- עדיף לטייל באוזבקיסטן באביב ובסתיו. בקיץ חם מאוד, מעל 40 מעלות, ובחורף קר מאוד מתחת לאפס.
- אוזבקיסטן מדינה בטוחה יחסית לתיירים. פעם היו שם הרבה כייסים, הטרדות נשים, ועקיצות, אבל כיום כמעט ואין. הממשלה הקימה "משטרת תיירות" של שוטרים דוברי אנגלית שמשוטטים בכל מוקדי התיירות, והציבה דוכן מיוחד בכל אתר. אם תתקלו בבעיה כלשהי, גשו לדוכן הזה והשוטרים יטפלו בבעיה.
- שעון אוזבקיסטן מקדים את ישראל בשעתיים. כאשר אצלנו 12 בצהריים, אצלם 2 אחר הצהריים. אזור הזמן: UTC +5
- קוד הטלפון של אוזבקיסטן הוא +998 ולאחריו יש להקיש את קידומת העיר ואת המספר.
- שער הכניסה הראשי לאוזבקיסטן הוא נמל התעופה של הבירה טשקנט, שאליו טסים מישראל עם חברת התעופה האוזבקית Uzbekistan Air. לאחרונה הופעל קו ישיר מישראל גם לעיר סמרקנד, שיש בה אתרי תיירות רבים יותר. את הקו לסמרקנד מפעילה חברת התעופה Qanot Shark.
- הטיסה מישראל לאוזבקיסטן נמשכת קצת יותר מחמש שעות.
- ישראלים פטורים מויזה בכניסה לאוזבקיסטן עד חודש. אם רוצים להאריך חייבים ויזה מתאימה, של עסקים או סטודנטים או מבקרים.
- מותר לנו להביא מטבע חוץ במזומן ללא כל הגבלה, אך יש לציין זאת בטופס הצהרת T-6. ביציאה בסוף הטיול יש להציג בשדה התעופה את הטופס, ולהראות שאיננו מוציאים מהמדינה יותר מהסכום שעליו הצהרנו.
- אם נקנה מזכרות יקרות ושטיחים מקוריים בסכום עד 3,000$, הם פטורים ממכם ביציאה מאוזבקיסטן. מעל סכום זה יחייבו אותנו במכס. אם אין לנו קבלה על הקניה, המוכס יעריך את השווי לפי שיפוטו האישי.
- באוזבקיסטן מדברים בעיקר אוזבקית ורוסית. מעטים דוברים גם אנגלית. נתקלתי אפילו במדריכי תיירים מקומיים שאינם יודעים אנגלית. השתדלו לטייל שם עם ישראלים דוברי רוסית, או לפחות להפעיל את גוגל טרנסלט. הפתרון שלי היה בעזרת מילון מצוייר לתיירים.
- המטבע המקומי הוא סוּם אוזבקי UZS. כיום שערו בערך 12,000 סום לדולר אחד, או 3,000 סום לשקל יחיד. אנשים הולכים לשוק עם חבילה עבה של שטרות.
- בשווקים וברוב החנויות שאינם מיועדים לתיירים לא מקבלים כרטיסי אשראי, אלא מזומן בלבד. יש מעט כספוטים (ATM), ורובם לא עובדים. לכן עדיף להחליף כספים בבנק או בדלפק הקבלה במלון.
- הסופרמרקטים והבנקים פועלים משעה 9 בבוקר עד 5 אחר הצהריים. בד"כ יש הפסקת צהריים משעה 1 עד 2. שווקים וקניונים פתוחים מ9 בבוקר עד 11 בלילה. בתי מרקחת, שרותי חירום ומשטרה עובדים 24/7.
- שטרות של דולרים ויורו מתקבלים ברצון בכל מקום, אבל שימו שלא מסדרים אתכם בשערי ההמרה.
- אוזבקיסטן היא מדינה זולה מאוד. מונית משדה התעופה למרכז העיר בסביבות 20 שקלים. ארוחה במסעדה טובה בערך 50 שקלים. וכרטיס לרכבת המטרו רק כ15 סנט.
