בסרילנקה אומרים שעיר הנמל Galle היא 'תרשיש' הנזכרת בתנ"ך, שאליה שלח שלמה המלך אוניות סוחר. כתוב בתנ"ך "כִּי אֳנִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הוֹלְכוֹת תַּרְשִׁישׁ עִם עַבְדֵי חוּרָם. אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹאנָה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ נֹשְׂאוֹת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקוֹפִים וְתוּכִּיִּים" (דברי הימים ט/21).

עד כה תיירים ישראלים אינם מרבים לבקר בסרילנקה, אך זה עומד להשתנות בקרוב לאחר שחברת התעופה ארקיע פתחה קו טיסה ישיר לקולומבו בירת סרילנקה. בשלב זה מפעילה ארקיע רק טיסה שבועית אחת, ולא "אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹאנָה" ככתוב בתנ"ך.

קשה לסכם את כל אתרי התיירות המרהיבים של סרילנקה, לכן אנו מחלקים את הסקירה לשתי כתבות שבאחת מהן אתרי תיירות נבחרים באזורים הנמוכים והחופים של סרילנקה, ובשניה אתרים מאזורי ההרים במרכז האי.

(טיפ: לא נצליח לראות את כל האתרים במשך שבוע. סדרתי את האתרים לפי חשיבותם בעיניי, ולא לפי מיקומם. לא נצליח לראות את כל האתרים במשך שבוע. כל קורא מוזמן לבחור את היעדים המעניינים אותו, לסמן אותם על המפה, ולפי זה לקבוע את המסלול האישי לטיול).

לפניכם הפרק הראשון שמתאר את אזורי החופים של האי:

גוֹל Galle

גול (תרשיש) העתיקה היא לשון יבשה מוקפת חומה שמזכירה את חומת עכו. כאשר כבשו הפורטוגזים את סרילנקה במאה ה16, הם בנו נמל ימי במפרץ גול. הם בנו חומה רק בצד הגובל עם העיר. אבל לא טרחו לבנות חומת הגנה גם בצד של הים. כאשר ההולנדים כבשו את סרילנקה הם הרחיבו את הנמל, והשלימו את החומה והביצורים מכל העברים. זה היה הנמל הימי הגדול ביותר של צילון. סוחרים הודים ואירופאים הגיעו לכאן למכור סחורותיהם, ולקנות אבני חן מקומיות. כל האזור הפך להיות מבצר. על חומותיו אפשר לראות תותחים עתיקים.

השער בחומת גול היה באמצע הבנין הגדול ביותר במקום, ששימש מחסן נשק ותרופות. היום הוא משמש מוזיאון ימי. על השער היה תבליט גדול מבטון שהציבו ההולנדים, וכאשר הגיעו הבריטים החליפו אותו בתבליט סמל שלהם. הבריטים בנו נמל גדול יותר בקולומבו, ומאז נמל גול ירד מגדולתו.

המבצר גדול מאוד, ונראה כמו כפר בינוני. הסמל הבולט שלו זה המגדלור הלבן. אבל הוא הכי פחות עתיק במתחם היפהפה הזה. הוא נבנה ע"י הבריטים בשנת 1938, עשר שנים לפני שעזבו את האי. באותה תקופה הם בנו כ30 מגדלורים בערי החוף, אבל זה נותר כמו סמל. סיור רגלי בתוך המבצר ועל חומותיו הוא כמו טיול בתוך ספר היסטוריה.

שמורת הטבע יאלה YALA

רוצים לראות פילים מקרוב?

בשמורות טבע בסרילנקה חיים כ10,000 פילים מסומנים, ועוד מספר לא ידוע של פילים לא מסומנים. הם חיים בג'ונגלים ובשמורות טבע, שהגדולה שבהן היא שמורת יאלה YALA באזור החוף הדרומי של סרילנקה. היא משתרעת על שטח 950 קמ"ר, שזה כפול משטח תל אביב.

ביאלה אנו יכולים לנסוע על רכבי ספארי מיוחדים ולפגוש חיות באזורי המחיה שלהן. בשמורה אנו יכולים לראות מגוון רחב של חיות, ביניהן פילים, צבאים, טווסים, תנינים, קופים, ציפורים ועוד.

