70 טיפים ועצות למטיילים בתאילנד

אין צורך בויזה לכניסה לתאילנד. אבל כיום בעידן הקורונה אנו נדרשים להוציא בשגרירות תאילנד בתל אביב אישור כניסה שנקרא CoE שזה ראשי תיבות של Certificate of Entry. הטופס ניתן רק למחוסנים. השגרירות דורשת גם צילום דרכון, כדי לבדוק במשרד הבריאות שאכן אנחנו מחוסנים. תנאי נוסף הוא לרכוש מראש בדיקות קורונה לביצוע מיד לאחר הנחיתה בפוקט, וגם 5 ימים אח"כ. תנאי אחר הוא רכישת ביטוח בריאות מתאים לקורונה, כדי ש ממשלת תאילנד לא תיאלץ לממן את הטיפול בנו אם נידבק. יש להניח שיהיו הקלות בדרישות אלה עם התקדמות בדעיכת המגפה.

עונת התיירות בתאילנד זה בעונת החורף בישראל, מאוקטובר עד אפריל. עונת הקייץ והחופש הגדול שלנו בישראל, היא עונת המונסונים בתאילנד. חם גשום ולח, אבל בכל זאת כיף ונעים לטייל. גשמי המונסון יורדים לא ברצף, ולא כל כך מפריעים. אבל נזיע כהוגן.
הפרש השעות בין תאילנד לישראל הוא 4 שעות. הם מקדימים אותנו. כאשר אצלנו השעה 8 בבוקר, אצלם כבר 12 בצהריים, וכן הלאה.
זמני הדלקת נרות שבת בתאילנד זה בערך שעה לפני זמן הדלקת נרות בירושלים, אבל בזמן מקומי של בנקוק.
המטבע המקומי נקרא באט Thai Baht, שמסומן TB. כיום ערכו כעשר אגורות שלנו, ושקל אחד זה 10 באט. לכן כל תג מחיר שנראה בשוק ובחנויות נחלק ל10, ואז נקבל את השווי בשקלים.
עדיף להגיע לתאילנד עם דולרים או עם יורו, כי בבנקים בישראל יש מעט שטרות של באט, וגם שער ההמרה יקר. שערי ההמרה הטובים ביותר נקבל בבנקים בתאילנד, ואחריהם במשרדי חלפני מטבע צ'נג'רים מורשים. שערי המרה הגרועים ביותר נקבל בדלפקי הקבלה במלונות ובנמל התעופה.
בתשלום העיקרי בתאילנד נעשה במזומן. לא בכל מקום ערוכים לקבל כרטיסי אשראי או אמצעי תשלום דיגיטליים מודרניים.
משיכת כספים מכספומטים כרוכה בעמלה של כ150 באט, לא משנה כמות הכסף. לפיכך עדיף להמיר סכום גדול בפעם אחת, מאשר להמיר אותו סכום "בתשלומים" של פעמים רבות בכספומט.
גם קניות בשימוש בכרטיסי אשראי בינלאומיים כרוכים בעמלות גבוהות יחסית על כל פעולה ופעולה. לכן עדיף לשלם בכסף מזומן.
החנויות בתאילנד נפתחות בשעה עשר בבוקר. מומלץ להקדים ולהגיע סמוך לשעת הפתיחה כי בתרבות התאילנדית יש ערך כמעט מקודש ל"סיפתח" של המכירה הראשונה ביום. המוכרים יתגמשו בהתמקחות איתנו, ויורידו את המחיר כדי לא להפסיד את המזל הטוב שמביאה המכירה הראשונה.
העמידה על המקח היא חלק מעולם המסחר בתאילנד. בד"כ כל מחיר שנראה ונשמע בשווקים ובחנויות קטנות הוא גבוה פי שניים או שלשה מהמחיר האמיתי שהמוכר מעוניין בו. המקומיים מצפים מאיתנו להתמקח, ומי שמשלם יותר ממחצית המחיר הנקוב, יצא פראייר.
בתחום המזון לא עומדים על המקח בדוכנים ובמסעדות. שם המחירים קבועים.
בדוכני רחוב ובשווקי הלילה כדאי לשלם סכום מדויק, עד כמה שאפשר. יש מקרים שבהם המוכר יקבל מאיתנו שטר כסף, ויגיד "אין לי עודף!". זו פרקטיקה ידועה שם. אז נסו לשלם במדויק במזומן.
את הכסף המזומן שלנו כדאי לפזר בכמה מקומות וכיסים, ולא לשמור במקום יחיד. אם יקרה לנו משהו, אז לפחות "והיה המחנה הנשאר לפליטה".
בדלפקי הצ'ק אין לטיסות פנימיות יתכן ויבקשו מאיתנו גם את כרטיס האשראי שבו שילמנו על כרטיס הטיסה. הנוהל המיוחד הזה קורה בגלל שהאישור מחברת האשראי על העיסקה נמשך זמן רב יותר מאשר אצלנו, או בגלל שיש להם חשד שכרטיס האשראי גנוב או מזויף.