- משכורת ממוצעת של אקדמאי עובד מדינה היא כ500 דולר לחודש. כ20 דולר ליום. פשוטי העם מרויחים רק כחצי מזה. לפי זה עלינו לחשב ולהעריך את הטיפים ואת המחירים של המוצרים שמציעים לנו.
- הכבישים הבינעירוניים משובשים ברובם, מלאים מהמורות ובורות. לכן עדיף להתנייד ברכבות במוניות. את הרכב השכור השאירו בעיר. מונית ליום שלם עולה כ50 דולר בלבד ל4 אנשים.
- בין הערים נעות גם רכבות מהירות בשם בּוּלֶט (קליע). מהירות מאוד ונוחות מאוד. בפרוספקטים כתוב שהן נוסעות במהירות של 250 קמ"ש, אבל לפי המסכים בקרונות בשתי הנסיעות שלי הן נסעו רק 160 קמ"ש.
- אוזבקיסטן היא מדינה מוסלמית חילונית נאורה ופתוחה. ללא קיצוניים וטרוריסטים כמו במדינות מוסלמיות שכנות לישראל. נקיה מאנטישמיות ומשנאה ומשטמה לישראלים.
- יש להתלבש בצניעות כי זו מדינה מוסלמית שמרנית. בכניסה למסגדים יציעו לנו צעיפים לכסות את הכתפיים. יש מקומות שאינם מאפשרים לנשים ולגברים להיכנס במכנסיים קצרים.
- אל תושיטו יד לברכת שלום לנשים. גבר אינו לוחץ יד לנשים. לחיצות יד מקובלות רק בין גברים, או רק בין נשים, אבל לא בין שני המינים. כדי לברך אישה לשלום, גבר שם את ידו על הלב, ומתכופף בהכנעה.
- אישה בתסרוקת של צמה אחת או שתיים מלמדת על היותה אישה נשואה. רק רווקות קולעות צמות רבות בשערן.
- עלינו לבקש רשות לפני שאנו מצלמים מישהו ברחוב. בין הנשים הלבושות בבגדים מסורתיים שמתאימים מאוד לאינסטגרם שלנו, יש נשים מסורתיות ואדוקות מאוד באיסלם. מטעמי צניעות הן לא מצטלמות. לכן יש לבקש רשותן תחילה. בד"כ הן ישיבו בחיוב, אבל בחוסר רצון מתוך מבוכה. אם היא מצביעה על גבר ואומרת "תשאל את בעלי", זו תשובה שלילית מנומסת.
- אסור לצלם במסגדים בזמני התפילות.
- האלכוהול אסור על המוסלמים. לתיירים מותר לשתות אלכוהול, אבל לא במקומות ציבוריים ובתחבורה ציבורית.
- עישון מותר רק במרחבים פרטיים. לא ברחוב ולא באולמות קולנוע, מגרשי ספורט, רכבות ואוטובוסים וכדומה. פקחים נותנים קנסות גבוהים למעשנים בפומבי.
- הסוחרים בשווקים ובחנויות מצפים מאיתנו לעמוד על המקח. כשמוכר נוקב מחיר, הוא מצפה לקבל 75%-80% ממנו. אם לא מתמקחים איתו, הוא ירגיש פראייר שלא דרש יותר. זה חלק מהתרבות האוזבקית.
- השווקים באוזבקיסטן ססגוניים וריחנים. הפירות והירקות בלאדי. אבטיחים נהדרים עם גרעינים שכבר לא רואים בישראל. המלונים שלהם גדולים מאוד, יותר מהאבטיחים שלנו, והם מתוקים מאוד.
- אל תסכימו לקבל בשווקים "דוגמאות" או מוצר בחינם. ידיד מדריך טיולים סיפר לי על עוקץ תיירים אוזבקי: אחד מחברי הקבוצה שלו הסתובב בשוק בזמן החופשי, ורצה לקנות תכשיט לאשתו. המחיר היה גבוה והוא החל להתמקח עם המוכר, והם לא הגיעו לעמק השווה. כשפנה הישראלי ללכת משם, עצר אותו המוכר ואמר: "אם אתה לא מוכן לשלם המחיר האחרון, אז קח את זה בחינם. בתרבות שלנו זה לא בכבוד שלי שתצא ממני בידיים ריקות. אז קח את זה בחינם".