בשעה הראשונה ראינו רק מספר בופאלו רובצים באגמים קטנים ושלוליות, ומסתכלים עלינו באדישות. נהג הג'יפ עצר, וסימן בידיו לאיזה כיוון להסתכל. איגויאנות חצו את השביל שבו נסענו. הרבה מאוד טווסים על הקרקע ועל העצים, וגם צפורים מסוגים רבים. כאשר תוכי ירוק אחד מסוג דְרָרָה נחת על ענף עץ לידינו, המדריך הצביע עליו בהתרגשות. אנחנו לא יכולנו להתלהב כמוהו, כי דררות רבות חיות גם במושב חמד שבו אני גר.

רק בהמשך התחיל להיות מעניין יותר וראינו קרוקודילים, איילות, צבאים, פילים, ואפילו נמר לאופרד אחד. הנהג המנוסה עצר, ופתאום ראינו בסבך פיל גדול שרוב גופו היה מוסתר בשיחים, והוא תולש עלים בשלווה. השמחה הרקיע שחקים. ילדים היו עפים על זה. הפיל נראה אדיש אלינו. בהמשך הנסיעה זכינו לראות עוד פילים מסתובבים בלהקה או כיחידים.

בשמורה חיים גם כ70 נמרים, אבל רק לעתים נדירות ביותר מצליחים המטיילים להבחין בהם. אנחנו היינו בני מזל לראות נמר אחד הולך לאיטו במרחק מהשביל. בשבילים שבהם נסענו בשמורת יאלה היו הרבה מאוד מהמורות בורות וחריצים עמוקים, שנגרמו בגלל הגשם שירד בלילה הקודם. הנסיעה בג'יפ הספארי היתה קופצנית מאוד. לכן זה לא מומלץ לסובלים מכאבי גב.

כדי לראות כמות גדולה של חיות יער, עדיף לבקר בשמורה בשעות הקרות של הבוקר או לפנות ערב. בשעות הצהריים החמות החיות נוהגות להסתתר במקומות מוצלים וקרירים, ולכן נראה רק מעטים מהם.

Udawalawa שמורת הטבע אוּדָוָולָאוֶוה

שמורת הטבע אוּדָוָולָאוֶוה Udawalawa עשירה בחיות, אך אינה גדולה כמו יאלה. גם בה נערכים טיולי ספארי. כדאי לבקר בה גם בזכות "בית היתומים" לפילים נטושים ששוכן בשוליה. הם נחשבים יתומים בגלל שאיבדו את אימהותיהם כאשר העדר התפזר בגלל פעילות של בני אדם שהפחידה את הפילים. גם אצל פילות יכול לקרות 'דיכאון אחר לידה' שגורם לאם להימנע מהנקת הגור שלה. גורי פילים יונקים חלב אם עד גיל 5. בטבע הגורים האבודים נמצאים בסכנה גדולה בגלל שאינם מסוגלים לחיות בלי חלב אם. לפיכך גורי הפילים נאספים אל מספר בתי יתומים ברחבי האי. בהגעתם הם מקבלים טיפול רפואי ותוכנית שיקום של האכלה מבקבוקים כמו תינוקות.

קשר ומגע של הפילים הצעירים עם בני אדם עלול להפריע לתוכנית השיקום שלהם. אבל בבית היתומים באודאוולאווה מאפשרים לציבור לצפות בהאכלה של הפילים. זאת חוויה בלתי נשכחת. מול אזור ההאכלה יש ספסלי מבטון כמו במגרש כדורגל שם יושבים קהל הצופים.

יש שם משטח מקורה בגודל של חדר, שמזכיר מתקן חליבה ברפתות בארץ. מביאים לשם דוד נירוסטה מלא בחלב מיוחד עשיר בויטמינים לפילים. למטפלים יש משפך בקוטר כ30 ס"מ, ובקצהו צינור באורך כמטר. המטפלים מכניסים את קצה הצינור לפה של הגור, ומכיסים לתוך המשפך חלב מקנקן שהם לוקחים מהדוד. כל פילון מקבל שני קנקנים. אחדים מהם רוצים עוד, ומתרגזים על המטפלים. אוזני הפילים הקטנים פרושים לרווחה, והם משמיעים תרועות פראיות כמו חצוצרה בדרישה לעוד חלב. אבל המטפלים מונעים מהם, כדי לעודד אותם לחפש בעצמם מזון בטבע.