לינה בתאילנד

אם אתם מטיילים עצמאיים שלא בקבוצה מאורגנת, אפשר להזמין מהארץ לינה במלון רק ללילה הראשון שלנו בתאילנד. למחרת נוכל למצא דילים נוחים וזולים ללינה באמצעות בתי חבד בתאילנד, ובמסעדות ישראליות, ובמרכזי 'למטייל תאילנד'. כמעט כל מסעדה ישראלית שם היא גם מעין סוכנות נסיעות שמייצגת משכירי דירות, רכבים, ומדריכי טיולים. זו הדרך היעילה והזולה לתכנן טיולים בתוך תאילנד, כאשר אנחנו כבר שם.
דירוג המלונות בתאילנד שונה מהמוכר לנו. יש מלונות שמופיעים באינטרנט כבעלי 4 או 5 כוכבים, אבל כשנגיע אליהם נגלה מקום עלוב יחסית, שאינו ראוי אפילו ל3 כוכבים. מצד שני, יש מלונות עם דירוג 4 כוכבים, אבל כשמגיעים לשם רואים מלון פאר שבישראל ובאירופה היה מקבל דרגה 5 פלוס.
כאשר אנו מגלים באינטרנט מלון במחיר מציאה, זה צריך להדליק נורה אדומה. אין מציאות! יתכן שהמחיר נמוך בגלל שהמלון תקוע באיזה חור נידח, רחוק מאטרקציות תיירותיות. יתכן גם שהוא עלוב ומוזנח למרות דרגת 4-5 כוכבים שיש לו.
החשמל בתאילנד פועל על 220 ווט, כמו בישראל. אבל שקעי החשמל שונים משלנו. שקע חשמלי ישראלי של שני פינים יכול להתאים לשקעים שלהם. אבל תקע עם 3 פינים מחייב שימוש במתאם מיוחד.
את הדרכון השאירו בכספת במלון, וקחו איתכם צילום שלו. רצוי מנוילן.
WiFi חינם יש בכל מלון שמכבד את עצמו, ובמלונות שאינם כאלה, זה כרוך בתשלום. גם בכל בית חבד וסניפי 'המרכז למטייל' יש ווייפיי חינם, וזו עוד סיבה להיכנס אליהם.
השיחות הטלפוניות ארצה עם הסים הרגיל שלנו יקרות להחריד. רבים קונים בשדה התעופה סים מקומי של 20 מגה, אך לפי ניסיוני האישי זה לא מספיק. עדיף לקנות סים מקומי בנפח גלישה של 500 מגה במחיר 349 באט בלבד.

