממה. הרגשתי כמו בחיפה אחרי 9 בערב.

מומלץ לנסוע אליה ברכבת, שזו חוויה בפני עצמה. המסילה מתפתלת בתוך נופים מדהימים של הרים גבוהים מאוד ועמקים עמוקים, שדות פרחים ויערות, וגם מפלי מים. ככתוב בתהלים ק"ד: "יַעֲלוּ הָרִים, יֵרְדוּ בְקָעוֹת, אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם".

אתר התיירות הראשי בתוך העיר הוא בנין הדואר הציורי שבנו הבריטים מלבנים אדומות. הוא ממשיך לפעול גם כיום, כמו שפעל לפני 100 שנה. הקומה השניה הפכה למקום אירוח. לפני עידן הטלפונים החכמים נהגו התיירים לשלוח מכאן גלויות לארצם. זה נחשב קטע חובה של תיירות בהרי סרילנקה. אם לא שלחת גלויה מהדואר בנוארה, הטיול שלך נחשב לא מושלם.

בלב העיר נמצא גם "פארק ויקטוריה". אגם גריגורי באמצע העיר מציע ספורט מים, שייט בסירות איטיות או באופנועי ים.

בחלק מחוות התה הגדולות מחוץ לנוארה איליה יש גם מפעלי תה ומרכזי מבקרים. מעניין מאוד לראות את סוגי העלים לתה ירוק ולתה שחור, ואת הליך החיתוך והייבוש של עלי התה העדינים. מעניין מאוד. יש גם מפעלים שמזמינים את המבקרים להעמיס על הגב סלסילה, ולצאת למטע לקטוף עלי תה יחד עם קוטפות התה ובהדרכת עובדי המפעל. בסוף הסיור אנו מוזמנים לטעום מהתה.

הערה: האתרים המומלצים כאן סודרו לפי חשיבותם בעיניי, ולא לפי מסלול הגיוני. מציע לכם לבחור את האתרים המעניינים אתכם, לסמן אותם במפה, ואז להחליט על המסלול. כדאי לדעת שחברת התיירות הסרילנקית ANDREW יכולה להציע נהג ומדריך צמוד לכל מסלול, וגם מלונות לאורך המסלול, במחירים זולים יותר אפילו מBooking.com. הזמנות דרך האתר שלהם www.andrewstrav.com

 

לקריאת כתבות נוספות שיועילו לכם בתכנון הטיול לסרילנקה, הקישו על הקישורים:

אזורי החוף: לִבִּי וּבְסָרִי[לָנְקָה] יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי

על יהדות בסרילנקה:  קוֹל מְבַשֶר מְבַסְרִי[לָנְקָה] וְאוֹמֵר

טיפים למטיילים בסרילנקה

הכותב היה אורח של חברת ארקיע ושל חברת התיירות Andrew בסרילנקה