לאחר שהפילונים קיבלו חלב, הם פוסעים לכיוון יציע הקהל, לפניו יש שְׁקָתוֹת פלסטיק שבתוכם גרעינים אורז ותירס. הפילים תוחבים את החדק לחבית, אוספים מהתערובת ומכניסים לפיהם. כאשר מגיעים עוד פילים, נוצרת מהומה קטנה. חלק מהפילונים מכניס רגל לתוך השוקת, ואחרים גוררים אותה לכיוון שלהם. שמחה רבה. הגורים הקטנים ביותר נאלצים להסתפק בשאריות שאחיהם הגדולים השליכו על הרצפה. לאחר מכן הפילים מקנחים בעלים וענפים של עץ מסוים שהובא למקום. כל זה במרחק של כ5 מטר מיציע הקהל.

כאשר הגורים מתאספים לאכילה יחדיו, הם מפתחים כישורים חברתיים. לפעמים הם רבים על אוכל ועל התור כמו בגן ילדים. לגורי הפילים השונים יש אופי שונה, נינוח או עצבני או חסר סבלנות. כדי לשמור על סדר ושלום, לפעמים נאלצים המטפלים להשתמש בשוט.

מאכילים את הפילים הצעירים 3 פעמים ביום, בשעות 10:30, 14:30, ו18:00. צפיה בהאכלה הינה חוויה נעימה ומרגשת שנמשכת כחצי שעה. ילדים יעופו על זה. גם מבוגרים.

כאשר הגורים מגיעים לגיל 5-7 ומציגים כישורי התנהגות בוגרת, הם משוחררים לתוך שמורת הטבע. לכל אחד מוצמד משדר רדיו GPS קטן, שבאמצעותו משגיחים מרחוק על השתלבותו בחיים עצמאיים בוגרים. בטבע הפילים מעדיפים לחיות בלהקות ועדרים של נקבות וגוריהן. בלי זכרים בוגרים. כאשר גור מגיע לגיל 13-15, הוא עושה לעצמו "בר מצוה" ופורש מהעדר לשוטט לבדו או להצטרף לעדר של זכרים.

שמורת אודאוולאווה מוקפת בגדר חשמלית, למנוע מהפילים ומחיות אחרות לצאת לשטחי כפרים ולאכול את גידולי הירקות והאורז שלהם. כאשר אנחנו נוסעים בכביש הבינעירוני הגובל בשמורה, אפשר לראות פיל עומד סמוך לגדר, ואינו מעז להיצמד אליה מפחד הזרם החשמלי. אבל הוא ממתין בסבלנות שיגיעו תיירים, שיצטלמו לידו ויזרקו לעברו מזון כמו כריכים מהמלון וכדומה. ראיתי מקומיים שפתחו בצד השני של הכביש דוכן למכירת קלחי תירס כדי להאכיל את הפילים. הפילים החכמים למדו את הנקודות הללו ואת זמני ההגעה של תיירים.

למדנו שיש בסרילנקה שמורות אחרות שבהן הפילים למדו להערים על הגדרות החשמליות. אחת הפילות מביאה ענף באורך כ3 מטר, מניחה צד אחד על האדמה ואת הצד השני על חוט החשמל העליון של הגדר, שבו עובר זרם חיובי. אח"כ היא דורכת על הענף באופן שמנמיכה את החוט עד שיוצרת מגע עם החוט האמצעי שבו זרם שלילי. כך היא גורמת קצר חשמלי שמשתק את כל מערכת הגדר, ואז היא והפילים בלהקתה עוברים דרך הגדר מבלי לחטוף זרם. מעניין היכן למדו הפילים אלקטרוניקה ופיזיקה?….

וֶולִיגָמָה  Weligama

זו עיר תיירות בדרום סרילנקה, פופולרית מאוד על ישראלים חובבי גלישה. יש בה חופים עם גלים לגלישה בכל הרמות. החל מחופים עם גלים גבוהים וחזקים לגולשים מנוסים, ועד חופים עם גלים נינוחים יותר, המתאימים לגולשים מתחילים. יש גם בתי ספר רבים לגלישה, וגם אפשרויות לספורט ימי אתגרי.