גסטרונומיה

נשתה מים רק מבקבוקי מים מינרליים סגורים ואטומים. המים בתאילנד אינם ראויים לשתיה. אל תשתו מברזים וגם לא מבקבוקי מים מינרליים שהפקק שלהם היה כבר פתוח פעם. יתכן שהמוכרים אספו בקבוקים משומשים ומילאו אותם במי ברז.
מאותה סיבה רצוי מאוד לוותר על קוביות קרח במשקה הקר שלנו. יתכן שהקרח הוא מי ברז שהוקפאו.
במסיבות בברים ועל חוף הים אל תסכימו לשתות משקה חריף מבקבוק בלי פקק, או שנראה שהפקק שלו כבר נפתח בעבר. מי יודע מה הכניסו לנו לבקבוק הזה.
מסעדה כשרה יש בכל אחד מבתי חבד בתאילנד. יש בהם גם בית כנסת עם תפילות במנין, וכדאי להגיע במיוחד לתפילות קבלת שבת ולארוחת שבת עם קידוש שלאחריהן. בתי חבד הם מקום מפגש והחלפת רעיונות למטיילים ישראלים. כיום המסעדות סגורות בגלל איסור התקהלות עקב הקורונה, אבל המטבחים פועלים וגם שירותים אחרים מלבד מנייני תפילה. בקרוב הם ייפתחו מחדש עם דעיכת המגפה. הנה רשימת בתי חבד בתאילנד:
בנקוק- הרב נחמיה וילהלם. +66 81-869-5164 96 Ram Buttri Rd. Banglamphuu, Bangkok
פוקט- הרב מנדי סגל. +6689-892-2353 או יוסי גולדברג +66-81-753-5071כתובת: 52/30 Ratchauthit Song Roy Pee Rd. Patong A. Kratu,
צ'יאנג מאי- הרב יוסף פיקל. 66-81-9894438+ a189/15 Chang-klan Rd
קוסומוי- הרב מנדי גולדשמיד. 66-81-8240588+ Chaweng Beach Moo 3 T. Bophut 39/8
במסעדות צריכים סבלנות רבה. אצל התאילנדים האכילה אינה רק מזון מהיר, אלא כל ארוחה נמרחת בזמן כמו טקס חברתי. הגשת המנות אורכת זמן רב יותר ממה שאנו רגילים.
כלי האוכל של המקומיים הינם כפיות ומזלגות בלבד. סכינים נמצאים רק במטבח ולא על שולחן האוכל. במזלג הם משתמשים כדי לדחוף את האוכל לתוך הכף או הכפית. רק במסעדות לתיירים השולחן ערוך עם סכין ומזלג.
האוכל המקומי הידוע הוא פאי תאי, שמורכב מאטריות אורז, ירקות מוקפצים, ורוטב חריף-מתוק-חמוץ מיוחד. יש גם פאי תאי לא-כשר שבתוכו בשר או שרימפס, לכן עלינו לוודא שנקבל רק פאי תאי צמחוני או עם טופו.
כאשר מזמינים מנה של פאי-תאי, בקשו מהמוכר שלא יהיה חריף מידי. אימרו לו בתאית "Nid Noi"
הקינוח הנפוץ בתאילנד זה קאו ניאו ממואנג, אורז דביק וממותק עם מנגו. מגישים אותו עטוף בעלי בננה או עלים אחרים. מתוק מאוד כמו הבקלאווה שלנו.
אחת האטרקציות התיירותיות בתאילנד היא קורס בישול. כמעט כל מסעדה מציעה קורס שמתחיל במסע קניות בשוק עם השף, והכנת מטעמים בכיתת מטבח. חובה לחובבי בישול. הקורסים האלה נמשכים 3 שעות או חצי יום או יום שלם. חוויה משפחתית מיוחדת.