הישראלי לקח, והמשיך להסתובב בשוק. כשפנה לצאת מהשוק, עוצר אותו שוטר או פקח לבדוק את השקיות שלו, ומיד מוצא את התכשיט הזה. "כמה שילמת על זה?" שאל. "קיבלתי בחינם" השיב. "לא יתכן" אמר המתחזה לשוטר, "קח אותי למי שנתן לך בחינם". כשהגיעו למוכר הסביר השוטר שאין אצלם מתנות חינם, וכוונת המוכר היתה שישלם את המחיר האחרון שהוצע לו. בסופו של דבר הישראלי נאלץ לשלם את המחיר ההתחלתי שהציע המוכר, בתוספת 50% קנס. לפיכך, אם מציעים לכם בשוק משהו בחינם שאינו דוגמית לאכילה, סרבו לקבלו!
- באמצע השבוע קשה מאוד למצוא מנין לתפילת שחרית, ובלתי אפשרי למנחה וערבית. עד שנות ה70 חיו עשרות אלפי יהודים באוזבקיסטן, אבל רובם עלו ארצה או היגרו לארה"ב. אפילו בעיר בוכרה שבה נותרו הכי הרבה יהודים, יש תפילה במנין רק בשבתות.
- לצורך ביקור בבית כנסת רצוי לתאם מראש עם הגבאי, לפי טלפונים שרשומים באינטרנט. קחו בחשבון שרובם לא יודעים עברית או אנגלית.
- בבתי הכנסת המקומיים מתפללים בנוסח ספרד או בנוסח האר"י בהשפעת חבד. פעם התפללו בעיקר בנוסח פרס. במחצית השניה של המאה הקודמת רוב יהודי אוזבקיסטן היו אשכנזים, אבל כיום אין תפילות בנוסח אשכנז.
- גברים מקומיים רבים חובשים כיפות שחורות מרובעות, עם עיטורים בצבע לבן. העיטורים מלמדים על אזור המגורים של החובש, על מעמדו הכלכלי והחברתי, על מקצועו, נשוי או רווק או אלמן, וכיו"ב עוד פריטי מידע שרק המקומיים בקיאים בהם. זה משהו כמו הכומתה הצבאית שלנו שאפשר ללמוד ממנה על החייל מהצבע שלה, מהסמל בחזית, מתג היחידה בכתף, ומשלל סיכות בחולצה. תורה שלמה.
- האוזבקים מתייחסים ברצינות לשמירת חגים דתיים ולאומיים שלהם. שהיתי שם ביום העצמאות שלהם, ובמשך 3 ימים הכל היה סגור. אפילו כרטיס לרכבת לא יכולתי לרכוש.
- אלה החגים שלקראתם עליכם להערך: 1 בינואר – ראש השנה האזרחי. 14 בינואר – יום המגינים הלאומי. 8 במרץ – יום האישה. 21 במרץ – חג נברוז. 9 במאי – יום הזיכרון והכבוד. 1 בספטמבר – יום העצמאות. 1 באוקטובר – יום המורה. 8 בדצמבר – יום החוקה. איד אל פיטר וסיד אל אדחה- בתאריכים משתנים לפי הלוח המוסלמי.
- כמעט כל המכוניות שנעות ברחובות אוזבקיסטן הן מתוצרת חברת שברולט, או דגמים מיושנים מאוד של מכוניות רוסיות. כמחצית מהמכוניות הן קטנות מהדגם שקראנו לו "פריז'ידר" שכבר אינן משווקות בישראל.אחד ההסברים הוא שהנשיא כרת הסכם בלעדיות עם חברת שברולט, שממנו הוא הממשלה גוזרת קופון נאה.