הישראלים מעדיפים להגיע לוליגמה ולחוף המערבי בעונת החורף. לא יורד גשם, אבל חם מאוד ולח. בחופי העיר גם אתרי צלילה לצפות בצבי ים, דגים מיוחדים וצבעוניים, ואפילו דולפינים ולויתנים באזור מחוץ לעיר. ברחוב הראשי יש שוק עם מבחר בגדים במחירי מציאה. בערב נפתחים בתי קפה, ברים ומסעדות לרוב. הטוב ביניהם הוא בית חבד שמציע ארוחות כשרות בטעם ישראלי. שקשוקה, חומוס, וכדומה שאי אפשר למצוא במקומות אחרים. יש בעיר גם מרכזי ספא ורפואה טבעית שמעניקים טיפולי מסאז' מפנקים, בכל רמות המחירים

וליגמה היא המקום ביחיד בסרילנקה שבו שמעתי ברחוב דיבורים בעברית. יש שם גם גסט האוס בבעלות בחור ישראלי.

לסרילנקים היתה שיטת דייג מיוחדת במינה. היו נועצים ענף עץ חזק ועבה בקרקעית הים קרוב לחוף, ועליו יושבים בתנוחה מיוחדת, ומטילים חכה למים. כיום הם כבר לא דגים כך, כי למדו לדוג עם רשתות. אבל אפשר עדיין לראות את הדייג בשיטה הזו בחופים ליד וליגמה. מוטות עץ תקועים בחוף, וכאשר מתקרבים תיירים כמונו, הנערים רצים לטפס על המוטות, ומציגים לנו דייג. הם לא עסוקים באמת בדייג אלא בהצגה. כאשר אנחנו מביטים בהם ומצלמים אותם, יתקרב אלינו אדם מבוגר וידרוש כסף תמורת הצילום של "ילדיו".

ארוגם ביי Arugam Bay

ישוב קטן בחוף הדרום-מזרחי של סרילנקה ליד העיירה פוטוויל (Pottuvil). חופי מפרץ ארוגם נחשבים יעד גלישה מהטובים בעולם. גולשים ישראלים אוהבים להגיע לארוגם בעונת הקיץ בישראל, כי אז מצטבר חול על קרקעית הים שיוצר "צינורות מים" שגולשים אוהבים לגלוש בתוכם. אבל יש להיזהר מהסלעים המשוננים שבמים.

יש ליד העיירה גם אזור חוף שנקרא "בייבי" (baby) עם גלים קטנים שמתאים למתלמדים ולבני זוג של הגולשים המנוסים.

בשפת הים יש חנויות גלישה רבות שבהן ניתן לשכור או לקנות גלשנים וציוד גלישה.

קולומבו Colombo

עיר הבירה של סרילנקה סואנת וצפופה, עם פקקי תנועה במרכז העיר. מזכירה לי את רמלה, אך עם אתרים מעניינים.

במרכז העיר שוכן היכל זכרון העצמאות, לזכר עזיבת השלטון הבריטי שלשה חודשים לפני הכרזת העצמאות שלנו ב1948. שנה אחר כך נבנה ההיכל הזה שהוא חיקוי של בנין הפרלמנט בעיר קנדי. אין קירות להיכל, אלא רק עמודים רבים מאוד שתומכים בגג. כאן העמודים מבטון, ואילו בקנדי הם מעץ. בחג העצמאות של סרילנקה נערכים מצעד צבאי ומצעד בתי ספר ברחוב שלמרגלות היכל העצמאות. הנשיא והאח"מים יושבים בהיכל עצמו וצופים במצעד, ושאר העם עומדים משני צידי הרחוב ומריעים.

בקצה ההיכל יש רחבה גדולה שבמרכזה פסל גבוה של "אבי האומה", דון סטפן סנאניאקה, שהיה ראש הממשלה הראשון של סרילנקה לאחר קבלת העצמאות. מעין בן גוריון שלנו.

בקצה השני של ההיכל יש מדשאה וכביש, שמעברו השני אנו רואים מבנה גדול צבוע בלבן. זה היה בית החולים הפסיכיאטרי שהבנה ע"י האנגלים. שנים רבות היה המקום נטוש, עד שבשנת 2010 עבר שיפוץ ושיחזור יסודי. כיום הוא משמש מרכז קניות.