תחבורה

בתאילנד נוהגים בצד השמאלי של הכביש כמו באנגליה. לפני שאנו חוצים רחוב, עלינו להסתכל תחילה ימינה לראות אם מתקרב רכב. לא להסתכל שמאלה כמו שאנחנו עושים בארץ.
הדרך היעילה ביותר להתנייע ממקום למקום בערי תאילנד היא בקטנוע או באופנוע. ניתן להשכירם בהרבה מקומות במחירים של 100-150 באט ליום.
אין צורך ברישיון נהיגה על אופנוע. אבל יש להזהר מאוד בנהיגה, כי נוסעים בצד שמאל של הכביש. זה חשוב במיוחד כאשר פונים לרחוב אחר, או כאשר נכנסים לכיכר.
בכיכרות יש לנהוג בזהירות מירבית, כי רוכבי אופנועים רבים פונים ימינה כשהם חותכים את הכיכר, במקום לנסוע שמאלה שלשת רבעי כיכר ואז לפנות. פתאום נראה אותם מופיעים מולנו בניגוד לכיוון התנועה.
ברחובות ראשיים אין פניה ימינה, דרך הנתיב הנגדי. לכן עלינו להמשיך בנסיעה עד למקום שבו אפשר לעשות פניית פרסה, ואז לחזור ולפנות שמאלה לרחוב שאליו רצינו להיכנס.
אם אתם מטיילים ברכב שכור, אל תכנסו איתו למרכז בנקוק בגלל הפקקים התמידיים. עדיף לחנות בכניסה לעיר, ולנוע בתחבורה הציבורית שלהם. גם האוטובוסים והמוניות נתקעים בפקקים, אך הנסיעה בטוק טוק מהירה יותר.
בין נהגי הטוק טוק יש גם רמאים. אחד הטריקים שלהם הוא כאשר אנחנו מבקשים שיקחו אותנו ליעד מסוים, הם יגידו לנו: "אני מכיר את המקום הזה. היום סגור שם. אבל אני יכול לקחת אותך למקום דומה ואפילו יותר טוב". ואז הם יקחו אותנו למסעדה או לחנות מזכרות של בן דוד שלהם בחור נידח, שבו אפילו אם נרצה לעזוב ולחזור העירה, לא נמצא טוק טוק אחר. לפיכך, אם אתה שומע "היום סגור שם", תברח מהנהג הזה.
את מחיר הנסיעה במונית או בטוק טוק יש לקבוע ולסכם לפני התחלת הנסיעה ולא בסופה. לצורך זה כדאי לשאול את המקומיים כמה בערך צריכה לעלות הנסיעה הזו, ולפי תשובתם להתמקח עם הנהג.
אם בתחילת הנסיעה נהג הטוק טוק מבקש מחיר נמוך מידי, אז כנראה מישהו אחר משלם לו תמורת הנסיעה שלנו, כדי שהוא יביא תיירים ולקוחות לעסק שלהם.
כאשר אנחנו עולים על טוק טוק או מונית, כדאי להראות לנהג על המפה להיכן אנחנו רוצים להגיע, ולא רק להגיד לו. גם במהלך הנסיעה כדאי להראות לנהג כאילו אנחנו עוקבים במפה אחר המסלול. זה מקטין את הסיכון שהנהג יאריך את הדרך ויקח אותנו לסיבוב ארוך ומיותר בעיר.
בנסיעות ארוכות באוטובוס או ברכבת כדאי לשמור את הכסף על גופנו בפאוץ' או בארנק מתחת לבגדים. בתאילנד יש ילדים צנומים וזריזים שמצליחים להתגנב לתא המטען מתחת לתא הנוסעים, והם חותכים את תרמילי הבד והתיקים כדי לגנוב כסף ומוצרים יקרים קטנים.

