"לשבור את השמיים" של אורנה גבריאל אינו עוד ספר העצמה שמבטיח שאם רק נחשוב חיובי, גם החיים יסתדרו. זהו סיפור חשוף על התמכרות, נפילה, גמילה ובנייה מחדש, שנכתב מנקודת מבט כפולה: של מי שהייתה בתוך התהום ושל מי שמלווה כיום אחרים בדרך החוצה ממנה.
יש ז'אנר שלם של ספרי העצמה שבו אדם עובר משבר, מתגבר עליו, ואז מסביר לנו כיצד גם אנחנו יכולים לעשות אותו דבר. בדרך כלל זה קורה בעזרת שלושה דברים: סיפור חיים קשה, כמה משפטים על "בחירה", והרבה מאוד סימני קריאה. "לשבור את השמיים" של אורנה גבריאל מתחיל באותו אזור מסוכן, אבל מהר מאוד מתברר שהוא אינו מעוניין להיות עוד ספר העצמה עם חיוך על הכריכה.
הביוגרפיה של גבריאל אינה בדיוק חוברת הדרכה לחיים קלים. ילדות מורכבת, חיפוש נואש אחר שייכות והגנה, התמכרות קשה, אלימות, מערכות יחסים הרסניות וגם הרואין. יש אנשים שמגיעים לדברים האלה דרך טעות בשיקול דעת. גבריאל הגיעה לשם דרך מסלול שלם.
ואז היא עשתה את הדבר המעצבן ביותר שאפשר לעשות מול גורל גרוע: היא הפסיקה להאשים אותו.
הגמילה הייתה רק ההתחלה. אחריה הגיעו משמעת עצמית, לימודים, עבודה רגשית, בניית משפחה והקמת קריירה בתחום שבו העבר שלה יכול היה להיות מכשול, אבל הפך לכלי עבודה.
כיום גבריאל היא מאמנת אישית, מנחת קבוצות ומלווה תהליכי שינוי והתמכרויות. היא בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה ותואר שני בלימודי מגדר. כלומר, היא יכולה לדבר איתך על ההתמכרות גם מנקודת מבט של מי שהייתה שם וגם מזו של מי שלמדה אחר כך מה בדיוק קרה שם. לא שילוב רע, בהתחשב בכך שהאוניברסיטה בדרך כלל אינה מציעה התמחות בהרואין.
הספר נע בין שני הקולות האלה: הקול של האישה שחוותה את התהום והקול של המטפלת שמביטה בה בדיעבד. לפעמים זו עדות אישית חשופה, לפעמים ניתוח של דפוסים, ולפעמים כמעט מדריך הישרדות למי שמרגיש שהחיים שלו יצאו משליטה.
המסר שלה אינו חדש, אבל הוא נאמר מתוך מקום שקשה להתווכח איתו: האחריות האישית היא חלק מהחופש. לא הכול באשמתנו, אבל גם לא הכול באשמת העולם. משפט לא נעים. לכן הוא כנראה חשוב.
גם המשפחה תופסת מקום מרכזי. שלושת ילדיה הם עבורה מקור כוח, אבל הספר אינו טוען שהילדים "הצילו" אותה. להפך. הוא מציג את המשפחה כחלק מהחיים שנבנו אחרי ההחלמה, חיים שצריך לתחזק מדי יום. אפילו ניסים דורשים תחזוקה.
וזה אולי סוד כוחו של הספר. גבריאל אינה מוכרת לקורא נס. היא מוכרת לו עבודה.
התהום, מתברר, אינה מקום שממנו יוצאים בקפיצה אחת. יוצאים ממנה בצעדים קטנים, עקשניים, לפעמים מכוערים, ובעיקר יומיומיים.
היא קראה לזה "לשבור את השמיים". אפשר גם לקרוא לזה בשם פחות פיוטי: לסרב להישאר במקום שבו נפלת. ובמקרה הזה, זה כנראה מספיק.
לשבור את השמיים / אורנה גבריאל
הוצאת ספרי צמרת
85 שקלים