מול הכניסה למרכז הקונגרסים BMICH עומד פסל גדול מאוד של בודהא.

אחד האתרים שנראה מרחוק הוא 'מגדל הלוטוס'. זה מגדל תקשורת גבוה שבראשו אנטנות של תקשורת. מתחתיהן שתי קומות. בקומה העליונה יש מסעדה מסתובבת שצופה על העיר, ובקומה שמתחתיה אולם שמחות וכנסים.

אחד הבנינים היפים בעיר הוא בנין תיאטרון פונד הלוטוס. בנין מודרני מעוגל עטוף במעין פיגומים שיוצרים מראה של פרח בלוטוס.

בכניסה לנמל קולומבו בנו סטופה ענקית על רגלי בטון משני צידי הכביש, שיוצרים מעין גשר שמתחתיו נוסעות המכוניות.

ליד הכניסה לנמל הישן ניצב בנין העיריה הישן. כדאי לעצור לידו ולהתבונן במגיני דוד רבים שמעטרים את קירות החזית. יש אומרים שהתגלעה מחלוקת בין האדריכל היהודי ובין מזמיני העבודה מהעיריה, והוא החליט לתקוע להם אצבע יהודית בעיניים עם מגיני הדוד האלה. ואיכא דאמרי שאלה סתם צורות גיאומטריות בלי שום קשר ליהדות.

בהמשך הרחוב אחרי בתים אחדים נראה את המסגד האדום. מבנה ארכיטקטוני מדהים ביופיו ובצבעיו הבולטים.

בהמשך מגיעים אל מקדש Gangaramaya . ברחבת הכניסה ניצבים שני פסלי בודהא לקבלת פנים לאורחים. על החזה של אחד מהם יש תבליט של צלב קרס. כשאני אומר למארחיי ממשרד התיירות שאין לי חשק להיכנס בגלל צלב הקרס, הם אומרים שזה סתם סמל גרפי שאינו קשור לנאציזם. נו, שוין.

בתוך המקדש ובחצרו יש פסלים רבים של בודהא בכל מיני גדלים וצבעים, וגם ציורי קיר מרשימים מסביבם. ליד כל פסל יש מדף להניח מנחה, והמקומיים מביאים לפסלים שלהם פרחי לוטוס לבנים וסגולים וגם צלחות וקערות עמוסי פירות מובחרים. בחצר יש גם שורות של פסלים אחדים יושבים בשורות זה אחר זה, כמו ביציע של מגרש כדורגל אצלנו.

בתוך המקדש רואים פסלים גבוהים של בודהא וציורי קיר מרהיבים.

יש ספק אם מותר לנו להיכנס למקום עבודה זרה שכזה. אני מסתמך על הפוסקים שמותר להיכנס לכנסיות ומקומות שמשמשים בעיקר למיצגים אומנותיים כמו מוזיאון, כאשר אין בהם פולחנים וטקסי ע"ז. אינני מוסמך לפסוק עבורכם, וכל אחד ישאל את רבו אם מותר להיכנס למקום כזה.

יש בקולומבו גם מעט אתרים יהודיים שווים ביקור, ועליהם אפשר לקרוא בכתבה נפרדת בלינק זה.

שלום עליכם כתב פעם שהדרך הטובה ביותר להכיר היסטוריה של קהילה יהודית היא לבקר בבית העלמין היהודי שלה. זה נכון גם לגבי סרילנקה. בבית הקברות בּוֹרֶלָה (Borella) במרכז קולומבו עומדות מצבות אחדות שיכולות ללמד עם יהדות בעיר. יש שם מצבה של עמוד אבן לבן שבתחתיתו חרוטות מלים בעברית. זו מצבה על קבר ילדה בת 7, שנפטרה ממחלת ילדים לא ברורה לנו. היא יכולה ללמד אותנו שהיו כאן משפחות יהודיות שהיו דוברות עברית ואולי מצב ההיגיינה שלהם היה לא טוב.

בקרבתה יש מצבה שעליה כתובת גם בעברית "פה נטמן אברהם בן רבי גרשום. נפטר ביום ב' באייר תרנ"ט. ת.נ.צ.ב.ה". מזה אנו לומדים שבשנת 1898 כיהן ברבנות בקולומבו רב בשם גרשום.