כללי התנהגות

אסור לדבר על המלך ועל ארמון המלוכה. לפי החוק התאילנד הפגנה של חוסר כבוד למלך או השמעת בדיחות עליו, זו עבירה פלילית חמורה.
כאשר נפגשים ומדברים עם תאילנדי, אסור לגעת בראשו. הראש והפנים נחשבים מקודשים בתרבות שלהם.
בתאילנד אסור לעשן, גם באויר הפתוח ומחוץ לבנייני משרדים. בחופי הים וברחובות ראשיים יש "אזורי עישון" שזה פינות ישיבה על ספסלי אבן בגודל של חדר רגיל ללא קירות.
התאילנדים מתיחסים לכרטיסי ביקור ברצינות תהומית. כאשר מקומי יגיש לנו את כרטיס הביקור שלו, הוא יאחז את הכרטיס בשתי ידיו, יקוד קידה, ויגיש לנו בהכנעה. עלינו להראות שגם אנחנו מתיחסים בכבוד לכרטיס שלו. נעמוד מולו ונקבל הכרטיס בשתי ידיים. קבלת הכרטיס ביד אחד או בישיבה עלולים להחשב זלזול פוגעני. קל וחומר השלכת הכרטיס לאשפה לעיני הנותן, או להשתמש בו כחוצץ שיניים.
שוק צף אותנטי פועל רק בסופי שבוע. אם אנחנו רואים שווקים צפים באמצע השבוע, אלה כנראה שווקים של הצגה לתיירים בלבד.
רצוי לארוז גם כפכפים או סנדלים, כי במקומות רבים בתאילנד נידרש לחלוץ נעליים בכניסה, וזה לא נוח עם נעליים גבוהות עם שרוכים או רוכסנים מסובכים.
כאשר אנו מוזמנים לבית פרטי מקומי, עלינו לחלוץ נעליים בכניסה, כהבעת כבוד למארחים.
גם בכניסה למקדש בודהיסטי עלינו לחלוץ נעליים, ולהתהלך בתוכו יחפים.
במקדשים התאילנדים עלינו להתנהג ביראת קודש. לא לאכול או לשתות בתוכם, לא לדבר בקול רם.
נשים מחויבות בצניעות בהיכנסן למקדשים. אין להיכנס במכנסי שורט או חולצת בטן או כתפיים חשופות. לכן לפני שמגיעים לסיור במקדש רצוי לקנות צעיף רחב, להתעטף בו ולכסות איברים אלה כשתהיו בתוך המקדש.
בכל מקדש יש פסלים מוזהבים של בודהה. מותר לצלם אותם, אך אסור לגעת בהם. בעיני המקומיים זה חילול הקודש חמור מאוד.
במקדשים אסור גם לגעת בנזירים וללחוץ את ידיהם, אלא אם כן הנזיר מושיט ידו תחילה.
אל תחפשו אנדרטאות ומצבות זכרון לצונאמי הגדול שהיכה בפוקט ב2004. מפתיע שאין זכרון לאירוע ההיסטורי הטראומתי הזה. התאילנדים מדחיקים את הארוע ומעדיפים לא לדבר עליו ולא לזכור אותו.
למסאז' התאילנדי יצאו מוניטין. בהרבה רחובות נראה חנויות מסאז' וגם בחופי הים יש דוכני מסאז'. המחירים זולים מאוד, 200-300 באט. הכיף הגדול שלנו יהיה לקבל עיסוי רגלים לאחר שעות של שוטטות רגלית בעיר.
כשנחפש חנויות מסאז'ים, עלינו לוותר על מקומות שבשלט שלהם מופיעה המילה GIRLS, כי המסאז' שלהם כולל גם היבט מיני.
בתאילנד יש פתיחות רבה ללהט"בים, וישנם גם הרבה טרנסג'נדרים, שנקראים פה "ליידי בוי" Lady Boy או בקיצור LB. הבחורות היפות והמטופחות ביותר שנראה כאשר אנחנו נכנסים בערב לבר, הן כנראה ליידי בוי. הסימן להבחין בהן הוא גרוגרת בולטת, וכפות ידיים ורגליים גדולות ומגושמות. אם כי יש גם ליידי בויס עם מבנה גוף עדין ונשי.

שלא נדע מצרות

עולם התיירות מלא במלכודות לתיירים בכל המדינות, וגם תאילנד אינה נקיה מהן. תאילנד איננה מסוכנת יותר, אבל גם לא פחות. תאילנד מדינה די בטוחה לתיירים, אבל כדאי להזהר ולשים לב לתקלות כאלה:

מלכודות תיירים רבות מתחילות בצורה תמימה לכאורה, כאשר צעירה מקומית חייכנית ונחמדה פונה אלינו ברחוב מיוזמתה, ומציעה איזו מציאה כמו כרטיס כניסה זול להצגה, אבני חן או מוצרים שונים בזול, נסיעה לאטרקציה תיירותית, וכדומה. לפעמים הצעות תמימות כאלה מסתיימות בצרות וסחיטת כספים ואף אלימות. לפיכך עדיף לנו לא להצטרף לאף מקומי או מקומית שניגש אלינו מיוזמתו, ומזמין אותנו ללכת איתו.
עוקץ הכסף המזויף- יש בעלי חנויות שיחליפו בזריזות ידיים שטר שאנחנו נותנים להם בשטר מזויף שברשותם, ואז מאשימים אותנו ומאיימים להזמין משטרה. הם מוכנים "להתפשר" אם ניתן להם שטר נוסף במקום "המזויף", אבל לא יחזירו לנו את השטר המזויף. לכן עלינו לעקוב אחרי אצבעותיהם כאשר הם סופרים את הכסף ששילמנו להם.
יש מלכודת תיירים בשכירת אופנוע או מכונית או אופנוע ים. כשנחזיר את הרכב עלולים לדרוש מאיתנו הרבה כסף על נזקים שגרמנו כביכול. לכן בזמן שכירת הרכב נצלם אותו מכל כיוון, כדי שנוכל להוכיח שהשריטה היתה כבר לפני שקבלנו את הרכב.
בשום אופן לא להשאיר את הדרכון שלנו כערבון בחברת ההשכרה, כי הם עלולים לסחוט אותנו כשנרצה לקבלו בחזרה אחרי השכירות.
אחד ממלכודות התיירים זה כאשר מציעים לנו להשתמש באופנוע ים בחינם. אין מתנות חינם! זה עוקץ שנועד לדרוש מאיתנו אח"כ תשלום גבוה על "נזקים" שגרמנו לאופנוע הים. האנשים הנחמדים שמציעים לנו אופנוע ים בחינם, מתגלים כאלימים מאוד כאשר מחזירים להם את האופנוע. לפעמים הם נעזרים גם בשוטרים מושחתים ומקבלי שוחד מהם, שעברו "במקרה" בסביבה בדיוק בזמן הויכוח שלנו עם בעלי האופנועים.
לפעמים בזמן מלכודת תיירים צצים לפתע "שוטרים" מחופשים, שכאילו רוצים לעזור לנו. זהירות, הם רוצים לעזור לרמאים שעוקצים אותנו. אם אנחנו חושדים שזה שוטר בתחפושת, נבקש ממנו לקחת אותנו עכשיו לתחנת המשטרה. הוא יעלם במהירות.
שוטרים אמיתיים בד"כ עומדים ליד ניידת משטרה או יושבים בתוכה. "שוטרים" מזויפים מסתובבים במקומות הומי תיירים, ומבקשים מאיתנו לראות דרכון או מסמכים אחרים. הם בודקים את הניירות שלנו ומוצאים בהם "ליקוי" או "חוסר" כלשהו, ודורשים תשלום קנס על המחדל. לפני שנגיש ניירות לשוטר כזה נבקש ממנו להזדהות עם תג אישי, ונצלם אותו בטלפון שלנו. אם הוא יסרב- זה שוטר מתחזה.
הזהרו גם משוטרים, ולא רק מגנבים. לפי השמועה, גם בתאילנד ישנם שוטרים מושחתים. ידועים מקרים שבהם תיירים ישראלים תמימים התלוננו בפני שוטר על פשע שנעשה להם, והשוטר עצר דווקא את המתלוננים ותפר להם תיק. כנראה בתקווה שיציעו לו שוחד כדי שיוותר.
אל תגעו בסמים בתאילנד, אפילו במסיבות "פול מון" שבהם מחלקים בחינם או מוכרים סמים בזול. שוטרים סמויים ובמדים מסתובבים במסיבות האלה ועוצרים משתמשי סמים. לפעמים נכנסים שוטרים למועדונים ועושים בדיקת שתן לכולם. העונשים על שימוש בסמים הם מאסר של שנה, או קנס של 100,000 באט וגירוש. לא שווה להסתבך.
אם חלילה אתם מסתבכים עם החוק, אל תנסו לפתור את הבעיה בעצמכם. חייבים לפנות מיד לשגרירות ישראל, ולדרוש מהשוטרים להפגש עם עורך דין.
בכל צרה שלא תבוא, כדאי ליצור קשר גם עם שליח חבד המקומי. יש לשליחים קשרים מועילים עם המשטרה וגופי הרפואה המקומיים, הם דוברים את השפה, ויש להם ניסיון בפתרון בעיות. רשימה וטלפונים מופיעים לעיל בכתבה זו.