יש בבית העלמין הזה עוד קברים של יהודים, אבל איננו יכולים לזהות אותם כיהודים כי אין שום סימן יהודי עליהם וגם אין טקסט באותיות עבריות. רוב יהודי סרילנקה העדיפו להסתיר את יהדותם בחייהם ובמותם. היהודיות הקשישות חוששות שהגויים המקומיים יחפרו את קבריהן, ויפגעו במנוחת העולמים שלהן. זאת בגלל הקונספציה שהיהודים הינם עשירים, וכאילו שהיהודים נוהגים לקבור יקיריהם עם תכשיטים ורכוש.

אך בבית הקברות בורלה מצאתי שני קברים של יהודים גאים, שעליהם חרותים בגאון מגיני דוד. המצבות האלה נמצאות בחלקה הצבאית של בית העלמין. שם קבורים כמאה חיילים בריטיים, ששניים מהם היו יהודים. מהכיתובים על מצבות למדנו שבזמן מלחמה העולם השניה התמקם הצבא הבריטי גם מחוץ לעיר קולומבו. מטוסים יפניים הפציצו את הבסיס, וחיילים רבים נהרגו, בהם שני היהודים הללו.

טיפ: מקובל לומר שצדקה תציל ממוות. אבל אל תתנו כלום לגננים השנוררים שעובדים בבית העלמין. כאשר אני נתתי משהו לאחד מהם שעזר לי בחלקה הצבאית, פתאום צצו מכל מיני כיוונים עוד שנוררים והציקו לנו. הנהג שלי נזף בי איך לא ידעתי שכאן משאירים טיפים רק אצל השומר בכניסה לבית הקברות, והוא יודע למי לחלק כמה וכמה לקחת לעצמו.

נֶגוֹמְבּוֹ  Negombo

עיירת חוף בינונית שנבנתה מסביב לכפר דייגים. היא שוכנת 38 ק"מ צפונית לעיר הבירה קולומבו, ונמצאת במרחק של 7 ק"מ בלבד מנמל התעופה הבינלאומי של קולומבו. למעשה, שדה התעופה קרוב לנגומבו יותר מאשר לקולומבו. לכן ישראלים רבים מעדיפים ללון ולבלות כאן את היומיים הראשונים של הטיול לסרילנקה.

נגומבו שוכנת לחופו של מפרץ מקסים. הרחוב הראשי נקרא לואיס פלייס Luis Place, ולאורכו ממוקמים מלונות וריזורטים ומסעדות. כמובן שגם חנויות רגילות. נעים לשוטט ברחוב בשעות הערב, להציץ לתוך המסעדות, ולהיכנס לפאבים אחדים לשתיית בירה מקומית.

האטרקציה התיירותית הגדולה של נגומבו זה שוק הדגים, על החוף בשולי המזח. הוא פועל משעה 6 בבוקר, כשהדייגים חוזרים מהדייג הלילי, ועד 11 בצהריים כאשר רוב הסחורה כבר נמכרה. בשוק הדגים יש מאות דוכנים קטנים, עם שולחנות שעליהם סוגים רבים של דגים. החל מכרישים גדולים יותר מבן אדם, המשך בדגים רגילים, וכלה בסרדינים ופירות ים קטנים מאוד. כמחצית מהמוכרים בשוק הן זקנות מקומיות, בעלות עור בגוון כהה עם קמטים וחריצים רבים. מעניין לצפות בהן חותכות את הדג בסכין מיוחדת דמוית מצ'טה, לפי בקשות הקונים וצרכי הבישול שלהם. שחפים ואנפות מתעופפים בשוק, וגונבים במעופם סרדינים מהדוכנים. חתולים וכלבים אוכלים את שאריות הדגים שחתכו המוכרים, ובכך הם עוסקים בניקוי סניטרי של השוק. באוויר עומד ריח דגים הגובל בצחנה, אבל מתרגלים אליו במהרה. אפילו אני. אבל מה שלא הצלחתי להתרגל זה מראה הרוכלים והקונים שמסתובבים יחפים בתוך הטינופת של שאריות הדגים, הדם, והמים.

על שפת הים מחוץ לשוק אפשר לראות איך המקומיים משמרים את הדגים לבל ירקיבו. הם חוצים את הדגים לאורך, משליכים את השאריות לכלבים. פורסים הדגים לשני חלקים, ואז מכניסים לחבית עם מי מלח להשריה של 24 שעות. למחרת מוציאים את הדגים ופורסים לייבוש בשמש על שטיחי בד ברוחב של אוטובוס ובאורך של כ5 אוטובוסים עומדים זה אחרי זה. הדגים המיובשים נשמרים כך 3-4 חודשים.

יש להם סירות דייג מיוחדות שנקראות Shell Boat עם מפרש ענק בחזית. בנגומבו יש תעלות אחדות שמזכירות את אמסטרדם. הם נחצבו בתקופת השלטון ההולנדי בסרילנקה לצרכי תעבורה פנימית. כיום התעלות משמשות רק את הדייגים שמחנים את סירותיהם בצמוד לביתם.

נגומבו נקראת גם בשם "רומא הקטנה", בגלל שיש בה כנסיות נוצריות רבות יחסית לערים אחרות בסרילנקה. ברחוב הראשי יש גם מקדשים בודהיסטים והינדים. המקדשים המקדשים ההינדים צבעוניים ומושכים את העין, עם פסלונים רבים על הגג המשופע.

יש שם גם מקדש הודי בצבע צהוב, שנכנסנו פנימה לראותו. במקרה זו היתה בדיוק השעה של איזה טקס עבודה זרה שלהם. טקס מרתק. מול הצֶלֶם ההינדי עמדה שם חזנית והקריאה פסוקים בשפה הסווהילית, ואחרי כל פסוק שלישי הקהל חזר אחריה כמו בפזמון. אח"כ הוציאו את הפסל למעין "הקפות" בתוך המקדש, עם עצירות להדלקת נרות ולהתזת בשמים. באוויר עמד ריח קטורת שעלתה ממקלות רבים. אסור לצלם מבפנים. רק מבחוץ.

הקרקע שעליה הוקמה נגומבו מתאימה מאוד לקדרות. לכן על כביש היציאה מהעיר אנו רואים מפעלי יציקת רעפים. מול בתים רבים מאוד רואים דוכנים למכירת רעפים וקערות חרס אדומות שמיוצרים בבתי מלאכה משפחתיים קטנים.

חוות הצבים Kosgoda

פעמיים בשנה עולות מהים נקבות צבים, חופרות בחול הרך גומה בעומק כחצי מטר, מטילות לתוכה כ250 ביצים, מכסות אותן בחול, וחוזרות הימה.

אחרי 48 יום בוקעות הביצים, וצבים קטנים מתחילים לזחול אל המים. הבעיה שרק כחמישה מתוך ה250 ישרדו. הם בסכנה מצד חיות שחופרות ואוכלות את הביצים, ולאחר בקיעת הביצים שנותרו, ציפורים טורפות את הצבים הרכים במסעם הימה. המעטים מהם שמצליחים להיכנס למים, נטרפים על ידי דגים גדולים יותר.

כדי להגדיל את סיכויי השרידות של הצבים, הוקמו חוות שימור וטיפול לצבים לאורך החופים בדרום סרילנקה שבהם מרבים הצבים להטיל. בחלק מהחוות האלה יש גם מרכזי מבקרים.

ביקרנו בחוות הצבים Kosgoda. בעל המקום מספר שהוא נוהג לקנות מדייגים ביצי צבים שהם מוצאים בגומות בחוף. הביצים נקברות מחדש בשטח החווה, במשטחים שנראים כמו בית קברות, עם שלטים שעליהם כתוב תאריך הבקיעה הצפוי וכמות הביצים.

כשבוקעות הביצים, מעבירים לבריכה מיוחדת את הצבים שנולדו זה עתה, שם מאכילים אותם גם בתוספי תזונה רפואיים.

ראינו בחווה בריכה של צבים בני יומם, בריכה של צבים בני יומיים, בני 3 ימים, ובריכה של צבים בני 4 ימים שהיום פקחו עיניהם לראשונה. הצבים האלה יילקחו בלילה לשפת הים, כדי שיתקדמו בעצמם וייכנסו למים. עובדים החווה ומתנדבים שומרים על הצבים ההולכים לים, ומגרשים חיות או עופות הרוצים לטרוף אותם. מה שקורה אח"כ במעמקי הים זה כבר לא בשליטת החווה, אבל ברור שסיכויי השרידות גבוהים הרבה יותר מ5 מתוך 250.

ראינו בבריכות אחרות בחווה גם צבים גדולים שמחלימים מפציעה לאחר שהסתבכו ברשתות דייגים. לאחר החלמתם גם הם יוחזרו לים. אבל יש שם גם צב אחד שלא יוחזר לים לעולם. זה צב לבקן נדיר, שנולד אחד למיליון. הדגים והצבים האחרים נוהגים לתקוף את הצב השונה הזה, וחייו ניצלים רק בזכות השמירה בתוך החווה.

ביקור בחוות צבים מהווה חווית לימוד מענינת ונעימה במיוחד לילדים סקרנים.

היקדואה Hikkaduwa

עיירת חוף מצפון לגול, עם חופים מתאימים לגלישה ושנורקלים שמושכים תיירים מכל העולם ומישראל. האטרקציה הגדולה היא שחיה במים רדודים עם צבי ים גדולים.

היקדואה סבלה קשות מאסון הצונאמי הגדול בשנת 2004, ויש פה אנדרטאות אחדות.

באמצע גל הצונאמי עברה כאן רכבת עם כ1,500 נוסעים, וביניהם גם קבוצת תיירים מיפן. גל הצונאמי שטף את הרכבת והוריד את קרונותיה מהמסילה. מכל נוסעי הרכבת הזו שרד רק אחד. המים מהצונאמי הגיעו עד צמרות עצי הקוקוס שעומדים שם גם כיום. ממשלת יפן בנתה אתר זכרון לקורבנות הצונאמי במקום שבו נפגעה הרכבת. בנו פסל של בודהא בגובה בית של כ6 קומות, כשבודהא עומד לבוש סארי. מסביב לפסל חפרו מעין אגם מים קטן, להזכיר את המים מהצונאמי. גשר נאה מחבר בין בסיס הפסל לרחוב הסמוך.

בפינת האגם נמצא "מוזיאון הצונאמי של היקדואה" (Community Tsunami Education Center & Museum). ה"מוזיאון" הוא למעשה בית משפחתי של חדר קטן אחד, שכל דייריו ניספו בצונאמי. בתוכו תערוכת צילומים שצולמו ביום של הצונאמי לאחר שירד גובה המים, ובהם גם צילומי קרונות רכבת הפוכים. צילומים מזעזעים ומרגשים. יש שם גם עדויות בכתב על ההרס, אבל הכל בשפה סינהלית שאיננו יודעים לקרוא.

באותו שבוע של הצונאמי קברו בקברי אחים עשרות קורבנות לא מזוהים. באחד מהם, שנמצא במרחק פחות מקילומטר מאנדרטת בודהא, הקימו מצבה לקבורים שם ששמותיהם לא נודעו מעולם.

לאורך הכביש הראשי רואים מידי פעם בתי מגורים בני קומה או שתיים, ששופצו אחר אסון הצונאמי. אבל יש שם גם בתים נטושים, שהמלט שלהם נהיה כהה, ובתוכם רואים בוץ ושברים. כל בני המשפחה שהיו בבית כזה בצונאמי נהרגו יחדיו. לא נותר יורש לבתים אלה, ואיש אינו רוצה לקנותם ולשפצם. קללת עולם רובצת עליהם מאז הצונאמי.

הערה: האתרים המומלצים כאן סודרו לפי חשיבותם בעיניי, ולא לפי מסלול הגיוני. מציע לכם לבחור את האתרים המעניינים אתכם, לסמן אותם במפה, ואז להחליט על המסלול. כדאי לדעת שחברת התיירות הסרילנקית ANDREW יכולה להציע נהג ומדריך צמוד לכל מסלול, וגם מלונות לאורך המסלול, במחירים זולים יותר אפילו מBooking.com. הזמנות דרך האתר שלהם www.andrewstrav.com

הכותב היה אורח של חברת ארקיע ושל חברת התיירות אנדרו בקולומבו

 

לקריאת כתבות נוספות שיועילו לכם בתכנון הטיול לסרילנקה, הקישו על הקישורים:

אזורי ההרים: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַסְרִי-לָנְקָה

על יהדות בסרילנקה:  קוֹל מְבַשֶר מְבַסְרִי[לָנְקָה] וְאוֹמֵר

טיפים למטיילים בסרילנקה